פסוק א:כי אותך ראיתי צדיק. ולא נאמר צדיק תמים מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו:
פסוק ב:הטהורה. העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה:
פסוק ב:שבעה שבעה. כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו:
פסוק ג:גם מעוף השמים וגו'. בטהורים הכתוב מדבר וילמד סתום מן המפורש:
פסוק ד:כי לימים עוד שבעה. אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שחס הקדוש ברוך הוא על כבודו ועכב את הפרענות צא וחשוב שנותיו של מתושלח ותמצא שהם כלים בשנת שש מאות שנה לחיי נח:
פסוק ד:כי לימים עוד. מהו עוד, זמן אחר זמן, זה נוסף על מאה ועשרים שנה:
פסוק ד:ארבעים יום. כנגד יצירת הולד שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים:
פסוק ה:ויעש נח. זה ביאתו לתבה:
פסוק ז:נח ובניו. האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם היה שרוי בצער:
פסוק ז:מפני מי המבול. אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתבה עד שדחקוהו המים:
פסוק ט:שנים שנים. כלם השוו במנין זה, מן הפחות היו שנים:
פסוק ט:באו אל נח. מאליהן:
פסוק יא:בחדש השני. רבי אליעזר אומר זה מרחשון, רבי יהושע אומר זה איר:
פסוק יא:נבקעו. להוציא מימיהן:
פסוק יא:תהום רבה. מדה כנגד מדה, הם חטאו ברבה רעת האדם (בראש' ו ה) ולקו בתהום רבה:
פסוק יב:ויהי הגשם על הארץ. ולהלן הוא אומר (פסוק יז) ויהי המבול, אלא כשהורידן, הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול:
פסוק יב:ארבעים יום וגו'. אין יום ראשון מן המנין לפי שאין לילו עמו, שהרי כתיב ביום הזה נבקעו כל מעינות, נמצאו ארבעים יום כלים בעשרים ושמונה בכסלו, לרבי אליעזר שהחדשים נמנין כסדרן אחד מלא ואחד חסר, הרי שנים עשר ממרחשון ועשרים ושמונה מכסלו:
פסוק יג:בעצם היום הזה. למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים אלו אנו רואים אותו נכנס לתבה אנו שוברין אותה והורגין אותו, אמר הקדוש ברוך הוא אני מכניסו לעיני כלם (בר"ר) ונראה דבר מי יקום:
פסוק יד:צפור כל כנף. דבוק הוא, צפור של כל מין כנף, לרבות חגבים (כנף לשון נוצה כמו (ויקרא א יז) ושסע אותו בכנפיו שאפלו נוצתה עולה, אף כאן צפור כל מין מראית נוצה):
פסוק טז:ויסגור ה' בעדו. הגין עליו שלא ישברוה, הקיף התבה דבים ואריות והיו הורגים בהם ופשוטו של מקרא סגר כנגדו מן המים וכן כל בעד שבמקרא לשון כנגד הוא (בראש' כ יח) בעד כל רחם, (מ"ב ד ד) בעדך ובעד בניך, (איוב ב ד) עור בעד עור, (תהלים ג ד) מגן בעדי, (ש"א יב יט) התפלל בעד עבדיך, כנגד עבדיך:
פסוק יז:ותרם מעל הארץ. משקעת היתה במים אחת עשרה אמה כספינה טעונה המשקעת מקצתה במים ומקראות שלפנינו יוכיחו:
פסוק כ:חמש עשרה אמה מלמעלה. למעלה של גובה כל ההרים לאחר שהשוו המים לראשי ההרים:
פסוק כב:נשמת רוח חיים. נשימה של רוח חיים:
פסוק כב:אשר בחרבה. ולא דגים שבים:
פסוק כג:וימח. לשון ויפעל הוא ואינו לשון ויפעל והוא מגזרת ויפן ויבן כל תבה שסופה ה"א כגון בנה, מחה, קנה, כשהוא נותן וי"ו יו"ד בראשה נקוד בחירק תחת היו"ד:
פסוק כג:אך נח. לבד נח, זהו פשוטו ומדרש אגדה היה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישלם:
