פסוק א:בעקבות גילוי כבוד ה' שלאחר הדין הקשה, באים דברי הודיה על הגאולה: ה', אֱלֹהַי אַתָּה — אֲרוֹמִמְךָ, אוֹדֶה שִׁמְךָ על כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא, עֵצוֹת, מחשבות, דברי חכמה שהודעת מֵרָחוֹק — אֱמוּנָה אֹמֶן, התאמתו. הדברים שהאמנתי בהם נתקיימו בפועל.
פסוק ב:כִּי שַׂמְתָּ מֵעִיר לַגָּל, הפכת ערים לתלי חרבות, קִרְיָה בְצוּרָה הפכת לְמַפֵּלָה, למפולת, כמתואר בתחילת העניין. אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר החרבת, לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה.
פסוק ג:עַל כֵּן — מכיוון שמוטטת ערים ומבצרים לעיני כול, יְכַבְּדוּךָ עַם עָז, כי הם יראו את פעולת כוחך במציאות, קִרְיַת גּוֹיִם עָרִיצִים, תקיפים וחזקים יִירָאוּךָ.
פסוק ד:כִּי לא הסתפקת בהחרבת מעוז הרשע, אלא הָיִיתָ מָעוֹז, מקלט, מחסה לַדָּל, לעני, מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ, מַחְסֶה מִזֶּרֶם מים וצֵל מֵחֹרֶב, מיוֹבש, מחום; לאו דווקא מזרם מים ממש — כִּי רוּחַ עָרִיצִים היא כְּזֶרֶם היורד בשטף על קִיר, ומאיים להפילו, ואתה הגנת מפני זרם שוטף זה.
פסוק ה:כְּחֹרֶב, כמו חום לוהט בְּצָיוֹן, במדבר, המייבש ומצמית הכול — כך את שְׁאוֹן, מהומת הזָרִים, נכרים תַּכְנִיעַ, כחֹרֶב המוכנע בְּצֵל עָב, ענן, כך את זְמִיר חיתוך וקיצוץ, או: שירת עָרִיצִים יַעֲנֶה. ה' יגיב בהכנעת התקיפים המושחתים, או: ה' יתן מענה לקול זמרתם של התקיפים.
פסוק ו:המשך תיאור נפלאות הגאולה: וְעָשָׂה ה' צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה — הר ציון הנזכר, מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים, משתה משובח של משמנים ויין המשומר; שְׁמָנִים מְמֻחָיִם, שמקורם במח העצמות, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים. אפשר לפרש את הדימויים באירוניה, כמציינים מלכודת ומהומה, אבל מסתבר שהם מכוונים גם להתגלות ה' בהר הבית ולשפע שיורק משם לכל מבקשי האמת מן העמים.
פסוק ז:וּבִלַּע, ה' ישחית, יסיר בָּהָר הַזֶּה את פְּנֵי הַלּוֹט, המִּכסה הַלּוֹט, המְכסה עַל כָּל הָעַמִּים, וְאת הַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה, הארוגה עַל כָּל הַגּוֹיִם. הלוט והמסכה מבטאים את הסתר פניו של ה' מברואיו, המתבטא בהופעת הרוע במציאות, בסבל ובהשחתה. הגאולה מתאפיינת בשינוי משמעותי בעולם, בסילוק הרע לכל סוגיו:
פסוק ח:בִּלַּע, ייעלם מן העולם הַמָּוֶת המכסה את המציאות, וכל הכרוך בו לָנֶצַח. וּמָחָה ה' אֳלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים. לא רק המוות יסולק, אלא גם הצער והקדרות. ולא רק הכאב החומרי, אלא אף הרוחני — וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר.
פסוק ט:וְאָמַר ישראל בַּיּוֹם הַהוּא: הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה המתגלה לנו עתה, הוא אשר תמיד קִוִּינוּ לוֹ וְציפינו שיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה ה' שקִוִּינוּ לוֹ מכבר, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ.
פסוק י:הערה נלווית: כִּי, כאשר תָנוּחַ, תתגלה יַד ה' בָּהָר הַזֶּה — בהר ציון, וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו, העם המואבי שבשכנות ישראל יירמס תחת כפות רגליהם, כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן, ערמת תבן בְּמוֹ מַדְמֵנָה, במי טיט. כדי לייצר לבנים מערבבים תבן בטיט ודורכים אותם יחד לעיסה. זה יהיה גורל המואבים.
פסוק יא:וּפֵרַשׂ ה' את יָדָיו בְּקִרְבּוֹ, בתוך מואב, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ, כמו שפורש הַשֹּׂחֶה את ידיו למלוא אורכן לִשְׂחוֹת. וְהִשְׁפִּיל ה' את גַּאֲוָתוֹ של מואב עִם, באמצעות אָרְבּוֹת יָדָיו, זרועותיו, כדרך השוחה המכה ודוחה את כל הנמצא בטווח ידיו. עתה פונה אל מואב:
פסוק יב:ואת מִבְצַר מִשְׂגַּב, המבצר הבטוח שבחוֹמֹתֶיךָ המתנשאות הֵשַׁח, כופף, הִשְׁפִּיל אותו והִגִּיעַ אותו לָאָרֶץ עַד עָפָר. הגאולה העתידה להופיע בישראל, תחולל שינוי מהותי בעולם כולו. בתוך כך יימחו אויבי ישראל הקטנים, ולא במלחמה. תוך כדי תנועת התגלותו של ה' בארץ לא יישאר מכבודם דבר.
