פסוק א:מִזְמוֹר לְדָוִד. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ : כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״מִזְמוֹר לְדָוִד״, מְנַגֵּן וְאַחַר כָּךְ שׁוֹרָה עָלָיו שְׁכִינָה. מִזְמוֹר, לְהָבִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְדָוִד. וְכָל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״לְדָוִד מִזְמוֹר״, שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה וְאַחַר כָּךְ אָמַר שִׁירָה:
פסוק א:ה׳ רוֹעִי. בַּמִּדְבָּר הַזֶּה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בּוֹ בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁלֹּא אֶחְסַר כְּלוּם:
פסוק ב:בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא. בִּנְוֵה דְּשָׁאִין, לְפִי שֶׁהִתְחִיל לְדַמּוֹת מְזוֹנוֹתָיו לְמִרְעֵה בְּהֵמָה שֶׁאָמַר ה׳ רוֹעִי, נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן שֶׁל ה׳ רוֹעִי נְאוֹת דֶּשֶׁא. וּמִזְמוֹר זֶה אָמַר דָּוִד בְּיַעַר חֲרֵת (שמואל א כב:ה). לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יַעַר חֲרֵת? שֶׁהָיָה מְנֻגָּב כַּחֶרֶס וְהִרְטִיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִטּוּב שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא (מדרש תהלים כג:ו):
פסוק ג:נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב. רוּחִי, שֶׁהוּפַג בַּצָּרוֹת וּבַמְּנוּסָה, יְשׁוֹבֵב לְקַדְמוּתוֹ:
פסוק ג:בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. בְּדַרְכֵי מִישׁוֹר, שֶׁלֹּא אֶפּוֹל בְּיַד אוֹיְבִי:
פסוק ד:בְּגֵיא צַלְמָוֶת. בְּאֶרֶץ חֹשֶׁךְ, וְעַל מִדְבַּר זִיף אָמַר (שמואל א כג:יג,כח). כָּל צַלְמָוֶת לְשׁוֹן חֹשֶׁךְ פֵּרְשׁוֹ דוּנַשׁ בֶּן לַבְרַט:
פסוק ד:שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ. יִסּוּרִים שֶׁבָּאוּ עָלַי וּמִשְׁעָן שֶׁאֲנִי בָּטוּחַ עַל חַסְדְּךָ, שְׁנֵיהֶם יְנַחֲמוּנִי – שֶׁיִּהְיוּ לִי לִסְלֹחַ עָוֹן; וּבָטוּחַ אֲנִי, שֶׁתַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן – הִיא הַמַּלְכוּת:
פסוק ה:דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי. כְּבָר נִמְשַׁחְתִּי עַל פִּיךָ לְמֶלֶךְ:
פסוק ה:כּוֹסִי רְוָיָה. לְשׁוֹן שֹׂבַע:
