פסוק א:נִזְעָכוּ. נִקְפְּצוּ, כְּמוֹ ״נִדְעָכוּ״ (איוב ו:יז):
פסוק א:קְבָרִים לִי. מוּכָן אֲנִי לַקֶּבֶר:
פסוק ב:אִם לֹא. אִם לֹא זֹאת בָּאַתְנִי, שֶׁבְּנֵי אָדָם הַתּוּלִים נוֹעֲדוּ עִמִּי בְּתַנְחוּמַי, לְהָתֵל בִּי:
פסוק ב:וּבְהַמְּרוֹתָם. כְּמוֹ ״וַיַּמְרוּ בִי״ (יחזקאל כ:ח), ״מַמְרִים הֱיִיתֶם״ (דברים ט:ז) – לְשׁוֹן בְּהַקְנָטַתְכֶם:
פסוק ב:תָּלַן עֵינִי. עֵינִי וְלִבִּי וּמַחֲשַׁבְתִּי לָנוּחַ בָּהֶן:
פסוק ג:שִׂימָה נָּא. הַבּוֹרֵא:
פסוק ג:עָרְבֵנִי. בְּתֵקַע כַּף, לְהִתְוַכֵּחַ יַחַד. כְּמוֹ מִי הוּא מֵאֵלֶּה לְיָדִי יִתָּקֵעַ וְיִיטַב לוֹ:
פסוק ד:כִּי לִבָּם צָפַנְתָּ מִשָּׂכֶל. וְעַל כֵּן לֹא תְרוֹמֵם תִּפְאַרְתְּךָ עַל יְדֵיהֶם:
פסוק ה:לְחֵלֶק יַגִּיד. לַחֲלַקְלַקּוּת יַגִּיד כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת רֵעוֹ, וְזֹאת תָּבֹא לָהֶם: עֵינֵי בָנָיו תִּכְלֶינָה:
פסוק ו:וְתֹפֶת. כְּמוֹ ״תֹּף״ (ישעיהו ה:יב):
פסוק ו:לְפָנִים. שֶׁל בְּרִיּוֹת אֲנִי:
פסוק ז:וִיצוּרַי. אֵיבָרִים שֶׁאֲנִי נוֹצָר בָּהֶם:
פסוק ח:יִשֹּׁמּוּ. יִתְמְהוּ:
פסוק ח:וְנָקִי. אִם יֵשׁ צַדִּיק שׁוֹמֵעַ בְּהַתּוּלוֹת הַחֲנֵפִים הָאֵלֶּה:
פסוק ח:יִתְעוֹרָר. לָרִיב בָּכֶם:
פסוק ט:וְיֹאחֵז. כָּל צַדִּיק דַּרְכּוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כַּת חֲנֵפִים:
פסוק י:וְאוּלָם כֻּלָּם. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם תָּשׁוּבוּ נָא וּבֹאוּ נָא:
פסוק י:וְלֹא אֶמְצָא בָכֶם חָכָם. בְּמַה שֶּׁאַתֶּם מַלְעִיגִים עַל קַבָּלָתִי:
פסוק יא:יָמַי וְגוֹ׳. הִנֵּה יְמֵי טוֹבָתִי שֶׁהֻרְגַּלְתִּי בָּהֶם, עָבְרוּ:
פסוק יא:זִמּוֹתַי. שֶׁזָּמוֹתִי לְהַאֲרִיךְ בְּטוֹבָה:
פסוק יא:נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִי. מַחֲשָׁבוֹת שֶׁלִּבִּי מוֹרִישַׁנִי, שֶׁהָיָה לִבִּי אוֹמֵר לִי לִירַשׁ טוֹבָה לְפִי דַרְכִּי:
פסוק יב:לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ. הַתּוֹלִים אֵלֶּה הוֹפְכִים לִי לַיְלָה לְיוֹם, כִּי מִצָּרַת הַתּוֹלִים לֹא אִישַׁן בַּלַּיְלָה:
פסוק יב:אוֹר קָרוֹב. וְקָצַר לִי, מִפְּנֵי צָרוֹת חֹשֶׁךְ לַיְלָה. אוֹר קָרוֹב – כַּאֲשֶׁר יָבֹא הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֶה לִי שֶׁעַתָּה מִקָּרוֹב הֵאִיר הַיּוֹם, וְנִקְצַר וְחָלַף לוֹ; כְּמוֹ ״הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה״ (בראשית יט:כ) – נִתְיַשְּׁבָה מִקָּרוֹב מֵחָדָשׁ; וּכְמוֹ ״כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרֹב״ (איוב כ:ה), וּכְמוֹ ״חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ״ (דברים לב:יז):
פסוק יג:אִם אֲקַוֶּה שְׁאוֹל. כְּמוֹ ״אִם חֲרוּצִים יָמָיו״ (איוב יד:ה), כְּלוֹמַר: מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מְקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי:
פסוק יג:וּבַחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי. שִׁטַּחְתִּי יְצוּעִי בַּקֶּבֶר:
פסוק יד:לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה. לְהִתְלוֹנֵן בּוֹ יָמִים רַבִּים, כְּאִלּוּ הוּא אָבִי, מֵאַחַר שֶׁתִּקְוָתִי זֹאת הִיא:
פסוק טו:וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי. וְאַתְּ, לָמָּה נִמְשַׁכְתְּ? וּמִי יְשׁוּרֶנָּה לְהָרִיצָהּ עָדַי?
פסוק טז:בַּדֵּי שְׁאוֹל תֵּרַדְנָה. אוֹתָם אֵבָרִים שֶׁסּוֹפָן לֵירֵד שְׁאוֹל, שֶׁתְּהֵא יַחַד עַל עָפָר נָחַת:
פסוק טז:נָחַת. מְלוֹנָן, לְשׁוֹן ״וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ״ (במדבר יא:כו):