פסוק א: ויצו את שלמה בנו לאמר וכו'. שמעתי מי שפירש שכונת דוד הע"ה לצוות לשלמה דתמיד יאמר אני בן דוד כלומר וצריך אני ללמוד ממעשיו הטובים וז"ש את שלמה בנו לאמר ציוהו שתמיד יאמר שהוא שלמה בנו ובזה ימנע מהחטא. עוד שמעתי ואוסיף נפך בס"ד שציוהו שתמיד יאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ וזהו לאמר אנכי הולך וכו' כלומר שתמיד יזכור לו המיתה וכל כך יהיה מוכנע עד שאח"ך צריך להתחזק לעשות כאיש לאכול ולישן וכיוצא כי זכרון המות ימנעהו וצריך להתחזק וזהו וחזקת וכו'. ואפשר שציוהו ללמוד בתורה תדיר וזהו לאמר וכן ס"ת את שלמה בנו לאמר תורה. א"נ אפשר שציוהו על העריות ויען כי ח"ו אירע שמץ מנהו באמו ועל ידי רוח הקדש ידע שיכשל בנשים. לכן ציוהו ברמז ויצו את שלמה בנו מכיון שהוא בנו והיה לו איזה ענין על כן ציוהו לאמר כמ"ש רז"ל לאמר זה ג"ע:
פסוק ח: והנה עמך שמעי בן גרא. אפשר דברוח הקדש רמז לו שיגזור עליו שיהיה עמו בירושלם ובזה ילכד שיעבור על שבועתו וכן היה:
פסוק ט: ועתה אל תנקהו. אפשר במ"ש רז"ל דלא הרגו דוד לשמעי מפני שעתיד לצאת מרדכי ממנו כמ"ש פ"ק דמגילה. גם אמרו דאם בא על הערוה לא יהיה בן חכם ומהבנים ראיה לזיווג שהיה כהוגן. וז"ש ועתה אל תנקהו כלומר לשעבר לא הרגתיו שעתיד מרדכי לצאת ממנו. ועתה רואה אני ברוה"ק דכבר יצא ממנו זרע שיבא מרדכי וזהו ועת"ה השתא דנפיק מיניה פרידה טובה. אל תנקהו כי כל מה שאמר נמרצת על עסקי אמך שקר ענה כי איש חכם אתה. וזו הוכחה דאמך ראויה לי וזיווגנו הגון וכשר:
פסוק יב: דוד אביו ותכון מלכותו מאד. ר"ת גימטריא הוי"ה אדנ"י והוא רמז יחוד קבה"ו דבימיו היתה סיהרא באשלמותא ויחוד גמור ורמז שהיה באמצעות דוד הע"ה שטרח כל ימיו מאד בכל צדקותיו ולא נתן שינה לעיניו וזכה שלמה שמצא הכל מוכן הכנה דרב"ה:
פסוק טו: את ידעת כי לי היתה המלוכה וכו'. אפשר שכיוין לומר דמאחר שלו היתה המלוכה אין לפקפק מטעם אין משתמשין בשרביטו של מלך:
פסוק טז: ועתה שאלה אחת אנכי שואל מאתך. רצה בזה כי בלעדה לא תכון שאלה זו כי אפשר שאביו בא עליה אבל היא דוקא יודעת דדוד הע"ה לא בא על אבישג כמשז"ל על פסוק קראו לי לבת שבע דהיה אומר לאבישג שהיא אסורה לו וא"ל חסריה לגנבא ואמר קראו לי לב"ש וקנח וכו'. מפרשים:
פסוק יח: ותאמר בת שבע טוב וכו'. הכתוב מודיע טוביות לב בת שבע דעם היות אדוניה בן צרתה חגית. ועוד הוא עצמו עשה מעשה למלוך. ועם כל זה השתדלה להטיב לאדוניה ודברה עם בנה שלמה בנועם שיח ובקצרה להשיג מבוקשו. מפרשים:
פסוק יט: וישם כסא לאם המלך. אמרו רז"ל שהיא רות וזכתה לראות שלמה המלך על כסא המלוכה ונתקיימה ברכת בועז ותהי משכורתך שלמ"ה:
פסוק כב: ושאלי לו את המלוכה. כי ענין אבישג הוא פתח לערער על המלוכה. ונתחייב משום מורד במלכות. ובפרט שכבר הוא מחויב שמרד באביו המלך דוד כי הן בעודנו חי עשה מעשה למלוך בל ידיעתו ורצונו:
פסוק כב:ולו ולאביתר הכהן. דמלבד שהיו עמו להמליכו עוד הגדילו עון לתת לו עצה זו לשאול אבישג לפתוח פתח לערער על המלוכה:
פסוק כו: וכי התענית בכל אשר התענה אבי. והיה סיבה להרוג בית אביך שהרג שאול הכהנים של נוב ולכן ביום הזה לא אמיתך:
פסוק כח: כי יואב נטה אחרי אדוניה וכו'. והוא מורד במלכות שבלי ידיעת ורצון דוד המלך ע"ה רצה להמליך אדניהו. ועוד הוא מורד שלא רצה שימלוך שלמה. ועוד אחרת שכונתו להחזיק דדוד המלך חטא בב"ש ואין שלמה בנה ראוי למלוך. ועוד שעבר על דברי נתן הנביא שאמר בדבר ה' שימלוך שלמה. וכל זה מלבד שהרג אבנר ועמשא:
פסוק מה: והמלך שלמה ברוך. שלא נשא פנים למלמדו בחללו שבועת ה' והשיב לו גמולו אשר עשה לאביו לבזותו ולקללו קללה נמרצת. ונתחכם להשביעו. והן בעון נלכד שעבר על שבועתו. ומכל זה העם יברכוהו על חכמתו והורה במופת דשמעי נלכד שעבר על שבועתו. והעבירה שבידו הענישתו להיותו עובר ונלכד: