רש"י לכה ואשלחך וגו' וא"ת כו' יועילו דברך ותוציאם משם לשון הרא"ם לא שצוהו להוציא שהרי הוא מסופק בזה כפי המובן מאומרו וא"ת מה תועיל וצריך להשיב לו שיועילו דבריו ויוציאם לא שיצוהו להוציאם עכ"ל ואיני יודע מאיזה לשון הוא מוכרח שישיב לו שיועילו דבריו ויוציאם אם מתוספות וא"ת מה תועיל נימא אותו לשון עצמו אינו מוכרח להוסיף דשמא נימא הכי תוספות דקרא ואשלחך אל פרעה להוציא וא"ת לא תלך בשליחות זה להוציאם אני מצוה אותך שתוציא וגו' ונ"ל דמהכא דייק רש"י שאינו ציווי וגם דעת הרא"ם כן הוא דאם כן היה לו להפך בדברים ולומר ועתה הוצא את עמי וגו' ולכה ואשלחך אל פרעה שאז היה פירושו לשון ציווי אני מצוה לך הוצא את עמי והיאך תוציאם לכה ואשלחך על פרעה וגו' אבל כיון שהפך הדברים משמע משום תוספות וא"ת מה תועיל הפכו כדי שישיב מיד אחריו יועילו דבריך שאם היה הציווי הוצא מה תלוי ציווי ההוצאה בלכה ואשלחך אל פרעה אי משום תוספות וא"ת לא תלך והשיב לו אני מצווה אותך שתוציא וגו' תשובה זו אינה נופלת על וא"ת לא תלך רק להשיב אני מצוה אותך שתלך בשליחות זה להוציא וגו' וזה אין לומר שנוסיף על לכה ואשלחה אל פרעה להוציא וא"ת לא אוציא אני מצווה אותך והוציא וגו' שאם כן היה עיקר חסר מן הספר שהוא מלת להוציא שישיב אחריו והוצא את עמי וגו':
פסוק יב:
רש"י ויאמר כי אהי' עמך וגו' וזה המראה אשר ראית בסנה לך לאות כי אנכי שלחתיך כו' לשין הרא"ם פי' ולא תחשוב שהוא חזיון בעלמא וכמוהו בדבר גדעון ועשית לי אות שאתה מדבר עמי שפירושו ואינו חזיון בעלמא אבל מה שכתב אחר זה וכדאי אני להציל כאשר ראיתה הסנה עושה שליחותי ואינני אכל כך תלך בשליחות ואינך ניזק לא ידעתי מאין הוציא זה כי מאמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך אינו מורה רק על הסרת הספק של שליחות לא גם על הסרת הספק של הנזק שאלו הי' גם על הסרת הספק של הנזק שבשניהם יחד היה ראוי להיות וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ולא יגורך רע עכ"ל ותמיהני על הרב שהוא בעצמו הכניס עצמו בזה הספק כי מי יכריחנו לומר שמאמר וזה לך האות וגו' אינו מורה רק על הסרת הספק של שליחות כו' ור"ל שיהיה פי' וזה המראה אשר ראית בסנה כו' פירושו ולא תחשוב שהוא חזיון בעלמא וכמוהו בדבר גדעון ומתוך פי' זה חלק דברי רש"י לשני ענינים האחד לא יחשוב שהוא חזיון בעלמא והשני שלא ירא מן הנזק כו' כי נ"ל שזה אינו נכון שאם היה כדבריו שפי' וזה לך האות האות הוא שלא תחשוב שהוא חזיון בעלמא כמו בגדעון כו' היה לו לומר גם כן כאן כמו בגדעון כו' וזה לך האות כי אנכי המדבר עמך כמו שאמר בגדעון ועשית לי אות שאתה מדבר עמי וגו' אבל כיון שאמר כי אנכי שלחתיך משמע שנתן לו אות כיון שהוא הוא המשלח לא יזוק בשליחותי כמו הסנה שמורה עליו לשון וזה לך האות שמשמעו וזאת המראה של הסנה הוא לך האות ולדוגמה שאינך ניזוק כמו הסנה וכל זה הוא כוונת רש"י וכל דברי רש"י בכאן חדא עניינו הוא לא שני עניני' ואפשר לומר כי כל זה הוא המובן מדברי משה שהיה מתיירא שיזוק ע"י שליחות זה כמו שאמר מה אני חשוב לדבר עם המלכי' שיש לדקדק מה תלוי החשיבות בדיבור עם המלכים כל מה שירצה יכול לדבר עם המלך חשוב ושאינו חשוב אלא שהאינו חשוב מתיירא שמא מתוך שפלותו לא זו שלא יהיה דבריו נשמעים אלא שגם יכוהו ויפצעהו ויזיקהו עבדי המלך ושטריו אם לא ידבר דברים הנכנסים באזני המלך מה שאין כן בחשוב ועל זה השיאו הש"י ואמר לו שלא יירא כי אהיה עמך שלא תוזק וזה לך האות וגו' אבל אם יהיה פירושו על הסרת ספק השליחות שאינו חזיון בעלמא מה היה צריך הש"י להסיר לו זה הספק והיכן מצינו שהיה משה מסופק בזה כי וודאי אחר שסר לראות וקרא לו הש"י משה משה ודבר לו כל הדברים האלה לא היה לו עוד שום ספק בחזיון אעפ"י שמקודם לכן היה מסופק אח"כ מיד כשומעו הדיבר מפי הש"י לא היה עוד מסופק שהוצרך הש"י להסיר לו אותו הספק רק שנשאר עליו הפחד והמורא מפרעה וכמו שמצינו גם כן בשמואל שהיה מתיירא שלא יוזק בשליחות הש"י משאול ואמר ושמע שאול והרגוני כן היה משה מתיירא שלא יוזק מפרעה והשיב לו השי שלא יירא כי אהיה עמך בעזרך ואינך ניזק ויהיה פי' כי אהיה עמך דהכא אהיה בעזרך כמו כי אהיה עמך דגדעון ולא יהיה הפרש בפי' כי אהי' עמך בין פי' הראשון לפי' אחרון אלא שלפי' הראשון יהיה פי' כי אהיה עמך בעזרך שלא תוזק ולפי' האחרון יהיה פירש כי אהיה עמך בעזרך שתצליח בשליחותך: