פסוק ז:ומשחת אותו. פירש"י אף משיחה זו כמין כ"י נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברו באצבעו. פי' ר"ת לא ידענא מנא ליה לרש"י הא בחבור זה בפ' קמא דכריתות פליגי תנאי איכא מאן דאמר יוצק שמן על ראשו תחלה מן הכלי ואח"כ נותן בין שני ריסי עיניו דהיינו משיחה ואיכא מאן דקאמר איפכא אבל בחבור זה לא מיירי צ"ע. ומה שפירש"י משיחה זו כמין כ"י היה היינו כמין כ"ף יונית והיא עשוי' כנו"ן שלנו שהרי כשהיה מחבר באצבע השמן מעל גב הראש עד בין ריסי עיניו נמצאת המשיחה נעשית כמו נו"ן כפופה למבין:
פסוק יד:תשרף באש. פירש"י לא מצינו חטאת חצונה נשרפת אלא זו עכ"ל. וקשי' לחזק' הרי מצינו עגל אהרן שבפ' שמיני ופר שני של לוים שבפרשת בהעלותך וי"ב צפרי חטאות שבעזרא ופר של עתיד שביחזקאל שכלם חטאות חצונות ונשרפות וי"ל שלפי מה שפי' בפ' שמיני ניחא שפי' שם וז"ל לא מצינו חטאת חצונה נשרפת חוץ מזו ושל מלואים עכ"ל כלו' חוץ מזו וכל חטאות שהם של מלואים ופר שני שבפ' בהעלותך מלואים היה שכן מלאו ימי הלוים ליכנס לעבודה וגם ציפרי חטאות שבעזרא ופר חטאת של עתיד שביחזקאל מלואים דאמרינן כשם שהקריבו מלואים בימי משה כך הקריבו בימי עזרא וכן עתידים להקריב לעתיד לבא. ובפ"ק דהוריות מתרץ גבי חטאת של עזרא שהוראת שעה היתה ומה שפי' רש"י כאן לא מצינו חוץ מזו שהוא של מלואים וכל כיוצא בזה כפ"ח:
פסוק כב:ואת שוק הימין. פירש"י לא מצינו הקטרה בשוק עם האמורים אלא זו בלבד עכ"ל. משמע ששוק הימין היה נקטר. וקשי' שהרי פירש"י לאלתר גבי כי איל מלואים לשון שלמות לכך מצריכו לשוק הימין להיות לעובד עבודה למנה וזהו למשה ששמש כל ז' ימי המלואים והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים משמע ששוק הימין היה נאכל וי"ל שמה שפירש"י כאן שהיה שוק הימין נקטר היינו בשוק של איל יום ראשון של מלואים ומה שפירש"י בסמוך שהיה השוק נאכל היינו בשוק של ששה הימים שבשאר ימי המלואים כפ"ח: