פסוק ב:ושם רחל ויוסף באחרונה אולי ימלטו בעבור אהבתו אותם:
פסוק ד:הדרש על נקודות וישקהו. טוב הוא לעתיקי משדים כי על דרך הפשט לא חשב עשו לעשות רע לאחיו והעד ויבכו כאשר עשה יוסף עם אחיו:
פסוק ה:מי אלה לך. מי אלה עמך או מי אלה שלך הם:
פסוק ה:חנן. כמו נתן וכמוהו חנונו אותם גם חנם כמו הם:
פסוק ח:מי לך. מי לעולם ימצא על אדם. ופי' מי הוא זה ששגרת לו כל המנחה הזה או מי במחשבתך:
פסוק י:אל נא. אל יאמר אדוני כן. וכבר הודעתיך דקדוק הנגיד:
פסוק י:כראות פני אלהים. מלאך. ורבי המפרשים אומרים כי בא המלאך ליעקב לחזק את לבו שלא יירא מאחיו כי הנה המלאך לא יכול לו אף כי בן אדם. ואין מלת שרית עם אלהים כמו וישר אבימלך על ישראל כי אין עם כמו על. רק פירושו שר תחשב עם המלאכים ועם אנשי שרים. ושואלים ישאלו מה טעם ויזרח לו השמש והלא ברגע אחד זורחת בכל העולם. ושאלתם תהו כי עת זרוח השמש בכל מקום ישתנה. והנה בין ירושלים ובין זאת המדינה שחברתי בה זה הפי' ושמה לוק"א שעה ושליש שעה וברחב י"ב מעלות. וזה הדבר ברור בלא ספק. ופי' והוא צולע שהיה הולך על צלעו האחת. וטעם על כן זכר לדבר:
פסוק יב:נסעה. יש אומרים שהוא לשון צווי כמו שלחה הנער וכן נפלו עלינו:
פסוק יב:ונלכה. כולנו ושאני אלך לנגדך לא אזוז ממך. ויתכן להיותו כמו ונסעה מנהר ההוא נסע כלנו ואני אלך לנגדך:
פסוק יג:כי הילדים רכים. כי הגדול שבהם י"ב שנה יש לו וימים מספר:
פסוק יג:עלות. כמו עלות ינהל. הנה ההרות שעלו עליהם העתודים על כן נקראו עלות:
פסוק יג:וטעם עלי. עלי לשמרם שלא יבואו לידי נזק:
פסוק יג:ודפקום. ואם דפקום המנהיגים אז ימותו כל הצאן:
פסוק יד:אתנהלה. כמו אתנהל עמם:
פסוק יד:לאטי. היו"ד נוסף או יהי' לשון יחיד מדבר:
פסוק יד:לרגל המלאכה. בעבור המקנה שהוא מלאכתי. והקרוב אלי כי פי' המלאכה מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו. גם הממון יקרא כך. כמו אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. ומזאת הגזרה מלת מלאך בעבור שהוא תחת רשות השולח. ויהיה לרגלי כמו ויברך ה' אותך לרגלי ויתכן להיות לרגל כמשמעו שהוליכם על רגליהם:
פסוק טו:וטעם למה זה. אין לי צורך:
פסוק יח:ויבא יעקב שלם. שם התאר. והטעם שבא בשלום שלא אירע לו שום מאורע כי עתה יחיל לספר מאורע דינה:
פסוק יט:חלקת השדה. חלק בשדה והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל. מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא:
פסוק כ:ויאמר הגאון כי ויקרא לו אל אלהי ישראל. כן פירושו שקרא אל. אל השם. והנכון הוא שכן הוא שם המזבח. וכן מזבח משה קרא שמו ה' נסי בעבור הנס שעשה השם במקום ההוא. וכן בשוב השכינה אל ירושלים תהי נקראת ה' שמה וכן בעבור שעזר השם את יעקב קרא שם המזבח שעבד שם השם אל אלהי ישראל. והטעם שהוא חזק ותקיף:
פסוק כ:אלהי ישראל. שהצילו בדרך ובא שלם אל ארץ כנען כי שם שכם וסכות. ולפי דעתי יתכן שהתעכב בעיר שכם שנים רבות כי דינה לא היתה בת שבע שנים גם שמעון ולוי קטנים היו: