א אָ֭הַבְתִּי כִּֽי־יִשְׁמַ֥ע ׀ יְהוָ֑ה אֶת־ק֝וֹלִ֗י תַּחֲנוּנָֽי׃ ב כִּֽי־הִטָּ֣ה אָזְנ֣וֹ לִ֑י וּבְיָמַ֥י אֶקְרָֽא׃ ג אֲפָפ֤וּנִי ׀ חֶבְלֵי־מָ֗וֶת וּמְצָרֵ֣י שְׁא֣וֹל מְצָא֑וּנִי צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא׃ ד וּבְשֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֶקְרָ֑א אָנָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי׃ ה חַנּ֣וּן יְהֹוָ֣ה וְצַדִּ֑יק וֵ֖אלֹהֵ֣ינוּ מְרַחֵֽם׃ ו שֹׁמֵ֣ר פְּתָאיִ֣ם יְהֹוָ֑ה דַּ֝לּוֹתִ֗י וְלִ֣י יְהוֹשִֽׁיעַ׃ ז שׁוּבִ֣י נַ֭פְשִׁי לִמְנוּחָ֑יְכִי כִּֽי־יְ֝הוָ֗ה גָּמַ֥ל עָלָֽיְכִי׃ ח כִּ֤י חִלַּ֥צְתָּ נַפְשִׁ֗י מִ֫מָּ֥וֶת אֶת־עֵינִ֥י מִן־דִּמְעָ֑ה אֶת־רַגְלִ֥י מִדֶּֽחִי׃ ט אֶ֭תְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בְּ֝אַרְצ֗וֹת הַֽחַיִּֽים׃ י הֶ֭אֱמַנְתִּי כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֲ֝נִ֗י עָנִ֥יתִי מְאֹֽד׃ יא אֲ֭נִי אָמַ֣רְתִּי בְחָפְזִ֑י כָּֽל־הָאָדָ֥ם כֹּזֵֽב׃ יב מָֽה־אָשִׁ֥יב לַיהוָ֑ה כָּֽל־תַּגְמוּל֥וֹהִי עָלָֽי׃ יג כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א וּבְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֶקְרָֽא׃ יד נְ֭דָרַי לַיהוָ֣ה אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָה־נָּ֝֗א לְכָל־עַמּֽוֹ׃ טו יָ֭קָר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה הַ֝מָּ֗וְתָה לַחֲסִידָֽיו׃ טז אָֽנָּ֣ה יְהוָה֮ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ אֲ‍ֽנִי־עַ֭בְדְּךָ בֶּן־אֲמָתֶ֑ךָ פִּ֝תַּ֗חְתָּ לְמוֹסֵרָֽי׃ יז לְֽךָ־אֶ֭זְבַּח זֶ֣בַח תּוֹדָ֑ה וּבְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֶקְרָֽא׃ יח נְ֭דָרַי לַיהוָ֣ה אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָה־נָּ֝֗א לְכָל־עַמּֽוֹ׃ יט בְּחַצְר֤וֹת ׀ בֵּ֤ית יְהוָ֗ה בְּֽת֘וֹכֵ֤כִי יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
אהבתי וכו'. טעמו דבק עם כי הטה וכן הוא פירושו:
פסוק א:
אהבתי ה' כי ישמע קולי. ואת תחנוני כלומר אהבתי והדין עלי לאהבו כי הוא שומע קולי ואת תחנוני בכל עת אקראהו:
פסוק ב:
כי הטה, הוא הטה אזנו לי, ואני כלי ימי לא אקרא לעזרה לבלעדו:
פסוק ג:
אפפוני. בעת שאפפוני וסבבוני:
פסוק ג:
חבלי מות. כלומר שהייתי בסכנה והייתי קרוב למות:
פסוק ג:
וחבלי. כמו צירים וחבלים:
פסוק ג:
ומצרי שאול מצאוני. כפל עניין במלות שונות:
פסוק ג:
ומצרי. כמו כי צוררים הם לכם:
פסוק ג:
צרה ויגון אמצא. אמר מצאוני ואמר אמצא כי המקרים ימצאו האדם לא יוכל לברוח וגם הוא ימצאם שילך אחריהם למקום שימצאם כי לא ידע את עתו ופעמים ילך למצוא הטוב וימצא רע:
פסוק ד:
ובשם. כשהייתי בצרות אני בשם ה' אקרא, והייתי אומר אנא ה' מלטה נפשי:
פסוק ד:
אנה. לשון תחינה ובקשה ופעמים כתוב בה"א ופעמים כתוב באל"ף וזה מן השלשה הכתובים בה"א, וקריאת האל"ף מלעיל, כי האל"ף קמוצה והנו"ן דגושה, וכן כל אנא:
פסוק ה:
חנון ה'. לפיכך הייתי קורא אליו כי הוא חנון וצדיק ומרחם:
פסוק ו:
פתאים. האל"ף נחה והיו"ד נעה תחתיה. אמר כי הפתי שאין יודע תחבולה להנצל מרעתו האל שומרו כשמשים עליו בטחונו, וכן החכם לא יבטח בחכמתו ובתחבולותיו כי לא יועילו לו אם לא ירצה האל אבל זכר פתאים שאין להם צד אחר:
פסוק ו:
דלותי. קריאתו מלרע הרביע בתי"ו, ואמר כשהייתי דל ועני ולא היה לי משען, הוא יהושיע לי:
פסוק ז:
שובי. מלרע כמו עורי דבורה אמר כשהייתי בצרה הייתי אומר לנפשי שובי למנוחיכי מהצרה שאת בה שובי לאל יתברך כי הוא יהיה לך למנוחה:
פסוק ז:
כי ה' גמל עליכי. כי הוא גומל עליכי כמה פעמים כן יגמול עתה:
פסוק ח:
כי. כמו שהיית מבטיח את נפשי כן עשית:
פסוק ח:
כי חלצת את נפשי ממות. שהיתה קרוב למות בצרה שהייתי בה:
פסוק ח:
את עיני מן דמעה. וחלצה עיני מדמעה שלא בכיתי כמו שהייתי בוכה בצרתי:
פסוק ח:
את רגלי מדחי. וכן חלצת את רגלי בהיותי נדחה וגולה:
פסוק ט:
אתהלך. עוד אתהלך לפני ה' בארץ ישראל ששכינתו שם, ולפי שהיה גולה בין פלשתים בברחו אמר ה, וערי ישראל הם ארצות החיים ונקראת ארץ ישראל חיים כמו שנקראת ארץ צבי ארץ חפץ כי היא חמדת הארצות והיושבים בה הם חיים ובריאים, חיים ענין בריאות, כי ארץ ישראל אוירה טוב מכל הארצות:
פסוק י:
האמנתי. האמנה גדולה היתה לי כי הייתי מדבר כאשר עניתני כלומר כשהייתי אני בורח וכשהייתי בחפזי הייתי:
פסוק יא:
אומר כל האדם כוזב. כלומר אפילו בזמן שהייתי נחפז ועני מאד הייתי אומר כל אדם שאומר שלא תהיה לי המלוכה כוזב הוא וזו היה האמונה גדולה, ומה שכתוב במזמור ל"א, ואני אמרתי בחזי נגרזתי מנגד עיניך, בעת החפזון היה מפחד שימות ביד שאול והוא משיב אל לבו, ואומר זה לא יתכן כי כבר הבטיחנו האל יתברך שאמלוך ואני מאמין בו אף על פי שאני בסכנה גדולה:
פסוק יב:
מה. מה אשיב לה' מה גמולו או מה מנחה אוכל להשיב לו על כל החסד שעשה עמי כל תגמולוהי עלי כל תגמוליו שגמלני הם עלי להשיב כנגדן אם אוכל כי לא היה בי זכות, שהיה עליו לעשות לי מה שעשה אלא הכל חסד מאתו:
פסוק יב:
ותגמולוהי. כמו תגמוליו, על דרך לשון ארמית עלוהי כמו עליו:
פסוק יג:
כוס. יש מפרשים כוס חלק כמו מנת חלקי וכוסי, ויתכן לפרש כמשמעו כלומר כשאעשה משתה ושמחה ארים כוס היין ואודנו עליו בפני רבים ואזכור ישועתו שהושיעני, ואותו הכוס יקרא כוס ישועות:
פסוק יג:
ובשם ה' אקרא. וכן בעת הרוחה כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא:
פסוק יד:
נדרי. הנדרים שנדרתי כשהייתי בורח וגולה אם ישיבני האל יתברך לביתי אותם הנדרים אשלם עתה נגד כל עמו: וטעם נא. דבק עם אשלם לא עם נגדה: וה"א נגדה. נוסף או ה"א במקום למ"ד השימוש כי תבא זאת המלה עם למ"ד: ולמ"ד לכל עמו. נופלת על העצם ויספיק הענין בלתה וכן למ"ד הרגו לאבנר:
פסוק טו:
יקר. כמו וייקר דמם בעיניו, יקר הוא בעיניו להמית חסידיו בלא עתם, ואני מן חסידיו לכך מלט נפשי מן המות:
פסוק טז:
אנה. גם זה כתוב בה"א והוא בענין הודאה לאל יתברך שעשה עמו טובה בעבור שהוא עבדו:
פסוק טז:
עבדך בן אמתך. פירשתיו במזמור פ"ו תדרשנו משמה:
פסוק טז:
פתחת למוסרי. לפיכך אני מודה לך שפתחת למוסרי כי ידעתי כי מאתך היתה תשועתי, ואמר פתחת למוסרי והוא לא יהיה אסור, פעמים היה כאילו היה אסור ונלכד כמו בסלע המחלקות ובפני אבישי שהיה קרוב להיות נלכד ואסור:
פסוק יז:
לך אזבח זבח תודה. שאודה לך על הזבח ואקרא לרבים בשם ה' להיות עמי בזבח וישמעו הודאתי:
פסוק יח:
נדרי. כפל הפסוק לאמר כי בחצרות ה' ישלם אותם, בבית שהיה בו הארון בירושלים:
פסוק יט:
בתוככי. היו"ד נוספת לצחות הלשון, וכן יו"ד בעונכי תחלואיכי בנעוריכי:
פסוק יט:
הללויה. כולכם תהללו יה עמי: