פסוק א:ואלה דברי דוד כו'. הנה אמרו רז"ל דברי השירה היו ראשונים ואלה היו אחרונים ויתכן שאמר ואלה דברי דוד האחרונים אשר נזכיר לא היה שנתחדשו לו בסוף ימיו כי אם שדבר ופרסם אות' באחרונה אך בכל א' מפרטי זמניו היה דברו מרגלא בפומיה כך וזהו ואלה דברי דוד אשר תראה שהם האחרונים הנה הן הם נאם דוד בזמן שלא היה לו תואר אחר רק הקרא בן ישי והוא עצמו היה נאם הגבר כאשר הוקם על שהיה משיח אלהי יעקב אשר התנבא עקב עליו באומרו גור אריה יהודה שדיבר על מלכותו כמ"ש המתרגם על הפסוק ההוא הנז' ונעים זמירות ישראל והוא כי הנה ארז"ל על פסוק ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.
פסוק א:מה היה עושה יעקב בהיותו בבית לבן היה קורא ספר תלים ולפי זה היה כי שרתה על יעקב רוח הקדש לדעת כל אשר היה עתיד דוד לזמר ברוח הקדש וזהו ונעים שהגיע דוד להיות נעים ונאות אל זמירות ישראל סבא שהוא בהגיע אל התבסמות השלמות בסוף ימיו שהיה אז נעים זמירות של ישראל שהיה אומר בבית לבן וכונת כללות הענין אחשבה שהוא נמשך אל מאמרו בסוף השירה שסיים כאשר כתבנו ששאל מאת ה' כי מה שעתיד הוא ית' לעשות על ידו באחרונה כאשר הוא יהיה מלך המשיח והוא מז"ל בקש דוד לכלות את כל האומות הם הנמשלים בבתרי' שביתר אברם וזהו וירד העיט הוא דוד על הפגרים אלא שלא הניחו אברהם.
פסוק א:וזהו וישב אותם אברם כמפו' למעלה שעל שאברהם מכרנו לגליות הוצרך להניח' כי טוב לנו שעבוד מגהינם ושאלה זאת שיכלה את כל האומות מ"ה וימשול בעולם אמר בסיף השירה ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם וסיים שאלתו באומרו מגדול ישועות מלכו ועושה חסד כו' שהוא שיהיה החסד מעתה נמשך בלי הפסק לדוד ולזרעו עד עולם והלא ראוי לדעת מה היתה תשובתו ית' על זאת על כן היחל ואמר ואלה דברי דוד האחרונים שדבר אותם בפרסום אחר דברי השירה הנאמרים.
פסוק א:וזהו ואלה מוסיף על הראשונים ואמר כי גם שדברם באחרונה נאם דוד היו מאז היה דוד בן ישי שעדיין לא הגיע למלכות עד הסוף שהיה נעים זמירות כמדובר.
פסוק ב:ולהיות כי בדברים האלה אשר יאמר יש מעלה ותפארת גדולה לדוד אמר הנה לא ליוהרא תתייחס לי כי לא מלבי אני אומרם כי אם רוח ה' דבר בי כו' והוא כי ידוע מה בין נבואה ורוח הקדש כי הנבואה הם דברי ה' אשר ישמיע לאזני הנביא מאתו ית' והרוח הקדש מה גם אשר היה לדוד היה שרוח ה' המדבר הוא בפיו ובשפתיו של דוד נמצא כי היה דוד כלי שבו היתה רוח ה' מדבר וזהו רוח ה' דבר בי כי בי היה הרוח מדבר שהייתי אני הפה לדבר ולא שהיו הדברי' מתחדשי' מהרוח הנז' כי אם ומלתו של השם הנז' היה על לשוני כי רוח ה' היה דובר בי מלתו של השם הנז' היה הרוח מדברו על ידי נמצא כי אם אדבר דברי גדולתי לא ליוהרא תתייחס כי מאת ה' הוא ואלה הם הדברים.
פסוק ג:אמר אלהי ישראל לומר הנה ספר תלים היה קירא יעקב שאמרם לו אלהיו ית' שעל כן נקרא אלהי ישראל כי אלהיו הוא ומראש הספר אשר אמר לו אלהיו הוא ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי שהוא מלך המשיח הוא דוד ואומר שהוא ימשול על האדם כאומרו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך כו' תרועם כו' וז"א אמר אלהי ישראל לי דבר שהוא מה שאמר אלהי ישראל בשבילי דבר ומה הוא הדבר שדבר עלי הוא לומר צור ישראל מושל באדם שאני צור ישראל מושל באדם הוא כל מין האנושי שהוא ענין ואני נסכתי מלכי כו' כמדובר ולא ח"ו שתתייחס הממשלה על האדם לי כי לו ית' הממשלה לבדו כי אם מה שצדיק מושל אינו הוא מצד עצמו כי ארם הוא כי אם יראת אלהים שבו היא המושלת אלא שמתייחס אל האיש להיות היראת אלהים בו.
פסוק ד:וזה הצור ישראל שמושל באדם שהוא דוד וכאור בקר שהוא כהגיע אור בקר שהוא כתים הגלות האחרון כי אז כלה הלילה ומתחיל היום כמאמרם ז"ל על פסוק יומם יצוה ה' חסדו שהוא לעתיד לבא על שבלילה שהוא בזמן הזה הנקרא לילה שירה עמי ולמה לא תהיה זריחת שמשו מעתה כאשר שאל מאתך לכלות אויביך מעתה ולהשתרר בעולם כאשר יעשה לעתיד אחר שהוא רצוי לפניו ית' לז"א בקר לא עבות לומר כי אז בזמן ההוא יהיה בקר לא עבות שהוא משולל עביות שלא יהיה כבקר הטבעי הבא עם עבות עלות השחר כלו' כי אז לא יהיה עביות עונות בדור ההוא מש"כ עתה בזמן הזה שעל כן צריך גהינם או שעבוד גליות ולכן אי אפשר לכלות בימי דוד את האומות כמדובר למעלה על וישב אותם אברם שלא הניח את דוד לכלות את האומות למען ישתעבדו בהם ישראל שאז יהיה אור כשרון ישראל כ"כ שאצ"ל שלא יעצר השמים כי אם שלא יצטרך זמן להוציא דשא מארץ כי אם מיד בהמטיר על הארץ מיד יצא דשא מארץ שהוא כי יהי פסת בר בארץ.
פסוק ד:והוא מ"ש ז"ל עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות יפיפיות שאינו על ידי זריעת חטין שאם כן גם היו יוצאין חטין אך הוא כשאר צמח האדמה היוצא מארץ בלי זריעה וזהו מנוגה כו' כי מנוגה הוא אור הבקר מזכות הדור ממטר בלבד בלי זריעה יצא דשא מארץ מש"כ בדורות אלו בטרם הבקר ההוא.
פסוק ד:ואם יאמר איש הלא זה הוא על כללות הדור אך על בית דוד עצמו שהוא זרעו שאחריו עד העתיד למה יפסק מלכותם על אשמותם אחר שהוא ית' כרת אתו ברית עולם והוא מאמר הכתוב נשבע ה' לדוד אמת כו' מפרי בטנך כו' אם ישמרו בניך בריתי כו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך שהוא כי ברית אשר כרת ה' עמו היתה כי בניו שאחריו בין יכשר בין לא יכשר ימלוך לך ממנו והלאה תלוי בצדקתם אם ישמרו כו' דווקא והלא כמו זר נחשב אחרי שכ"כ הוא חשוב לפניו ית' למה כאור בקר העתיד יזרח שמשו שהוא חשך לילו בדורות אלו ולמה יעריב שמשו עתה להאיר אז בבקר ולא יתמיד אורו מעתה במציאו' מלכות גם שלא יכלה כל האומות וישתרר על העולם כלו עד העתיד.
פסוק ה:לז"א דעו כי מה שלא כן כמוני ביתי הוא זרעי עם אל הוא כי ברית עולם שם לי בעצמי ולא לזרעי ולא שתתחיל הברית ההיא מעתה כי אם שהיא ערוכה בכל ושמורה לי לעתיד והטעם שביתי הוא זרעי לא יהיה לו כן הוא על כי כל ישעי וכל חפץ הוא כי ביתי הנז' לא יצמיח שלא יצמיח קרנו עד לעתיד למען ינוכו אשמותם בזמן הדורות הללו ויהיו זכאים לימות המשיח שאז זמן תהלה וגדולה לכללות ישראל ואם יאמר איש למה תחפוץ בהעדר צמיחת קרן זרעך עד העתיד אשר הוא גם שיהיו כשרים למען נכות מיעוט אשמותם והלא נגד עינינו כמה רשעים בהצלחו' גדולות כל ימיהם לז"א אל יקנא לבך בחטאים כי הנה ובליעל אשר תראו שיצמיחו הוא כי הלא כקוץ מונד כולהם כקוץ מונד וקצוץ משירשו כלם שהוא כי עונותם הם מבדילים בינם לבין אלהיהם הוא אלהים חיים שעל כן בחייהם קרויי' מתים כי אחר שרובם עונות הם כמו שנחתכו רוב סימניו ונחתכה נפשם משורשה כנודע וזהו כקוץ מונד כלהם ועל כן אל תתמה על הצלחתם כי לא ביד יקחו הצלחתם כצדיק אשר ייטב לו פה כי הצלחתו במעשה ידיו תהיה לו פרי מעשיו כי אם שיתנוה לו מן השמים להאכילו איזה זכות אשר עשה בעה"ז ונתוספה ה"א ונכתב כלהם לרמוז שעכ"ז יתקבלו בתשובה כי העה"ז נברא בה"א שפותחין לו מלמטה אם בא ליטמא ופתוחה קצת מן הצד לקבלם אם ישובו וכל כך הוא כח הרשעים כששעה משחקת להם כי ואיש יגע בהם כו' והוא כי הנה ארז"ל מסכת מגלה א"ר יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר אל תתחר כו' ולא עוד אלא שרואה בשונאיו שנאמר כל צורריו יפיח בהם כו' ובזה יאמר ואיש יגע בהם הם הרשעים ששעה משחקת להם ימלא האיש ההוא מברזל ומעץ החנית שכ"כ יצליח לראית בשונאיו שימלא גוף האיש ההוא מהברזל והעץ של חנית שיתחו' בגופו הרשע ברזל החנית וגם קצת מהעץ עמו ולא הברזל לבדו וזהו ימלא ברזל ועץ חנית ולכן טוב להניחם בהצלחתם כי ובאש של גהינם שרוף ישרפו שרפה כפולה בשביל השוב' ונחת שיש להם בעה"ז וזהו שרוף ישרפו בשבת והוא ענין בפרוח רשעים כו' להשמדם עדי עד וכמאמר רז"ל כי עליהם נאמר ומשנה שברון שברם:
פסוק ז:או יתכן ענין הכתובים ועיקרו על מעלת הצדיק עד היכן מגעת גם שלא יהיה מוצלח בעה"ז וההפך ברשע המוצלח וטרם יגיד דבר הקדים כי לא דבר חדש הוא זה אצלו כי ואלה דברי דוד האחרונים שפרסמן באחרונה הן הם היו נאם דוד בן ישי בקטנותו טרם יתואר בשם מלך וגם הוא נאמו אחרי היותו מלך שהוקם על ולא שעושה עיקר משררתו על בני אדם ליקרא על כן הוקם על כי אם העליה הוא שהחשיבו יתברך למושחו וזהו משיח אלהי יעקב כי לא משחו כי אם על שמצא בו שלמות דעת נכונה ואז היה זה נאמו וגם כאשר הגיע למדרגה גדולה מאלה שהוא בזקנותו שהגיע לזמן היותו נעים ונאות של זמירות ישראל הוא ישראל סבא כמדובר למעלה כי ארז"ל שיעקב בבית לבן היה קורא ספר תלים שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל כי בזקנותו נתבסם שלמותו שינעמו בו זמירות ישראל אבינו.
פסוק ז:ומהיכן באו לי זמירות שהיה מזמר יעקב הלא הוא כי רוח ה' דבר בי שהיה שם הדברים בפי ומלתי של ישראל הנז' היתה לי עתה על לשוני. או על הדרך האמור למעלה שמגיד בחינת הדברים האלו כי לא מלבו הם כי אם שרוח ה' דבר בו כמפורש למעלה והדברים הם אמר אלהי ישראל כו' לומר הנה אשר אמר אלהי ישראל שהוא מאמר משה אל פרעה כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי כו' שהוא כמבואר אצלנו במקומו שהוא אל יעלה על רוחך כי בהיותי בייחוד אלהי ישראל איני מושל על שאר אומות כי לא כן הוא כי אני גוזר ומצוה עליך שלח עמי כו' ואמר דוד אשר אמר אלהי ישראל לי דבר ג"כ והדבור הוא כי צור ישראל מושל באדם כי גם שהוא צור ישראל בייחוד מושל במין האדם הוא ית' דרך כלל כי ממשלתו כוללת כי יוצר הכל הוא ועם שהוא יתברך לבדו המושל ראו מעלת הצדיק כי הנה צדיק מושל כמ"ש ז"ל שהוא ית' גוזר גזירה והוא מבטלה או עוצר השמים והוא גוזר שימטיר כענין חוני המעגל וכיוצא בו וכמאמר ספר הזוהר על פסוק כי בכל חכמי הגוים כו' מאין כמוך הא בחכמי ישראל יש כמוהו אלא שגוזר ונעשה בעולם מה שאין זולתו יתברך יכול לעשות ולבל יתמה השומע איך יעלה על לב לומר כך לזה אמר יראת אלהים לומר מה שאמרתי צדיק מושל אינו האיש מצד עצמו כי אם יראת אלהים שבו היא המושלת אלא שמתואר אל הצדיק שנעשה הדבר על ידו נמצא ששורש הדבר אליו יתברך ישוב שלפי האמת הוא יתברך המושל בעצם כי אם שיקים דבר עבדו ופירש ואמר וכאור בקר יזרח שמש כו' והוא כי עיקר הוראת ממשלת הצדיק הוא בגשמים כי מפתח של גשמים לא נמסרה לזולתו יתב' והנה נראה יום שלא יהיה מעונן אפילו בהתחלת הבקר טרם שליטת תגבורת השמש כי אם שוכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות שלא היה בו שום עבות מעבי שחקים כי אה יום צח ובהיר משולל שום עב הענן כלל ועכ"ז על ידי הצדיק מושל מהיות נוגה בעולם שע"י כן הארץ חרבה ויבשה הרבה ועכ"ז ע"י הצדיק נעשה שלא יצטרך מטר א' ללחלח יובש הארץ ומטר שני או שלישי להוציא דשא מארץ כי אם שממטר א' יצא דשא מארץ ע"י הצדיק כ"כ הוא מושל ליעשות על ידו מה שלא יוכל עשוהו בלתי ה' לבדו ומה שתראו כי לא כן ביתי עם אל שאני וביתי סובלי ייסורין ורדיפות כי אפילו שלמה היה מלך והדיוט וגם ויקם ה' שטן לשלמה ומה גם דורותיו מן הוא והלאה אל תתמהו כי הנה ע"י כן ברית עולם אשר שם לי היא ערוכה בכל ושמורה לעתיד שעל ידי הייסורין מתנכים אשמות ביתי ליושע מצרה ולקבל הטבו' ומעלה בלי עכבת עונות וזהו כי כל ישעי ליושע מצרות וכל חפץ להשיג חפצי לבי לו תלויים במה כי לא יצמיח ביתי בעה"ז כי אם יהיה נכנע בייסורין כי הייסורין טובים לצדיקים הפך הבליעל המוצלח כי ובליעל כקוץ מונד כו' כמפורש בקודם:
פסוק ח:אלה שמות הגבורים כו'. הנה בין דברי הספר הזה ובין ספר דברי הימים יש הפרשים רבים א' כי שם אומר ישבעם בן חכמוני ופה אינו מזכיר ישבעם וגם לא בן וגם אינו אומר חכמוני כי אם תחכמוני ושם אינו אומר הוא עדינו העצני כאשר אומר פה. ועוד כי פה אומר שמנה מאות חלל ושם נאמר שלש מאות חלל וגם שם אומר עורר את חניתו ופה אינו אומר הוא עורר כי אם באבישי. וגם פה אומר יושב בשבת ושם אינו אומרו. ועוד כי שם אינו מזכיר שמא בן אגא ופה מזכירו. וקשה מאד כי שם היכן הם שלשה אחר שאינו מזכיר את שמא והנה קצת הערות יישב רש"י ז"ל בדברי הימים שכתב כי תחכמוני האמור כאן הוא אביו של ישבעם האמור בד"ה ושיפה כח האב שעורר את חניתו על שמנה מאות חלל והבן על שלש מאות ועדיין יקשה לא ימנע האב היה בשלשה או הבן ואם שניהם למה זיל הכא קא מדחי האב וזיל הכא קא מדחי הבן. ועוד כי לדעת רז"ל שדורשים יושב בשבת תחכמוני הוא דוד שהיה יושב ודן לפני הסנהדרין על גבי קרקע תחכמוני שאמר לו הקב"ה תהא כמוני הוא עדינו העצני שהיה מתעדן על ד"ת וא"כ לפי זה אין כאן אלא שני גבורים ואם הוא כי דוד הוא עצמו מהשלשה איך הוא אומר בסמוך ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים ויביאו אל דוד איך השלשה הביאו אל דוד אם דוד הוא מהשלשה. ועוד איך פה הוא אומר ויהי השדה מלאה עדשים ובד"ה אומר מלאה שעורים וגם שבגמרא דרשו במסכת קמא ענין השעורים והעדשים והמים מבור מבית לחם שהוא ענייני הלכות שבקעו הגבורים לעמוד על הדין יתכן כי לא כיוונו שהפשט יזוז ממקומו וכן רש"י ז"ל ההולך תמיד בעקבות רז"ל פירש הענין לפי הפשט אלא שלא הכניס עצמו להשגיח בפרטים שהזכרנו ועוד יש דקדוקים והפרשים אין מספר, עד כי נחדל להזכירם לרבויים ונניף יד מאשר יעלה הוא ית' במצודתנו בס"ד:
פסוק ח:והנה לפי דעת האומרים מרז"ל כי אומרו הוא עדינו העצני על שמנה מאות חלל הוא יואב יתיישבו שתי קושיות אחת כי לפחות בזה הספר לא יחסר מהשלשה מלבד דוד והשנית שלא נקשה למה לא נזכר יואב פה בגבורים כאשר הוזכר אבישי בשלשה ועשאל בשלשים:
פסוק ח:ואפשר כי ישב בשבת הוא ישבעם הנז' בד"ה וכן עולה מספר ישבעם במספר קטן כמו ישב בשבת כי ישב הוא חסר וי"ו והוא יואב במדרש תנחומ' וכן בילקוט על פסוק חרון אף לחרות בישראל מביא מדרש ז"ל יואב היה ראש הסנהדרין יושב בשבת תחכמוני ע"כ והוא בן חכמוני הוא תלמיד הנקר' של חכמוני הוא כדעת רז"ל והו' ישב בשבת שהו' מי שיושב במושב סנהדרין כתלמיד ודומ' לדוד הנקר' חכמוני וזהו תחכמוני כבן ירושל' הנקר' ירושלמי כך בן חכמוני יקרא תחכמוני כי הוא כלומר תלמידו כבן לו והוא ישבעם כמדובר האמור בד"ה שעורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת ומה שאומר פה שמנה מאות חלל הוא על דוד שאינו מהשלשה ושיעור הכתוב כי הגבור האחד הוא יושב בשב' של תחכמוני ומה שאמרתי ישב בשבת הוא ראש השלשה ומה שאמרתי שהוא תחכמוני ומי הוא החכמוני שזה מתואר אחריו כבן ותלמיד לו הוא עדינו העצני שהוא דוד כמ"ש ז"ל אשר הוא למעלה מהשלש' כי היא על שמנה מאת חלל בפעם אחת מש"כ היושב בשבת הוא ישבעם שאינו עורר כי אם על שלש מאות בלבד כמפו' בד"ה והשני הוא אלעזר והשלישי שמא אך בד"ה לא הוזכר שמא על כי שם מדבר על זמן שהמליכו את דוד ומגיד הגיבורים שהתחזקו להמליכו וזה לשון המקרא שם ואלה ראשי הגבורים אשר לדוד המתחזקים עמו במלכותו עם כל ישראל להמליכו ואלה מספר הגבורים אשר לדוד ישבעם כו' ועל כן אפשר כי שמא בן אגא גם שהוא מהשלשה בזמן שהומלך דוד היה בחור ולא נזכר במתחזקים להמליכו כי אם השנים מהם ונשאר האחד על פה וענין אומרו חלקת השדה מלאה שעורים בד"ה ובספר זה אומר מלאה עדשים הוא כי שם נאמר שהציל את, החלקה שעירי' אלעזר ופה הוא אומר שהציל את החלקה מלאה עדשים שמא בן אגא יורה כי שנים היו ושם הזכיר מה שהציל אלעזר ולא מה שהציל שמא ופה שמזכיר שמא מזכיר מה שהציל הוא שהיא של עדשים פן יציתוה פלשתים באש ואמר ויאספו פלשתים לחיה ותהי שם חלקת השדה כו' יהיה שנאספו כדרך המלכים לצוד ציד חיה בשדו' כרוב עם הרבה ובכלבי כופרים יאמר כי ויאספו פלשתים לחיה ותהי שם השדה מלאה עדשים והעם נס ויתחבאו שם מפני פלשתים ובראות שמא כי היו המתחבאים שם מסתכנים כי אגב החיות שהיו צדים יראו את העברים שם או בראות כי יהודים שם יציתוה באש להמית המתחבאים על כן ויתיצב בתוך החלקה ויצילה ויך את הפלשתי כו' וסיפר כי בימי קציר שהם ימי חום התאוה דוד ואמר מי ישקני מים כלומר מי יתן וישקוני מים מבור בית לחם עירי כי ערבי' וקרים הם ולא שצוה להביאם כי אם ששלשת הגבורים בשמעם התאזרו ויבקעו במחנה פלשתים כו' ולא אבה לשתותם על שהסתכנו להביאם בל יראה שמפקיר דמן של ישראל למלאת תאותו:
פסוק יח:ואבישי אחי יואב כו'. הנה אומרו ולו שם בשלשה כמו זר נחשב אם ראש השלשה למה לא יהיה לו שם בשלשה ועוד איך מן השלשה הכי נכבד אם אל השלשה לא בא ואיך הוא ראש השלשה והנה בד"ה נאמר מן השלשה בשנים נכבד ואל השלשה לא בא יראה שהוא שקול כשנים ולא כשלשתן. ועוד מי הם שלשה אלה אם הם הנזכרי' למעלה הלא המה יושב בשב' תחכמוני ואלעזר ושמא ואם נאמר שהוא אבישי הוא יושב בשבת תחכמני הוא ישבעם לא מצינו ברז"ל כי אם או דוד או יואב אך לזה נשים לב מי היו השלשה גבורים שבקעו במחנה פלשתים שאם הם השלשה הנזכרים למעלה תחכמוני ואלעזר ושמא אי אפשר כי שם נאמר וירדו שלשה מהשלשי' ראש ואות' השלשה של מעלה אינם מהשלשי' כי אם ג' גבוהים עליהם ואם נאמר כי הם מכלל השלשים שמזכיר אחרי כן אי אפשר שהרי אח"כ הוא אומר עשאל אחי יואב בשלשי' יראה כי אבישי אינו מהשלשים.
פסוק יח:ועוד ראוי לשים לב כי אחרי כן מזכיר שמות הגבורים והם שלשים ואחד ובסוף אומר כל אלה שלשים ושבעה אותם הששה מהיכן באו אם הם השלשה הנאמרי' פה הם ל"ד והנה יש מהמפרשי' אמרו כי שני זוגי שלשה הם הנז' ראשונה יושב בשבת כו' ואלעזר ושמא ועוד שלשה אחרים שבקעו להביא המים ובניהו הרי ל"ו והלא יקשה כי לפי זה ל"ח המה כי הלא אשר נקבו בשמות הם אחד ושלשים והנה לומר כי אחרים היו שואבי המים ואינם הראשונים הלא ממה שנאמר בהם מן השלשים מש"כ בראשונים יראה כי אחרים הם.
פסוק יח:אך עדיין קשה כי אם הם מהשלשים א"כ אבישי הוא מהם ולמה לא נמנה כי אם עשאל אך יתכן בהנחה זו כי שתי כתות של שלשה הם וצריך לתת טעם למה לא נזכרו השלשה שניים וגם כי א"כ ל"ח הם וגם מאמר הכתו' בבניהו מן השלשי' הכי נכבד כו' שהכתו' כבלתי מובן ואומר' כי היו שלשה גדולים מכילם הם ישב בשבת כו' ואלעזר ושמא אך למטה מאלה היו שלשה אחרים וגדולים מהשלשים וז"א וירדו שלשה מהשלשים ראש שהוא כי מהשלשים הם ראש גבוהים עליהם אך לא באו לכלל השלשה ראשונים שהם יואב ואלעזר ושמא והשלשה שניים אלו הביאו המים ולא נקבו בשמות והטעם כי רז"ל הם אמת ודבריהם אמת ואין נופל מדבריהם ארצה כי גם שאמרנו שאין המקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ז לא יבצר שדרשת רז"ל אמת הוא שהלכה היתה שחדשו ולא אבה דוד לשתיתם שאמר דוד כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על ד"ת אין אומרים דבר הלכה משמו ויסך אותם לה' דאמרינן משמא דגמרא ע"כ. ועל זה אין ספק שהם שלא להזכיר שמותם ולזה אפשר נכתב שתי אותיות שאינן נקראות יו"ד ומ"ם באומרו וירדו שלשה מהשלשים שבמקום שלשה כתו' שלשים וקרי שלשה שיו"ד ומ"ם הוא מי כלומר מי אלה שלא נזכרו אך אחרי כן לבא לגדור גדר אבישי רק את זה הזכיר בל יקשה עלינו לומר כי הלא אבישי אחי יואב הוא ודומה לו כי הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל כאחיו ולמה יגרע לבלתי המנות עם השלשה ראשוני' ליחשב ארבע לזה בא ויאמ' ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלשי והטיל יוד ולא אמר השלשה כי הנביא דבר השלשה שלו הידועים לו ולא נתפרסמו הם השניים ולמה אחר שהוא עורר כו' כיואב אחיו כי על כן נאמר אחיו לבלי צורך הודעה ולו שם בשלשה הראשונים שגם הם מחשיבי' אותו על היותו עורר חניתו על שלש מאות חלל הלא הוא כי מן השלשה הכי שהם הנז' כה נכבד בכבוד הצדקית המלווה אל הגבורה.
פסוק יט:ועל כן ויהי להם לאלה לשר אך ואל השלשה הידועים הראשונים לא בא ליכלל עמהם ובאומרו מן השלשה ולא אמר מהשלשה ירמוז כי ממקצת' הוא נכבד ולא מכלם וזהו אומרו בד"ה מן השני' נכבד כו' ועל בניהו אמר ולו שם בשלשה הגבורי' לומר כי בשלשה מחשיבי' אותו ביניהם כי גדול שמו כהם ביניהם אך לפי האמת מן השלשים הכי נכבד אך ואלו השלשה לא בא ועכ"ז וישימהו דוד אל משמעתו ויכלול אותו בשלשה השניים האלה נמצא כי עם השתי כחות של שלשה שלשה אשר בניהו מכללם ושלשים ואחד הנקובים אחרי כן בשמות הם שלשים ושבעה:
