פסוק א:מעשה חושב, עובד אמן. ובכ"י שלי אימן במלאפום, ולקמן (כ"ו ל"ו) "מעשה רקם" ת' "עובד ציר" וכן לקמן (ל"ה ל"ה) "חרש וחשב ורקם" ת' "נגר ואומן וציר" והנה במס' יומא (דף ע"ב ע"ב) "מעשה רקם מעשה תשב אר"א שרוקמין במקום שחושבין תנא משמיה דר' נחמיה רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד וחושב מעשה אורג לפיכך שני פרצופות" ערש"י שם שכתב שמצד זה ארי ומצד זה נשר וכ"כ בחומש, אבל הרמב"ם בפ"ח מה' כלי המקדש ה' ט"ו כתב "כל מקום שנאמר בתורה מעשה רוקם הוא שתהיינה הצורות הנעשות באריגה נראות מצד אחד בפני האריג ומעשה חושב הוא שתהיה הצורה נראית משני צדדים פנים ואחור" וכ' המל"מ שם שהוציאו מהירושלמי פ' בתרא דשקלים הלכה ד' "וחורנה אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן וארי מכאן, ובנוסחתנו בירושלמי "נשר מכאן" כרש"י. והמעיין יראה שאונקלוס ת' במעשה רוקם "צייר" ר"ל שמצייר רק פרצוף אחד מכאן, ובמעשה חושב ת' "אומן" שזה צריך אומנות רבה למעשה אריגה בשני פרצופין מזה ומזה.
פסוק ח:באמה, אמין. כ"ה בכ"י ולא "באמין".
פסוק יד:מכסה לאהל, חופאה למשכנא. וכ"ה בכ"י ויותר נראה הגי' "לפרסא".
פסוק יד:עורות אילים, משכי ססגונא. ובחומשי רוו"ה "דססגונא" והוא טעות כמ"ש לעיל (כ"ה ה').
פסוק כט:בתים לבריחים, אתרא לעבריא. ר"ל מקום לבריחים, ולא אדע למה לא ת' "אתריא" בל"ר בבמקרא? ואפשר מפני שד' טבעות הן מקים אחד וארבעה בתים להם לכן תרגם "אתרא" בל"י.
פסוק לא:כרבים, צורת כרובין. ע' בהרא"ם שפי' דברי רש"י דמות פרצוף תינוק להם, ואמר ונקרא שמם כדמות תינוקות כאלו הכ' מיסוד השם, ושמו עליו אח"כ גם ה"א הידיעה והיו הכרבים, ולכן השיג הראב"ע בחנם על הה"א הבא קודם הכ' שלא כמשפט, ועיין במשנה למלך (פ"ח מה' כלי המקדש אות ט"ו) שתמה על הרא"ם שהקשה על הת"א שת' פה "צורת כרובין" ולעיל (כ"ה י"ט) "כרובין" כי שם היו כרובין בעצמן אבל פה היו רק צורות מצוירות, והדין עמו.