פסוק ב:בבוא. להוכיחו בדבר ה׳ כאשר בא אל בת שבע:
פסוק ד:הרב. הרבה ומאוד כבסני:
פסוק ה:אני אדע. מכיר אני שפשעתי ותוהה אני עליו:
פסוק ה:נגדי תמיד. לזכור בו ולדאוג עליו:
פסוק ו:לך לבדך. ובידך א״כ למחול משא״כ אם היה החטא לאדם:
פסוק ו:בעיניך. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:למען וגו׳. מתחלה נעשית למען תהיה צדק בדברך שאמרת שלא אעמוד בנסיון כזה וכמ״ש רז״ל:
פסוק ו:תזכה וגו׳. מוסב על מלת למען כאומר ועתה מחול לי למען תהיה זכאי בשפטך את הרשעים הממאנים לשוב על כי יראו שמחלת לי בתשובה:
פסוק ז:הן בעוון חוללתי. כמ״ש רז״ל ולזה אמר הלא נבראתי בעון לזה מאוד גבר בי היצה״ר להחטיאני בדבר העון אשר הוא מעין העון אשר נבראתי בה:
פסוק ז:ובחטא יחמתני אמי. כשנתחממה אמי כשנתעברה ממני היה בחטא וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:הן אמת וכו׳. הלא חפץ אתה להיות נשרש האמת אף במחשבות הכליות וא״כ לא יפה עשה אבי במחשבתו עם כי לא חטא בפועל:
פסוק ח:ובסתום. בהכליות הסתומים הודעתני חכמה ר״ל כמוני כמות כל האדם תלויה החכמה בהכליות ולזה רע מאוד מחשבה רעה כי היא נעשה בכליות מקום נביעת החכמה ולפי גודל החטא הגדיל בי היצה״ר:
פסוק ט:תחטאני. ולזה תסיר חטאי כמו שמסירין הטומאה עם הזאת האזוב ואהיה טהור מטומאת החטא:
פסוק ט:תכבסני. ר״ל מחול לי לבל ישאר רושם עון ואהיה לבן יותר מן השלג מבלי רושם עון כלל:
פסוק י:תשמיעני ששון ושמחה. השמיעני סלחתי ויהיה לי שמחה וששון ואז תגלנה העצמות אשר דכית בדבר הנבואה הקשה הבאה אלי:
פסוק יא:הסתר פניך. לבל יעמדו מול פניך לקטרג בי:
פסוק יב:לב טהור. לבל אחטא עוד:
פסוק יב:ורוח נכון. רוח ישר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יג:אל תשליכני. למאס בי ולעזבני אל המקריים:
פסוק יג:ורוח קדשך. רוה״ק אשר בי מאז:
פסוק יד:השיבה. שלח לי ששון ישועה כמאז:
פסוק יד:תסמכני. סמוך אותי ברצון אהבת המתן כמשפט לאוהבי ה׳:
פסוק טו:אלמדה. אז אוכל ללמד את דרכיך את הפושעים ולהזהירם על התשובה ולומר להם ראו מה עלתה בי ע״י התשובה:
פסוק טו:אליך ישובו. ע״י דברי אלה ידעתי כי ישובו:
פסוק טז:מדמים. שלא יושפך דמי בגמול עון הזה ואז תרנן לשוני הצדקה שעשית עמדי:
פסוק יז:תפתח. במה שתמחול לי תפתח פי להגיד תהלתך לרבים ולהעיר לבם על התשובה:
פסוק יח:כי לא תחפוץ. אין עיקר חפצך בזבח ומתן:
פסוק יט:זבחי. רוח נשברה הוא הזבח המרוצה ולא תבזה אם כן לבי הנשבר והנדכה:
פסוק כ:היטיבה. חוזר גם להתפלל על בני הגולה בבבל ואשור ואמר ראה לבותם הנשברים והיטיבה ברצונך את ציון שתבנה ותכונן:
פסוק כא:אז תחפוץ וגו׳. כי אז תמלא הארץ דעה ולא יחטאו ולא יצטרכו עוד להביא חטאות ואשמות ולבד זבחי צדק יזבחו והם שלמים ועולות הבאים בנדבה ומבלי חטא:
פסוק כא:אז יעלו וגו׳. כפל הדבר במילות שונות: