פסוק ג:ויאמר לו כה אמר כו'. הנה הראוי יאמר ויאמרו כי רבים היו. ועוד מה הוסיפו המלאכים בפעם השנית וגם אומרו לאמר זה פעמים אך הוא כי הנה או' לי הוא סובל שני פירושים או לי הם כשלי לראות טוב רצונו אם יפנה דרך כבוד לו' לך הם אך לא לעשות כן בפועל או פירושו לי הם ותן אותם לי והנה רוב המלאכים היה בלבם הפי' הב' אך אחד מהם הבין הפי' הא' והוא אשר דבר אל אחאב ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך כו' לי הם ועל זה השיב הוא ואמר כדברך אדוני ובמה שאתה אדוני גם כל אשר לי כי מה שקנה העבד קנה רבו וזהו כדברך אדוני ובכן אחר כי לך אני גם כל אשר לי כמשפט העבד שכל נכסיו לרבו אך לא שיקחם מהעבד בשמוע בן הדד כך השיב המלאכים לאמר כלומר צוה אותם לאמר כך ולא ישנו מפני הכבוד ומה שיאמרו הוא כי שלחתי אליך לא כפי' הא' אשר חשבת כי אם לאמר כלומר שפירושו הוא לאמר כספך וזהבך ונשיך ובנותיך לי תתן בפועל כי אם כעת מחר אשלח את עבדו אליך שהוא אם לא תתן מעצמך היום לא אתפייס בזה בלבד כי אם שיחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך כו' ולקחו אז טרם ישיב דבר קרא לכל זקני הארץ להתייעץ ויאמרו לו לא תשמע לקול השאל' הב' אפי' לשומע' ולא תאבה לשאלה הראשונה לאמר לו כי עבדו אתה והמה שקנה עבד קנה כספו וזהבו ונשיו ובניו עבדים לו כנשי עבדי האיש שהם שפחותיו והבנים עבדיו והוא עשה פשרה והודה על הראשונה ואמר כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה כו' ובאו' עבדך ביאר ענין הראשונה שהוא להיות עבד לו כאמור אז השיב לו ע"י מלאכיו כה יעשון לי אלהים כאשר שאל מאחאב וכה יוסיפון אם יספוק כו' ויען מלך ישראל ויאמר דברו כלומר אל תמנעו מפני הכבוד מלומר למלך תשובתי זאת כי אם דברו ואמרו אליו אל יתהלל חוגר כמפתח אל יתהלל חוגר חרב להלחם כמפתח החרב אחר שכבר נצח כי אולי יחגרנה וחרבו תבא בלבו:
פסוק יח:ויאמר אם לשלום כו'. אמר אם לשלום יצאו תפשום חיים עשו כל השתדלותכם לתופשם חיים לשאל מהם מה טיבו של אחאב ועבדיו והעיר אך אם למלחמה יצאו אם תוכלו לתופשם חיים מוטב ואם לאו תפשום כאשר תוכלו אפי' לא יהיו חיים כי אם מגויידי' ומדוקרים שלא יוכלו לחיות וע"כ הקדים החיים לתפישה כי זה הוא עיקר המכוון כמדובר:
פסוק כב:ויגש הנביא כו'. אמר לו לך התחזק ולא תעשה עיקר מחוזק אנושי כי אם שלא תזנה אחרי לבבך ועיניך ללכת אחרי אלהי נכר וכיוצא כענין ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וזהו ודע שהוא בלב וראה בעינים כי לבא ועינא סרסורי דעבירה כי עין רואה והלב חומד ואח"כ איברי' גומרים וזהו שאמר ודע וראה שהם לבא ועינא את אשר תעשה באיברי' גומרים ועבדי מלך ארם אמרו אליו הנה אפשר שהמלחמה תלויה באלהי העם או במזל המלך אם הוא על אלהי העם אל תירא כי אלהי הרים אלהיה' ואולם נלחם במישור כו' ועל דבר המזל אולי המלכים האלה איזה מהם הורע מזלו לפיכך ואת הדבר הזה עשה הסר המלכים כו' ובהיות שמלך ישראל לא עשה אשר צוהו הנביא על כן נגש אליו ויאמר כה אמר ה' אל ישיאך לבך לומר שלא תקנת מעשיך ונצחת כי דע איפה כי לא בזכותך תנצח כי אם ברשעת הגוי הרע הזה כי יען אשר אמרו אלהי הרים ה' ולא אלהי עמקים הוא ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך ואין העיקר לפקוד עליהם עונה כי חוטא אתה מהם כי אם למען תראה תקח מוסר כענין הכרתי גוים נשמו פנותם כו' אמרתי אך תראי אותי כו' וזהו וידעתם כי אני ה':
פסוק לג:והאנשים ינחשו כו' הנה תיבות אלו קשים להולמם ויתכן כי להיות אחאב סמוך לעיר ההיא חוצה לה ובן הדד היה בפנים כי שם נחבא וכאשר המה יצאו לדבר אל המלך נשאר בן הדד בפנים פתח השער לדעת מיד תשובת המלך אליה' והנה הם אמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי והנה הוא אמר על שאמרת' עבדך אינו אצלי בגדר עבד כ"א בגדר אח כי אחי הוא וטרם ישיב על מ"ש תחי נא נפשי עשו עצמם כמנחשים ומנבאים כי מן הסתם יאמר כי יחיה אותו וזהו והאנשים ינחשו כד"א כי נחש ינחש ומהרו להשיב דבר אל בן הדד מהרה ואחאב שומע כי קרוב היה בן הדד בפנים והוא בחוץ לבלתי יחזור בו אחאב כי אחר שראה שידע האחר תשובתו הטובה יבוש מלחזור ממנה על כן וימהרו ויחלטו הממנו שהחליטו מה שאמר אחאב ממנו מעצמו שהוא אחי הוא הפך מה שאמרו הם עבדך בן הדד החליטו דבר זה כאלו הוא דבר מוחלט שלא ישוב ממנו ויאמרו אל בן הסמוך להם בפנים אחיך בן הדד כלו' אחיך הוא אחאב בן הדד לא כאשר חשבת שיחזיקך בגדר עבד ויהי כשמוע אחאב כי דברו עמו כי קרוב הוא בפנים אמר להם באו קחהו מבפנים ויהי כשמוע בן הדר תשובתו כי קרוב הוא לא המתין יכנסו לקחתו כי אם מיד ויצא אליו טרם יחזור בו מיד ויעלהו אל המרכבה אז בן הדר התחיל לנדור לו הטבות הערים אשר לקח אבי מאח אביך אשיב כו' אז אמר אחאב בברית אשלחך אם תכרות ברית ותשבע לעשות:
פסוק לג:או יאמר הנה אתה מוותר לעשות הטבות ואני מה הטבה אעשה לך הלא הוא כי בברית בלבד שתכרות עמי להיות שלם עמו לשלחך מבלי שתתן לי מאומה מכל זה אז ויכרות לו ברית וישלחהו:
פסוק לה:ואיש אחד מבני הנביאים כו' ראוי לשים לב מה צורך היתה הבאה זו אל הענין וגם למה עשה שלא יכיר המלך בו בהכירו אותו ולא נגש אליו לדב' לו דברי נבואתו בלי התנכר ובלי משל. ועוד כי למה על כן יומת והלא אין מלקין אלא אם כן מתרין ועוד כי אין המשל דומה לנמשל כי אל אחאב לא אמר שישקול כסף כי אם החליט גזרת מות בלבד ובמשל יש פדיון. אך הנה ארז"ל כי כאשר נגש אליו הנביא נאמר ויגש אליו איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' הקשה ר' יוחנן מאי ויאמר ויאמר שני פעמים אלא שניתן לידרש כי האמירה ראשונה היא אם יבא לידך בן הדד אל תרחם עליו כו'.
פסוק לה:ונבא אל הענין והוא כי אם היה אומ' לו שליחותו בלי שום הקדמה יען אשר שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו לא יאמין כי יאמר הן אמת שבדבר ה' אמרו לי שלא ארחם עליו אך אין ראוי על זה עונש מיתה שתהיה נפשי תחת נפשו על כן הורה הנביא במה שנתפרסם אז לעיני כל הבאים מהמלחמה שעם המלך שצוה אל רעהו הרגני נא למען יראו המלך והעם משפט הבלתי מכה את אשר יצוה הנביא בדבר אלהים להכות ולא יכנו כי האיש אשר אמר אליו הנביא בדבר ה' הכני נא ולא הכהו המיתו האריה למען יראה המלך והעם כי משפט מות לבלתי מכה את אשר יצוה השם להכות ולא יכה. כי בזה יבין המלך כי גם לו משפט מות אשר נצטוה מהנביא בדבר אלהים יכה את בן הדד ולא המיתו כי בן מות הוא כי הנה נצטוה כמאמר רבי יוחנן שכתבנו.
פסוק לה:ואחר שידעו הכל כן רצה להודיע נבואתו אל המלך כי על ששלח את בן הדד תהיה נפשו תחת נפשו וירא והנה עדיין היה יכול המלך להשיב כי לא נאמר לו כי אם אל תרחם עליו ומשמעו שיאסרנו במשמר וכיוצא בו על כן רצה להורות לו איך בפיו ובשפתיו יודה איך לא הונח שהיה כך היה בן מות והוא בהמצאה אשר עשה להתנכר ולשאול אם הוא שנאמר לו שישמור איש אחד במלחמ' ואם לאו שתהיה נפשו תחת נפשו או ככר כסף ישקול ושלא במתכוין הלך מעיניו שלא שמרו כראוי מה משפטו אמר לו כן משפטיך אתה חרצת כלומר שהוא גם הוא לא יונח שמה שאמר לו הוא יתברך שלא ירחם עליו לא היה להכותו נפש כי אם לבלתו שלחו הרי הוא חייב מיתה כי כן משפטו הוא חרץ ואינו יוכל לומר כי שם היה תנאי והיתה נפשך תחת נפשו ובנושא שלו על בן הדד לא היה תנאי כי על כן הקדים לו ענין מפורסם מהאיש שעבר על דברי הנביא להכותו מכה בעלמא עם שלא היה בה מות כי אם צער ועל שלא עשה הומת וא"כ גם כל עובר מצות הנביא בשם ה' הוא בן מות והרי הוא כאלו תנאי בפירוש אז גלה לו הדבר בפירוש כי הוא האיש וכאשר אמר הוא לנביא כי כן משפטו הוא חרץ כך הוא כן משפטו שהוא חרץ כאומר לנביא כן משפטיך כו' ועל כן התנכר לאמר לו מה שנצטוה לשמור האיש ולא שמרו כי רצה שהמלך יאמר המשפט בפי' מן הטעם האמור ואם היה מכירו לא היה משיב דבר כי יבין כי עליו הוא מדבר כי הלא ידע אשר הוא היה שעל ידו מת אשר צוהו בדבר ה' להכותו ולא הכהו ומת ועתה יראה שאלה זו יבין כי שני העניינים אחד ושעליו הדבר ועל כן התנכר ולא העביר האפר עד אחרי כן שרצה לפרש הענין וגם מה שהזכיר ענין הככר כסף היה ג"כ לבל יבין פשר דבר עד יגלה לו כי בנושא שלו אין כסף ועכ"ז אין המלך יכול להשיב הנה גם אני אשקול ככר כסף כי זה כיון הנביא באו' יען שלחת את איש חרמי כו' לומר כי שם הודה המלך כי על ששלא במתכוין ברח האיש היה לו פדיון אך אתה ששלחתו בידך אין פדיון כי אם והיתה נפשך תחת נפשו ועמך שלא מיחו תחת עמו והן אמת שאם כאשר אמר הנביא לאיש ההוא הכני נא לא היה ממאן והיה מכה אותו גם שלא היה הדבר נראה בעין עונש העובר על דברי נביא על פי ה' אך לא יבצר מלהורות כי אין לעבור מפי הנביא בדבר ה' כי הנה רעהו של הנביא לא אמר איך אעשה וחטאתי כי המכה את חבירו נקרא רשע כי הוראת שעה היא ובן מות הוא העובר אלא שעל ידי מה שמיאן נראה העונש בחוש:
