א וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ בָּנָ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְכַ֖ל אֶת־כָּל־בֵּיתֽוֹ׃ ב וַיִּ֜בֶן אֶת־בֵּ֣ית ׀ יַ֣עַר הַלְּבָנ֗וֹן מֵאָ֨ה אַמָּ֤ה אָרְכּוֹ֙ וַחֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבּ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָת֑וֹ עַ֗ל אַרְבָּעָה֙ טוּרֵי֙ עַמּוּדֵ֣י אֲרָזִ֔ים וּכְרֻת֥וֹת אֲרָזִ֖ים עַל־הָעַמּוּדִֽים׃ ג וְסָפֻ֣ן בָּאֶ֗רֶז מִמַּ֙עַל֙ עַל־הַצְּלָעֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָֽעַמּוּדִ֔ים אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּׁ֑ה חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר הַטּֽוּר׃ ד וּשְׁקֻפִ֖ים שְׁלֹשָׁ֣ה טוּרִ֑ים וּמֶחֱזָ֥ה אֶל־מֶחֱזָ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃ ה וְכָל־הַפְּתָחִ֥ים וְהַמְּזוּז֖וֹת רְבֻעִ֣ים שָׁ֑קֶף וּמ֧וּל מֶחֱזָ֛ה אֶל־מֶחֱזָ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃ ו וְאֵ֨ת אוּלָ֤ם הָֽעַמּוּדִים֙ עָשָׂ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אָרְכּ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה רָחְבּ֑וֹ וְאוּלָם֙ עַל־פְּנֵיהֶ֔ם וְעַמֻּדִ֥ים וְעָ֖ב עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ ז וְאוּלָ֤ם הַכִּסֵּא֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁפָּט־שָׁ֔ם אֻלָ֥ם הַמִּשְׁפָּ֖ט עָשָׂ֑ה וְסָפ֣וּן בָּאֶ֔רֶז מֵהַקַּרְקַ֖ע עַד־הַקַּרְקָֽע׃ ח וּבֵיתוֹ֩ אֲשֶׁר־יֵ֨שֶׁב שָׁ֜ם חָצֵ֣ר הָאַחֶ֗רֶת מִבֵּית֙ לָֽאוּלָ֔ם כַּמַּֽעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה הָיָ֑ה וּבַ֜יִת יַעֲשֶׂ֤ה לְבַת־פַּרְעֹה֙ אֲשֶׁ֣ר לָקַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה כָּאוּלָ֖ם הַזֶּֽה׃ ט כָּל־אֵ֜לֶּה אֲבָנִ֤ים יְקָרֹת֙ כְּמִדֹּ֣ת גָּזִ֔ית מְגֹרָר֥וֹת בַּמְּגֵרָ֖ה מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וּמִמַּסָּד֙ עַד־הַטְּפָח֔וֹת וּמִח֖וּץ עַד־הֶחָצֵ֥ר הַגְּדוֹלָֽה׃ י וּמְיֻסָּ֕ד אֲבָנִ֥ים יְקָר֖וֹת אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֑וֹת אַבְנֵי֙ עֶ֣שֶׂר אַמּ֔וֹת וְאַבְנֵ֖י שְׁמֹנֶ֥ה אַמּֽוֹת׃ יא וּמִלְמַ֗עְלָה אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת כְּמִדּ֥וֹת גָּזִ֖ית וָאָֽרֶז׃ יב וְחָצֵ֨ר הַגְּדוֹלָ֜ה סָבִ֗יב שְׁלֹשָׁה֙ טוּרִ֣ים גָּזִ֔ית וְט֖וּר כְּרֻתֹ֣ת אֲרָזִ֑ים וְלַחֲצַ֧ר בֵּית־יְהוָ֛ה הַפְּנִימִ֖ית וּלְאֻלָ֥ם הַבָּֽיִת׃ יג וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּקַּ֥ח אֶת־חִירָ֖ם מִצֹּֽר׃ יד בֶּן־אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ־צֹרִי֮ חֹרֵ֣שׁ נְחֹשֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵא אֶת־הַחָכְמָ֤ה וְאֶת־הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת־הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כָּל־מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת־כָּל־מְלַאכְתּֽוֹ׃ טו וַיָּ֛צַר אֶת־שְׁנֵ֥י הָעַמּוּדִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה אַמָּ֗ה קוֹמַת֙ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֔ד וְחוּט֙ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה אַמָּ֔ה יָסֹ֖ב אֶת־הָעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִֽי׃ טז וּשְׁתֵּ֨י כֹתָרֹ֜ת עָשָׂ֗ה לָתֵ֛ת עַל־רָאשֵׁ֥י הָֽעַמּוּדִ֖ים מֻצַ֣ק נְחֹ֑שֶׁת חָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת קוֹמַת֙ הַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת קוֹמַ֖ת הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ יז שְׂבָכִ֞ים מַעֲשֵׂ֣ה שְׂבָכָ֗ה גְּדִלִים֙ מַעֲשֵׂ֣ה שַׁרְשְׁר֔וֹת לַכֹּ֣תָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֑ים שִׁבְעָה֙ לַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְשִׁבְעָ֖ה לַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ יח וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הָעַמּוּדִ֑ים וּשְׁנֵי֩ טוּרִ֨ים סָבִ֜יב עַל־הַשְּׂבָכָ֣ה הָאֶחָ֗ת לְכַסּ֤וֹת אֶת־הַכֹּֽתָרֹת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָֽרִמֹּנִ֔ים וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לַכֹּתֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ יט וְכֹֽתָרֹ֗ת אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה שׁוּשַׁ֣ן בָּֽאוּלָ֑ם אַרְבַּ֖ע אַמּֽוֹת׃ כ וְכֹתָרֹ֗ת עַל־שְׁנֵי֙ הָֽעַמּוּדִ֔ים גַּם־מִמַּ֙עַל֙ מִלְּעֻמַּ֣ת הַבֶּ֔טֶן אֲשֶׁ֖ר לְעֵ֣בֶר שבכה (הַשְּׂבָכָ֑ה) וְהָרִמּוֹנִ֤ים מָאתַ֙יִם֙ טֻרִ֣ים סָבִ֔יב עַ֖ל הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ כא וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָֽעַמֻּדִ֔ים לְאֻלָ֖ם הַֽהֵיכָ֑ל וַיָּ֜קֶם אֶת־הָעַמּ֣וּד הַיְמָנִ֗י וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ יָכִ֔ין וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָעַמּ֣וּד הַשְּׂמָאלִ֔י וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃ כב וְעַ֛ל רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים מַעֲשֵׂ֣ה שׁוֹשָׁ֑ן וַתִּתֹּ֖ם מְלֶ֥אכֶת הָעַמּוּדִֽים׃ כג וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד־שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל ׀ סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ וקוה (וְקָו֙) שְׁלֹשִׁ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב׃ כד וּפְקָעִים֩ מִתַּ֨חַת לִשְׂפָת֤וֹ ׀ סָבִיב֙ סֹבְבִ֣ים אֹת֔וֹ עֶ֚שֶׂר בָּֽאַמָּ֔ה מַקִּפִ֥ים אֶת־הַיָּ֖ם סָבִ֑יב שְׁנֵ֤י טוּרִים֙ הַפְּקָעִ֔ים יְצֻקִ֖ים בִּיצֻקָתֽוֹ׃ כה עֹמֵ֞ד עַל־שְׁנֵ֧י עָשָׂ֣ר בָּקָ֗ר שְׁלֹשָׁ֣ה פֹנִ֣ים ׀ צָפ֡וֹנָה וּשְׁלֹשָׁה֩ פֹנִ֨ים ׀ יָ֜מָּה וּשְׁלֹשָׁ֣ה ׀ פֹּנִ֣ים נֶ֗גְבָּה וּשְׁלֹשָׁה֙ פֹּנִ֣ים מִזְרָ֔חָה וְהַיָּ֥ם עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָ֑עְלָה וְכָל־אֲחֹֽרֵיהֶ֖ם בָּֽיְתָה׃ כו וְעָבְי֣וֹ טֶ֔פַח וּשְׂפָת֛וֹ כְּמַעֲשֵׂ֥ה שְׂפַת־כּ֖וֹס פֶּ֣רַח שׁוֹשָׁ֑ן אַלְפַּ֥יִם בַּ֖ת יָכִֽיל׃ כז וַיַּ֧עַשׂ אֶת־הַמְּכֹנ֛וֹת עֶ֖שֶׂר נְחֹ֑שֶׁת אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַמְּכוֹנָ֣ה הָֽאֶחָ֔ת וְאַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וְשָׁלֹ֥שׁ בָּאַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃ כח וְזֶ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַמְּכוֹנָ֖ה מִסְגְּרֹ֣ת לָהֶ֑ם וּמִסְגְּרֹ֖ת בֵּ֥ין הַשְׁלַבִּֽים׃ כט וְעַֽל־הַמִּסְגְּר֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ בֵּ֣ין הַשְׁלַבִּ֗ים אֲרָי֤וֹת ׀ בָּקָר֙ וּכְרוּבִ֔ים וְעַל־הַשְׁלַבִּ֖ים כֵּ֣ן מִמָּ֑עַל וּמִתַּ֙חַת֙ לַאֲרָי֣וֹת וְלַבָּקָ֔ר לֹי֖וֹת מַעֲשֵׂ֥ה מוֹרָֽד׃ ל וְאַרְבָּעָה֩ אוֹפַנֵּ֨י נְחֹ֜שֶׁת לַמְּכוֹנָ֤ה הָֽאַחַת֙ וְסַרְנֵ֣י נְחֹ֔שֶׁת וְאַרְבָּעָ֥ה פַעֲמֹתָ֖יו כְּתֵפֹ֣ת לָהֶ֑ם מִתַּ֤חַת לַכִּיֹּר֙ הַכְּתֵפֹ֣ת יְצֻק֔וֹת מֵעֵ֥בֶר אִ֖ישׁ לֹיֽוֹת׃ לא וּ֠פִיהוּ מִבֵּ֨ית לַכֹּתֶ֤רֶת וָמַ֙עְלָה֙ בָּֽאַמָּ֔ה וּפִ֙יהָ֙ עָגֹ֣ל מַעֲשֵׂה־כֵ֔ן אַמָּ֖ה וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֑ה וְגַם־עַל־פִּ֙יהָ֙ מִקְלָע֔וֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶ֥ם מְרֻבָּע֖וֹת לֹ֥א עֲגֻלּֽוֹת׃ לב וְאַרְבַּ֣עַת הָאֽוֹפַנִּ֗ים לְמִתַּ֙חַת֙ לַֽמִּסְגְּר֔וֹת וִיד֥וֹת הָאֽוֹפַנִּ֖ים בַּמְּכוֹנָ֑ה וְקוֹמַת֙ הָאוֹפַ֣ן הָאֶחָ֔ד אַמָּ֖ה וַחֲצִ֥י הָאַמָּֽה׃ לג וּמַֽעֲשֵׂה֙ הָא֣וֹפַנִּ֔ים כְּמַעֲשֵׂ֖ה אוֹפַ֣ן הַמֶּרְכָּבָ֑ה יְדוֹתָ֣ם וְגַבֵּיהֶ֗ם וְחִשֻּׁקֵיהֶ֛ם וְחִשֻּׁרֵיהֶ֖ם הַכֹּ֥ל מוּצָֽק׃ לד וְאַרְבַּ֣ע כְּתֵפ֔וֹת אֶ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנּ֔וֹת הַמְּכֹנָ֖ה הָֽאֶחָ֑ת מִן־הַמְּכֹנָ֖ה כְּתֵפֶֽיהָ׃ לה וּבְרֹ֣אשׁ הַמְּכוֹנָ֗ה חֲצִ֧י הָאַמָּ֛ה קוֹמָ֖ה עָגֹ֣ל ׀ סָבִ֑יב וְעַ֨ל רֹ֤אשׁ הַמְּכֹנָה֙ יְדֹתֶ֔יהָ וּמִסְגְּרֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃ לו וַיְפַתַּ֤ח עַל־הַלֻּחֹת֙ יְדֹתֶ֔יהָ וְעַל֙ ומסגרתיה (מִסְגְּרֹתֶ֔יהָ) כְּרוּבִ֖ים אֲרָי֣וֹת וְתִמֹרֹ֑ת כְּמַֽעַר־אִ֥ישׁ וְלֹי֖וֹת סָבִֽיב׃ לז כָּזֹ֣את עָשָׂ֔ה אֵ֖ת עֶ֣שֶׂר הַמְּכֹנ֑וֹת מוּצָ֨ק אֶחָ֜ד מִדָּ֥ה אַחַ֛ת קֶ֥צֶב אֶחָ֖ד לְכֻלָּֽהְנָה׃ לח וַיַּ֛עַשׂ עֲשָׂרָ֥ה כִיֹּר֖וֹת נְחֹ֑שֶׁת אַרְבָּעִ֨ים בַּ֜ת יָכִ֣יל ׀ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֗ד אַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֔ד כִּיּ֤וֹר אֶחָד֙ עַל־הַמְּכוֹנָ֣ה הָאַחַ֔ת לְעֶ֖שֶׂר הַמְּכֹנֽוֹת׃ לט וַיִּתֵּן֙ אֶת־הַמְּכֹנ֔וֹת חָמֵ֞שׁ עַל־כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ מִיָּמִ֔ין וְחָמֵ֛שׁ עַל־כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת מִשְּׂמֹאל֑וֹ וְאֶת־הַיָּ֗ם נָתַ֞ן מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֧יִת הַיְמָנִ֛ית קֵ֖דְמָה מִמּ֥וּל נֶֽגֶב׃ מ וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת־הַ֨כִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ מא עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר־עַל־רֹ֥אשׁ הָֽעַמֻּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלֹּ֣ת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִֽים׃ מב וְאֶת־הָרִמֹּנִ֛ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת לִשְׁתֵּ֣י הַשְּׂבָכ֑וֹת שְׁנֵֽי־טוּרִ֤ים רִמֹּנִים֙ לַשְּׂבָכָ֣ה הָֽאֶחָ֔ת לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלֹּ֣ת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָעַמּוּדִֽים׃ מג וְאֶת־הַמְּכֹנ֖וֹת עָ֑שֶׂר וְאֶת־הַכִּיֹּרֹ֥ת עֲשָׂרָ֖ה עַל־הַמְּכֹנֽוֹת׃ מד וְאֶת־הַיָּ֖ם הָאֶחָ֑ד וְאֶת־הַבָּקָ֥ר שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר תַּ֥חַת הַיָּֽם׃ מה וְאֶת־הַסִּיר֨וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֗וֹת וְאֵת֙ כָּל־הַכֵּלִ֣ים האהל (הָאֵ֔לֶּה) אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה חִירָ֛ם לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה נְחֹ֖שֶׁת מְמֹרָֽט׃ מו בְּכִכַּ֤ר הַיַּרְדֵּן֙ יְצָקָ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בְּמַעֲבֵ֖ה הָאֲדָמָ֑ה בֵּ֥ין סֻכּ֖וֹת וּבֵ֥ין צָרְתָֽן׃ מז וַיַּנַּ֤ח שְׁלֹמֹה֙ אֶת־כָּל־הַכֵּלִ֔ים מֵרֹ֖ב מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֹֽשֶׁת׃ מח וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֔ה אֵ֚ת כָּל־הַכֵּלִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בֵּ֣ית יְהוָ֑ה אֵ֚ת מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָ֛יו לֶ֥חֶם הַפָּנִ֖ים זָהָֽב׃ מט וְאֶת־הַ֠מְּנֹרוֹת חָמֵ֨שׁ מִיָּמִ֜ין וְחָמֵ֧שׁ מִשְּׂמֹ֛אול לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּרֹ֛ת וְהַמֶּלְקַחַ֖יִם זָהָֽב׃ נ וְ֠הַסִּפּוֹת וְהַֽמְזַמְּר֧וֹת וְהַמִּזְרָק֛וֹת וְהַכַּפּ֥וֹת וְהַמַּחְתּ֖וֹת זָהָ֣ב סָג֑וּר וְהַפֹּת֡וֹת לְדַלְתוֹת֩ הַבַּ֨יִת הַפְּנִימִ֜י לְקֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֗ים לְדַלְתֵ֥י הַבַּ֛יִת לַהֵיכָ֖ל זָהָֽב׃ נא וַתִּשְׁלַם֙ כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וַיָּבֵ֨א שְׁלֹמֹ֜ה אֶת־קָדְשֵׁ֣י ׀ דָּוִ֣ד אָבִ֗יו אֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ וְאֶת־הַכֵּלִ֔ים נָתַ֕ן בְּאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
שלש עשרה שנה. לימד בכאן שנתעצל בבנין ביתו, ולא כלהו עד שלש עשרה שנה, אבל בבנין בית המקדש נזדרז וכלהו לשבע שנים, אף כי היה גדול להפליא יותר מביתו:
פסוק א:
ויכל וגו׳. רוצה לומר: עם ששהה בה י״ג שנה, לא קץ בטורח הבנין, עד כלותו את כלו:
פסוק ב:
בית יער הלבנון. כן היה נקרא, כי לפי רוב העמודים שעמדו בה, היה נראה כיער המרובה באילנות או, שבנהו במקום יער הלבנון, כי היה מנהג המלכים בזמן ההוא לבנות להם בית ביער, להתקרר שם בימי הקיץ, ועשויה היא בחלונות מרובים, להכניס שם האויר:
פסוק ב:
על ארבעה טורי עמודי ארזים. והשורות ההם עמדו לרוחב הבית, והיה נחלק להם האורך לשלשה חלקים שווים, אבל לאורך הבית היה כתלים ממש, כדרך הבנין:
פסוק ב:
וכרותות ארזים. ארזים מחוטבים, השכיבו על העמודים ההם, לחברם יחד לבל יהיו זזים ממקום עמדם:
פסוק ג:
וספן בארז ממעל על הצלעות. כי על העמודים ועל קירות הארזים המחברם יחד, השכיבו צלעות ונסרים, להיות מחיצות הבית ממעל, ועל הצלעות ההם הניחו לוחות ארז, להיות לתקרה [ ואמר על העמודים, ולא זכר כרותות הארזים, על כי העמודים היו העיקר לסבול משא הצלעות ]:
פסוק ג:
ארבעים וחמשה. מספר לוחות הארז המכסים את התקרה, היו ארבעים וחמשה:
פסוק ג:
חמשה עשר הטור. כי העמודים חלקו האורך לשלשה חלקים שווים, ולזה היה גם התקרה נחלק לשלשה חלקים, ובכל חלק הניחו שורה של לוחות ארז, ובה חמשה עשר במספר, והניחו אורך הלוחות לאורך הבית, אם כן היה אורך כל לוח ל״ג אמות ושליש אמה, ורוחב הלוחות לרוחב הבית, והיה רוחב כל לוח ג׳ אמות ושליש אמה:
פסוק ד:
ושקפים שלשה טורים. בהכתלים שעמדו באורך הבית, עשו שלשה שורות חלונות, זה למעלה מזה, בקומת הכותל:
פסוק ד:
ומחזה אל מחזה. כי בהכותל שמזה ומזה עשו שלשה שורות חלונות, ואמר שהחלונות היו מכוונות זו מול זו, רצה לומר: החלונות מכותל מזה, מול החלונות מכותל מזה:
פסוק ד:
שלש פעמים. רצה לומר: כן היה בכל שלשת הטורים:
פסוק ה:
וכל הפתחים. חללי הפתחים שפתחו בהכתלים ההם היו מרובעים, כי המשקופים היו מיושרים, לא עגולים:
פסוק ה:
והמזוזות. הם עמודי המזוזות, היו מרובעים בני ארבע צלעות, כדרך רוב המזוזות:
פסוק ה:
שקף. גם חלון הקטן העשוי ממעל להפתח, היתה רבוע:
פסוק ה:
ומול מחזה אל מחזה. כמו ומחזה אל מול מחזה, ורצה לומר: החלון שבעבר הזה היה מול החלון שבעבר מזה:
פסוק ה:
שלש פעמים. יתכן שהיו שלשה פתחים בכותל מזה, ושלשה בכותל מזה, והחלון מלמעלן, וכל השלשה היו זה מול זה, והיה אם כן בכל חלק שבחלק העמודים, פתח אחד מזה, ופתח אחד מזה:
פסוק ו:
ואת אולם העמודים. לבית יער הלבנון, עשה אולם עומד על עמודי ארזים, יהיה ארכו חמשים אמה ורחבו שלשים אמה:
פסוק ו:
ואולם על פניהם. יבאר מקום עמוד האולם, ואמר שעמוד נסמך לבית היער לפני פתחים, וכדרך בית שער, ועמד ארכו לאורך הבית, להיות מול כל שלשת הפתחים שבשלשת חלקי הבית, [ ולזה אמר על פניהם, כי היו לפני שלשתן ועיין בתחילת קונטרס בנין הבית ובצורה ]:
פסוק ו:
ועמודים ועב על פניהם. לפני פתחי האולם הזה, עמדו עמודים תקועים בארץ, וממעל להם עץ עב לחברם יחד, לבל יהיו זזים ממקומם והיה עשוי לנוי ולפאר, או להיות כעין מחיצה ולשמירה:
פסוק ז:
ואולם הכסא. רצה לומר: אל האולם אשר עמד בו הכסא, אשר ישב עליו לשפוט שם, אל האולם הזה עשה עוד חוצה לו אולם המשפט, שיעמדו שם הבאים למשפט, עד אשר יקראו לבוא לפני המלך:
פסוק ז:
וספן בארז. כיסה הרצפה בנסרי ארז:
פסוק ז:
מהקרקע עד הקרקע. רצה לומר: מקרקעית כותל זה, עד קרקעית כותל שממולו:
פסוק ח:
וביתו אשר ישב שם. רצה לומר: מקום מושבו בקביעות:
פסוק ח:
חצר האחרת. אשר עמדה בחצר האחרת, מבפנים לאולם המשפט, בדרך הכניסה מן החוץ אל מקום בתי המלוכה:
פסוק ח:
כמעשה הזה היה. כמעשה אולם המשפט, ספון בארז כמותו ובית יעשה. הבית אשר עשה לבת פרעה, היה גם כן כאולם המשפט:
פסוק ט:
כל אלה. כל הבנינים שזכר, בנה מאבנים יקרות וגדולות, כמדות הראויות לאבני גזית, כפי מה שהיה ידוע להם:
פסוק ט:
מגוררות במגרה. חתוכות במגרה, לעשותן חלקות משני עבריהן, בעבר הפנימי ובעבר החיצון:
פסוק ט:
וממסד. מן היסוד עד התקרה, וזהו עד הטפחות, כי הדרך היא לעשות כעין לבזבז בשעור טפח, בולט מהכותל אצל התקרה, והוא מתפארת המלאכה:
פסוק ט:
ומחוץ. ואף יתר הבנינים, אשר עמדו מחוץ להבתים האלה עד החצר הגדולה, את כולם בנה כבנין האמור, אבל החצר הגדולה עצמה בנה בבנין אחר, כמפורש בענין:
פסוק י:
ומיוסד וגו׳. רצה לומר: מה שנאמר למעלה אשר אבני היסוד היו שוות לאבני הכותל, אין זה כי אם בדבר שהיו אבני יקרות כמותן, אבל לא ישוו בגודל, כי אבני היסוד גדולות מאבני הכותל, כי אבני יסוד היו בני י׳ אמות וגו׳, וגדולים המה ממדת אבני גזית:
פסוק יא:
ומלמעלה. כתלים שעל היסודות:
פסוק יא:
וארז. כל הבנינים האלה, כיסה התקרה בארז:
פסוק יב:
וחצר הגדולה סביב. אשר היה מסבב כל בתי המלך:
פסוק יב:
שלשה טורים. בנין כתליו היה מאבני גזית, שלש שורות זו על גב זו, ועליהם שורה הרביעית היה מארזים כרותות ומחוטבות ביושר, וכמו כן עד כלות גובה הכתלים, היה בנוי בהאופן הזה:
פסוק יב:
ולחצר בית ה׳ הפנימית. רצה לומר: וכמו הבנין אשר בנה לחצר בית ה׳ האמור למעלה, וכן בנה את האולם אשר לפני ההיכל, כי כולם בנה בשלשה טורים גזית וגו׳:
פסוק יג:
את חירם. כך שמו של האומן:
פסוק יד:
ממטה נפתלי. אביו היה מבני נפתלי, ואמו היתה מבנות דן כמו שנאמר בד״ה (ב ב יג):
פסוק יד:
איש צורי. התגורר זמן רב בצור:
פסוק יד:
חורש נחושת. על אביו הוא חוזר:
פסוק יד:
וימלא. רצה לומר: ולזה היה חירם בנו ממולא בחכמת מלאכת הנחושת, כי למד מאביו:
פסוק טו:
ויצר. לפי שלא עשה המלאכה בהעמודים, רק עשה צורות העמודים בקרקע, ושפך שם הנחושת לאחר התכה, לזה אמר ויצר, רוצה לומר: עשה צורות שני העמודים, אשר היו מנחושת וכו׳:
פסוק טו:
שמנה עשרה אמה. ובדברי הימים (ב ג טו) נאמר: אמות שלשים וחמש אורך, אבל שם נאמר מדת שני העמודים יחד, וחצי האמה העודפת כאן, היא הנעשית אחר היציקה בהקשת הקורנס להכניסה בהכותרת האמור בענין, ולזה לא חשבה בדברי הימים, כי שם נאמר בלשון אורך, אשר יורה שחושב בעת היציקה, כאשר שכבו בארץ, ולא היתה אז חצי האמה ההיא, אבל כאן נאמר בלשון קומה, וחושב אם כן אחר ההקמה, וכבר ניתוסף חצי האמה ההוא:
פסוק טו:
וחוט שתים עשרה וגו׳. ואם כן היתה בת ארבע, כי כל שיש ברחבו אחד, יש בהיקפו שלשה:
פסוק טו:
השני. כמו והשני, ורצה לומר: וכן היה העמוד השני, ובסוף ירמיהו (נב כא) נאמר: ועביו ארבעה אצבעות נבוב:
פסוק טז:
מוצק נחושת. מעשה יציקה היו, ומנחושת:
פסוק טז:
חמש אמות. ובסוף מלכים ב (כה יז) נאמר: שלש אמות, וזה לפי ששתי האמות התחתוניות של קומת הגולה, לא היו מצוירות, והיו אם כן שוות לתמונת העמוד, ולזה לא חשבם:
פסוק יז:
שבכים מעשה שבכה. ציורי ענפים מעשה שבכה, הנקוב מעבר לעבר וקלועים זה בזה:
פסוק יז:
מעשה שרשרות. היה עשוי לכותרות, רוצה לומר: לחלק העליון כמפורש בענין:
פסוק יז:
שבעה. ציורי שבעת ענפים היו מקיפים כל כותרת:
פסוק יח:
ויעש את העמודים. למעלה אמר שעשה צורת העמודים בקרקע, וכאן אמר שעשה העמודים עצמן, רצה לומר: ששפך הנחשת לאחר ההתכה, אל מקום חפירת הציור:
פסוק יח:
ושני טורים וגו׳. על כל שבכה היא חלק העליון מהכותרת, סיבב שני שורות רמונים זה למעלה מזה, והיו עשוים מנחושת, וחרוזים בשלשלאות, וראשיהם קשורים זה בזה, ונתנם על השבכה:
פסוק יח:
לכסות את הכותרת. רצה לומר:
פסוק יח:
לשבכה העשויה לכסות אחת את אחת מהכותרת, חלק התחתון שבה. כי תמונת הכותרת היתה כעין שני אגנות, כפויה זו על גב זו, התחתונה בית קבולה למעלה ושוה לתמונת העמוד, כי היתה מבלי ציור, וקרויה למטה בענין ׳גולת הכותרת׳, והעליונה בית קבולה למטה, כפויה על התחתונה, ועשויה מעשה שבכה וכמו שנאמר בענין, והשבכות שתים, לכסות שתי גולות הכותרת, והרמונים היו תלוים בתחתית השבכה אם כן סמוכים המה לעליונית הגולה וכסו אותה, ולזה אמר הטורים היו על השבכה, העשויה לכסות גולת הכותרת, את החלק העליון ממנה, הסמוכה לראש הרמונים כשהם תלוים בתחתית השבכה, כי אז סמוכה להם עליונית הגולה, ונכסת מהם כאמור:
פסוק יח:
וכן עשה. כדרך שתלה הרמונים באחת, כן תלה בשנית:
פסוק יט:
מעשה שושן באולם. כי ציורי שבעת הענפים היו מקיפים סביב את חלק העליון מן הכותרת, אולם ממעל, רצה לומר:
פסוק יט:
השטח הרואה את הכיפה הקרוי אולם, מעשה השטח ההוא היה מעשה שושן. או רצה לומר: לאחר שהעמידו את העמודים באולם, עשו מנחושת מעשה שושן, וחברו על הכותרת כשהם באולם:
פסוק יט:
ארבע אמות. מעשה השושן היתה בשטח ארבע אמות על הכותרת ממעל, כי העמודים היו ברוחב ארבע אמות כמו שנאמר למעלה, והכותרות בולטין מכל צד, והיו אם כן יותר מארבע אמות, אבל מעשה השושן היתה רק בשטח ארבע אמות:
פסוק כ:
וכתרת וגו׳. בא לומר מאין היה השטח הזה, ואמר אל תחשוב שכתרי העמודים לא היו כי אם סביבות העמוד, ולא היו נעשים ככיפת כובע לכסות גם חלל העמוד ממעל, כי הכותרות ההם כסו גם ממעל מלעומת הבטן, שהוא חלל העמוד הפונה לעבר השבכה לצד מעלה, אם כן מזה בא השטח אשר היה עליו מעשה השושן:
פסוק כ:
והרמונים מאתים טורים. רצה לומר: מספר הרמונים היו מאתים, חרוזים בשני טורים, ונתונים המה סביב על הכותרת, מאה בכל טור:
פסוק כ:
השנית. כמו והשנית, רצה לומר: וכן היו מספר הרמונים לכותרת השנית:
פסוק כא:
לאולם ההיכל. באולם שלפני ההיכל:
פסוק כא:
הימני. אשר בפאת הדרומי:
פסוק כא:
יכין. לסימן טוב שיכון הבית לעד:
פסוק כא:
השמאלי. אשר בפאת הצפוני:
פסוק כא:
בועז. היא מלה מורכבת ׳בו עז׳ רצה לומר: בהבית הזה בקרבנות הנעשים בה, ימצא עוז וחוזק לישראל:
פסוק כב:
ועל ראש העמודים. רצה לומר: לאחר הקמת העמודים בהאולם, אז הניח מעשה השושן על ראש העמודים, והוא השטח הרואה כיפת האולם:
פסוק כב:
ותתום וגו׳. כי בעת הקמתה עדיין לא נשלמה המלאכה, עד אשר הניח עליהם מעשה השושן, וחברם אחר ההקמה:
פסוק כג:
ויעש את הים. גיגית גדולה עשויה כדמות הים, ובדברי הימים (ב ד ו) נאמר שהיו הכהנים רוחצים שם לטבול מטומאתן ואמרו רבותינו (ירושלמי יומא ג ח): ז״ל שלא היו המים שאובים כי רגלי הבקרים שעמדו תחתיו היו נקובים וחלולים, ודרך בם בא המים, מן המעין:
פסוק כג:
מוצק. ביציקה נעשה, לא בהקשת הקורנס:
פסוק כג:
משפתו. משפת עבר זה, עד השפה שממולו:
פסוק כג:
עגול סביב. בכל סביבו היה עגול:
פסוק כג:
וקו שלשים. כי כל שיש ברחבו אחד, יש בהקיפו שלשה (ראה עירובין נו ב):
פסוק כד:
מתחת לשפתו. רוצה לומר:
פסוק כד:
בשלש אמות התחתונות, כי שתי האמות עליונות היו עגולות, ושלש התחתונות היו מרובעות, כן אמרו רבותינו ז״ל בעירובין (יד ב). והפקעים ההם היו במקום רבועו, וזה שנאמר עשר באמה מקיפים וכו׳, ורצה לומר: ארבע הפאות שבכל אחת עשר אמות, היו הפקעים מקיפים וכו׳:
פסוק כד:
שני טורים הפקעים וגו׳. הפקעים היו שני טורים, והיו נצוקים עם יציקת הים ביחד, לא בפני עצמם וחברם אחר זה אל הים:
פסוק כה:
עומד. הים הזה היה עומד על י״ב בקר, עשויות מנחשת:
פסוק כה:
פונים. את פניהם:
פסוק כה:
והים עליהם. לתוספת ביאור כפל הדבר:
פסוק כה:
וכל אחוריהם. אחורי הבקר היו לצד פנים, אחוריו של זה מול אחוריו של זה:
פסוק כו:
ועביו. שוליו ודפנותיו:
פסוק כו:
ושפתו. שפת הים ממעל, היה מעשה דק ומרודד, כמעשה שפת כוס המצוייר מפרח ושושן:
פסוק כו:
אלפים בת יכיל. הים היה מחזיק אלפים בת, והם מאה וחמשים מקוה טהרה, שבכל אחת מ׳ סאה, ובדברי הימים (ב ד ה) נאמר: בתים שלשת אלפים, ואמרו רבותינו (עירובין שם): ז״ל אלפים בלח, הם שלשת אלפים ביבש, עם הגודש שהוא בשעור מחצית בית הקבול:
פסוק כז:
המכונות. הם כני הכיורות, ובכל מכונה היה תחוב עוד כן, ובו היה מושב הכיור, כמפורש בענין:
פסוק כז:
קומתה. קומת המכונה עם הכן התחוב בה:
פסוק כח:
מסגרות להם. בתחתיות כל מכונה אצל שוליו, היה מחיצה נמוכה, מקפת וסוגרת את המכונה מכל ארבעת הפאות:
פסוק כח:
ומסגרות בין השלבים. לקומת המכונה עמדו כעין שליבי סולם עשויים מנחושת, ובראשיהם היו נכפפים זה מול זה, להיות לגג על המכונה, עשויה ככיפת כובע ולמטה בענין קרויה ׳כותרת׳, לרוחב השליבות ההם עשו כעין לבזבזין, סוגרות ומסבבות ארבעת הפאות סביב, לחבר את השליבות זה לזה:
פסוק כט:
אריות. היו מצויר אריות וגו׳:
פסוק כט:
ועל השלבים כן ממעל. כי בגג המכונה הנעשה מן השלבים, הניחו באמצעיתו נקב עגול ברוחב אמה וחצי, וסבבו הנקב ההיא במחיצה עולה כלפי מעלה ברום חצי אמה, הקרויה בענין פי ׳הכותרת׳, ובהמחיצה ההיא תחבו הכן העליון, ונמצא יושב הוא ממעל להשלבים, העולים ונכפפים עד המחיצה ההיא:
פסוק כט:
ומתחת לאריות. מתחת ציורי האריות והבקר הנעשים בהמסגרת:
פסוק כט:
ליות מעשה מורד. ועשוי מעשה רדידה, בהקשת הקורנס, לא ביציקה:
פסוק ל:
וארבעה אופני. ב׳ לפנים ב׳ לאחור, כאלו ישאו אותה:
פסוק ל:
וסרני נחשת. שולי המכונה עשוי מנסרים ולוחות של נחושת:
פסוק ל:
וארבעה פעמותיו. על הכן יאמר, שהיה נטפל על המכונה ותחוב בו, ובו היו הכתפות להחזיק את הכיור התחוב בו, לבל יפול אל חללו יותר מהנרצה, אבל המכונה עצמה לא היה צריך לכתפות, לבל יפול הכן לחלל המכונה יותר מן הנרצה, כי הכן היה בתחתיתו עגול, לתחבו בהמחיצה העגולה הקרויה פי הכותרת, היוצאת מן המכונה, ועליונית הכן היה מרובע, ולא היה יכול אם כן ליפול לחלל המכונה יותר מהנרצה, כי קרנות הריבוע העמידו על מקומו, אבל הכיור יכול היה ליפול לחלל הכן יותר מהנרצה, כי לא היה בו להעמיד עצמו על מקומו, לזה עשו בד׳ זויות הכן כעין כתפות, יורדות עד מתחת להכיור, להחזיקו לבל יפול למטה:
פסוק ל:
הכתפות יצוקות. מעשה יציקה היו, ולא בהקשת הקורנס:
פסוק ל:
מעבר איש ליות. מצד כל אחד מן הכתפות, במקום הנגלה לעומת מחברתו, היה מצוייר זכר ונקבה חבורים יחד:
פסוק לא:
ופיהו. פה הכן, עלה אמה למעלה מבית הכותרת, היא המחיצה העגולה היוצאת מנקב הכותרת, כי קומת המחיצה ההיא היתה חצי האמה, וקומת הכן היה אמה וחצי, ובתחתיתו היה עגול חצי האמה, והיה תחוב במחיצת נקב הכותרת, והאמה העליונה היתה מרובעת, ועלתה למעלה מבית לכותרת:
פסוק לא:
ופיה. היא בית הכותרת שהיא המחיצה, העגולה העולה מנקב הכותרת:
פסוק לא:
עגול. היה עגול כמעשה תחתית הכן, להיות נוח לתחוב בו את הכן:
פסוק לא:
אמה וחצי, האמה. משפת המחיצה מזה, עד השפה שממולו, היה אמה וחצי האמה, וכמדת נקב הכותרת:
פסוק לא:
וגם על פיה. על מחיצת נקב הכותרת, עשו ציורים:
פסוק לא:
ומסגרותיהם. מסגרי המכונות אשר היו בין השלבים, היו מרובעות בכל אורכן, ולא נמצא בהם מקומות עגולות:
פסוק לב:
וארבעת האופנים. רצה לומר: נקבי ארבעת אופני המכונה, והם המקומות אשר הידות תחובות בהם, הנקבים ההם היו מול תחת המסגרות, והיא המחיצה הנמוכה בתחתיות המכונה אצל שוליו, כי שם היו קבועים הידות, ולמולם היו נקבי האופנים, וכדרך אופני המרכבה:
פסוק לב:
וידות האופנים. הידות התחובות בנקבי האופנים ומתגלגלים עליהם, הם היו קבועים בהמכונה:
פסוק לג:
כמעשה אופן המרכבה. כתמונת אופנים העשוים במרכבה:
פסוק לג:
הכל מוצק. ביציקה נעשו ולא בהקשת הקורנס:
פסוק לד:
וארבע כתפות. רצה לומר: ארבעת הכתפות האמור למעלה, אשר היו בארבע פנות הכן שעל המכונה, הנה הכתפות ההם יצאו ממנו, כי ביציקה אחת יצקם, ולא יצקם בפני עצמם וחברם אחד זה אל הכן:
פסוק לה:
ובראש המכונה. בא לומר שהמחיצה העגולה שהיתה בראש המכונה סביב הנקב, היתה קומתה חצי האמה, והיה עגול מסביב בכל קומתה:
פסוק לה:
ועל ראש המכונה ידותיה. הידות היו מונחות ודבוקות על ראש המכונה, ומשם היו נמשכין ויורדין בעברי המכונה כלפי מטה, עד אשר באו מתחת המסגרות, היא המחיצה הנמוכה, ומשם נתארכו להלן מן המכונה אילך ואילך, והיו נתחבות בנקבי האופנים:
פסוק לה:
ומסגרותיה ממנה. מסגרות המכונה היו ממנה, רוצה לומר: מוצק עמה, ולא שנעשה לבד וחבר במלאכה:
פסוק לו:
ויפתח על הלוחות. עשה פתוחים וציורים על הנסרים המונחים בשולי המכונה, גם עשה פתוחים על הידות, במקום המונח ודבק במכונה, ואף על מסגרותיה היא המחיצה הנמוכה, על כולם עשה פתוחי כרובים, אריות, ואילני תמד, וכחבורי איש ולויה שלו, רצה לומר: בת זוגו (יומא נד א), כן צייר כל אחד מסביב:
פסוק לז:
כזאת. כתמונה הזאת:
פסוק לז:
מוצק אחד. רוצה לומר: כיציקת זה, כן יציקת זה:
פסוק לז:
קצב אחד. רוצה לומר: שווים כאלו נחתכו כאחד:
פסוק לח:
הכיור האחד. גבהו של הכיור:
פסוק לח:
על המכונה. על הכן שעל המכונה:
פסוק לט:
על כתף הבית. היא עזרת הכהנים:
פסוק לט:
קדמה ממול נגב. רוצה לומר: משוך כלפי מקצוע מזרחית דרומית שבעזרת כהנים:
פסוק מ:
בית ה׳. לצורך בית ה׳:
פסוק מב:
לשתי השבכות. העשויות לתלות בתחתית השבכות:
פסוק מב:
שני טורים. בכל טור מאה רמונים:
פסוק מב:
לכסות את שתי וגו׳. על הרמונים יאמר, שהיו מכסים חלק העליון מן הגולה, שהרי היו תלויין בתחתית השבכה, והיו יורדין על עליונות הגולה:
פסוק מה:
בית ה׳. לצורך בית ה׳:
פסוק מה:
נחשת ממרט. היו מנחושת צרוף ומזוקק:
פסוק מו:
במעבה האדמה. בעובי האדמה, חפר צורות הכלים ההם, ושפך בהם את הנחושת לאחר ההתכה:
פסוק מז:
וינח שלמה וגו׳. הניח מלשקול אותם, מחמת שהיו מרובים מאד מאד, ולא היה נחקר לדעת משקל הנחושת, וכפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור:
פסוק מח:
אשר בית ה׳. אשר לבית ה׳:
פסוק מח:
ואת השולחן. רוצה לומר: קבוצת השלחנות, כי עשר שלחנות עשה כמו שנאמר בדברי הימים (ב ד ח):
פסוק מח:
זהב. מוסב על השלחן:
פסוק מט:
חמש מימין. רוצה לומר: מימין מנורת משה, אבל כולם העמיד בדרום, שהתורה אמרה בה (שמות כו לה): על צלע המשכון תימנה:
פסוק מט:
לפני הדביר. כי בהיכל עמדו:
פסוק נ:
הבית הפנימי. ולתוספת ביאור כפל ואמר לקדש הקדשים וכן לדלתי הבית, כפל לתוספת ביאור ואמר להיכל:
פסוק נ:
זהב. מוסב על הפותות, שהם היו מזהב:
פסוק נא:
את קדשי. מה שהקדיש דוד אביו וכו׳, כי כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו, ממה שקבץ הוא [ לבד כלי נחושת, עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר, כמו שנאמר בדברי הימים א יח ]:
פסוק נא:
נתן. כמו ונתן, רוצה לומר: שהביא קדשי אביו, ונתן אותם באוצרות העשויות בבית ה׳: