פסוק ב:הַמַּהְפֶּכֶת. שֵׁם מְקוֹם הָאֲסוּרִים, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״לְכִיפְתָּא״, אַרְוְלוֹ״ר בְּלַעַ״ז:
פסוק ג:לֹא פַשְׁחוּר קָרָא ה׳ שְׁמֶךָ וגו׳. לֹא נִקְרָא שִׁמְךָ פַּשְׁחוּר אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר זֶה. כְּלוֹמַר פָּשַׁח שָׁחוֹר כְּמוֹ אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח (משנה שביעית ד, ו), וְכֵן ״וַיְפַשְּׁחֵנִי״ (איכה ג, יא), וְכֵן אָמַר לוֹ לֹא פַשְׁחוּר קָרָא שְׁמֶךָ שֶׁלְּשׁוֹן פַּשְׁחוּר מַשְׁמַע אָדָם גָּדוֹל וּבֶן חוֹרִין, פָּשׁ חוּר, אֶלָּא לְכָךְ נִקְרָא שִׁמְךָ פַּשְׁחוּר – פָּשַׁח שָׁחוֹר. דָּבָר אַחֵר: פָּשׁ סְחוֹר, רַבִּים סְבִיבוֹתֶיךָ לַהֲרֹג, וְלַלָּשׁוֹן זֶה מָגוֹר הוּא לְשׁוֹן אֲסִיפָה, כְּמוֹ ״מְגוּרֵי אֶל חָרֶב״ (יחזקאל כא:יז):
פסוק ז:פִּתִּיתַנִי. לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּתְךָ:
פסוק ז:חֲזַקְתַּנִי. הִכְבַּדְתָּ עָלַי יָדְךָ הַחֲזָקָה, לָלֶכֶת עַל כָּרְחִי:
פסוק ז:וַתּוּכָל. וְנִצַּחְתָּ:
פסוק ז:כֻּלֹּה. כָּל הָעָם לֹעֵג לִי:
פסוק ח:מִדֵּי אֲדַבֵּר. בְּכָל עֵת שֶׁאֲדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אֲנִי צָרִיךְ לִזְעֹק וּלְהָרִים קוֹל; וְאֵינִי קוֹרֵא אֲלֵיהֶם טוֹבָה כִּי אִם נְבוּאוֹת חָמָס וָשֹׁד:
פסוק ח:כִּי הָיָה דְבַר ה׳ לִי. לְפִיכָךְ דִּבְּרוּ לִי חֶרְפָּה, שֶׁהֵם מְחָרְפִים אוֹתִי:
פסוק ח:וְלִקְלֶס. וּלְדִבּוּר, כְּמוֹ ״וְקַלָּסָה״ (יחזקאל כב:ד):
פסוק ט:וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ. וְאִם אָמַר לִי לִבִּי שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ עוֹד:
פסוק ט:וְהָיָה בְלִבִּי. הַנְּבוּאָה כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, וְעַל כָּרְחִי אֲנִי צָרִיךְ לֵילֵךְ:
פסוק ט:עָצוּר בְּעַצְמוֹתָי. וְכָנוּס בְּעַצְמוֹתַי הָאֵשׁ:
פסוק ט:כַּלְכֵּל. לִסְבּוֹל הָאֵשׁ:
פסוק י:כִּי שָׁמַעְתִּי. אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁלֹּא אֶזְכְּרֶנּוּ לְפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים, אֵלּוּ שֶׁמִּתְלַחֲשִׁים עָלַי:
פסוק י:מָגוֹר. לְשׁוֹן אֲסִיפָה, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:
פסוק י:הַגִּידוּ. עָלָיו עֵדוּת שֶׁקֶר:
פסוק י:וְנַגִּידֶנּוּ. וְנָעִידֶנּוּ. וּמְנַחֵם פֵּירֵשׁ הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כְּמוֹ ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ (דברים יד:א), וְכֵן חִבֵּר ״לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים״ (איוב יז:ה) לְשׁוֹן הַשְׁחָתָה, כְּמוֹ ״גֹּדּוּ אִילָנָא״ (דניאל ד:יא). וְדוּנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן הַגָּדָה מַמָּשׁ, וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: הַגִּידוּ עָלָיו דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְנַגִּידֶנּוּ לַמֶּלֶךְ. וְיֵשׁ לָנוּ כְּמוֹ נַגִּידֶנּוּ דְּבָרִים רַבִּים בַּמִּקְרָא, אֲשֶׁר לֹא יִכּוֹן פִּתְרוֹנוֹ כִּי אִם עַד אֲשֶׁר יְחַלְּקוּן לִשְׁתֵּי תֵיבוֹת אוֹ לְשָׁלֹשׁ, כְּמוֹ ״וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם״ (בראשית לז:ד); ״בָּנַי יְצָאֻנִי״ (ירמיה י:כ):
פסוק י:שׁוֹמְרֵי צַלְעִי. מְצַפִּים שִׁבְרִי:
פסוק י:אוּלַי יְפֻתֶּה. לִשְׁמֹעַ לָנוּ וְלִטְעוֹת אַחֲרֵינוּ:
פסוק יא:כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ. לֹא הִצְלִיחוּ בַּעֲצָתָם:
פסוק יד:אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ. פוא״י אינייניר״ט בְּלַעַ״ז, הִיא שְׁעַת הֵרָיוֹן. וְעַל יְדֵי אֹנֶס שִׁמֵּשׁ חִלְקִיָּהוּ אָבִיו מִטָּתוֹ בַּיּוֹם, שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי מְנַשֶּׁה שֶׁהָיָה הוֹרֵג אֶת הַנְּבִיאִים; וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ וּבָרַח (בראשית רבה סד, ה):
פסוק טו:שַׂמֵּחַ. מ״ם דְּגוּשָׁה, שֶׁהוּא לְשׁוֹן תְּשַׂמַּח אֲחֵרִים; שֶׁשִּׂמַּח אֶת אָבִיו בִּבְשׂוֹרָתוֹ:
פסוק טז:כֶּעָרִים אֲשֶׁר הָפַךְ. סְדוֹם וַעֲמוֹרָה (בראשית יט:כד-כה):
פסוק טז:וְלֹא נִחָם. מִשֶּׁגָּזַר עֲלֵיהֶם חוּרְבָּן, לֹא חָשַׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לְבַטֵּל גְּזֵרָתוֹ (בראשית יח:כ-לב):
פסוק יז:אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת מֵרָחֶם. וַהֲרֵי זֶה מִן הַמִּקְרָאוֹת קִצְרֵי דִּבּוּר:
פסוק יז:הֲרַת עוֹלָם. הֵרָיוֹן שֶׁל עוֹלָמִית:
פסוק יח:עָמָל וְיָגוֹן. חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:
