פסוק א:אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹלִי. כָּךְ אָמַר דָּוִד לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר שָׁאוּל וְהוּא מָלַךְ, שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה׳ גָּמַל עָלָיְכִי, חֶסֶד, וְלָךְ קוֹנִי אֲנִי מִתְאַוֶּה, כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת:
פסוק א:אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳. תָּאַבְתִּי שֶׁיִּשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹלִי (ס״א אינו):
פסוק ב:וּבְיָמַי אֶקְרָא. בִּימֵי צָרָתִי אֶקְרָאֶנּוּ, וּבִימֵי גְּאֻלָּתִי אֲשַׁבְּחֶנּוּ (תנחומא, יתרו טז):
פסוק ג:חֶבְלֵי מָוֶת. חֲבוּרוֹת אוֹיְבֵינוּ הַמְּבַקְשִׁים לַהֲמִיתֵנִי:
פסוק ג:חֶבְלֵי מָוֶת. ״חֶבְלֵי שְׁאוֹל״ (תהלים יח:ו) – כֻּלָּם לְשׁוֹן חֲבוּרוֹת הֵם, כְּמוֹ ״חֶבֶל נְבִיאִים״ (שמואל א י:ה):
פסוק ג:וּמְצָרֵי שְׁאוֹל. גְּבוּלֵי שְׁאוֹל:
פסוק ט:בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁגֵּרְשׁוּנִי אוֹיְבַי וְרוֹדְפַי מִמֶּנָּה בִּימֵי שָׁאוּל, וְעַל כָּרְחָם חָזַרְתִּי:
פסוק י:הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר. הֶאֱמַנְתִּי אֶת דִּבְרֵי צִיבָא שֶׁאָמַר עַל מְפִיבֹשֶׁת, כְּשֶׁאֲדַבֵּר ״הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת״ (שמואל ב טז:ד). אָז אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. דִּבַּרְתִּי קָשֶׁה וְנַעֲנֵיתִי לְךָ:
פסוק יא:אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי. לָנוּס מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם (שמואל ב טו:יד):
פסוק יא:כָּל הָאָדָם כֹּזֵב. וּבוֹגֵד בְּאוֹהֵב בּוֹ, כִּי רָאִיתִי אֶת בְּנִי בּוֹגֵד בִּי וּמְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי, וְכָל יִשְׂרָאֵל גּוֹמְלִים לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה. לְפִיכָךְ הֶאֱמַנְתִּי לְצִיבָא וְאָמַרְתִּי: אַף מְפִיבֹשֶׁת כּוֹזֵב וּבוֹגֵד בִּי (שמואל ב טז:ד). כָּל לְשׁוֹן כָּזָב אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן חֶסְרוֹן מִבְטָח שֶׁבָּטְחוּ עָלָיו, פילנ״צא בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ (ישעיה נח:יא) ״אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו״. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין אוֹתוֹ אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי בְּסֶלַע הַמַּחְלְקוֹת, שֶׁהָיוּ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עוֹטְרִין עָלַי וְאֶל אֲנָשַׁי לְתָפְשֵׂנִי, וְשָׁם נֶאֱמַר ״וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת״ (שמואל א כג:כו). כָּל אָדָם כֹּזֵב, אַף שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא שֶׁהוּא נֶאֱמָן לְנָבִיא אַף הוּא כּוֹזֵב, שֶׁמְּשָׁחַנִי לְמֶלֶךְ (מצאתי):
פסוק יג:כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא. אָבִיא הַנְּסָכִים עַל הַתּוֹדוֹת שֶׁנָּדַרְתִּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה, וְעַל אוֹתוֹ הַכּוֹס בְּשִׁמְךָ אֶקְרָא עַל הַיְשׁוּעָה זוֹ. שֶׁכֵּן אֵין הַלֵּוִי אוֹמֵר שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן:
פסוק יד:נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. נֶגֶד כָּל עַמּוֹ:
פסוק טו:יָקָר בְּעֵינֵי ה׳. הֶרְאַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁדָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד הוּא בְּעֵינָיו לְהָמִית אֶת חֲסִידָיו:
פסוק טו:הַמָּוְתָה. הַמָּוֶת, כְּמוֹ ״הַבַּיְתָה״ (בראשית לט:יא), ״הַחוּצָה״ (בראשית לט:יב):
פסוק טז:עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ. אֵינוֹ דּוֹמֶה תַּרְבּוּת עֶבֶד הַלָּקוּחַ מִן הַשּׁוּק לִילוּד מִשְׁפָּחָה שֶׁבַּבַּיִת:
פסוק טז:פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. הִתַּרְתָּ מֵעַל צַוָּארִי מוֹסֵרוֹת וּמוֹטוֹת:
פסוק יז:זֶבַח תּוֹדָה. זִבְחֵי הוֹדָיָה עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לִי:
פסוק יח:נְדָרַי. קָרְבָּנוֹת שֶׁנָּדַרְתִּי:
פסוק יט:בְּתוֹכֵכִי. כְּמוֹ בְּתוֹכֵךְ:
