פסוק ג:לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר. אינו ראוי שלעולם יהיה מדון לפני ופתחון פה לחלוק ולומר שאעפ"י שהאדם ראוי לעונש רב במריו בשביל היותו בצלם ובדמות מ"מ ראוי גם כן לרחם עליו בשביל שגם כן הוא בשר משיא לחטוא לא צלם ודמות בלבד:
פסוק ג:והיו ימיו. יהיה לו זמן לתשובה:
פסוק ג:מאה ועשרים שנה. שבין כך היה נח עושה התיבה ומוכיח אותם ומתרה בם כדברי רבותינו ז"ל:
פסוק ד:הנפילים היו בארץ בימים ההם. שקבע להם האל ית' הזמן לתשובה. וגם אחרי כן שלא שבו כלל:
פסוק ה:כי רבה רעת האדם. לשעבר:
פסוק ה:וכל יצר מחשבות לבו. לעתיד שלא היו שומעים למוכיח ואין לקוות שישובו:
פסוק ו:ויתעצב אל לבו. כי לא יחפוץ במות המת וההפך ישמח ה' במעשיו:
פסוק ח:ונח מצא חן. להציל גם בניו ובנותיו לא מפני שהיה ראוי לכך אבל על צד חנינה זכהו האל ית' לזה כאמרו ושלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב חי ה' אם בנים ואם בנות יצילו המה לבדם ינצלו וזה כי לא למדו את דורם לדעת את ה' כאברהם משה ושמואל וזולתם כאמרם ז"ל עילם והם דניאל וחביריו זכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. וכן נח אף על פי שהוכיח על המעשים המקלקלים ענין המדינות לא הורה אותם לדעת האל ית' וללכת בדרכיו אף על פי שהוא היה צדיק תמים בעיון ובמעשה. כי אמנם צדיק המשלים עצמו בלבד הוא ראוי שימלט עצמו בלבד אבל המשלים גם את זולתו הוא ראוי שימלט גם את זולתו כי בזה יש תקוה שיחזירם בתשובה כאמרם ז"ל (ברכות פרק מי שמתו) אם ראית תלמיד חכם שסרח ביום אל תהרהר אחריו בלילה שודאי עשה תשובה: חסלת פרשת בראשית.
פסוק ט:אלה תולדות נח. עניניו וילדי ימיו:
פסוק ט:בדורותיו. כפי דורותיו והם היו קצת דורו של מתושלח ושל למך ושלו והדורות שהולידו בני דורו בת"ר שנה:
פסוק ט:את האלהים התהלך נח הלך בדרכיו להטיב לזולתו והוכיח בני דורו כדברי רבותינו ז"ל. וכן כתב עליו ברוס הכלדיי:
פסוק י:ויולד נח. מאז שהתחיל להוכיח בני דורו זכה לבנים:
פסוק יב:והנה נשחתה. מעצמה כי בזולת ענש היתה בדרך השחתה בהשחתת דרכם המקלקלת התולדה ובגזל המקלקל המדינות כענין וטחני קמח:
פסוק יג:קץ כל בשר. שקצבתי להם זמן ק"כ שנה:
פסוק יג:בא לפני. שקבעתי להם לתשובה:
פסוק יג:כי מלאה הארץ חמס מפניהם. שכלם גוזלים זה את זה הבעלים גוזלים את האריס בכח והאריס גוזל את הבעלים במרמה באופן שהארץ נותנת כל פירותיה לגזלנים:
פסוק יג:והנני משחיתם את הארץ. אשחיתם יחדיו עם הארץ שאשחית מזג הארץ והאויר בנטית גלגל חמה שהטה ממשוה היום מן המבול ואילך כמו שפיר' הוא ית' במענהו לאיוב ולכן נמעטו שני חיי המין האנושי תכף אחר המבול כי לא היו עוד המזגים והפירות על שלמותם הראשון. ולזה הותר למין האנושי אכילת בעלי חיים אחר המבול:
פסוק יד:עשה לך תיבת. בזמן הקצוב להם למען יראו וישובו:
פסוק טז:בצדה תשים. בצד רחבה כי הוא יקרא צד ופאת האורך יקרא צלע:
פסוק טז:תחתיים. המורגלי' באניות.
פסוק טז:שנים ושלישים. דומים לתחתיים המורגלים:
פסוק יז:ואני הנני מביא את המבול. אתה תשלים התיבה ואני תיכף אביא את המבול והוא לשון מפלה והפסד כענין כל נבלה. אמר אני אביא את המפלה וההפסד שאמרתי באמרי והנני משחיתם את הארץ:
פסוק יח:והקמותי את בריתי. אחר המבול:
פסוק כא:ואתה. עתה קח מכל מאכל. מאכלים שונים למינים שונים: