פסוק ה:וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי מִתְחָרֵט וְדוֹאֵג עָלָיו, דּוֹמֶה לִי כְּאִלּוּ הוּא לְפָנַי תָּמִיד כָּל שָׁעָה:
פסוק ו:לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי. לְפִיכָךְ בְּיָדְךָ לִסְלֹחַ, וְאַף מַה שֶׁהֲרֵעוֹתִי לְאוּרִיָּה (שמואל ב יא) לֹא חָטָאתִי אֶלָּא לְךָ, שֶׁהִזְהַרְתָּ עַל הַדָּבָר:
פסוק ו:לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ. כְּמוֹ בְּמִנְהָגְךָ (ס״א אינו), כֹּחַ הָיָה לִי לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָעֶבֶד נִצַּח אֶת רַבּוֹ, שֶׁאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי (תהלים כו:ב) וּבְחַנְתַּנִי וְלֹא נִמְצֵאתִי שָׁלֵם כְּדֵי שֶׁתִּצְדַּק אַתָּה וְלֹא אֲנִי (סנהדרין קז.). דָּבָר אַחֵר לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ, אִם תִּמְחֹל לִי, תִּצְדַּק בְּדִינְךָ לְנֹכַח כָּל הָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם שָׁבִים, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לוֹמַר כְּאִלּוּ עָשִׂינוּ תְּשׁוּבָה לֹא הוֹעַלְנוּ:
פסוק ז:הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי. וְאֵיךְ לֹא אֶחֱטָא וְעִקַּר יְצִירָתִי עַל יְדֵי תַשְׁמִישׁ הוּא, שֶׁכַּמָּה עֲוֹנוֹת בָּאִים עַל יָדוֹ (ויקרא רבה יד:ה). דָּבָר אַחֵר: עִקַּר יְצִירָתִי מִזָּכָר וּנְקֵבָה, שֶׁכֻּלָּם מְלֵאִים עָוֹן. יֵשׁ מִדְרָשִׁים לְמִקְרָא זֶה, וְאֵינָם מִתְיַשְּׁבִים לְפִי עִנְיַן הַמְדַבֵּר בַּמִּזְמוֹר:
פסוק ז:יֶחֱמַתְנִי. לְשׁוֹן חֲמִימוּת, כְּמוֹ (בראשית ל:לח) ״וַיֵּחַמְנָה הַצֹּאן בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת״ (ס״א אינו):
פסוק ח:הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת. וַהֲרֵינִי מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, כִּי חָטָאתִי:
פסוק ח:בַּטֻּחוֹת. אֵלּוּ כְּלָיוֹת, שֶׁהֵן חֲלָקוֹת. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם ״כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת״ (בראשית כא:טז), וְכֵן ״מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה״ (איוב לח:לו). פִּתְרוֹנוֹ לְשׁוֹן מֶשֶׁךְ: כִּי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לַקֶּשֶׁת מֶשֶׁךְ, כֵּן יֵשׁ מֶשֶׁךְ לַדַּעַת (ס״א אינו):
פסוק ח:וּבְסָתוּם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי. וּבַלֵּב שֶׁהוּא סָתוּם, הוֹדַעְתַּנִי חָכְמָה לְהִתְוַדּוֹת:
פסוק ט:תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב. כְּמוֹ שֶׁמְּטַהֵר הַמְּצֹרָע וְטָמֵא מֵת (ויקרא יד:ד; במדבר יט:ו):
פסוק י:תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. סְלִיחַת הֶחָטְא:
פסוק י:עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ. כְּשֶׁכָּעַסְתָּ עָלַי:
פסוק יב:לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים. שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל עוֹד:
פסוק יג:וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. שֶׁלֹּא יְהֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְרֻחָק מִמֶּנִּי (ס״א אינו):
פסוק יד:הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מֵעָלַי (סנהדרין קז.):
פסוק יד:נְדִיבָה. לְשׁוֹן נְדִיבוּת, קְצִינוּת:
פסוק טו:אֲלַמְּדָה פוֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ. וּמִמֶּנִּי יִלְמְדוּ וְיָשׁוּבוּ, אִם יִרְאוּ שֶׁתִּסְלַח לִי:
פסוק טז:הַצִּילֵנִי מִדָּמִים. שֶׁלֹּא אָמוּת בַּחֶרֶב, עַל עָנְשׁוֹ שֶׁל אוּרִיָּה שֶׁהָרַגְתִּי (שמואל ב יא:טו,יז):
פסוק יז:אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח. מְחוֹל לִי, וִיהִי לִי פִּתְחוֹן פֶּה לְהַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:
פסוק יח:כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח. שֶׁאֵין זֶבַח חַטָּאת בָּא עַל הַמֵּזִיד:
פסוק יח:וְאֶתֵּנָה. שֶׁאִם תַּחְפֹּץ אֶתְּנֶנּוּ לְךָ:
פסוק כ:הֵיטִיבָה. לִבְנוֹת בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּתוֹכָהּ בִּימֵי שְׁלֹמֹה בְּנִי:
