פסוק א:וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ אֵינָהּ לִכְבוֹד דָּוִד נִכְתְּבָה כָּאן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה שֶׁבָּנָה מִזְבֵּחַ וְעָנָהוּ ה׳ מִן הַשָּׁמַיִם (דברי הימים א כא:כו), וְזֶה כְּבוֹד דָּוִד:
פסוק ה:מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם. דּוּגְמַת ״וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם״ (במדבר יד:כט):
פסוק ה:וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף. וּבִשְׁמוּאֵל (שמואל ב כד:ט) כְּתִיב ״שְׁמֹנָה מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה ה׳ מֵאוֹת אֶלֶף״, דְּמַשְׁמַע דְּלֹא הָיוּ מִיִּשְׂרָאֵל כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר כָּאן. אֶלָּא לְפִי שֶׁהַקֶּצֶף הָיָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל דָּוִד, לֹא כָּתַב שָׁם מִסְפַּר כֻּלָּם שֶׁמָּנָה. וְאַף יוֹאָב לֹא מָנָה כָּל הַשְּׁבָטִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב. אֲבָל כָּאן, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד מַזְכִּיר כָּאן מִסְפָּר וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁמָּנָה, כִּי זֶהוּ כְּבוֹדוֹ, שֶׁחַיִל כָּבֵד כָּזֶה הָיָה בְּשִׁבְטוֹ. וְכֵן מוֹכִיחַ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתוֹ קְצָת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמָּנָה, לֹא כָּתַב כָּל מִסְפָּרָם בִּשְׁמוּאֵל, אֲבָל כָּאן כָּתַב כָּל אוֹתוֹ מִסְפָּר שֶׁמָּנָה, דְּהָא כְּתִיב כָּאן וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל, וּבִשְׁמוּאֵל לֹא כְּתִיב כָּל. וּבְפֵרוּשׁ מוֹכִיחַ כָּאן לְפָנֵינוּ, כְּדִכְתִיב ״יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הֵחֵל לִמְנוֹת וְלֹא כִלָּה וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמֶלֶךְ דָּוִד״ (דברי הימים א כז:כד):
פסוק ו:וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם וְגוֹ׳. יוֹאָב הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיֶה לְאַשְׁמָה לָעָם לְנֶגֶף, לְפִיכָךְ אָמַר יוֹאָב: יָכוֹל אֲנִי לְהַצִּיל שְׁבָטִים הַלָּלוּ מִן הַמִּנְיָן. לֵוִי, אִם יֹאמַר דָּוִד לָמָּה לֹא מָנִיתָ אֶת לֵוִי, אֲשִׁיבֶנּוּ כִּי ״לֹא הִתְפַּקְּדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר ב:לג), וְכֵן אוֹמַר לְבִנְיָמִין: הֲלֹא בְּפִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה נִגְּפוּ (שופטים כ:לה), וְאִם יִתְנַגְּפוּ עַתָּה מַה יִשְׁתַּיֵּר לָהֶם?
פסוק ח:וְעַתָּה הַעֲבֶר נָא אֶת עֲווֹן עַבְדְּךָ. עָוֹן זֶה מָלֵא בִּשְׁנֵי וָוִי״ן, כְּלוֹמַר: הַעֲבֶר נָא עַל הָעָוֹן הַמָּלֵא שֶׁעָשִׂיתִי. וְאַרְבָּעָע מְלֵאִים הֵן בִּקְרִיאָה, וְזֶה אֶחָד מֵהֶם; וְהַשֵּׁנִי בִּתְהִלִּים: ״הֵן בְּעָוֹון חוֹלָלְתִּי״ (תהלים נא:ז), וְכִמְפֹרָשׁ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה בְּאִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (ויקרא רבה יד): אֲפִילוּ חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אִי אֶפְשׁר שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ אֶחָד בַּעֲבֵירָה בְּלֹא נִתְכַּוֵּין (אבא), וַהֲלֹא לֹא נִתְכַּוֵּין אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ; וְהַשְּׁלִישִׁי: ״עֲוֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנּוּ אֶת הָרָשָׁע״ (משלי ה:כב) – עֲוֹנוֹתָיו הַמְרֻבִּים; וְהָרְבִיעִי: ״וּמָצָאנוּ עָוֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבוֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ״ (מלכים ב ז:ט) – שֶׁאָמְרוּ: אִם לֹא נֵלֵךְ וְנַגִּיד אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ יִהְיֶה עָוֹן גָּדוֹל, כִּי יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם אוֹיְבִים:
פסוק יג:צַר לִי מְאֹד. אַתָּה אוֹמֵר: בְּחַר לְךָ הַקַּל שֶׁבָּהֶם, קָשֶׁה לִי וְצַר לִי מְאֹד עָלָיו. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמְרוּ לוֹ: הִנְּךָ מֵת, וּבְאֵיזֶה קֶבֶר רְצוֹנְךָ שֶׁתִּקָּבֵר, אֵצֶל אָבִיךָ אוֹ אִמֶּךָ; אָמַר לָהֶם: אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת:
פסוק יג:אֶפְּלָה נָּא בְיַד ה׳. בְּדָבָר שֶׁשָּׁוֶה בַּכֹּל, עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים:
פסוק יג:כִּי רַבִּים רַחֲמָיו. אוּלַי יְרַחֵם, אֲבָל אוֹיְבֵינוּ לֹא יְרַחֲמוּ עָלֵינוּ:
פסוק טז:נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהִנֵּה אִישׁ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְגוֹ׳, הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ״ (יהושע ה:יג), יְהוֹשֻׁעַ הָיָה עוֹמֵד וַאֲחוֹרָיו כְּנֶגֶד צָרָיו, וּבָא מַלְאָךְ כְּנֶגְדּוֹ, לְפִיכָךְ תָּמַהּ וְאָמַר לוֹ: ״הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ״ – לְעֶזְרֵנוּ, הוֹאִיל וְאַתָּה עוֹמֵד לְנֶגְדִּי, אוֹ לְצָרֵינוּ לַעֲזֹר, שֶׁגַּם אַתָּה עוֹמֵד כְּנֶגְדָּן; אֲבָל כָּאן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַחֶרֶב שֶׁל מַלְאָךְ שֶׁהָיְתָה נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם, יָדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁבָּא לִנְגֹּף אֶת יִשְׂרָאֵל:
פסוק יז:וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ. שֶׁהֵם כְּאוֹתָן הַצֹּאן הַמּוּבָאִים לִשְׁחִיטָה, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהִנָּצֵל מִשְּׁחִיטָה כִּי לִשְׁחִיטָה הֵן עוֹמְדִים:
פסוק כ:מִתְחַבְּאִים. מִפְּנֵי הַמַּלְאָךְ, לְקַיֵּם הַפָּסוּק ״לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבֹר זָעַם״ (ישעיה כו:כ), וְאוֹמֵר ״וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר״ (שמות יב:כב):
פסוק כ:וְאָרְנָן דָּשׁ חִטִּים. לְפִי שֶׁאָמַר לְפָנֵינוּ וְהַחִטִּים לְמִנְחָה, שֶׁלֹּא תִּתְמַהּ: וְכִי הֵיאַךְ הָיוּ לְשָׁם חִטִּים?
פסוק כג:וְהַמּוֹרִגִּים לָעֵצִים. נְסָרִים שֶׁדָּשִׁין בָּהֶם הַתְּבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה (כד, ב): עֲזִיָּא דְּקִירְקְסָא דְּדַיְישָׁא דִּישְׁתָּא; דּוֹמֶה: ״לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ״ (ישעיה מא:טו):
פסוק כה:שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת. (וּבְסוֹף שְׁמוּאֵל) כְּתִיב ״בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים״ (שמואל ב כד:כד)! הָא כֵּיצַד? נָטַל מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים, הֲרֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חֵלֶק לְכָל יִשְׂרָאֵל בַּמִּזְבֵּחַ:
פסוק כז:וַיֹּאמֶר ה׳ לַמַּלְאָךְ. לְהָשִׁיב חַרְבּוֹ, וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ; וְכֵן ״וַיֹּאמֶר ה׳ לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה וְגוֹ׳״ (יונה ב:יא):
פסוק כח:בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ ה׳. פָּרָשָׁה זוֹ לֹא נִכְתְּבָה בִּשְׁמוּאֵל (שמואל ב כד), וּמִשּׁוּם כְּבוֹד דָּוִד נִכְתְּבָה כָּאן, שֶׁעָשָׂה מִזְבֵּחַ; וְכָל פְּסוּקֵי דְּפָרָשָׁה זוֹ דָּבוּק פָּסוּק אֶל פָּסוּק כְּאִלּוּ כֻּלּוֹ פָּסוּק אֶחָד:
פסוק כט:וּמִזְבַּח הָעוֹלָה. שֶׁל מֹשֶׁה עֲדַיִן בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:
פסוק ל:וְלֹא יָכֹל דָּוִיד. אָז כְּשֶׁהָיָה אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁצִּוָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲלוֹת קָרְבָּן, לֹא הָיָה דָוִד יָכוֹל לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים; כְּלוֹמַר: לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:
פסוק ל:כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ ה׳. וְהָלַךְ דָּוִד כְּדִבְרֵי ה׳, וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְעָנָהוּ ה׳:
