פסוק א:למנצח. כבר כתבנו בתחילת הספר כי לא נודע אצלינו היום המלות אשר בראשי המזמורים והחילוק אשר ביניהם וענין המזמורים האלה בענין דוד עם שאול, ואיפשר שהיה לענין זה תחילת' אל תשחת שלא ישחיתהו ביד שאול וזה המזמור אמר דוד בעוד שהיה הוא ואנשיו בירכתי המערה ובא שאול להסך את רגליו:
פסוק ב:חנני. הכפל לחזק כדרך הצועק שכופל דבריו:
פסוק ב:חסיה. היו"ד תמורת הה"א למ"ד הפעל ובא במשקל ההפסק להקל קריאת היו"ד:
פסוק ב:עד יעבור הוות. עד יעבור דבר ההוות ששאול חושב עלי כלומר מצרתי אין לי מחסה וסתר בלתך:
פסוק ב:הוות. שבר וענין רע:
פסוק ג:אקרא. אף על פי שהמלך רודפי אקרא לאלהים שהוא עליון על הכל והוא יצילני מידו והוא גומר כלומר משלים חסדו עלי כלומר כמה פעמים עשה עמי חסד ועתה ישלים עלי החסד בדבר המלוכה:
פסוק ד:ישלח. אע"פ שהם רבים ואני יחיד כנגדם ישלח מלאכיו משמים ויושיעני:
פסוק ד:חרף שאפי. כי שאול אילו לא היה מבזה דבר ה' לא היה רודף אחריו כי כבר ידע כי על פי ה' משחו שמואל הנביא למלך:
פסוק ד:ישלח אלהים חסדו ואמתו. חסד שעשה עמי מתחילה כאשר בחרני למלך ועתה הוא עושה עמי אמת בהציל אותי מיד שאול:
פסוק ד:נפשי בתוך לבאים ישראל הרודפים אחריו, ואמר בתוך אע"פ שהיה בורח הרי הוא כאלו היה בתוכם כי לא היה יכול להתרחק מארץ ישראל הולך ושב ומסתתר:
פסוק ד:אשכבה להטים. בתוך להטים ובתוך שזכר עומד במקום שנים, והטעם להטים כאילו ישרפוני בהבל פיהם שידברו לשאול רע עלי, וזהו שאמר חנית וחצים ולשונם חרב חדה, וזכר שינים ולשון שקצת האותיות נחתכות בהן:
פסוק ו:רומה. להושיענו מידם והראה על כל הארץ כבודך וידעו הכל כי לה הישוע' ולא יתכן מבלעדיו להציל:
פסוק ו:רומה. ע"ד משל כאלו עד עתה לא היית רם ולא יכולת להצילני מידם:
פסוק ז:רשת. כמו שאמר שאול לזיפים וראו מקומו אשר תהיה רגלו שם:
פסוק ז:כפף נפשי. כפף והכניע נפשי:
פסוק ז:שיחה. בחירק וענינו כמו שוחה עמוקה בשורק:
פסוק ז:נפלו בתוכה. יפלו בתוכה, וכן דרך הלשון לדבר עבר במקום עתיד ברוב דברי הנבואות:
פסוק ח:נכון לבי. הכפל לחזק ומלת אלהים קריאה אמר אף ע"פ שאני נרדף, תמיד נכון לבי בקרבי ובטוח בך שתושיעני מידם ושאשירה ואזמרה לך על הצלתי:
פסוק ט:עורה. כשתושיעני אשיר לך בפה ובכלי ואומר לנפש שהוא הכבוד עורה לחבר דברי שיר ותודה וכן אומר לנבל וכינור בעת אעירה שחר, או פירושו בעת שאני אעיר את עצמי בשחר להודות את שמך בהם אומר להם עורו:
פסוק י:אודך. ואז אודך בעמים, וכפל ענין במלות שונות כמנהג:
פסוק י:בעמים ולאומים. משפחות ישראל:
פסוק יא:כי. אודה לך כי חסדך שעשית עמי ואמתך גדול עד שמים וכבר פירשתי חסד ואמת:
פסוק יב:רומה הפסוק פעם אחרת לחזק התחינה והבקשה: