פסוק א:למנצח. המזמור לדוד ונתנו אל ידותון לשורר:
פסוק א:ועל. כמו אל והמזמור הזה נאמר על לשון הגלות:
פסוק ב:אך, לא תוחיל אל אל אחר כי ממנו תהיה לי ישועתי:
פסוק ב:דומיה. מחרישה ושותקת על שתבא ישועתה:
פסוק ג:לא אמוט. מוטה רבה כי אל יסמוך ידו וחסר המתואר:
פסוק ד:עד. אמר כנגד האויבים תחשבו הוות על כל איש ואיש מישראל:
פסוק ד:תרצחו כולכם. יהי רצון שתרצחו כולכם ותהיו כקיר נטוי וכגדר הדחויה שהם קרובים לנפול כלומר כל ימיכם יהיו בפחד ולבסוף תמותו על ידי רציחה, ומלת תרצחו בקמ"ץ הרי"ש לבן אשר והוא מבנין שלא נזכר פועלו מהדגוש כי קמ"ץ חטף ושורק אחדים בבנין ובן נפתלי תרצחו בפת"ח הרי"ש ואנו סומכין על קריאת בן אשר:
פסוק ה:אך משאתו. מגדולתו של אל ומרוממותו, כי זכר אלהים וצורי:
פסוק ה:ואמר כי יעצו כל איש להדיח זה את זה מרוממותו שלא יתנו אליו כי לא יחשבו כי ה' יודע מחשבותם לפיכך ירצו כזב שמדברים אחד בפה ואחד בלב, כי ידמו כי אין יודע לבבם ויברכו בפיהם ויקללו בלבם:
פסוק ה:ובקרבם. לשון היחיד על כל אחד ולשון הרבים על הרבים בכלל:
פסוק ו:אך. אבל נפשי אל תהי בעצתם אלא לאלהים לבדו דומיה. והוחילי, כי ממנו תהיה תקותי לא מאחר והוא יצילני מהם וממחשבותם וכפל עוד ואמר:
פסוק ז:אך הוא צורי. לחזק הבטחון ואבטח בו שיהיה עוד משגבי שלא אמוט כלל, וזה בצאתי מהגלות לפיכך לא זכר רבה:
פסוק ח:על אלהים. שיוציאני מן הצרה הזאת שאני בה:
פסוק ח:וכבודי. שאני נקלה בגלות והוא יהיה עוד כבודי כשיוציאני מהגלות יכבדוני כל העמים:
פסוק ח:צור. עוזי ומחסי, בו לא באחר:
פסוק ט:בטחו. אמר לבני הגלות בטחו בו בכל עת שיביא לכם הגאולה, בכל עת. אע"פ שיאריך זמן הגלות ולא בא עת הגאולה בטחו בו בכל עת ר"ל עם אלהים:
פסוק ט:שפכו לפניו לבבכם. בתשובה שלימה ויבוא לכם הגואל:
פסוק ט:כי אלהים מחסה לנו. ולא יהיה מחסה כזב מחסהו כמו שהוא מחסה בני אדם על כן אמר אחריו:
פסוק י:אך בני אדם כזב. כמו הבל דבר שאינו עומד במאזנים לעלות דרך משל אם יעלו אותם במאזנים עם הבל יהיו קלים יותר מהבל:
פסוק יא:אל. העשק הוא הממון שבא לידי אדם מחבירו ואינו מחזירו לו אם נתחייב לו ממון ומעכבו, והגזל הוא שגוזל בחזקה ממון חבירו ורוב ממון בני אדם יש בו מן הדרכים האלה לפיכך אמר כי ממון בני אדם אין לו העמדה לפיכך אל תבטחו בתנצלו מן הצרה ובעבורו אל תהבלו כי הבטחון בו הבל:
פסוק יא:חיל כי ינוב. כשתראו שממונכם יפרה וירבה אל תשיתו לו לב שיעמוד כי לא יעמוד וינוב יפרה:
פסוק יב:אחת דבר אלהים. פעם ושתים כלומר פעמים רבות דבר אלהים ושמענו מפי נביאיו כי העוז לאלהים לבדו, לכן אין לו לאדם לבטוח לא בכחו ולא בממונו:
פסוק יג:ולך. יש מפרשים כי חסד עשה האל יתעלה עם בני אדם כשהזהירם והודיע' כי הוא ישלם לאיש כמעשיו וי"מ כי כמו אע"פ כלומר אע"פ שתשלם לאיש כמעשהו באחרונה לך החסד כי החסד גובר כמו שכתוב ורב חסד, ויש לפרשו לענין המזמור שהוא מדבר על לשון הגלות אמר מה שהארכתנו בגלות חסד עשית עמנו להטיבנו באחריתנו כי חסד תעשה לאדם בשתשלם לו כמעשהו הרע שעשה בעה"ז כדי שיקבל שכרו בעה"ב שלם על הטובו' שעשה: