פסוק א:מן הנהר. היוצא מן העדן, שהוא תחילת המזרח, עד ארץ פלשתים:
פסוק א:מגשים. והמה היו מגישים מנחה, והיו עובדים את שלמה להעלות לו המס:
פסוק ב:לחם שלמה. לכל הבא אל שלחנו:
פסוק ב:סלת. קמח נקי ביותר:
פסוק ד:כי הוא רדה. בא ליתן טעם על מה היו כל כך רבים אנשי שלחנו, להצטרך להם כחשבון הזה, ואמר לפי שהיה מושל בכל אנשי עבר הנהר ובכל מלכיהם, ושלום היה לו מכל עבריו, אף מן האומות שלא משל בהם, ולזה היו רבים הבאים אליו, הן מאנשי שלומו, הן מהאומות שמשל בהם:
פסוק ה:איש. כל אחד ישב תחת גפנו, ולא נדד ממנו בסיבת שונא:
פסוק ו:ארבעים אלף. ובדברי הימים (ב ט כה) נאמר ארבעת אלפים, ויתכן כי שם מנה הארות, וכאן מנה הסוסים, וכאלו אמר שהיו לו ארבעים אלף סוסים למרכבו בארותו, והנה היו עשרה בכל אחת:
פסוק ו:למרכבו. פעם רכב באלו, פעם באלו:
פסוק ז:ואת כל הקרב. הם הבאים אליו מארצות העובדי כוכבים:
פסוק ז:לא יעדרו דבר. מכל הדברים הצריך להם:
פסוק ח:אשר יהיה שם. קבוצת הסוסים והרכש:
פסוק ח:איש כמשפטו. כל נציב בחדשו:
פסוק ט:ורחב לב. להחזיק בה כל מיני חכמות, ובכל אחת ידיעות הרבה כחול וגו׳:
פסוק י:מחכמת כל בני קדם. שהיו יודעים במזלות, וערומים בטייר, והוא לשון העופות:
פסוק י:ומכל חכמת מצרים. שהיו בקיאים בחכמת הטבע, והתמזגות היסודות:
פסוק יא:מאיתן וגו׳. ארבעה האנשים האלו, היו מפורסמים בדורו לחכמים גדולים, וחכמת שלמה עלתה על כולם:
פסוק יב:שלשת אלפים משל. המציא בשכלו ובדא מלבו משלים, להכניס בלב יראת ה׳ והנה המשלים ההם אינם נמצאים אצלינו, כי רבים מספריו נאבדו מאתנו בגלותינו, ובאו לידי העובדי כוכבים, ומהם העתיקו מלים וקראו על שמם, ואולם גנוב הוא אתם:
פסוק יב:ויהי שירו. גם עשה שירים במספר חמשה ואלף ואף המה אינם אתנו, כי נאבדו:
פסוק יג:וידבר על העצים. אמר טבעי כל העצים, וחשבון הרכבת היסודות אשר בכל אחד:
פסוק יג:מן הארז וגו׳. רצה לומר: בכל מיני העצים והעשבים, מגדול ועד קטן:
פסוק יג:על הבהמה וגו׳. טבעם והרכבת היסודות אשר בהם:
פסוק יד:מאת כל מלכי הארץ. כי כל מלכי הארץ היו באים אל שלמה לשמוע חכמתו, ובשובם באו העמים אל מלכיהם, לשמוע מהם חכמת שלמה:
פסוק טו:אל שלמה. לדבר על לבו דברי שלום ואמת, וכמנהג המלכים זה לזה:
פסוק יז:עד תת. רצה לומר: אבי היה מוטרד במלחמה כל ימיו, עד השלימו זה עמדי, ובעזר ה׳ הנם תחת רגלי:
פסוק כ:ויכרתו לי ארזים. לצורך הבנין:
פסוק כ:מן הלבנון. אשר היה בארץ חירם:
פסוק כ:ועבדי יהיו וגו׳. גם עבדי יהיו עמהם לעזרה:
פסוק כ:כי אין בנו וגו׳. לזה יכרתו עבדיך:
פסוק כ:כצידונים. צור וצידון קרובים זה לזה, והם ממלכה אחת:
פסוק כא:וישמח מאד. לפי שמתוך סדור דבריו הכיר חירם בחכמתו, ובדברי הימים (ב ב י טו) מאריך יותר ביופי סדור דבריו, וקצר כאן:
פסוק כא:על העם. מולך על העם, והוא מקרא קצר:
פסוק כב:כל חפצך. מה שתרצה:
פסוק כב:ובעצי ברושים. עם כי לא שאל על הברושים הבטיחו לעשות חפצו גם בזה:
פסוק כג:ימה. אל הים הסמוך ללבנון:
פסוק כג:ואני אשימם. רצה לומר: עבדי יקשרום אלו באלו, להנהיגם בים עד המקום אשר תצוה, ושמה יתירו הקשרים, לנפצם ולפזרם אלו מאלו, למען יוכלו לשאת כל קורה לבדה:
פסוק כג:ואתה. רצה לומר: עבדיך ישאום משם, להביאם למקום הבנין:
פסוק כג:את חפצי. בעבור עצי יערי ועבודת אנשי, תמלא חפצי בתת לחם לאנשי ביתי:
פסוק כה:מכלת. כמו מאכולת רוצה לומר: מאכל לאנשי ביתו:
פסוק כה:שמן. על שחירם הוסיף על שאלתו, בתת לו עצי ברושים הוסיף גם הוא על שאלת חירם, בתת לו שמן:
פסוק כה:שנה בשנה. במשך הזמן אשר כרתו העצים מהלבנון:
פסוק כו:ויהי שלום. בעבור רוח החכמה הנמצא בשלמה, חפץ חירם להיות עמו בשלום:
פסוק כז:מס מכל ישראל. המס היה, שנתנו אנשים ללכת הלבנון, לכרות העצים עם עבדי חירם:
פסוק כח:בחדש. בכל חודש לא עבדו כי אם עשרת אלפים:
פסוק כח:חליפות. היו מתחלפים בכל חודש, כי חודש אחד היו בלבנון, ואחרי זה היו שני חדשים בביתם, משך הזמן שהלכו עשרת אלפים השניים והשלישים, ואחרי זה חזרו הראשונים ללכת, וכן חוזר חלילה:
פסוק כח:על המס. להכריח לכל אחד ללכת בחדשו:
פסוק כט:נושא סבל. היו עומסים על הכתף משא האבנים, ממקום המחצב אל מקום הבנין ובדברי הימים (שם פסוק יז) נאמר שנושאי הסבל והחוצבים בהר היו גרים, ויתכן שהיו מהגבעונים:
פסוק ל:לבד. המספר הזה היה לבד, השרים הממונים על המלאכה, שהיו שלשת אלפים ושלש מאות ובדברי הימים (שם) נאמר ושש מאות, ויתכן כי שלש המאות הנוספים שם, המה היו ממונים על הממונים:
פסוק ל:הרדים. הנוגשים בעם עושי המלאכה:
פסוק לא:ויסעו. תרגום יונתן: ועקרו:
פסוק לא:יקרות. על כי אבנים כאלה, טובות ליסוד הבנין:
פסוק לא:אבני גזית. כמו ואבני גזית, ורוצה לומר מסותתות ישרות השטחים, ונצבות הזויות, באופן היותר נאות לבנות מהן כותלי הבית ממעל. או הוא בלא חסרון הוי״ו, ועל אבני היסוד יאמר, שהיו גם הם אבני גזית, עם שאין מהדרך להקפיד באבני היסוד הנכסים מעין האדם, אם יהיו גזוזות או עקומות ועקושות, מכל מקום שלמה בגובה לבו הקפיד לה בבנין בית ה׳:
פסוק לב:ובוני חירם. כי גם חירם שלח אליו אומנים מארצו, וכמו שנאמר למטה (ז יג), ובדברי הימים ב ב יב: