א מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְהוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר׃ ב בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי׃ ג נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ׃ ד גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי׃ ה תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה׃ ו אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
ה׳‎ רועי. על כי ה׳‎ רועה אותי א״‎כ בוודאי לא אהיה חסר מאומה כי הכל בידו:
פסוק ב:
בנאות. כרועה הרחמני המרביץ עדרו במקום דשא ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה:
פסוק ב:
מי מנוחות. כי מים הנחים המה צלולים משא״‎כ הרודפים כי יגרשו מימיו רפש וטיט:
פסוק ג:
ינחני. ינהג אותי באורח ישר למען לא אכשל:
פסוק ג:
למען שמו. להודיע רב השגחתו על יראיו:
פסוק ד:
בגיא צלמות. בעמק אופל ר״‎ל במקום סכנה:
פסוק ד:
לא אירא רע. ממקרה רעה:
פסוק ד:
שבטך ומשענתך. מה שאתה מכה אותי בשבט של יסורין ותחזור ותסמוך אותי הם הם המנחמים אותי כי בזה אראה שלא עזבתני להמקרים:
פסוק ה:
תערוך. ועי״‎ז אבטח שעוד תערוך לפני שלחן במעדנים להתענג בהם:
פסוק ה:
נגד צוררי. רצה לומר המה יראו בכבודי:
פסוק ה:
דשנת. רצה לומר מאז משחת ראשי בשמן המשחה להיות מלך:
פסוק ה:
כוסי רויה. הבטחתני להיות כוסי שבעה רצה לומר שאמלוך בכל אות נפשי ודברך הלא תקום:
פסוק ו:
אך טוב. לא תבוא עלי עוד מאומה רע ואך הטוב והחסד ירדוף אחרי לבוא אלי ושבתי. ישיבתי בבית ה׳‎ תהיה לאורך ימים ולא אהיה עוד מגורש ומטולטל: