פסוק א:ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. נראה לפרש כי עד עתה דיבר עמו בשם אלקים מדת הדין וכאן ויאמר ה' מדת הרחמים וחישב נח אולי ירחם ה' ולכך דיבר עמו ה' מדת הרחמים. ע"כ אמר לו כי אותך ראיתי צדיק לפני דייקא. כי מי גבר אשר יצטדק בדין. או יאמר דהא דהוצרך נח להיות סגור בתיבה כי פגעו בו מקטריגים כמ"ש הזוהר הואיל ולא הוכיח לבני דורו אבל הקב"ה היודע מחשבות גלוי לו דבדור רע כזה לא היה מועיל תוכחה וזה אמרו בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. לפני דייקא ובדור הזה. אבל למקטריגים לא נגלה לכך חבי עד שיעבור זעם. וגם לא היה צדיק מושלם כאברהם ולכך צריך להתטמר וזהו צדיק לפני שהלך לפני השכינה מבלי להסתכל כמ"ש הזוהר וזה לאות כי לא הושלם ולכך צריך התטמרות:
פסוק ב:מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו. לעיל לא אמר שבעה רק שנים דלעיל אמר ויאמר אלקים במדת הדין. ומדת אלקים אינו מסכים לקרבן ולכך לא אמר לעיל רק שנים מכל מין בכלל. אבל כאן נאמר ויאמר ה' שהוא מדת הרחמים בחר בקרבן. ולכך קאמר שבעה מן הטהורים להקריב מהם קרבן:
פסוק ג:גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ. יש להבין דמעופות אינם כשרים לקרבן. רק תורים ובני יונה וכיון שהיו שנה תמימה בתיבה פסלו ועבר הזמן שגבלו חז"ל. ונראה כיון דלא שמשו אז המזלות. נחשב כאלו הם רכים בימים והוכשרו לקרבן. והא דכתיב כאן בעופות דווקא לחיות זרע וגם בלשון על פני כל הארץ נראה כי כבר אמרו חז"ל כמה מיני עופות טמאים במזרח ואינם שכיחים בשאר קצוות העולם וכן פרס ועזניה בישוב לא שכיחי כלל. אבל עופות טהורים נתרבו במינם בכל ארץ. ושכיחים בכל קצוות הישוב ע"כ כתיב בהן לחיות זרע על פני כל הארץ. ועוד נראה דידוע כי העופות שהם באיקלים אחת אינם סובלים אויר איקלים אחר ושבעה איקלימים הן ולכך היה שבעה מינים להחיות זרע על פני כל הארץ. ודווקא טהורים כי נודע הטהורים טבעם רך וממוזג ביותר ולכך הוכשרו לאכול ולכך הם יותר עלולים לקבל שינוי אויר בעת הדבר. כאשר העידו הטבעים כי בעת הדבר הבא משוטי אויר ר"ל לא יראו עופות טהורים רק עופות טמאים כמו עורב וכדומה:
פסוק ד:כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. אמרו חז"ל דהני ז' ימים הם שבעה ימי אבילות של מתושלח כי היה מגין וידוע דביום שביעי בבקר כלה האבילות. דמקצת היום ככולו ולכך התחיל המבול ביום השביעי בבוקר והיה היום קודם ללילה כי כך שלמה אבילות. וזהו לימים עוד שבעה. מלת עוד מורה שלא שלמו עוד שבעה. ובבוקר של יום השביעי היה המבול ותוך שבעה עדיין הנפש בעולם והיה מגין וזה היה מחסד בעל הרחמים להמתין וזהו כי לימים עוד שבעה אנכי מוסב על שם הוי"ה שהוא ימטיר וזהו מחסדו להמתין והיה ראוי להיות המבול לערך מ"ו יום. כי ימים אלו היו נגד קבלת התורה כי התורה הגינה על המבול ולכך נאמר ה' למבול ישב וגו' ה' עוז לעמו יתן וקבלת התורה מר"ח סיון הוחל. והיה לערך מ"ו יום מיציאת מצרים גם כל השנה היו טרודים במלאכתן ולא עשו כל כך מהתועבות רק הם בחרו חודש אחד מכל השנה לחגם ואז עשו כל התועבות וידוע כי הקדמונים חלקו השנה לשמונה חדשים והגיע לכל חודש ערך מ"ו יום ובחסד ה' שהרויח להם ימי אבלו של מתושלח:
פסוק ה:ויעש נח ככל אשר צוה ה'. כי לקח מהטהורים שבעה. ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ הנה התורה הודיעה מה שהיה קצת תלונה על נח שלא הוכיח את בני דורו כי הטעם של נח היה שלא הוכיח שהתבודד עצמו ולא הלך כלל עמם והרחיק עצמו מהם לבל יפתו אותו ח"ו כמאמר שלמה במשלי מנע רגלך וגו' אמנם כשהיה כבר בן ת"ר שנה א"כ שוב אינו חוטא ורגלי חסידיו ישמור והיה לו לבטוח בה' ולהוכיח:
פסוק ז:ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני מי המבול. ואמרו חז"ל נח מקטני אמנה היה ולא נכנס עד שדחקוהו המים נראה פירושו כי כל זמן שהיה נח חוץ לתיבה היה זכותו משותף עמם וכשנכנס לתיבה הרי נעלם מהם וכלא היה יחשב ונח חשב אולי ישוב ה' וריחם כמאמר יונה בן אמיתי ולכך לא ביקש לכנוס כי אילי עוד יש תקוה ויגן זכותו ג"כ ולכך לא נכנס עד שהיו המים דוחקין אותו וכוונתו לטובה ולשם שמים היה:
פסוק ט:שנים שנים באו אל נח אל התיבה זכר ונקבה כאשר צוה אלהים את נח. נראה לפרש מה שצוה אלהים שנים מכל הוא רק בטבע בעל חי וגם הטבע נקראת אלהים בעצמן באו אל התיבה וזהו שנים באו אל נח כאשר צוה אלהים לנח. אבל חמשה ממין הטהורים הנוספין שצוה מדת הרחמים כמ"ש ויאמר ה' אל נח מכל הבהמה הטהורה תקח ז' ז' ומדת הרחמים הוא למעלה מהטבע ולא באו מעצמן והוצרך נח להכניסם וגם לקרבן צריך הזמנה והכנה מבני אדם:
פסוק יא:בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחודש וגו'. כי ידוע דעד שלשה ימים יכול אדם להחיות במים ולא יותר א"כ מתו וגם כלו בעשרים לחודש השני ואז באותו זמן הרג קין את הבל כי כל ימיו של הבל לא היה רק חמשים יום ובחודש הראשון נבראו. ולכך היה התחלת המבול בי"ז לחודש השני וזהו האמור למעלה ומחיתי את כל היקום ודרש במדרש קין כי קין חלק עם הבל וקין לקח האדמה ויקם קין על הבל כי טען קין לו תקומה בארץ ואתה פורח באויר והפירוש הוא כי קין לקח זה העולם האדמה והבל לקח העוה"ב הפורח באויר למעלה בשמים וקין קם על פני האדמה ואמר אתה בחרת העולם הבא מעתה תפרח לשם באויר. וזה משפט דור המבול ג"כ שבחרו חלק קין באדמה וזהו ומחיתי את כל היקום מעל פני האדמה והבן:
פסוק יא:ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו. הא דנבקעו מעינות תהום תחילה ואח"כ וארובות השמים נפתחו ויצא המטר ובגמרא אמרינן משיצא חתן לקראת כלה כי גשמים הם כזכר ותהום כלה נקבה ולכך גשמים יורדין תחלה ואח"כ עולה התהום אבל דור המבול שינו ונקבה רדפה אחר הזכר ולכך גם במבול נבקעו מעינות התהום ראשון ואח"כ ירדו הגשמים:
פסוק יא:וארובות השמים נפתחו. כי גם שרי מעלה ירד עליהם המבול כמו שכתב בברית מנוחה וכאמרם אין הקב"ה נפרע מאומה אם לא נפרע ראשון מהשר וזהו וארובות השמים נפתחו למחות ג"כ שרי מעלה:
פסוק יג:בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התיבה. כי התחיל המבול ביום י"ז כי ידוע דכח החמה מיבש והלבנה תוליד לחות וריבוי מים וצדיקים מונין ללבנה כידוע וגם נח מנה ללבנה ולכך מבואר במדרש שאמרו כד אתיא מבול על ביתיה דהאי גברא אתיא היינו נח והוא הטעם כי הוא מונה ללבנה ובסיבתה התגברות המים ולכך להוציא זאת מלבן התחיל המבול ביום ובעצם היום היינו בחצי היום שאז השמש בגבורתו ומ"מ ירד מבול ובזה ידעו כי שקר נחלו ובטחו על דבר לא יושיע ועוד נראה לפרש דידוע כי בחודש הראשון בשנת תר"א מצאה יונה מנוח היינו בשבת כנודע א"כ היה החודש הראשון בשנה שלפניו היינו בשנת ת"ר ביום ג' וחודש השני ביום ה' וי"ז בו בשבת ובשבת החל המבול וליל שבת ראוי לגשם והוא גשמי ברכה לכך בזו לא ירד בלילה רק ביום שראוי להיות שמש צדקה כמאמר חז"ל והיה אז חורבן כי אז שולט שבתאי ומבול יען עולם התוהו שהיה בשבת כמו שכתבתי לעיל וזהו שכתב בעצם היום הזה ודרשינן בעצומו של יום:
פסוק טו:ויבואו אל נח אל התיבה שנים שנים מכל בשר אשר בו רוח חיים. מלת כל בשר תורה לנו כי כל שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש וכאן אמר כל בשר אפילו שאין בו עצם כלל הכניס עמו בתיבה לקיום המין ואע"פ שהיה המבול י"ב חודש מ"מ חיו עפ"י נס וגם יש לומר הואיל ולא שמשו המזלות אינו נחשב לכלום והבן:
פסוק טז:ויסגור ד' בעדו. כי בהכנסו בתיבה בשבת לא היה אפשר לחזק הדלת במסמרים לבל יפתח משום אדם אמנם הקב"ה סגרו ע"פ נס וגם הורה לנו כי אמרו במדרש דבשביל בהמות שלא חטאו יש לאדם קיום בעולם דכתיב אדם ובהמה תושיע ד' וא"כ אף כאן תחשב כי היה לנח קיום בשביל בהמות והורה לנו הכתוב ויסגור ד' בעדו דזכותו הגין על הבהמות ובעבורו ניצולו הכל ולא להיפך:
