פסוק ב:התולים. אנשי מהתלות ובא בשקל עצומים שהוא אנשי עוצם:
פסוק ב:ובהמרותם. ובהכעסת' אותי מענין מרו ועצבו את רוח קדשי:
פסוק ב:תלן עיני. ר"ל שעיני רואה הכעסתם ולנה שם:
פסוק ג:שימה נא ערבני עמך. שימה נא לבך בי להשיב על דברי בהתווכחי עמך ותן לי ערב אוכל לבטוח בו שתשיב על דברי כי תשוקתי היא להתווכח עמך לא עם אלו האנשים:
פסוק ג:לידי יתקע. הוא מענין תקיע' כף לקיי' כל דבר:
פסוק ה:רעים. מחשבות ורעיונים כטעם בנת לרעי:
פסוק ו:למשול עמים. להיות למשל ולשנינה בגוים:
פסוק ו:ותפת. אדון כענין תפתאי האמור בדניאל:
פסוק ז:ויצורי. מחשבותי מגזרת כי יצר לב האד':
פסוק ח:יתעורר. יתמה ויפלא ויקבל הפעלות רב:
פסוק יא:זמותי נתקו. מחשבותי נפסקו:
פסוק יא:מורשי לבבי. מחשבותי כי הלב ירש ממחשבה ההתחלות אשר ישתמש בהם בחקירותיו בדבר דבר:
פסוק טז:בדי שאול. כמו לבדי שאול והרצון בו לירכתי שאול:
פסוק טז:אם יחד על עפר נחת. אם ינוחו יחד על עפ' והכונ' בשאול השפל שבמקומות והוא מרכז הארץ וכמוהו ואציעה שאול הנך כי הוא הפך השמים שהוא המעלה במוחלט: ביאור דברי המענה, ענה איוב ואמר שמעתי כמו אלה הדברים פעמים רבות הנה כולכם מנחמי' תנחומי עמל וכזב, האם ימצא קץ לדברי רוח והבל כמו שהם דבריכם או מה יחזק דעתך מה שתטען ותענה הנה אין בדבריך מה שיחזק דעתך בו, גם אנכי הייתי מדבר עמכם ככם לו הייתם במקומי אחביר עליכם במלין לנחם אתכם ואניעה עליכ' במו ראשי לנוד לכם ולהיות מיצר בצרתכם, אם היה העניין כן אחזיק אתכם בדברי ומה שאנוד לכם בדברי יהיה להפליג על חוזק ספור שבריכם יחשך כאבכם מהם כי הרבה יתפייסו מי שהושבר כאשר ינודו לו ויספדו אותו בחוזק שברו ושיעור מה שאבד ממנו, הנה אם אדבר לא יחשך כאבי ממני או אם אחדל מהדבור לא יועיל לי ולא יסור דבר מצרתי, אך עתה הלאני השם שם כל אברי שממים, איני צריך לעד אחר על צרתי כי הקמטים שבי מרוב הכחישות יעידו עלי וכחשי ודלותי יעיד על חוזק שברי ומכאובי, אף השם יתברך טרף אותי וישטמני תכלית השנאה והגיעני להיות חרפת אדם ובזוי עם עד שצרי חרק עלי בשיניו לכעסו עלי וילטוש עיניו לי לעיין אותי בעין רעה, הרחיבו עלי פיהם אויבי בחרפותיהם אשר הם מחרפים אותי הכו לחיי יחד עלי יתקבצון כל שונאי והנה אמר זה לפי מה שאחשוב כנגד רעיו שהיו מחרפין אותו, ימסור אותי השם יתברך ביד שקרן ועל ידי רשעים הטה אותי ממה שהייתי בו, שליו הייתי ויפרפרני השם ויכתתני אחז בערפי וישברני ויקימני לו למטרה לירות בי חציו, יסובו עלי מורי החצים אשר לו יבקע כליותי ולא יחמול לשפוך לארץ מררתי והנה אמר זה כנגד המכות והמכאובות אשר חלו בו, יפרצני השם פרץ על פני פרץ ר"ל מכה אחר מכה ירוץ עלי כגבור להכות אותי בכח ובתוקף מכות רבות על מה שהוגלד ממכותי תפרתי שק שהוא בגד קשה והנה הוא מכאיב ומצער אותי מאד ועוללתי ראשי בעפר ואפר וכל זה מרוב היגון כי בסיבת היגון יחגרו האנשים שק ויעלו עפר על ראשם, פני נמלאו חומר ולכלוך מרוב הבכי ובסבת הבכי חשכו ראותיי עד שעל עפעפי צלמות, כל הצרות האלו באוני על לא חמס בכפי וגם תפלתי היתה זכה שלא הייתי מתפלל שיבא רע לאויבי ולא הייתי נמנע מלהתפלל לשם יתברך קודם בוא אלי הצרה הזאת וזה שאיוב כמו שזכרנו היה נבוך תחלה בזאת החקירה והיה רוצה לצאת ידי שתיהן ולזה היה מקריב קרבנות אל השם יתברך לכפר בעד בניו, ארץ אל תכסי דמי והחמס הנעשה לי בסבת זה הסדור המסודר מהשם יתברך או יהיה הרצון בזה אל תכסה החמס הנעשה לי אם אמת מה שיאמרו רעי שתהיינה אלו הרעות מאת השם יתברך על צד העונש ואל יהי מקום להסתר שם זעקתי על החמס הנעשה לי, גם עתה הנה בשמים עדי שהאמת אתי אם היה השם יתברך משגיח באלו הדברים הפרטיים כמו שאתם אומרים אתם רעי המליצים עמי אל אלוה תדמע עיני ואליו דברי לא עמכם שאם היו דברי עמכם היא מבואר שלא תהיה טענה עליכם מה שאספר מהחמס הנעשה לי אם הענין כדבריכם לפי שכלכם תאמרו שאינכם מאמינים אותי במה שאני אומר שאין חמס בכפי, ואולם דברי עם השם יתברך שאם היה הענין כדבריכם רצוני שיהיה השם יתברך מבין את כל מעשה האדם היה הוא יודע האמת בזה ולזה תהיה מזה הצד טענה לשם יתברך לבאר שאם היה משגיח באישי האדם בכמו האופן שאתם אומרים הוא עושה עמי עול וחמס, מי יתן שיוכל האדם להתווכח עם השם כמו הויכוח שיהיה בין אדם לרעהו, כי מספר השנים הנשארים לי לחיות יהיו באים עתה ואמות או תהיה רוחי נשחתה ונכרתים ימי שלא אשלימם ויהיו עתה קברים לי, אם אין רעי המליצים לי אנשים מהתלות עמי ולזה אברח מלהתווכח עמהם ובמה שאומרים להמרותי ולהעציבני רואה עיני ולנה שם ר"ל שאין הכעסים אשר הם מכעיסים אותי ומדברים כנגדי נעלמים ממני, אהה השם יתברך שים לבך בי לשמוע דברי ולהשיב עליהם כי תשוקתי להתוכח עמך אם היה אפשר זה לדעתי שאתה לא תלך בהתווכחך עמי כי אם בדרך אמת לא בטענות כוזבות כמו שעושים אלו האנשים ואם היה אפשר תן לי ערב שאוכל לבטוח בו שתשלים ההתווכחות עמי הנני משתוקק מאד מי, אמצא שיתקע לידי לקיים שיהיה ההתווכחות ביני ובינך אם היה אפשר וכל זה אמר איוב להורות שהאמת אתו ולמאסו בטענות הפחותות שטוענים לו רעיו, הנה לבם צפנת משכל ואין בהם תבונה ולא דעת כי היה ראוי שלא יעלם מהם כי על דברים כמו אלו התחבולות והמרמות לא תרומם, מי שהחליק אליך יגיד המחשבות העולות בלבי כדי שינצל אותך שאינך עושה עול אבל תענישהו על מה שיהתל בך כהתל באנוש עד שעיני בניו תכלינה, והציגני השם ית' להיות למשל ולשנינה תחת שהייתי קודם זה להם לאדון ולשר, עד שכהתה עיני מהכעס אשר הם מכעיסים אותי בלעגם עלי ומחשבותי הם כצל ר"ל שלא אוכל להחזיק ולהתישב בהם מרוב דאגותי, ישומו ויתמהו ישרים על זאת הרעה הבאה על הצדיקים על לא חמס בכפיהם ונקי יתעורר על חנף ויתמה מדוע דרכו צלחה עם רוב עונותיו ופשעיו, ויאחז עם זה הצדיק דרכו הטובה ומי שהוא טהר ידים יוסיף אומץ ללכת בדרכי השם ית' ואף על פי שאין בזה גמול גופני אבל יעשו זה להושיע נפשם כי זה כל פרי האד' וזו תשוב' על מה שאמר אליפז אף אתה תפר יראה וזה שהרשעי' אינם יריאים השם ית' כלל והצדיקי' לא יפרו יראת השם יתברך מפני זה אבל יאחזו דרכם כדי שתגיע להם הצלחת הנפש ויוסיפו אומץ בדרכם הטוב' לבזותם הבלי זה העולם מפני רוע הסדור הנופל בקנייניו ובהצלחותיו וישימו מפני זה כל כונת' בהצלחת הנפש, ואולם כולכם תשובו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם ולזה שפטתם שאני מפר יראה, הנה מרוב מכאובי על לא חמס בכפי באתי עד קצי כאילו ימי עברו מחשבותי נתקו ממני אשר הם מורשי שכלי כי השכל כשירצה לחקור בדבר יירש תחלה מהמחשבה חלקי הסותר אשר תפול בהם והטענות המקיימות אותם והמבטלות אותם, הנה מחשבותי המבולבלות עתה ישימו הדברים אשר הם היו מבוארים לי ונגלים כאור היום חשוכים ונעלמים כלילה אשר היה קרוב אלי וחזק ההראות ישימוהו כלילה מפני חשך הצרות על מה שאתם מנחמים אוחי שאחריתי תשגא מאד, הנה אשיבכם מילין אם אני בחוזק המכאוב עד שאקוה שיהיה ביתי שאול ואמות וארפד יצועי בחשך ואקרא לשחת אבי אתה אמי ואחותי לרימה לדעתי שאין לי המלט מהמות על זה הכאב האנוש, הנה איה איפה תקותי האם אקוה שאראה הטוב הגופיי אחר מותי או אמר זה כנגד מה שהיו אומרים שההבדל בין הרשעים והצדיקים כשיבואום צרות שהרשע לא יאמין שוב מני חשך ואולם הצדיק בוטח שהשם יתברך יסיר המכאוב ההוא ממנו הנה לרבוי המכות האלו והמכאובים אשר חוליתי בהם אם ינוחו יחד על עפר תרדנה ותצללנה לכבדם לירכתי שאול ר"ל למרכז הארץ כי לא תוכל הארץ להכיל ולשאת אותם ואיך אוכל אני לסובלם ולחיות אחרי נפלם בי ואמנם אמר זה על זה ההפלגה והגוזמא, והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב יסתור דברי אליפז במה שהביא ראיה מהחוש מהעונש הבא לרשעים וגזר מפני זה שכל הרעות הנופלים באישי האדם הם במשפט לפי מעשיהם ואמר שזאת הגזירה בלתי צודקת לפי שכבר נמצאו בו אלו הרעות הנפלאות אשר אין לו תקוה לחיות אחריהם על לא חמס בכפיו ואם יאמר אומר שזאת הטענה לא יודה בה אליפז ולזה אינה טענה עליו הנה תשובת איוב בזה כי דבריו הם עם השם יתברך אשר יודע שהאמת הוא כמו שאמר איוב אם היה שיהיה פוקד האדם על כל מעשיו כמו שאמרו רעי איוב ומה שגנה אותו אליפז שהוא היה מיפר יראה באמרו כמו אלו הדברים הנה כבר נתנצל איוב וביאר שאינו צודק אבל הענין בהפך וזה שהרשעים אינם יראים השם יתברך עד שיתכן שיאמר שהוא היה מיפר יראת השם יתברך מהם בכמו אלו הדברים והצדיקים לא יסורו מפני זה מלהחזיק בדרכי השם יתברך לפי שתכליתם אינו הגמול הגופיי אבל השארות הנפש ולא די שלא יסורו מפני זה הדעת מדרכם הטובה אבל יוסיפו אומץ להחזיק בה ולהשתדל בשלמותם הנפשיי לבזותם הקניינים וההצלחות הגופיות לרוע הסידור הנופל בהם והיותם הבל:
