פסוק ה:בֵּית מַרְזֵחַ. מִשְׁתֶּה; בְּסִפְרֵי בְּפָרָשַׁת בֵּית פְּעוֹר(ספרי פיסקא קלא) רָאִיתִי: חָזְרוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם מַרְזֵיחִין; אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (כתובות סט:) מַרְזֵחַ – אֵבֶל:
פסוק ה:תָּנוּד. תְּקוֹנֵן:
פסוק ה:כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי וגו׳. כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם אֲבִיהֶם עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח:יט), נָתַתִּי לְזַרְעוֹ חֶסֶד וְרַחֲמִים: ״וְשָׁמַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ וגו׳״ (דברים ז:יב), ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים״ (דברים יג:יח). הֵם הָפְכוּ לַלַּעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ (עמוס ה:ז), אַף אֲנִי חָזַרְתִּי וְאָסַפְתִּי אֵלַי אֶת חַסְדִּי וְאֶת רַחֲמִי:
פסוק ה:אָסַפְתִּי. אטואי״ש בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי״ (בראשית ל:כג):
פסוק ו:וּמֵתוּ גְדוֹלִים וּקְטַנִּים. וְאַחַר שֶׁהַכֹּל מֵתִים, מַה לְּךָ לִסְפּוֹד?
פסוק ו:וְלֹא יִתְגּוֹדֵד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם. דֶּרֶךְ הָאֲבֵלִים לְהִתְגּוֹדֵד וְלִשְׂרֹט בְּשָׂרָם וְלִקְרוֹחַ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם; וּמִכָּל מָקוֹם, לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר (ויקרא יט:כח; דברים יד:א), וְלֹא הִזְכִּירוֹ כָּאן אֶלָּא לְדוּגְמַת אֵבֶל:
פסוק ז:וְלֹא יִפְרְסוּ. לְשׁוֹן שְׁבִירָה, כְּמוֹ ״מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין״ (דניאל ה:כה); שֶׁמַּבְרִין אֶת הָאֲבֵלִים בָּרְחָבָה וּפוֹרְסִין לָהֶם בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא. ״כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח״ (שמואל א ט:יג) – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי הוּא פָּרִיס עַל מְזוֹנָא״:
פסוק ז:וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם וְגוֹ׳. הֲרֵי טַעַם לָמָּה שֶׁאָמַרְתִּי: אַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד:
פסוק ח:וּבֵית מִשְׁתֶּה. אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לְמַעְלָה לֹא תָבוֹא, זֶה הַטַּעַם: הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְגוֹ׳:
פסוק יג:וְעָבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְתִפְלְחוּן תַּמָּן לְעַמְמַיָּא פָּלְחֵי טָעֲוָותָא״:
פסוק יד:לָכֵן. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּגַדְתֶּם בִּי, שְׁבוּעָה הִיא בְּיָדִי שֶׁאֶגְאוֹל אֶתְכֶם:
פסוק יד:וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד וגו׳. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (ברכות יב:) לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ, אֶלָּא גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לָהּ:
פסוק טז:וְדִיגוּם. מָה הַדַּיָּג שׁוֹלְהוּ מִתּוֹךְ מְקוֹם גִּדּוּלוֹ, אַף אֵלּוּ יִלְכְּדוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ הָעִיר; וּמָה עִסְקוֹ שֶׁל דָּג, מִשֶּׁנִּלְכַּד הוּא מֵת, כָּךְ אָבִיא עֲלֵיהֶם הוֹרְגִים; וְאַחֲרֵי כֵן אֶשְׁלַח צַיָּדִים לַנִּשְׁאָרִים וְלַבּוֹרְחִים מִן הַחֶרֶב עַל הַהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, וְצָדוּם – לְהַגְלוֹתָם בַּשֶּׁבִי:
פסוק יח:מִשְׁנֵה עֲוֹנָם. אֶת שֶׁשָּׁנוּ עַל עֲוֹנָם לַעֲשׂוֹת עֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם; וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם כֵּן: ״וַאֲשִׁלֵּים לְתִנְיָינִין כְּקַדְמָאִין עַל חַד תְּרֵין״:
פסוק יט:ה׳ עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי. אַנְטִיפוֹיְימַאנְ״ט בְּלַעַ״ז, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן פֶּלֶא, כְּמוֹ ״נָתַתָּ לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס״ (תהלים ס:ו), וְכֵן ״ה׳ נִסִּי״ (שמות יז:טו). וְדוֹנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן מָנוֹס מַמָּשׁ:
פסוק יט:אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ. סוֹף הָאֻמּוֹת לָשׁוּב אֵלֶיךָ וּלְעָבְדְּךָ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג:ט); וְעַמְּךָ, אֵיךְ עָשׂוּ לָהֶם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים?!
פסוק יט:מֵאַפְסֵי. כְּמוֹ ״מִקְּצֵה״ (ירמיה יב:יב):
פסוק יט:נָחֲלוּ. לְשׁוֹן נַחֲלָה:
פסוק יט:מוֹעִיל. לְשׁוֹן תּוֹעֶלֶת:
פסוק כא:כִּי שְׁמִי ה׳. כְּמַשְׁמָעוֹ: מוֹשֵׁל וְשַׁלִּיט לְקַיֵּם גְּזֵרָתִי (ויקרא רבה כד, א):
