פסוק א:מִזְמוֹר. שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה, וכי הוֹשִׁיעָה לּוֹ, לעניינו יְמִינוֹ, עצמתו וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ.
פסוק ב:הוֹדִיעַ ה' וגילה את יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה את צִדְקָתוֹ. גילוי זה קשור גם לעם ישראל:
פסוק ג:זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל. כאשר ה' מתגלה בכוחו, ניכרת גדולת ישראל, ואז רָאוּ כָל אַפְסֵי, קצות האָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ שעשה עמנו.
פסוק ד:ואולם המזמור איננו מתמקד רק בישראל. הוא פונה לכל העולם, וקורא לו לשיר לכבוד ההתגלות האלוקית: הָרִיעוּ לַה', כָּל הָאָרֶץ; פִּצְחוּ, פתחו פיכם בשיר וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ. ומן הפה אל הנגינה –
פסוק ה:זַמְּרוּ לַה' בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה. ומשירת הפה וכלי המיתר העדין אל כלי הנשיפה –
פסוק ו:בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'. המנגינה הולכת וגוברת, עד שהיא הופכת לקול תרועה של חצוצרות ושופר.
פסוק ז:עם התרועה הזאת יִרְעַם גם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, ואף ילוו את השירה והנגינה תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָּהּ.
פסוק ח:גם הנְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף. שלא כמו הים, המשמיע קולות רועמים בשעת סערה, הנהר בזרימתו משמיע בדרך כלל קול רך יותר, הדומה למחיאות כפיים. אתם יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ.
פסוק ט:כל אלו ישירו ויהמו לִפְנֵי ה' המתגלה בעולם כִּי, כאשר בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, כשיִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים, בדרכי יושר.