א לַמְנַצֵּ֥חַ אֶל־שֹׁשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר׃ ב רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל ׀ הַאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה׃ ג לִפְנֵ֤י אֶפְרַ֨יִם ׀ וּבִנְיָ֘מִ֤ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ׃ ד אֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃ ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃ ו הֶ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ׃ ז תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ׃ ח אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃ ט גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ׃ י פִּנִּ֥יתָ לְפָנֶ֑יהָ וַתַּשְׁרֵ֥שׁ שָׁ֝רָשֶׁ֗יהָ וַתְּמַלֵּא־אָֽרֶץ׃ יא כָּסּ֣וּ הָרִ֣ים צִלָּ֑הּ וַ֝עֲנָפֶ֗יהָ אַֽרְזֵי־אֵֽל׃ יב תְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד־יָ֑ם וְאֶל־נָ֝הָ֗ר יֽוֹנְקוֹתֶֽיהָ׃ יג לָ֭מָּה פָּרַ֣צְתָּ גְדֵרֶ֑יהָ וְ֝אָר֗וּהָ כָּל־עֹ֥בְרֵי דָֽרֶךְ׃ יד יְכַרְסְמֶ֣נָּֽה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה׃ טו אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב־נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת׃ טז וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ׃ יז שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ׃ יח תְּֽהִי־יָ֭דְךָ עַל־אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל־בֶּן־אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ׃ יט וְלֹא־נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֝חַיֵּ֗נוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא׃ כ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
למנצח עדות. האמת הוא כמו שכתבנו כי פתיחת המזמורים הם על ענייני הניגון לא נודע היום אצלינו וזה המזמור נאמר על זה הגלות:
פסוק ב:
רועה. מעת שנחלקה מלכות ישראל נקרא ישראל יוסף ואפרים כי הוא הבכור במקום ראובן, ואמר יעקב יקרא בהם שמי כלומר יקרא ישראל בשם יוסף כמו שנקרא בשמי ישראל, ואחר שזכר יוסף ואפרים ומנשה שהם בני יוסף כאילו זכר בנימין שהוא בן רחל ובניה עיקר ישראל, ואמר אתה שהיית רועה ישראל ונוהג אותם כצאן האזינה תפילת ישראל עמך בגלות, וכמו שהיית יושב הכרובים לאהבת ישראל להועד שם כבודך אליהם כן תופיע בכבודך כמאז אליהם:
פסוק ג:
לפני. ולכה לישועתה לנו, תלך לפנינו להושיענו:
פסוק ד:
אלהים השיבנו. כלומר הכון לבבינו אליך:
פסוק ד:
והאר פניך. כי בעת הקצף הוא מסתיר פנים ובעת רצון הוא מאיר פנים ומשגיח לטובה:
פסוק ה:
ה' אלהים. חסר הנסמך כאילו אמר אלהים אלהי צבאות:
פסוק ה:
עשנת. כמו יעשן:
פסוק ו:
האכלתם. כלומר כמו שהמאכל והמשקה חק האדם תמיד בלילה וביום כך הדמעה חוק תמיד הוא:
פסוק ו:
בדמעות שליש. יש מפרשים כי על גלות בבל אמר שהיה שבעים שנה שהוא שליש מגלות מצרים שהיה מאתים ועשר שנה ויתכן לפרש כי על גלות שלישי נאמר:
פסוק ז:
מדון. שהם מריבים עמנו תמיד:
פסוק ז:
ילעגו למו. להם לעצמם או בזו לאל יתברך כלומר ילעגו לך ויאמרו שלא תוכל להושיענו:
פסוק ח:
אלהים. פירשנוהו ואמר זה הפסוק שלשה פעמים כדרך המתפלל לכפול דבריו לחזק התחינה אבל בכל אחד יש שינוי מעט:
פסוק ט:
גפן. המשיל כנסת ישראל לגפן:
פסוק ט:
תסיע תגרש. עתיד במקום עבר וכמוהו רבים, ואמר לשון נסיעה על הגפן כמו ויסע כעץ תקותו:
פסוק י:
פנית. שלא עמד איש בפניהם:
פסוק י:
ותשרש. מבנין פעול הדגוש עקירת השורש כמו ובכל תבואתי תשרש:
פסוק יא:
כסו הרים צלה. כמו בצילה:
פסוק יא:
וענפיה ארזי אל. כמו הארזים הגבוהים מאד לפיכך קראם ארזי אל, כי כל דבר שרוצה להגדילו סומך אותו לאל:
פסוק יב:
תשלח. כל כך גדלה עד ששלחה קציריה עד ים:
פסוק יב:
והקצירים. הם הענפים הקשים:
פסוק יב:
ויונקותיה. הם הענפים הרכים בני שנתם, ופירושו עד ים פלשתים והוא אורך ארץ ישראל:
פסוק יב:
ואל נהר. פרת והוא רחבה של א"י:
פסוק יג:
למה. סילקת שמירתך מהם:
פסוק יג:
וארוה. ולקטוה עוברי דרך:
פסוק יד:
יכרסמנה. ענין כריתה:
פסוק יד:
חזיר מיער. עי"ן תלויה ויש בו דרש:
פסוק יד:
וזיז שדי. כמו שדה:
פסוק יד:
וזיז שדי. כלל לחיות המדבר וחזיר וזיז משל על עובדי כו"ם וגם אוכלים את ישראל בכל פה. ובדרש וזיז שדי אמר רבי יהודה בר סימון הזיז הזה עוף גדול הוא ובשעה שפורש כנפיו מכסה גלגל חמה הדא הוא דכתיב המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן, ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה:
פסוק טו:
אלהים. פירשנוהו שהוא חסר הנסמך כי צבאות אינו שם תואר לאל יתברך והעד מקום הסמיכות ה' אלהי הצבאות ופירושו אלהי עולם צבאות מעלה כלומר כי במצותיו הולכים ומושלים בעולם והוא אלהיהם, לא כדברי האומרים שהם אלהים:
פסוק טו:
שוב נא. שוב עתה אלינו וראה בלחצינו:
פסוק טו:
הבט משמים. כלומר אף על פי שאתה גבוה ונישא ואנחנו שפלים הבט אלינו:
פסוק טו:
ופקוד גפן זאת. שלא ירמסוה עוד זולתך:
פסוק טז:
וכנה. לפי מקומו נטיעה ויש אומרים כי הוא כמו וגינה בגימ"ל כי הכ"ף והגימ"ל ממוצא אחד: ויש לפרש כנה. כממו מכון והדגוש תמורת הנח והיא ירושלים או בית המקדש:
פסוק טז:
על בן. ענף:
פסוק טז:
אמצתה לך. כי כבר אמצת אותה לך ועתה נטשתה אותה:
פסוק טז:
בן. לשון נקבה כמו בן פורת יוסף או טעמו לבנה שזכר:
פסוק יז:
שרופה כסוחה. כרותה:
פסוק יז:
מגערת פניך יאבדו. ישראל שהוא הגפן הם אובדים מגערת פניך:
פסוק יז:
אבדו. כלומר שהסתרת פניך מהם וגערת בם:
פסוק יח:
תהי ידך. להגן:
פסוק יח:
על איש ימינך. ישראל כי בימינך ובזרועך הגדול קניתם מבית עבדים:
פסוק יח:
על בן אדם. כפל דבר:
פסוק יח:
אמצת לך. שאמצת אותו לך שהיה עמך ואתה לו לאלהים:
פסוק יט:
ולא. לא נשוב אחור ממך, כלומר מעבודתך:
פסוק יט:
תחיינו. מתמותת הגלות:
פסוק יט:
ובשמך נקרא. ואתה גואלינו:
פסוק כ:
האר פניך. כנגד מגערת פניך שזכר: