פסוק א:וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם: אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, אינני זקוק ליותר מזה. הישאר אתה במקומך ואל תצא להילחם באביך, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה.
פסוק ב:וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, חלוש וירוד. וְהַחֲרַדְתִּי, אבהיל אֹתוֹ, וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְהִכֵּיתִי אז אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ. אני אדאג שירדפו אחרי המלך ויהרגו אותו, כך שלא יהיה צורך במלחמה גדולה,
פסוק ג:וְאָשִׁיבָה את כָל הָעָם אֵלֶיךָ כשדוד ייהרג, כְּשׁוּב הַכֹּל, כמו שלאחר מותו של שאול כל העם שב אל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, דוד. כָּל הָעָם, לאנשיך ולאנשי דוד יִהְיֶה שָׁלוֹם. לא יהיה להם טעם להילחם עוד.
פסוק ד:וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. אבשלום כינס ישיבת מועצה של האנשים החשובים שסביבו, ולכולם נראתה עצת אחיתופל הגיונית ויעילה.
פסוק ה:וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם לאיש מאנשיו: קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא. עלינו לשמוע דעה נוספת.
פסוק ו:וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל – הֲנַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרוֹ אִם אַיִן? אַתָּה דַבֵּר.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם: לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת. אחיתופל אמנם החכם הגדול, אבל הפעם לא כיוון יפה. חושי נזהר שלא לפגוע באחיתופל באופן מוחלט.
פסוק ח:וַיֹּאמֶר חוּשַׁי: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים משכבר הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה, הם עכשיו מאוכזבים וכועסים כְּדֹב שַׁכּוּל, שאיבד את גוריו בַּשָּׂדֶה, שאינו חושש לתקוף את כל הנקרה בדרכו. וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה מנוסה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם, לא יאפשר לאנשיו ללון מרוכזים בשטח הפתוח.
פסוק ט:הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים, הבורות, המערות אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת המוסתרים, ואם נשלח אליו צבא – לו יהיה יתרון ההפתעה המקומי. וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, כאשר יפלו אנשים מהמחנה שלך כבר בתחילת המלחמה, וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ מהעם או מהלוחמים העומדים מאחור שאינם רואים בחשכה את הנעשה, וְאָמַר: "הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם, פגיעה בלוחמים אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם".
פסוק י:והוּא – השומע גַם אם יהיה בֶּן חַיִל, אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה – הִמֵּס יִמָּס, הוא ייבהל מאוד, כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ, וּבְנֵי חַיִל הם האנשים אֲשֶׁר אִתּוֹ. הדבר יערער את המורל של אנשיך.
פסוק יא:כִּי יָעַצְתִּי, אכן זו עצתי לך: הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב, המתן עד שתאסוף צבא גדול, וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב. אתה עצמך תעמוד בראש הלוחמים.
פסוק יב:וּבָאנוּ אֵלָיו – אל דוד בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם, וְנַחְנוּ, נחנה עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה. כשם שהטל מגיע לכל מקום ונפילתו חרישית, כך תהיה התבוסה מוחלטת וללא מהומה. וְלֹא נוֹתַר, יישאר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד.
פסוק יג:וְגם אִם בינתיים אֶל עִיר יֵאָסֵף, יתחבא דוד בעיר מבוצרת, וְהִשִּׂיאוּ, יעבירו כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים, וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל. נוכל לגרור את המקום כולו בחבלים, כביכול, עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר, לא יישאר אפילו פירור אבן.
פסוק יד:וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל. כל הנוכחים הזדהו עם דברי חושי וחששו מהתנגשות פנים אל פנים עם דוד. אף שהיה בידם צבא גדול הרבה יותר מצבאו של המלך הגולה, הם העדיפו לצבור כוחות נוספים לקראת הקרב. כאן יש פסקה באמצע פסוק, המדגישה את המעבר לדברים הבאים: וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה מעצת חושי, שכן אילו התגשמה עצתו של אחיתופל, לא היה לדוד כל סיכוי. לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה.
פסוק טו:וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לאחר הכרעת אבשלום והמועצה שלו: כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי. הוא דיווח להם שנראה שעצתו התקבלה.
פסוק טז:וְאף על פי כן, עַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר: "אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר, המשך להתקדם למקום בטוח יותר, פֶּן יְבֻלַּע, יהיה נזק לַמֶּלֶךְ וּלְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ". למרות שלפי שעה הצליח חושי לדחות את המתקפה, הוא לא היה בטוח שהתכניות לא ישתנו. לכן יעץ לדוד לארגן את אנשיו למערך מלחמתי.
פסוק יז:וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל. הם הסתתרו מחוץ לעיר כדי שלא לעורר חשד, וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה מבית צדוק וְהִגִּידָה לָהֶם את הידיעה, וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד, כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה.
פסוק יח:וַיַּרְא אֹתָם נַעַר כלשהו. הם עוררו את חשדו, אולי בכך שלא היו בתוך העיר, וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם. יהונתן ואחימעץ חשו בכך וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה, וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית אִישׁ בְּבַחוּרִים וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ, וַיֵּרְדוּ שָׁם להתחבא בבאר.
פסוק יט:וַתִּקַּח הָאִשָּׁה, בעלת הבית, וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ, הכיסוי עַל פְּנֵי הַבְּאֵר, וַתִּשְׁטַח עָלָיו את הָרִפוֹת, גרעיני החיטה הכתושים שלא נטחנו לקמח, כאילו התכוונה לברור את הגרגרים או לייבשם, וְלֹא נוֹדַע דָּבָר.
פסוק כ:וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה לחפש את שני הצעירים. וַיֹּאמְרוּ: אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן? וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה: הם עָבְרוּ מכאן לכיוון מִיכַל הַמָּיִם, פלג המים. וַיְבַקְשׁוּ, עבדי אבשלום חיפשו וְלֹא מָצָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם.
פסוק כא:וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם, וַיַּעֲלוּ יהונתן ואחימעץ מֵהַבְּאֵר, וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד את שאירע בירושלים. וַיֹּאמְרוּ אֶל דָּוִד: קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת הַמַּיִם – מי הירדן, כִּי כָכָה – להשמיד אתכם כאן קודם שתספיקו להתארגן, יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל.
פסוק כב:וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן לאזור בטוח יותר. כאן קיבלו יתר תמיכה מאנשי המקום. הירדן הוא גם מחסום טבעי שיכול היה לעכב את תנועתו של צבא אבשלום. עַד אוֹר הַבֹּקֶר עַד אַחַד מהם לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן.
פסוק כג:וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ. הואיל והיה איש חכם מאוד, הוא נוכח בחולשתו של אבשלום והניח שאין לו סיכוי של ממש. אשר על כן – וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, אֶל עִירוֹ גילֹה, וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ, השאיר צוואה לבני ביתו, וַיֵּחָנַק וַיָּמָת. כאחד מראשי המורדים היה ברור לו שעם מפלתו של אבשלום לא תהיה גם לו תקומה. אם דוד יחזור – הוא בוודאי יתנקם בו, ולכן לא המתין עד שהדברים יקרו בפועל, והעדיף לתלות את עצמו. וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו. בדרך זו נקבר אחיתופל בקברי אבותיו כאדם בעל מעמד ולא כמורד במלכות שאולי ייקבר במקום לא מכובד, וייתכן שגם רכושו יחרם כשל מורד במלכות.
פסוק כד:וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה, לעיר מחניִם שבעבר הירדן, וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. מחנה אבשלום נערך למלחמה.
פסוק כה:וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת, במקום יוֹאָב, מפקד עַל הַצָּבָא. וַעֲמָשָׂא היה בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ, אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב. עמשא היה אחיין של צרויה אחות דוד, ומכיוון שהיה איש צבא, מינה אותו אבשלום להיות שר צבאו.
פסוק כו:וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם באֶרֶץ הַגִּלְעָד.
פסוק כז:וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה, וְהנה הגיעו שֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, אולי הוא בנו של מלך בני עמון לשעבר. אמנם דוד שׂם שַׁמות בעמונים, אבל הוא השאיר בידם מלוכה מסוימת ואולי שֹׁבי משל בהם, וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מהמקום שנקרא לֹא דְבָר, וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים.
פסוק כח:שלושה אלה הביאו אתם מִשְׁכָּב, מצעים וְסַפּוֹת, כלי קיבול לנוזלים, ספלים וּכְלִי יוֹצֵר, כלי חרס המשמשים לאוכל וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי, גרעינים או קמח חיטה שנקלו באש כדי לשמרם, וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי גם ממינים אלה
פסוק כט:וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר, בקר שפוּת; אולי חתוך ומוכן לבישול. או: גבינה העשויה מבקר. את כל זה הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל, כִּי אָמְרוּ: הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.
