מצודת דוד על דברי הימים א יג

רבי דוד אלטשולר

🔗 שתף
פסוק א:
לכל נגיד. ר״ל לא נתייעץ עם כולם כ״א את כל הנגיד אשר בהם ר״ל המובחרים:
פסוק ב:
ויאמר דוד. לאחר שהסכימו הנגידים על הדבר אמר לכל ישראל אם הדבר טוב בעיניכם ואם מה׳ יצא הדבר להסכים על ידינו:
פסוק ב:
נפרצה. נתחזקה ונשלחה בעבור אחינו הנשארים בארצם ולא באו עמכם:
פסוק ב:
ועמהם. ר״ל ובעבור הכהנים והלוים אשר עמהם:
פסוק ב:
בערי מגרשיהם. נקראים כן על כי אשר כל עריהם היה מגרש חוצה להן:
פסוק ג:
ונסבה וכו׳. לדרוש בו ברבת עם להרבות כבוד הארון:
פסוק ג:
אלינו. אל ירושלים המרובה באוכלסין כי לא דרשנוהו בכבוד הראוי לו:
פסוק ג:
ימי שאול. כי בעבור שהרג נוב עיר הכהנים משרתי הארון בזה כאלו מיעט כבוד הארון:
פסוק ה:
עד לבוא חמת. עד המקום שבאים בה לחמת מקצה גבול א״י עד קצהו:
פסוק ה:
מקרית יערים. כי שם היה מעת שהחזירוהו הפלשתים כמ״ש בש״א:
פסוק ו:
בעלתה. קרית יערים נקראה גם קרית בעל כמ״ש ביהושע:
פסוק ו:
יושב הכריבים. אשר על הארון:
פסוק ו:
אשר נקרא שם. ר״ל אשר נקרא עליו שם ה׳ האמור ובש״ב נאמר שם ה׳:
פסוק ז:
מבית אבינדב. כי בביתו היה הארון:
פסוק ז:
נוהגים בעגלה. היו מנהיגים הבקר הקשורים בעגלה למושכו:
פסוק ח:
משחקים. משמחים לפני הארון בכל כח:
פסוק ח:
ובשירים. שררו בפה להלל לה׳ ואף בכנורות וכו׳ והם מיני כלי שיר:
פסוק ט:
וישלח. הושיט את ידו:
פסוק ט:
כי שמטו הבקר. נענעוהו ממקומו וחשב שיפול מעל העגלה:
פסוק י:
ויחר. על מיעוט האמונה בה׳ לחשוב שיפול ארונו וזה על אשר שלח וכו׳:
פסוק י:
לפני אלהים. לפני ארון אלהים:
פסוק יא:
ויחר לדויד. חרה על עצמו וכדרך המיצר ונבהל:
פסוק יא:
כי פרץ. בעבור דאגת הפרץ:
פסוק יב:
את האלהים. את ארון האלהים בחשבו שא״א להזהר בקדושתו וזה לאמר וכו׳:
פסוק יג:
ויטהו. נטה אותו מדרך עיר דוד להוליכו אל בית עובד וכו׳:
פסוק יד:
עם בית. סמוך לבית מושבו כי יחד לו חדר בביתו:
פסוק יד:
ויברך וכו׳. בעבור שעמד הארון אצלנו וכן נאמר בש״ב:

דברי הימים א יג

א וַיִּוָּעַ֣ץ דָּוִ֗יד עִם־שָׂרֵ֧י הָאֲלָפִ֛ים וְהַמֵּא֖וֹת לְכָל־נָגִֽיד׃ ב וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד לְכֹ֣ל ׀ קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־עֲלֵיכֶ֨ם ט֜וֹב וּמִן־ה' א-להינו נִפְרְצָה֙ נִשְׁלְחָ֞ה עַל־אַחֵ֣ינוּ הַנִּשְׁאָרִ֗ים בְּכֹל֙ אַרְצ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל וְעִמָּהֶ֛ם הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַלְוִיִּ֖ם בְּעָרֵ֣י מִגְרְשֵׁיהֶ֑ם וְיִקָּבְצ֖וּ אֵלֵֽינוּ׃ ג וְנָסֵ֛בָּה אֶת־אֲר֥וֹן א-להינו אֵלֵ֑ינוּ כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ בִּימֵ֥י שָׁאֽוּל׃ ד וַיֹּאמְר֥וּ כָֽל־הַקָּהָ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֑ן כִּֽי־יָשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֥י כָל־הָעָֽם׃ ה וַיַּקְהֵ֤ל דָּוִיד֙ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־שִׁיח֥וֹר מִצְרַ֖יִם וְעַד־לְב֣וֹא חֲמָ֑ת לְהָבִיא֙ אֶת־אֲר֣וֹן הא-להים מִקִּרְיַ֖ת יְעָרִֽים׃ ו וַיַּ֨עַל דָּוִ֤יד וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ בַּעֲלָ֔תָה אֶל־קִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵת֩ אֲר֨וֹן הא-להים ׀ ה' יוֹשֵׁ֥ב הַכְּרוּבִ֖ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שֵֽׁם׃ ז וַיַּרְכִּ֜יבוּ אֶת־אֲר֤וֹן הא-להים עַל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה מִבֵּ֖ית אֲבִינָדָ֑ב וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֔וֹ נֹהֲגִ֖ים בָּעֲגָלָֽה׃ ח וְדָוִ֣יד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַׂחֲקִ֛ים לִפְנֵ֥י הא-להים בְּכָל־עֹ֑ז וּבְשִׁירִ֤ים וּבְכִנֹּרוֹת֙ וּבִנְבָלִ֣ים וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְצִלְתַּ֖יִם וּבַחֲצֹצְרֽוֹת׃ ט וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן כִּידֹ֑ן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶת־יָד֗וֹ לֶאֱחֹז֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃ י וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה' בְּעֻזָּ֔א וַיַּכֵּ֕הוּ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ עַל־הָאָר֑וֹן וַיָּ֥מָת שָׁ֖ם לִפְנֵ֥י א-להים׃ יא וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔יד כִּֽי־פָרַ֧ץ ה' פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑א וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔א עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ יב וַיִּירָ֤א דָוִיד֙ אֶת־הא-להים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר הֵ֚יךְ אָבִ֣יא אֵלַ֔י אֵ֖ת אֲר֥וֹן הא-להים׃ יג וְלֹֽא־הֵסִ֨יר דָּוִ֧יד אֶת־הָאָר֛וֹן אֵלָ֖יו אֶל־עִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּטֵּ֕הוּ אֶל־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם הַגִּתִּֽי׃ יד וַיֵּשֶׁב֩ אֲר֨וֹן הא-להים עִם־בֵּ֨ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם בְּבֵית֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ ה' אֶת־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק