פסוק א:עַל יְדוּתוּן. שֵׁם כְּלִי שִׁיר, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה : עַל הַדָּתוֹת וְעַל הַדִּינִין הַנִּגְזָרִים עַל יִשְׂרָאֵל מֵאוֹיְבֵיהֶם:
פסוק ב:דּוּמִיָּה נַפְשִׁי. מְצַפָּה נַפְשִׁי, כְּמוֹ ״דּוֹם לַה׳ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ״ (תהלים לז:ז):
פסוק ג:לֹא אֶמּוֹט רַבָּה. מְטוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: רַבָּה גֵּיהִנֹּם:
פסוק ד:תְּהוֹתְתוּ. מְנַחֵם פֵּירֵשׁ מִגִּזְרַת ״הֵתָיוּ לְאָכְלָה״ (ירמיהו יב:ט), ״וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם״ (דברים לג:כא): עַד אָנָה תֵּאָסְפוּ עַל אִישׁ. וְלִי נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לְפוֹתְרוֹ לְשׁוֹן ״הַוּוֹת״ (תהלים ה:י), וִיהֵא הֵ״א וְתָי״ו שֹׁרֶשׁ: כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן ׳מֵת׳ – ׳מוֹת׳, כָּךְ נֹאמַר מִן יְסוֹד ׳הֵת׳ – ׳הוֹת׳, וּלְשׁוֹן רַבִּים ׳הַוּוֹת׳; וְהוּא לְשׁוֹן מַחֲשֶׁבֶת שֶׁבֶר וְתַרְמִית. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁין: תְּהוֹתְתוּ כְּמוֹ תַּאֲרִיכוּ לְשׁוֹנְכֶם עַל בְּנֵי אָדָם בְּרַע. וְדִמּוּהָּ לִלְשׁוֹן הָעֲרָב כְּשֶׁמַּרְבֶּה בִּדְבָרִים (ס״א אינו):
פסוק ד:כְּקִיר נָטוּי. הַמּוּכָן לִיפּוֹל עַל בְּנֵי אָדָם:
פסוק ה:מִשְּׂאֵתוֹ. לְפִי שֶׁאַתֶּם יְגוּרִים מִן בְּנֵי אָדָם שֶׁמָּא יִמְלֹךְ וִישַׁלֵּם גְּמוּלְכֶם, יְעַצְתֶּם לְהַדִּיחַ עָלָיו הָרָעָה:
פסוק ה:בְּפִיו. שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם יְבָרֵכוּ:
פסוק ה:וּבְקִרְבָּם. וּבְמַחְשְׁבוֹתָם יְקַלְלוּ סֶלָה:
פסוק י:אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם. וְאַל תִּירְאוּ מֵהֶם מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲסֶה לָנוּ בְּעֵת צָרָה סֶלָה:
פסוק י:בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת. אִם בָּאוּ לַעֲלוֹת בְּמֹאזְנַיִם וְהַבְלֵיהֶם שָׁוִים, כֵּן פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ לְעִנְיַן הַזּוּגוֹת (ויקרא רבה כט:ח):
פסוק יא:חַיִל כִּי יָנוּב. אִם תִּרְאוּ רְשָׁעִים שֶׁמָּמוֹנָם מַצְלִיחַ וְגָדֵל, אַל תָּשִׁיתוּ לֵב:
פסוק יא:יָנוּב. יִצְמַח, לְשׁוֹן ״תְּנוּבָה״ (ישעיה כז:ו):
פסוק יב:אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים. שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִתּוֹכָהּ שְׁתַּיִם, וּמָה הֵן שְׁתַּיִם? כִּי עֹז לְךָ לְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, וְהַשֵּׁנִי כִּי לְךָ ה׳ הַחֶסֶד. וּמֵאֵיזֶה דִּבּוּר שְׁמַעְנוּם? מִדִּבּוּר שֵׁנִי שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עָוֹן וְנוֹצֵר חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות כ:ה) ״פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת וְגוֹ׳״. לְכָךְ בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁיְּשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים וּפֻרְעָנוּת לָרְשָׁעִים. זוֹ לָמַדְתִּי מִיסוֹדוֹ שֶׁל ר׳ מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ (מכילתא יתרו בחדש ז) בְּזָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ:
פסוק יג:וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד. וּמַהוּ הַחֶסֶד? כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, וְלֹא מַעֲשֵׂהוּ מַמָּשׁ אֶלָּא מִקְצָתוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ״ (עזרא ט:יג). כָּךְ נִדְרַשׁ בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים (מדרש תהלים סב:ד). וְיֵשׁ לִפְתֹּר עוֹד: וּלְךָ ה׳ הַחֶסֶד, כִּי יֵשׁ בְּיָדְךָ לְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ:
