פסוק א:וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ. אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים, לְפִי שֶׁכָּל רֹעֶה פָּסוּל עַל שֶׁמַּרְעִים בְּהֵמוֹת בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים וַחֲשׁוּדִים עַל הַגָּזֵל, עַל כֵּן אָמַר שֶׁצֹּאן אֵלּוּ הָיוּ שֶׁל יִתְרוֹ, וְאֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיָה רֹעֶה, כִּי רֹב הַנְּבִיאִים בָּאוּ לִידֵי נְבוּאָה מִתּוֹךְ הָרְעִיָּה, כִּי הַנְּבוּאָה צְרִיכָה הִתְבּוֹדְדוּת, וְעַל יְדֵי שֶׁיִּרְאֶה הַשָּׁמַיִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ח, ד) ״כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ״ וְגוֹ׳, כִּי עַל יְדֵי זֶה תִּהְיֶה כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד אֲשֶׁר יֵעָרֶה עָלָיו מִמָּרוֹם רוּחַ ה׳, מַה שֶּׁאֵינוֹ מָצוּי כָּל כָּךְ בְּיוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אוֹ בְּעוֹשֶׂה אֵיזוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת בַּשָּׂדֶה, זוּלַת הָרֹעֶה הַיּוֹשֵׁב פָּנוּי בְּרֹב הַזְּמַנִּים.
פסוק ב:וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה׳ אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. בְּמַרְאָה זוֹ רַבּוּ הַדֵּעוֹת, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִיא עַל שֵׁם ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״, עַל כֵּן נִגְלָה אֵלָיו בַּסְּנֶה, עֵץ שָׁפָל וְנָמוּךְ. וּלְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י אֵינוֹ מְיֻשָּׁב כְּלָל לָמָּה דַּוְקָא בַּסְּנֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַסְּנֶה רֶמֶז לְסִבְלוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵשׁ הַצָּרוֹת מִתְלַקַּחַת סְבִיבָיו וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, עַל דֶּרֶךְ ״חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָן כָּלִים״. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה נִמְצְאוּ גַּם כֵּן הַרְבֵּה דִּמְיוֹנוֹת. וּלְפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות א יב), שֶׁהַמִּצְרִים נִמְשְׁלוּ לְקוֹצִים, כִּי הֵמָּה הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל לְקוֹץ מַכְאוֹב, עַל כֵּן הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, כִּי יִרְמוֹז עַל פַּרְעֹה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ הַצָּרוֹת מִתְלַקַּחַת סְבִיבוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִכָּל מָקוֹם אֵינֶנּוּ אֻכָּל, כִּי יִתֵּן בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ לִסְבּוֹל כָּל הַמַּכּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ט טז) ״וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי״.
פסוק ב:דָּבָר אַחֵר, רָמַז לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר״, מִפְּנֵי מָה יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצָרָה יוֹתֵר מִכָּל הָאוּמּוֹת? לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דֵּלָטוֹרִין מַשְׁמִיעִים קוֹל עַנּוֹת בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים עַל שְׁכִיבֵי וְעֵירֵי, (סנהדרין כט:) כַּקּוֹצִים הַלָּלוּ הַמַּשְׁמִיעִים קוֹל כְּשֶׁהוּא בּוֹעֵר בָּאֵשׁ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁאֵשׁ הַצָּרוֹת מִתְלַקַּחַת סְבִיבָיו, מִכָּל מָקוֹם כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ קוֹץ מַכְאִיב וְסִלּוֹן מַמְאִיר, כְּמִנְהַג דּוֹרוֹת הַלָּלוּ, וְתָמִיד מַשְׁמִיעִים קוֹל כְּקוֹל הַסִּירִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז, ו) ״כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחוֹק הַכְּסִיל״. וְזוֹ עִקַּר הַסִּבָּה לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בַּגָּלוּת, מִצַּד הַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה שֶׁבֵּינֵיהֶם יוֹתֵר מִבְּכָל הָאוּמּוֹת. וּבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הִשְׁמִיעוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֵין נָקִי, כִּי תֵצֵא אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת מִסֶּלַע הַמַּחֲלֹקֶת, הָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֵשׁ וְהַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, עַל כֵּן בָּעֲרָה בָּהֶם אֵשׁ ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ הַתְּלָאוֹת יִבְעַר בְּיַעֲקֹב, מִכָּל מָקוֹם מְצִיאוּת הַסְּנֶה נִשְׁאָר קַיָּם בְּכָל דּוֹר וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כִּי לֹא יִכְלוּ הַקּוֹצִים מִכֶּרֶם ה׳ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:וּבְזֶה מְיוּשָּׁב מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה״. כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״בְּלַבַּת אֵשׁ בַּסְּנֶה״ אוֹ ״בְּתוֹךְ הַסְּנֶה״, מַהוּ ״מִתּוֹךְ הַסְּנֶה״? וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ״, אִיפְּכָא מִבָּעֵי לֵיהּ ״וְהִנֵּה הָאֵשׁ בּוֹעֵר בַּסְּנֶה״, שֶׁהֲרֵי הָאֵשׁ הַפּוֹעֵל וְהַסְּנֶה הַפָּעוּל. אֶלָּא הָאֱמֶת הוּא כִּדְבָרֵינוּ, שֶׁהַסְּנֶה מַבְעִיר אֵשׁ הַצָּרוֹת, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לִסְנֶה זֶה, שֶׁכָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ קוֹץ מַכְאִיב וּמַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ עָלָיו בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, עַל כֵּן בָּעֲרָה בָהֶם אֵשׁ ה׳. וְאִם כֵּן הַסְּנֶה הַפּוֹעֵל וְהָאֵשׁ הוּא הַפָּעוּל, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ״, כִּי הַסְּנֶה גּוֹרֵם הַבְעָרַת הָאֵשׁ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה״, כִּי הַלַּבַּת אֵשׁ נִמְשָׁךְ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, כִּי הַסְּנֶה גּוֹרֵם הַלַּבַּת אֵשׁ. וְזֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן.
פסוק ג:אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה. עִנְיַן הֲסָרָה זוֹ הִיא לְהִתְרַחֵק מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, כִּי כָּל עוֹד שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַמָּקוֹם הַהוּא בְּיוֹתֵר שָׁלְטָה בָּהּ עֵינָא. צֵא וּלְמַד מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁכָּל עוֹד שֶׁיִּתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הָאוֹר הַהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בַּמִּזְרָח אוֹ בַּמַּעֲרָב הַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּהּ לְגֹדֶל הַמֶּרְחָק. כָּךְ אוֹר זֶה שֶׁהָיָה בַּסְּנֶה לְגֹדֶל אוֹרוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל מֹשֶׁה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּמַהוּתוֹ, וְכֵן אָמַר יִרְמְיָה (ירמיה לא ג) ״מֵרָחוֹק ה׳ נִרְאָה לִי״, מַשְׁמָע אֲבָל לֹא מִקָּרוֹב. וְכֵן פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא בַּפָּסוּק ״וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק״ (בראשית כב ד). וּלְפִיכָךְ אָמַר ״אָסֻרָה נָּא״ מִכָּאן לְהִתְרַחֵק מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, כִּי אָז ״אֶרְאֶה״ בּוֹ ״מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה״.
פסוק ג:וּמַה שֶּׁכָּתַב ״וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר״. וְאֵיךְ אָמַר ״מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר״? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״מַדּוּעַ אֵינֶנּוּ אֻכָּל״! יֵש אוֹמְרִים שֶׁהָיָה בּוֹעֵר בְּעַצְמוֹ, אַךְ מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר גַּם אֶל שְׁאָר חֶלְקֵי הַסְּנֶה שֶׁסְּבִיבָיו. וְיֵש אוֹמְרִים שֶׁשָּׁפַט בְּשִׂכְלוֹ שֶׁאֵינוֹ בּוֹעֵר, שֶׁאִלּוּ הָיָה בּוֹעֵר לָמָּה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, עַל כֵּן אָמַר ״מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר״. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עוֹד, מִדְּאָמַר ״וַיַּרְא ה׳ כִּי סָר לִרְאוֹת״ (שמות ג:ד), שְׁמַע מִינָּהּ שֶׁכְּבָר סָר מִמְּקוֹמוֹ לְהִתְקָרֵב, אוֹ לְהִתְרַחֵק כְּפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁתִּי בִּלְשׁוֹן ״אָסוּרָה נָּא״. וְאִם כֵּן אֵין מָקוֹם לְקוּשְׁיָא זוֹ, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה סָבוּר שֶׁהַסְּנֶה בּוֹעֵר מַמָּשׁ, וְכַאֲשֶׁר סָר לִרְאוֹת קְצָת הֵיטֵב לִרְאוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרָאָה קֹדֶם שֶׁסָּר לִרְאוֹת, וְרָאָה אָז כִּי אֵינוֹ בּוֹעֵר כְּלָל, עַל כֵּן אָמַר ״מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר״. ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו אַל תִּקְרַב הֲלֹם״ (שמות ג:ה), רָצָה לוֹמַר שֶׁהַרְחָקָה זוֹ קְרִיבָה הִיא לִרְאוֹת. תֵּדַע שֶׁכֵּן הוּא, כִּי אִלּוּ הָיְתָה עִקַּר הַמְּנִיעָה שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב אֶל הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא, אִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיַּרְא ה׳ כִּי סָר לָבוֹא״, מַהוּ ״כִּי סָר לִרְאוֹת״? אֶלָּא שֶׁרָאָה ה׳ כִּי סָר מִמְּקוֹמוֹ כְּדֵי לִרְאוֹת, עַל כֵּן מְנָעוֹ ה׳ מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״ קְרִיבַת רְאוּת הָעַיִן. וּמַה שֶּׁאָמַר ״שַׁל נְעָלֶיךָ״ אֵינוֹ תָּלוּי בִּקְרִיבָה זוֹ, אֶלָּא מִילְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁהּ הוּא, שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ שֶׁיָּסִיר נְעָלָיו בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא בּוֹ, כִּי כֻלּוֹ אַדְמַת קֹדֶשׁ, כִּי הַר חוֹרֵב וְכָל סְבִיבָיו קֹדֶשׁ הוּא לַה׳. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר זֶה עַל דֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל כְּפִי הַדֶּרֶךְ שֶׁדָּרְכוּ בוֹ הַמְפָרְשִׁים.
פסוק ה:שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ. נִתְעוֹרְרוּ הַמְפָרְשִׁים בְּכַמָּה שִׁנּוּיִים שֶׁבֵּין מַרְאָה זוֹ וּבֵין הַמַּרְאָה שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי כָּאן נֶאֱמַר ״שַׁל נְעָלֶיךָ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע, וְאֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ נֶאֱמַר ״שַׁל נַעַלְךָ״ אֶחָד בְּמַשְׁמָע, וְכָאן נֶאֱמַר ״כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא״, וְאֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ לֹא נֶאֱמַר כֵּן אֶלָּא ״קֹדֶשׁ״ סְתָם וְלֹא ״אַדְמַת קֹדֶשׁ״. וְהִנֵּה רָאִיתִי שֶׁרַבֵּינוּ בְּחַיֵּי וּשְׁאָר מְפָרְשִׁים פֵּרְשׁוּ ״שַׁל נְעָלֶיךָ״ עַל הַרְחָקַת הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי מֹשֶׁה הָיָה מְשֻׁלָּל מִן הַחָמְרִיּוּת יוֹתֵר מִן יְהוֹשֻׁעַ, עַל כֵּן אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאוֹסִיף נוֹפֶךְ מִשֶּׁלִּי לְיַשֵּׁב כָּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ. כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא עה.) ״פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה וִיהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה״, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלְּבָנָה מְאִירָה מִצַּד אֶחָד וַחֲשׁוּכָה מִצַּד שֵׁנִי, כָּךְ יְהוֹשֻׁעַ הֵאִיר מִצַּד הַשֵּׂכֶל וְהָיָה חָשׁוּךְ מִצַּד הַחָמְרִיּוּת שֶׁנִּשְׁאַר בּוֹ. אֲבָל פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה הַמְּאִירָה מִכָּל צַד, כָּךְ מֹשֶׁה נִזְדַּכֵּךְ גַּם בְּחֵלֶק הַחָמְרִיּוּת שֶׁבּוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁזָּכָה לְקַרְנֵי עוֹר פְּנֵי הַחֹמֶר, כִּי נִזְדַּכֵּךְ עַל יְדֵי שֶׁעָמַד בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְהָיָה נִזּוֹן מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה ״שַׁל נְעָלֶיךָ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע, רֶמֶז לִשְׁלִילוּת הַחָמְרִיּוּת מִן כָּל שְׁנֵי חֲלָקָיו, הֵן זִכּוּךְ כֹּחַ הַשִּׂכְלִי מִן הִתְעָרְבוּת הַחָמְרִיּוּת שֶׁבּוֹ, הֵן זִכּוּךְ כֹּחַ הַחָמְרִי עַצְמוֹ. וּלְכָךְ אָמַר כְּנוֹתֵן טַעַם ״כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ״. וְשֵׁם ״מָקוֹם״ מוֹרֶה עַל הַמַּדְרֵגָה, וְאָמַר כִּי הַמַּדְרֵגָה אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד בָּהּ הִיא שֶׁאֲפִלּוּ חֵלֶק הָאֲדָמָה שֶׁבְּךָ קֹדֶשׁ הוּא, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא״. וּלְפִי שֶׁאַתָּה בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ, עַל כֵּן אָמַרְתִּי ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״ לְהָצִיץ בַּשְּׁכִינָה, כִּי ״לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״ (שמות לג:כ), וַאֲפִלּוּ הַמַּלְאָכִים אֵינָן מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְהַבִּיט בְּמַהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כָּל שֶׁכֵּן הָאָדָם בִּהְיוֹתוֹ בַּחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה.
פסוק ה:וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁנִּתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה כְּשֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה, כִּי זֶה הָיָה סִימָן לוֹ שֶׁהַבַּיִת הָאֱנוֹשִׁי יִהְיֶה אוֹרָה מִכָּל צַד. אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא הָיָה מֵאִיר כִּי אִם מִצַּד הַשֵּׂכֶל לְבַד, עַל כֵּן נֶאֱמַר לוֹ ״שַׁל נַעַלְךָ״ (יהושע ה:טו) אֶחָד בְּמַשְׁמָע, כִּי לֹא הוּסַר הַחָמְרִיּוּת כִּי אִם מִן הַחֵלֶק הַשִּׂכְלִי לְבַד. וְעַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר אֶצְלוֹ ״אַדְמַת קֹדֶשׁ״, כִּי חֵלֶק הָאֲדָמָה שֶׁבּוֹ לֹא נִתְקַדֵּשׁ, וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״ (שמות ג:ה), וְלֹא הֻצְרַךְ לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ הַקְּרִיבָה אֶל ה׳, כִּי בְּלָאו הָכֵי הָיָה הַחֹמֶר מָסָךְ מַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹהָיו, לְשֶׁלֹּא יוּכַל לְהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים. וְאוּלַי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה מֹשֶׁה״ (שמות ג:ד) שְׁתֵּי פְעָמִים, כִּי קָרָא ה׳ לִשְׁנֵי חֲלָקָיו, כִּי שְׁנֵיהֶם קְדוֹשִׁים הֵמָּה – הַחֹמֶר וְהַצּוּרָה.
פסוק ה:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקָּרָא לוֹ מֹשֶׁה מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁגָּלוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל דּוֹמָה עָלָיו יִתְבָּרַךְ לְמַשָּׂא כִּבְיָכוֹל, לְכָךְ קְרָאוֹ קְרִיאָה אַחַר קְרִיאָה לְמַהֵר בִּיאָתוֹ וּלְהָקֵל מֵעָלָיו יִתְבָּרַךְ הַמַּשָּׂא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צא טו) ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג ז) ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו״, ״כִּי יָדַעְתִּי״ הַיְינוּ מַרְגִּישׁ בְּמַכְאוֹבָיו כִּבְיָכוֹל.
פסוק ו:וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ״. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ג, א) שֶׁנִּרְאָה אֵלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּקוֹלוֹ שֶׁל עַמְרָם אָבִיו, וּכְשֶׁאָמַר ״הִנֵּנִי״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אֵין זֶה קוֹל אָבִיךָ, אֶלָּא קוֹל אֱלֹהֵי אָבִיךָ עַמְרָם״. וּכְתִיב כָּאן אַרְבַּע פְּעָמִים ״אֱלֹהִים״ כְּנֶגֶד אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ו, ו). וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר ״אֱלֹהֵי אָבִיךָ״, לְפִי שֶׁגִּלָּה לוֹ בָּזֶה שֶׁאָבִיו כְּבָר מֵת, אַחַר שֶׁיִּחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עָלָיו, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְסָרֵב לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת זֶה בִּמְקוֹם אָבִיו, כִּי אֲפִלּוּ בִּפְנֵי אַהֲרֹן אָחִיו הַגָּדוֹל הָיָה מְסָרֵב לִקַּח שְׂרָרָה זוֹ, קַל וָחֹמֶר בִּמְקוֹם אָבִיו.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר ה׳ רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי. ״רָאִיתִי״ מַשְׁמָע לְשֶׁעָבַר, וְכֵן כָּפַל לְשׁוֹן רְאִיָּה, נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן טַעַם לְמֹשֶׁה לָמָּה עֲזָבָם זְמַן רַב כָּזֶה, וְאֵחַר עַד עַתָּה מֵרְאוֹת בְּצָרָתָם. עַל זֶה אָמַר, לְפִי שֶׁעַד עַתָּה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל צָרָתָם הָיוּ צוֹעֲקִים מִתּוֹךְ עֲבוֹדָתָם הַקָּשָׁה, כָּל הַצְּעָקוֹת לֹא הָיוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם צְעָקָה שֶׁל תְּלוּנָה, אֲבָל לֹא בִּקְשׁוּ אֶת פְּנֵי ה׳ עַד עַתָּה. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר ה׳ רָאֹה רָאִיתִי״ – רוֹאֶה אֲנִי עַכְשָׁיו, וְגַם רָאִיתִי לְשֶׁעָבַר ״אֶת עֳנִי עַמִּי״, ״וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי״ – הַיְינוּ צְעָקָה שֶׁל תְּלוּנָּה. וְלֹא זָכְרוּ כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב ״אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ״ (בראשית מו:ד), וְתַכְלִית יְרִידָה זוֹ הָיְתָה לְהַצִּילוֹ וְגוֹ׳ וּלְהַעֲלוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה״ (בראשית מו:ד). זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ״ (שמות ג:ח), וְהָיָה לָהֶם לָשׂוּם אֶל לֵב וּלְבַקֵּשׁ אֶת פָּנַי. אֲבָל עַתָּה ״צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי״ (שמות ג:ט), כִּי הִתְפַּלְּלוּ אֵלַי בְּלֵב שָׁלֵם, עַל כֵּן רָאִיתִי תְּפִלָּתָם. ״וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם״ (שמות ג:ט) אֲשֶׁר לֹא כַדָּת. לְפִיכָךְ ״וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה״ (שמות ג:י) – עַתָּה תֵּכֶף, כִּי כָּךְ דַּרְכִּי: ״עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע״ (ישעיהו סה:כד).
פסוק יא:מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. נִרְאֶה לִי שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר, מִשְּׁנֵי צְדָדִים אֵין אֲנִי רָאוּי לִשְׁלִיחוּת זֶה, הֵן מִצַּד שִׁפְלוּת הַשָּׁלִיחַ, הֵן מִצַּד גֹּדֶל מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל. כִּי מֹשֶׁה הָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, וּבְעֵינָיו הָיָה הוּא שְׁפַל אֲנָשִׁים, לְפִיכָךְ אָמַר ״מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה״, וְכִי שְׁפַל אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי יְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ? וְהֵן מִצַּד מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל אָמַר ״וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי אֻמָּה גְּבוֹהָה וְרָמָה כָּזֹאת, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַם גָּדוֹל וָרָם, אֵיךְ יֵלְכוּ אַחֲרֵי שָׁפָל וּבָזוּי כָּמוֹנִי? וְעַל שְׁתֵּיהֶם הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״, וְלֹא אַתָּה תְּדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה אֶלָּא אֲנִי הַמְדַבֵּר וּפִיךָ כְּפִי, גַּם לֹא אַחֲרֶיךָ יֵלְכוּ יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַחֲרֵי ה׳ יֵלְכוּ, שֶׁהֲרֵי אֶהְיֶה עִמָּךְ. וְאִם תֹּאמַר מֵעִקָּרָא דְּדִינָא פִּירְכָא, לָמָּה יִהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמְּךָ דַּוְקָא, וְלָמָּה לֹא יִהְיֶה עִם אֵיזֶה נִכְבָּד גָּדוֹל בְּמַעֲלָה, וְלָמָּה יִתְחַבֵּר לִשְׁפַל אֲנָשִׁים דַּוְקָא לְמַנּוֹתוֹ שָׁלִיחַ? עַל זֶה נָתַן לוֹ אוֹת שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא בּוֹחֵר בְּיוֹתֵר לְהִתְחַבֵּר אֶל הַנְּמוּכִים, וְ״יִשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ״ (ישעיהו נז:טו), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ״, כִּי אִם יֹאמְרוּ לְךָ לָמָּה בָּחַר ה׳ בְּךָ לִהְיוֹת שָׁלִיחַ יוֹתֵר מִזּוּלָתְךָ, תֹּאמַר לָהֶם שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי ״בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה״, הַר סִינַי הַנָּמוּךְ שֶׁבֶּהָרִים. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ הָרִים גְּבוֹהִים מִמֶּנּוּ, מִכָּל מָקוֹם לֹא בָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי אִם בְּזֶה סִינַי, וּמִזֶּה תִּקַּח רְאָיָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵר יוֹתֵר בַּנְּמוּכִים, וְזֶה גַּם כֵּן מוֹפֵת עַל שְׁלִיחָתְךָ.
פסוק יא:אָמְנָם צָרִיךְ יִשּׁוּב. מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (שמות כ ב) ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְכָאן לֹא הִזְכִּיר ״אֶרֶץ״, אֶלָּא אָמַר ״וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם״. גַּם מִלַּת ״עַמִּי״ נִרְאֶה מְיוּתָּר. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁהוֹצָאָה זוֹ אֵינָהּ מְדַבֶּרֶת בַּיְּצִיאָה מִן הָאָרֶץ, אֶלָּא שֶׁיֵּצְאוּ מִן הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הַמִּצְרִים. כִּי יִשְׂרָאֵל נִטְמְאוּ בְּגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּיחֶזְקֵאל (כ ה) ״וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״ וְגוֹ׳, וּמִכָּל הָעִנְיָן הַהוּא מַשְׁמַע שֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲלֵיהֶם כַּמָּה פְּעָמִים לְהַתְרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ בְּגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, וְהֵם לֹא אָבוּ שְׁמֹעַ. עַל כֵּן גַּם בַּפַּעַם זֶה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם״ – לְהוֹצִיאָם מִן מַעֲשֵׂה הַמִּצְרִים שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמְאוּ בָּהֶם כְּבָר, מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן הֵמָּה ״עַמִּי״, וְאַף עַל פִּי שֶׁחָטָא יִשְׂרָאֵל הוּא (סנהדרין מד.). זֶהוּ שֶׁאָמַר ״עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְדָבָר זֶה הָיָה קָשֶׁה בְּעֵינֵי מֹשֶׁה מְאֹד, כִּי יָדַע שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֶל הַשְּׁלוּחִים אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲלֵיהֶם כְּבָר לְהוֹצִיאָם מִן גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם. לְכָךְ אָמַר ״וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, מִצַּד אֵיזוֹ סִבָּה יָבֹאוּ לַעֲזֹב הַהֶרְגֵּל שֶׁלָּהֶם?״ וְעַל זֶה הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת ה׳ עַל הָהָר הַזֶּה״. עַל יְדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה תִּפְסֹק זֻהֲמָתָן, כִּדְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קמו.) ״יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן״, כִּי מַעֲמַד הַר סִינַי הָיָה מוֹפֵת גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל עַל אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה יָצְאוּ מִכֹּל וָכֹל מִן גִּלּוּלֵי מִצְרָיִם.
פסוק יד:אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״, וְעוֹד מַהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו״, שֶׁהֲרֵי עִם מֹשֶׁה הוּא מְדַבֵּר. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״אֶהְיֶה״ מוֹרֶה עַל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִהְיֶה עִמָּהֶם, וּמֹשֶׁה הָיָה יָרֵא שְׁנֵי מִינֵי יִרְאָה: הָאַחַת שֶׁלֹּא יִנָּזֵק בִּשְׁלִיחוּת זֶה, הַשְּׁנִיָּה הִיא פֶּן לֹא יַנִּיחוּם הַמִּצְרִים לָלֶכֶת. אֲבָל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ יְרֵאִים כִּי אִם פֶּן לֹא יַנִּיחֵם פַּרְעֹה לָלֶכֶת. עַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ לְמַעְלָה (שמות ג:יב) ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״, גַּם בִּכְלַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַזִּיקוּם הַמִּצְרִים וְיַנִּיחוּם לָצֵאת. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל תֹּאמַר ״אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״, כִּי אֵין צֹרֶךְ לְהוֹדִיעָם שֶׁ״אֶהְיֶה עִמְּךָ״ בִּשְׁלִיחוּת זֶה, אֲבָל מֹשֶׁה הָיָה צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶם.
פסוק יד:וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁמַּאֲמַר ״אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ הוּא נְתִינַת טַעַם עַל שֵׁם ״אֶהְיֶה״, כִּי לְכָךְ אֲנִי נִקְרָא בְּשֵׁם ״אֶהְיֶה״ לְפִי שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה וְהֹוֶה בְּכָל הַזְּמַנִּים, בֶּעָבָר וּבַהֹוֶה וּבֶעָתִיד. לְכָךְ אָמַר ״כֹּה תֹאמַר אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי״, כִּי אֵין צָרִיךְ כָּל כָּךְ בִּנְתִינַת טַעַם לְיִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁאָמַר עוֹד ״כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה נִזְכָּר בְּשֵׁם הָעֶצֶם הַזֶּה, כִּי אִם בְּשֵׁם ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״ כוּ׳. זֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות ג, טו) ״זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם״, הַיְינוּ ״אֶהְיֶה״, ״וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״, זֶהוּ שֵׁם ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״, שֶׁבּוֹ יִהְיֶה נִזְכָּר תָּמִיד, לֹא בְּשֵׁם הָעֶצֶם.
פסוק יד:וְלִי נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, כִּי לְפִי שֶׁשֵּׁם אֶהְיֶה נִגְזָר מִלְּשׁוֹן הֲוָיָה וּמוֹרֶה עַל נִצְחִיּוּתוֹ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, עַל כֵּן אָמַר ״זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם״ (שמות ג:טו), רוֹצֶה לוֹמַר זֶה שְׁמִי מוֹרֶה שֶׁאֲנִי לְעוֹלָם, רוֹצֶה לוֹמַר מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם מְצִיאוּתִי שָׁוָה. וְ״זֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״ (שמות ג:טו), זֶהוּ שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי נִקְרָא ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב״ (שמות ג:טו), לִהְיוֹת נִזְכָּר בְּשֵׁם זֶה תָּמִיד, מוֹרֶה שֶׁלֹּא לְבַד שֶׁאֲנִי שָׁוֶה בִּמְצִיאוּת מִצַּד עַצְמִי בְּכָל הַזְּמַנִּים, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁבְּכָל הַזְּמַנִּים יִזָּכֵר שְׁמִי עַל יִרְאֵי ה׳ וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, כְּשֶׁהַבָּנִים אוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה יְדֵי אֲבוֹתָם הַקְּדוֹשִׁים, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתִי לְאַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב שֶׁנִּקְרֵאתִי בִּשְׁמִי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כָּךְ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יִזָּכֵר שְׁמִי עַל כָּל הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה׳ קוֹרֵא (יואל ג:ה). זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר״.
פסוק יד:וְלְפִי נְבוּאַת יְחֶזְקֵאל, אֲשֶׁר מִשָּׁם מַשְׁמָע שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים, אִם כֵּן לֹא הָיָה בְּיָדָם שׁוּם זְכוּת, וְלֹא נִגְאֲלוּ כִּי אִם בִּזְכוּת שְׁנֵי דְבָרִים: א׳ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הוּא עִמָּהֶם בַּגָּלוּת כִּבְיָכוֹל, כְּמַרְגִּישׁ בְּצָרוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג יט) ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאוֹבָיו״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע ז ט) ״וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל״. ב׳ בִּזְכוּת הָאָבוֹת. עַל כֵּן אָמַר ״כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם״ (שמות ג יד), נָקַט שֵׁם זֶה דַּוְקָא הַמּוֹרֶה עַל ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״ (תהלים צא טו). ״וַיֹּאמֶר עוֹד כֹּה תֹאמַר וְגוֹ׳ ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (שמות ג טו), הַיְינוּ זְכוּת אָבוֹת. שְׁתַּיִם אֵלּוּ חָבְרוּ לְהוֹצִיאָם מִצָּרָה לִרְוָחָה.
פסוק כב:וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וְגוֹ׳. יֵשׁ מְפָרְשִׁים שְׁאֵלָה זוֹ אֵינָהּ לְשׁוֹן הַלְוָאָה, כִּי אֵיךְ יְצַוֶּה ה׳ לְדַבֵּר שֶׁקֶר וְלִקַּח בְּעָרְמָה, אֶלָּא הוּא מִלְּשׁוֹן ״שְׁאַל וְאֶתְּנָה לָךְ״ הָאָמוּר בִּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (מלכים א ג, ה), שֶׁהוּא מַתָּנָה גְּמוּרָה, וְכֵן ״חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ, נָתַתָּה לּוֹ״ (תהלים כא, ה). כָּךְ שְׁאֵלָה זוֹ הִיא שֶׁיִּתְּנוּ לָהֶם מַתָּנוֹת. וּמַה שֶּׁכָּתוּב (שמות יב, לו) ״וַיַּשְׁאִלוּם״, הַיְינוּ שֶׁהַמִּצְרִים הִתְחִילוּ לִתְבֹּעַ מֵהֶם שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהֶם מַתָּנוֹת, כָּל כָּךְ מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵיהֶם.
פסוק כב:יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה הִזְכִּיר כָּאן כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת, וּבְפָרָשַׁת בֹּא (שמות יא ב) אֵצֶל הַצִּוּוּי לֹא הִזְכִּיר שְׂמָלוֹת, וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה חָזַר וְהִזְכִּיר שָׁם שְׂמָלוֹת. וְעוֹד לָמָּה אָמַר כָּאן ״וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם״ וְגוֹ׳, וְכִי עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לָן מָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת עִם הַשְּׂמָלוֹת, וְלָמָּה לֹא נָתַן לָהֶם עֵצָה מָה יַעֲשׂוּ עִם כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב?
וְנִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁשְּׁאֵלָה זוֹ לֹא הָיְתָה כִּי אִם אַחַר מַכַּת בְּכוֹרוֹת, אַחַר שֶׁהִסְכִּים פַּרְעֹה לְשַׁלְּחָם, כִּי קֹדֶם זֶה לָמָּה יַשְׁאִילוּם? וּמַכַּת בְּכוֹרוֹת הָיְתָה כְּמוֹ חֲשַׁשׁ מַגֵּפָה, וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה לִקַּח בְּגָדִים מִן הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲשַׁשׁ שִׁנּוּי אֲוִיר, עַל כֵּן לֹא הֻצְרְכוּ לְבַקֵּשׁ מִן הַמִּצְרִים שֶׁיַּשְׁאִילוּ לָהֶם בִּגְדֵיהֶם, כִּי הֵמָּה מֵעַצְמָם יִתְּנוּ לָהֶם הַשְּׂמָלוֹת, כִּי נִיחָא לָהֶם שֶׁיֵּלְכוּ בַּמִּדְבָּר בְּבִגְדֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיָּפוּחַ הָרוּחַ בָּהֶם.
וְחָשַׁשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמָּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל יְרֵאִים לִלְבּוֹשׁ אוֹתָן הַבְּגָדִים מֵחֲמַת חֲשַׁשׁ עִפּוּשׁ אֲוִיר שֶׁבָּהֶם, עַל כֵּן אָמַר ״וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם״ וְלֹא תִירְאוּ, כִּי לֹא יִגַּע בָּהֶם רָע. לְפִיכָךְ בְּפָרָשַׁת בֹּא (שמות יא ב) כְּשֶׁצִּוָּה לָהֶם ה׳ שֶׁיִּשְׁאֲלוּ מִן הַמִּצְרִים, לֹא הִזְכִּיר שְׂמָלוֹת, כִּי יָדַע ה׳ שֶׁהַמִּצְרִים מֵעַצְמָם יַשְׁאִילוּם. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיַּשְׁאִילוּם״ וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ט:) בְּעַל כָּרְחָם דְּיִשְׂרָאֵל. וְכֵן נֶאֱמַר (שמות יב לה) בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאֲלוּ גַּם שְׂמָלוֹת, אֲבָל לֹא מֵחֲמַת בַּקָּשַׁת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם הַמִּצְרִים מֵעַצְמָם הִשְׁאִילוּם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה״ וְגוֹ׳ וְהִזְכִּיר גַּם שְׂמָלוֹת, אֵין כָּאן מְקוֹם הַצִּוּוּי כִּי אִם הַגָּדַת עֲתִידוֹת, הוּא לוֹמַר שֶׁכָּךְ יִהְיֶה לֶעָתִיד שֶׁאֶת הַכֹּל יַשְׁאִילוּם, מִקְצָתָם עַל יְדֵי בַּקָּשַׁת יִשְׂרָאֵל דְּהַיְנוּ כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב, וּמִקְצָתָן יַשְׁאִילוּם מֵעַצְמָם דְּהַיְנוּ שְׂמָלוֹת.
פסוק כב:וְרֶמֶז לַדָּבָר, שֶׁמָּצִינוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְשׁוֹן חֵן בִּשְׁאֵלָה זוֹ, אַחַת בְּפָרָשָׁה זוֹ, שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּפָרָשַׁת בֹּא, וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים חֵן עוֹלֶה לְמִסְפַּר כֶּסֶף זָהָב, לְהוֹרוֹת שֶׁדַּוְקָא כֶּסֶף וְזָהָב הִשְׁאִילוּם מִצַּד הַחֵן שֶׁמָּצְאוּ בְּעֵינֵי הַמִּצְרִים, אֲבָל שְׂמָלוֹת לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַחֵן, כִּי אַף אִם לֹא הָיוּ מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֵי הַמִּצְרִים, הָיוּ מַשְׁאִילוּם כָּאָמוּר. וּבְזֶה מְיוּשָּׁב מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ״ וְלֹא הִזְכִּיר אִישׁ, וּבַצִּוּוּי נֶאֱמַר ״וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ״ (שמות יא, ב), לְפִי שֶׁבַּצִּוּוּי לֹא הִזְכִּיר שְׂמָלוֹת מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּבִשְׁאֵלַת כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב הָיוּ הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים שָׁוִין. אֲבָל כָּאן שֶׁמַּגִּיד הָעֲתִידוֹת שֶׁיִּשְׁאָלוּם גַּם שְׂמָלוֹת, וּמִסְתָּמָא יַשְׁאִילוּם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶם הַבְּכוֹרִים כְּדֵי לְהַשְׁלִיט הָרוּחַ בַּבְּגָדִים, עַל כֵּן הִזְכִּיר רַק הַנָּשִׁים, וּמְדַבֵּר בְּבֶגֶד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁגַּם הַבָּנוֹת דַּרְכָּן לְלָבְשָׁן.
