וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. מפני שנכנסו למצרים בשבעים נפש והושיבם יוסף בארץ גשן ולא היתה הארץ מכילה אותם כי היתה הברכה בהם. והמצרים לא היו מניחים אותם להתרחב בארץ אבל היו לוחצים ודוחקים אותם כמו שאמר הכתוב (שופטים א') וילחצו האמורי את בני דן ההרה כי לא נתנו לרדת בעמק:
פסוק יח:
נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר. חס ושלום שיהיה הדבור הזה ערמה כדי לברוח אלא כדי לקבל המצות. כי רצה הקדוש ב"ה להכניסם במצות מעט מעט. שהרי נצטוו תחלה על השבת במרה. וכענין שמצינו באברהם שלא אמר לו מיד קח נא את יצחק אלא קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק:
פסוק כב:
ושאלה אשה משכנתה. חס ושלום שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב. ולא ישיבו להם. אבל לשון ושאלה הוא שתתן לה במתנה. שכן מצינו בגדעון (שופטים ח') ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ויתן לי איש נזם שללו וגו'. וכן מצינו בבת שבע (מ"א ב') שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך יתן את אבישג השונמית וגו'. הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה. ומה שאמר ושאלה אשה משכנתה היה לו לומר ושאל איש מאת המצרי. אבל זה קל וחומר כי אם לנשים היו נותנים מתנות כל שכן לאנשים. וכמהו (ישעיה ל"ג) מרבה פסחים בזזו בז קל וחומר הרצים: