א וּמִן־הַתְּכֵ֤לֶת וְהָֽאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת הַשָּׁנִ֔י עָשׂ֥וּ בִגְדֵי־שְׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ וַֽיַּעֲשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ ב וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃ ג וַֽיְרַקְּע֞וּ אֶת־פַּחֵ֣י הַזָּהָב֮ וְקִצֵּ֣ץ פְּתִילִם֒ לַעֲשׂ֗וֹת בְּת֤וֹךְ הַתְּכֵ֙לֶת֙ וּבְת֣וֹךְ הָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְת֛וֹךְ תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבְת֣וֹךְ הַשֵּׁ֑שׁ מַעֲשֵׂ֖ה חֹשֵֽׁב׃ ד כְּתֵפֹ֥ת עָֽשׂוּ־ל֖וֹ חֹבְרֹ֑ת עַל־שְׁנֵ֥י קצוותו (קְצוֹתָ֖יו) חֻבָּֽר׃ ה וְחֵ֨שֶׁב אֲפֻדָּת֜וֹ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֗יו מִמֶּ֣נּוּ הוּא֮ כְּמַעֲשֵׂהוּ֒ זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ ו וַֽיַּעֲשׂוּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם מֻֽסַבֹּ֖ת מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֑ב מְפֻתָּחֹת֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם עַל־שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ז וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֗ם עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּר֖וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ ח וַיַּ֧עַשׂ אֶת־הַחֹ֛שֶׁן מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב כְּמַעֲשֵׂ֣ה אֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃ ט רָב֧וּעַ הָיָ֛ה כָּפ֖וּל עָשׂ֣וּ אֶת־הַחֹ֑שֶׁן זֶ֧רֶת אָרְכּ֛וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּ֖וֹ כָּפֽוּל׃ י וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ אַרְבָּעָ֖ה ט֣וּרֵי אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד׃ יא וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם׃ יב וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃ יג וְהַטּוּר֙ הָֽרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מֽוּסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב בְּמִלֻּאֹתָֽם׃ יד וְ֠הָאֲבָנִים עַל־שְׁמֹ֨ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל הֵ֛נָּה שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃ טו וַיַּעֲשׂ֧וּ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַׁרְשְׁרֹ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃ טז וַֽיַּעֲשׂ֗וּ שְׁתֵּי֙ מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֔ב וּשְׁתֵּ֖י טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וַֽיִּתְּנ֗וּ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּעֹ֔ת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃ יז וַֽיִּתְּנ֗וּ שְׁתֵּי֙ הָעֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת עַל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃ יח וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָֽעֲבֹתֹ֔ת נָתְנ֖וּ עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצֹ֑ת וַֽיִּתְּנֻ֛ם עַל־כִּתְפֹ֥ת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו׃ יט וַֽיַּעֲשׂ֗וּ שְׁתֵּי֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וַיָּשִׂ֕ימוּ עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה׃ כ וַֽיַּעֲשׂוּ֮ שְׁתֵּ֣י טַבְּעֹ֣ת זָהָב֒ וַֽיִּתְּנֻ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפֹ֨ת הָאֵפֹ֤ד מִלְמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מֶחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד׃ כא וַיִּרְכְּס֣וּ אֶת־הַחֹ֡שֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו֩ אֶל־טַבְּעֹ֨ת הָאֵפֹ֜ד בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֗לֶת לִֽהְיֹת֙ עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפֹ֔ד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֹ֑ד כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כב וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת׃ כג וּפִֽי־הַמְּעִ֥יל בְּתוֹכ֖וֹ כְּפִ֣י תַחְרָ֑א שָׂפָ֥ה לְפִ֛יו סָבִ֖יב לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃ כד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עַל־שׁוּלֵ֣י הַמְּעִ֔יל רִמּוֹנֵ֕י תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֑י מָשְׁזָֽר׃ כה וַיַּעֲשׂ֥וּ פַעֲמֹנֵ֖י זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּתְּנ֨וּ אֶת־הַפַּֽעֲמֹנִ֜ים בְּת֣וֹךְ הָרִמֹּנִ֗ים עַל־שׁוּלֵ֤י הַמְּעִיל֙ סָבִ֔יב בְּת֖וֹךְ הָרִמֹּנִֽים׃ כו פַּעֲמֹ֤ן וְרִמֹּן֙ פַּעֲמֹ֣ן וְרִמֹּ֔ן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִ֑יב לְשָׁרֵ֕ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כז וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־הַכָּתְנֹ֥ת שֵׁ֖שׁ מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו׃ כח וְאֵת֙ הַמִּצְנֶ֣פֶת שֵׁ֔שׁ וְאֶת־פַּאֲרֵ֥י הַמִּגְבָּעֹ֖ת שֵׁ֑שׁ וְאֶת־מִכְנְסֵ֥י הַבָּ֖ד שֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃ כט וְֽאֶת־הָאַבְנֵ֞ט שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ ל וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־צִ֥יץ נֵֽזֶר־הַקֹּ֖דֶשׁ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּכְתְּב֣וּ עָלָ֗יו מִכְתַּב֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה׃ לא וַיִּתְּנ֤וּ עָלָיו֙ פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לָתֵ֥ת עַל־הַמִּצְנֶ֖פֶת מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ לב וַתֵּ֕כֶל כָּל־עֲבֹדַ֕ת מִשְׁכַּ֖ן אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ לג וַיָּבִ֤יאוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָאֹ֖הֶל וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו קְרָסָ֣יו קְרָשָׁ֔יו בריחו (בְּרִיחָ֖יו) וְעַמֻּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃ לד וְאֶת־מִכְסֵ֞ה עוֹרֹ֤ת הָֽאֵילִם֙ הַמְאָדָּמִ֔ים וְאֶת־מִכְסֵ֖ה עֹרֹ֣ת הַתְּחָשִׁ֑ים וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃ לה אֶת־אֲרֹ֥ן הָעֵדֻ֖ת וְאֶת־בַּדָּ֑יו וְאֵ֖ת הַכַּפֹּֽרֶת׃ לו אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ אֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃ לז אֶת־הַמְּנֹרָ֨ה הַטְּהֹרָ֜ה אֶת־נֵרֹתֶ֗יהָ נֵרֹ֛ת הַמַּֽעֲרָכָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃ לח וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֔ב וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל׃ לט אֵ֣ת ׀ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֗שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃ מ אֵת֩ קַלְעֵ֨י הֶחָצֵ֜ר אֶת־עַמֻּדֶ֣יהָ וְאֶת־אֲדָנֶ֗יהָ וְאֶת־הַמָּסָךְ֙ לְשַׁ֣עַר הֶֽחָצֵ֔ר אֶת־מֵיתָרָ֖יו וִיתֵדֹתֶ֑יהָ וְאֵ֗ת כָּל־כְּלֵ֛י עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּ֖ן לְאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ מא אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃ מב כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה כֵּ֤ן עָשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־הָעֲבֹדָֽה׃ מג וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

פרדס יוסף

לא ידוע

פסוק א:
בגדי שרד ע' ס' מקרא מפורש שהביא גמ' תענית י"א: במה שימש משה בימי מלואים ופרש"י דא"א לשמש בבגדי חול שלובש בשוק, ונ' אף בבמה דל"צ בג"כ וכשרה בזר, מ"מ צריך שינוי בגדים, דהא במשכן בימי מלואים נמי הי' דינו כבמה כתוס' ע"ז ל"ד: ד"ה במה, ובשבת קי"ד. מנין לשינוי בגדים, וי"ל דבמקדש אף דשחיטה יציקה ובלילה דכשרים בזר, בעי שינוי בגדים, וזה הי' מעילים כמו שהי' למשה במלואים, וזה בגדי שרד לא בג"כ, ולכך ל"ה בהם שש, דכלאים לא הותר רק לעבודה:
פסוק ג:
וירקעו וגו' וקיצץ ע' בספורני מ"ש בל' רבים ול"י, והרה"ח ר' ישעי' ביעזונסקי שיחי' מראדום כתב לי, דע"ז חשיב הקרא לעשות בתוך התכלת כו' דהי' אומנת יתירה לצמצם רוחב הפתילים לתכלת במדה אחרת ולארגמן במדה אחרת וכן לתולעת שני ושש, וכ' בכל חד "בתוך" ומסיים מעשה חושב, החושב לזה הי' רק בצלאל שידע לחשוב ולצמצם בשעת הקציצה, וכ' וקוצץ בל"י, משא"כ רקיעה כולם יכלו לעשות, וערמב"ן שהי' תימה בעיניהם להיות זהב טווי ושזיר כמו שיעשו בצמר ופשתים כי לא נשמע עד היום לעשות כן ע"ש, וא"כ נצרך הי' חכם גדול לזה:
ובבעה"ט מסורה וקצץ פתילים כאן, וקצץ חנית (תהל' מ"ו י'), קצץ עבות רשעים (שם קכ"ט ד'), דבמעשה דאותו חסיד במנחות מ"ד. דטפחו לו ציציותי' על פניו וניצל מעבירה, הרי דפתילי ציצית הן כתריס ומגן וחרב וחנות בפני עבירה, וזה תורה לנו המסורה, מי שיקצוץ בפתילים מכנפי בגדי' והלך ילך בלי ציצית, ה"ז דומה כאלו קצץ חרב וחנות התריס בפני עבירה, וקצץ עבות רשעים, שעי"כ נתקו ממנו העבותות והחבלים למנעו מעבירה:
פסוק כג:
ופי המעיל כו' לא יקרע, בס' נחלת בנימין מצוה ק"ב כ' שהטעם לעשות שפה שלא יקרע במכנסת הכהן לפני ולפנים, שאז הרבה קנאים פוגעין בו, ובפרטות הקטיגר כדרך הנלחמין ע"ש, וע' הדוה"ע שהק' דכ"ג הנכנס לפול"פ ל"ה לבוש במעיל רק בד' בגדי לבן, וגם שגגה יצאה בס' מלאכת מחשבת פ' תצוה דלכן היו הפעמונים במעיל שלא להבעית ישראל שיחשבוהו לצדוקי ויאמרו שמת בפנים, וע"י פעמונים ידעו שלא מת, ובאמת לפול"פ ל"ה לבוש במעיל ול"ה כלל פעמונים, וע"ע מד"ר אחרי פכ"א בל"ו זוגין בל"ו רמונים כ"ג נכנס וחכ"א בע"ב, ותמוה דלפיל"פ ל"ה זוגין ורמונים, וכך הקשו מפו' המד', ות' דהכוונה על עבודות שאינן מיוחדת ליום, שנעשו ג"כ ע"י כ"ג ונעשו בבגדי זהב ע"ש ברש"ש, וערמב"ן תצוה (כ"ט מ"ג), ורשב"ם פל"ג וצע"ג:
ובס' נחלת בנימין דחה עוד לטעם הנ"ל דאם נאמר כן הוי הפשט דלא יקרע שלא יקרע וא"כ לא נשמע לאו מיני' רק טעם, וכוונתו למס' יומא ע"ב. המקרע בגדי כהונה לוקה שנ' לא יקרע ופריך ודלמא אמר נעבד שפת כי היכי דלא יקרע ומשני מי כ' שלא יקרע, ומשמע דאין לדרוש לטעם רק לאזהרה לל"ת, וכן תמוה רש"י תצוה (כ"ח ל"ב) שפי' כדי שלא יקרע, והקורעו עובר בל"ת, איך הרכיב ב' הדברים יחד דאם הוא טעם אין לנו אזהרת ל"ת בגמ', וע"ש בשפ"ח ורש"ש וצ"ע, - וע' בסנהד' ז'. האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרוח רוח, פרש"י אם אין סותמו מיד מרחיב ושוב א"י לסותמו, וע"ז אמר במשלי (ט"ו א') מענה רך ישיב חימה, "מענה רך" גימ' "שפה" וזה הרמז כאשר יהי' "שפה" לפיו דהיינו "מענה רך" אז לא יקרע הריב להיות הולך ומרחיב, וע"ס מילי דאבות אות מ"ד:
פסוק כו:
לשרת וכן בתצוה (כ"ט ל"ה) והי' על אהרן לשרת ונשמע קולו, ע"ס משך חכמה דאין הפי' שישרת בהם אהרן בקדש, רק פירושו כמו (ויקהל ל"ה י"ט) ומן בגדי השרד עשו לשרת בקדש, ופרש"י שהם משרתים ומכסים הקדש בעת המסעות, כן הפירוש כאן, שהפעמון ורמון ישמש לאהרן בבואו אל הקודש, כמו שפי' בת"י יומא נ"ב. חביבים כו' לשליח, שזה כמו שליח שמבשר שבא אהרן ע"ש, והנה הם משרתים לאהרן כמו שליח:
פסוק כז:
כתנת ערמב"ן שהי' שוה באהרן ובניו, וכ"כ הר"מ בפ"ח הט"ז מכלי מקדש דבין כ"ג והדיוט הי' משובצות, ובמל"מ הביא שראב"ד חולק, והביא ראי' לר"מ ורמב"ן מיומא י"ב. וגם אי' שם אין בין כ"ג להדיוט אלא אבנט משמע דכתונת שוה וע"ש בתוס':
פסוק כח:
פארי רש"י תפארת ע"פ תצוה (כ"ח מ') ותוס' גיטין ז'. ד"ה בזמן ובגרש כרמל, ושם אפרים ובס' גט מקושר בקו"א סי' י"ג שפלפל הרבה בזה:
פסוק כט:
ואת ערמב"ן שאבנט הי' לאהרן ובניו, כאומר אבנטו של כ"ג זה אבנטו של כה"ד פי' בשל אהרן שהוא מעשה רוקם ולא כו' של בניו שהוא שש, וסותרים זל"ז תוכ"ד, ע' קו"ד חו"ה סי' ל', וחוב' ו' סי' ל"א דט"ס וצ"ל אחר תבת כה"ד ולדעת האומר אבנטו של כ"ג לא זה אבנטו של כה"ד וכו', וע' בהגהות הגר"ש מדעסוי בש"ס ווילנא יומא ד"ו. דיש להוכיח דשווים הי' דכ' כאן ויעשו את הכתנת כו' ואת המצנפת וכו' הול"ל אבנט גבי בגדים של אהרן, ועוד למה לא כ' בהדי' עשיית אבנט של שש לבניו ע"ש:
פסוק לא:
רש"י ע"י הפתילים עמ"ש בדברי' בשם אפרים:
פסוק לב:
כן עשו, באמרי שפר כ' דהדין בסוכה כ"ה עוסק במצוה פטור ממצוה, ובעת שעסקו בבנין המשכן הי' פטורים ממצות ואח"כ נתחייבו וז"ש ותכל כו' ויעשו בנ"י את כל המצות ע"ש, ובתוס' ב"ק נ"ו: ד"ה בההוא כ' דאם יכול לקיים שתיהן מחויב לקיים דאטו מי שיש לו מזוזה יפטור ממצות, ולפ"ז גם בעת שעסקו במשכן קיימו מצות שיכלו לקיים אז, אבל אחר שכלתה מלאכת משכן עשו ככל אשר צוה ה', ובס' הדוה"ע כ' להמפו' דעוסק במצוה פטור רק במ"ע ולא בל"ת א"כ בשעת עשיית המשכן קיימו רק האזהרות ולא מ"ע וקמ"ל קרא ותכל כו' אז קיימו ככל אשר צוה אף המ"ע, ועשו"ת חכ"צ סי' א' שאונן שפטור ממצות רק ממ"ע ולא מל"ת, וג"כ בסומא כ' בס' המכריע סי' ע"ח שפטור אף בל"ת ולא כן דעת הפו', ובפרד"י תולדות דק"צ הארכתי בזה ע"ש הרבה חדשות, וע"ע בירו' סוטה פ"ב ה"ה וקה"ע ומה"פ שם, פמ"ג או"ח סי' ס"א במ"ז סק"ג, שו"ת בית יצחק או"ח ה' אות י"ג, ואה"ע ח"ב סי' פ"א, בס' משנת אליעזר מ"ת דף ע"ה, ושו"ת שדה יצחק סי' א', שד"ח מער' ס' אות ס"ו, שו"ת חמדת אפרים אה"ע סי' ס"ו, בפרד"י בראשית דמ"א. ובקונטרס פרי עץ הפרדס דף ה' הרבה מענין אי עוסק במצוה פטור מל"ת, ובפ' שמות דף ל"ו, ובהערות לדף ט' ובתוס' ברכות ב': ד"ה משעה הק' עני גופא מתי יתפלל, והק' מהרש"א למה לא הק' במשנה כהן גופא מתי יתפלל, וכ' בס' טל תורה דאפ"ל בסומים דפטור ממ"ע ולא מל"ת, ואסור לאכול בטומאה ופטור מק"ש ותפלה, ואף שכ' תוס' ב"ק פ"ז. ד"ה וכן דמדרבנן חייב, מ"מ כיון דמה"ת פטור ל"ש גזירה שמא ישכח אבל בעני דמשום שאין לו נר מקדים לאכול מבעו"י כמ"ש בגמ', וע"כ לא איירי בסומא, דאין נפק"מ לו בין יום ללילה ושפיר הק':
פסוק לב:
ויעשו באוה"ח תורה נתקיים רק בכלל ישראל, עמ"ש בזה בפרד"י ויחי דף שד"מ דרוש ארוך וע' בקצה"ח ש"ו סק"ג דאם האומן התנדב לעשות בחנם לא אמרי' אומן קונה בשבת כלי, ואא"ז ז"ל בנתה"מ סק"ד חולק עלי', וכן אי' בפנ"י גיטין כ'. בתד"ה א"ל בהנתה"מ, וע"ס שארית יעקב, דף מ"ג: שכ' ראי' להקצה"ח ממה שנצטוו לנדב נדבות למשכן ולעשות אותם, ואי גם בחנם קונה בשבת כלי א"כ לא מבעי' לשי' מהר"ש הלוי דגם בגוף הכלי קונה האומן ע"י השבח, ועשה מן חומר צורה, א"כ הו"ל כל המשכן וכלים של בצלאל ואהליאב ולא של משה וישראל, ואפי' לשי' התה"ד סי' ש"ט דרק בשבח כלי קונה ולא בגוף הכלי מ"מ איך נתקיים הקרא ועשו לי מקדש שנצטוו מה' ע"י מ"ר, וכן מ"ר נצטוה ועשית הא השבח שנעשה משכן וכלים של עושי המאלכה בלבד, ואח"כ כשהחזירו למ"ר וחכמי לב הוי כמו שקנו מהם ולא נחשב כאלו הם עשו, וכמ"ש בגמ' למ"ד אומן קונה בש"כ ליכא בל תלין גבי אומן משום כשמחזיר הוי כמוכר לו, ותורה מייחס עשיית מלאכה לבנ"י, ובאוה"ח כ' ג"כ דשליח ש"א כמותו וכאלו כל ישראל עשו כו', ולר"ן פ' כל הנשבעין דאפי' אומן קונה בש"כ לא עדיף קנינו מקנין משכון, (ועקצה"ח סק"ד) ל"ק, דקודם שגמרו והחזירו הוי כאלו ממושכן אצלם ולא נפקא מישראל כלל, אבל לרמב"ן דאומן יש לו קנין בגוף הכלי ק' כנ"ל, וכן ק' בכתיבת ס"ת איך יוצאין כשכותבין ע"י אחר למ"ד אומן קונה, ורק בזה י"ל כיון שהקלף ודיו של בעה"ב ופעולת הסופר רק בחזותא ולא מילתא הוא (וע' תורת גיטין סי' ק"כ סק"ו, ושו"ת בית אפרים אה"ע קי"ז וס' דרך המלך פ"א הי"ח מתפילין), וזה ל"ש כאן שעשו מנדבות משכן וכלים ונתהפך מחומר לצורה, א"ו כיון דנדבו בחנם ל"א אומן קונה כהקצה"ח, וגם י"ל דרק היכי שאם יזיק יתחייב לשלם אז מתכוון לקנות השבח שלא יתחייב, וא"כ בצלאל ואהליאב דעשו בחנם ולא הי' יראים שיתחייבו אם יזיקו דמזיק הקדש פטור מה"ת וכתוס' ב"ק ו': ד"ה שיר, משו"ה ל"ק בש"כ:
פסוק לג:
ויביאו ערש"י ושפ"ח וגרש כרמל, ומ"ש רש"י דמשכן הי' נראה שמשה מקימו ובאמת מן השמים הוקם, וכ"ה בתנחומא וג"כ י"ל כן בבהמ"ק, ובפרד"י וישלח דרמ"ז הבאתי הרבה חדשות וציונים רבים עש"ה, וע"ע בבנין אריאל ס"פ בחקתי, ירחון שערי תורה שנה י"א חוב' ב' בהספה ח', כל"ח שמיני אות ג', גליוני הש"ס סוכה מ"א:, שו"ת הרב"ז קי"ג אות ה', וס' עין התכלת להג' מראדזין ז"ל דף ק"י אריכות בזה, וע"ש שם בפרד"י מד' קהלת דגאולתן על ישראל בא קמעא קמעא כו', וכ"ה בירו' ברכות פ"א ויומא וזה"ק וישלח ק"ע., ותנחומא דברים פ"א, וע"ע בתוס' פסחים קי"ד: ד"ה אחד דבשעת בנין בהמ"ק יהי' כבר משה ואהרן, וביומא ה': וזה"ק תולדות קל"ט., ויחי רמ"ח:, ירו' שבת פ"א ה"ג, ושקלים פ"ג ה"ג וקרה"ע, רדב"ז ח"ב תתל"ט, ובס' עולת תמיד על מס' תמיד כ"ה: מהג' ממונקאטש שליט"א:
ובכל"ח הק' דקודם ב' רש"י דמשה העמידו ואח"כ כ' אמר משה כו' נראה דל"ה יכול להעמידו, עו"ק איך אפ"ל דל"ה יכול להקימו הא כ' הוקם המשכן היינו בח' למלואים בא' בניסן, ורק אז הי' ע"י סיועת ה', ומשה מעמידו ופרקו כל ז' ימי מלואים, וא"כ בח' אמאי אמר לה' איך אפשר הקמתי ע"י אדם, וי"ל דבאמת הי' יכול להקימו בז' מלואים ורק בח' שאל לפמ"ש בזבחים ס"א: וקט"ז: דלכן לחה"פ ושאר קרבנות לא נפסלו ביוצא בשעה שסתרו המשכן ונסעו משום דכ' ונסע אה"ע אע"פ שנסע אוה"מ הוא, נשמע דהוצרך כח בהקמת משכן שיהי' נקרא אוה"מ אף לאחר סתירה, דאל"כ ל"ה אפשר לקיים מצות לחה"פ דיפסל ביוצא, וזה ששאל איך אפשר הקמתו ע"י אדם שיהי' מתקיים אף לאחר סתירה, והשיב ה' שנזקף וקם מאלי', וכיון שהקמתו ע"י שמים נשאר בו כח הקמה אף לאחר סתירה, ולכן בז' מלואים דאי' בתוספתא פ"ז דמנחות דהי' השלחן בטל בלא לחם, א"כ אז ל"ה בו כח הקמה לאחר הסתירה, כיון דהי' צריך בכל פעם הקמה חדשה א"כ בשעת סתירה הוי סתירה מעלי', דאל"כ ל"ה הקמה חדשה ולכן הי' מ"ר מעמידו בעצמו, ואע"פ דפליגי בזה במנחות צ"ה. אי ונסע אה"מ גם ללה"פ, ועתו"ס שם ס"א: ד"ה אע"פ, מ"מ לרש"י י"ל כן, ועאמ"כ:
ובעיקר התוספתא, ברמב"ן (מ' כ"ז) מבואר דבכל ז' מלואים הי' לחה"פ וצ"ע של"ה התוספתא להיפך, וי"ל רמב"ן כשיטתי' כת"כ דמצות מנורה שיהי' נר מערבי דולק תמיד וזה ל"ה יכול להיות בז' מלואים, דמ"ר מעמידו ופרקו ובשעת שמפורק ל"ה מנורה דולקת, וכ"כ ברמב"ן (מ' ב') א"כ ה"ה דהי' סידור לחה"פ אע"פ של"ה בשבת, וע' ערבי נחל פקודי שהעיר מעצמו בלחה"פ הראשון ולא הביא תוספתא הנ"ל, אולם י"ל ממנורה אין ראי' לפמ"ש בכל"ח במדבר אות ה' בשם האב"נ ז"ל דאע"ג דנרות מנורה מעכבין זא"ז מ"מ הדלקת הנרות אין מעכבין זא"ז, וכל נר הוי מצוה בפ"ע, וכ"ה בשם החי' הרי"מ ז"ל, וא"כ נהי דנר מערבי הי' מצותו שידלק תמיד, מ"מ מתקיים המצוה בשאר הנרות משא"כ בלחה"פ דאם אין מסדרו בשבת הו"ל שלא במצותו, שפיר הכרית ר"י בתוספתא דל"ה סידור לחה"פ כלל כל ז' מלואים עד שבת הב' לסידור אהרן, ועמ"ש בהערות מאדמו"ר מגור שליט"א אות מ' על פ' תרומה (כ"ה ל"א):
ויל"ע לפ"ד הרמב"ם דמצות הדלקת נרות תמיד ביום ולילה, וא"כ איך מתקיים הדלקת נרות כל ז'. ויהי' מזה ראיה דחלק ממצוה הוי ג"כ מצוה ואם לא נוכל לקיים המצוה בשלימות יש לקיים עכ"פ מה שיוכל, ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' י"ח כ' מי שאין לו רק פחות מכזית מצה אין כאן חיוב כלל, ועשו"ת חיים שאל ח"א סי' ג', וע' ר"ה ל"ד: דתקיעות וברכות מעכבין זא"ז, ובר"ן כ' דאם יש תוקע שא"י לקרות הט' תקיעות כד"ת אסור לתקוע מקצת ע"ש, מוכח דפחות משיעור ליכא כלל מצוה, וע' ספורני ואתחנן (ד' מ"א) אז יבדיל דהבדיל הערים להראות שהקפיד לקיים קצת מ"ע ע"ש והוא עפע"ש במכות ט'. אע"פ שאין ג' שבעבר הירדן קולטות אמר מצוה שבא לידי אקימנה אע"פ שהוא רק מקצת מצוה, וע' מנחות מ"ד. ערכין י'. וסוכה נ"ג: מי אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא עביד ע"ש היטב ובגליוני הש"ס סוף ברכות:
ובאמת כבר העיר בזה המל"מ בפ"א סוה"ז מחמץ אי ח"ש במצות הוי מצוה ע"ש, וערש"י קידושין נ"ג. ד"ה בצנועין דלא אהני להו מידי, וע' בכורות מ"ח: חמש ולא חצי חמש, ובס' נפ"ת או"ח סי' נ"ג הביא מסוטה י"ג: אין המצוה נקראת אלא ע"ש מי שגמרה, וביומא ס"א. בעבודה שלא נגמרה, ועמל"ע פ"ה ה"כ משבועות מי שנשבע ליתן ר' זוז ואין לו כי אם ק' מחויב ליתן עכ"ב הק', ואנו ג"כ משבעים ועומדים לעשות מצות, ואם אין באפשריות לעשות בשלימות עכ"פ מחויב במקצת, וע"ע בתו"כ צו (ו' ט') מצות תאכל אפי' בכל שהוא וע' במלב"ם, וע' מנחות כ"א, ושבת קל"ג: אנא עבדו פלגי דמצוה וע"ע באוה"ח החדש בהגהות מהג' מברעזאן ז"ל סי' תע"ה, בית יצחק או"ח ד' אות ג' ובתשו' אבני חפץ סי' ז' וכ"ח האריך בזה ע"ש, וע"ל בפ' בשלח דף ק"ד. ובמס' ב"ב נ"ג: קמא ליבני בעלמא היא דאפיך משמע דעיקר הגמר, ובתוס' גיטין נ"ו: ד"ה אי משמע דמעשה מתייחס למתתיל, ושבת צ"ד. התולש סימני טומאה כו' אהני מעשי' כו':
ובחלקת יואב מ"ק או"ח ל"א כ' דאפי' א"נ דד' מינים מעכבין זא"ז מ"מ ב' מצות הן ויוצא בזא"ז, דא"נ דא"י בזא"ז רק צריך שיטלן כאחת, א"כ איך אמרה תורה שבמקדש יהי' ערבה לחוד מצוה ויקשה ג"כ מי אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד פלגא ל"ע, וע"ע רמב"ן תשא (ל' ט"ו) דהדיוט לא ימעיט הוא בלאו, וכוונתו דל"צ שאם אין לו אין מצוה בפחות דזה ממילא ידעינן וע"כ הקרא ללאו אתי, וע"ע בחלק"י יו"ד סי' ט' בזה הרבה דאין מצוה בחצי' וכמבואר בריטב"א יומא גבי כל כהן שמגיע כפיל, וכ"מ בפסחים פ"ד. בעצם שא"ב כזית בשר אין בו משום שבירת עצם, והטעם דכל דלא קרינן בבית אחד יאכל לא קרי' ועצם ל"ת הרי דבחצי זית אין חיוב כלל לאכלו וכן חזינן לא"ש דכל למלקות מ"מ בעשה מודה דצריך כזית:
פסוק לו:
לחה"פ בספרי עקב קחשיב באלו שחיובן דוקא מן הארץ, ועמ"ש בזה אדמו"ר שליט"א מגור והבאתי בהערות אות מ"ז:
פסוק מג:
ויברך ערש"י וכ"כ בפ' שמיני (ט' כ"ג) בגרש כרמל, וראיתי כי לא די בזה שתשרה השכינה בתוך הימים המקודשים כי אם גם בימי עבודה ומעשה, וע"כ מתפללים והשיאנו כו' לחיים ולשלום שלא יופסק רק יופיע עלינו גם בעת שנלך "לחיים" חיי עבודה, וז"ש (שה"ש ז' ב') מה יפו פעמיך בנעלים, לא לבד ביה"כ שאסור בנעילת הסנדל, ורק גם בעת שילך בנעלים בימי החול, וז"פ יה"ר שתשרה שכינה במע"י בעת המעשה, ועפרד"י דף ק"כ.:
פסוק מג:
רש"י והוא א' מי"א מזמורים, וק' מה בעי רש"י כזה, ומחותני הרב הגאון האבד"ק מזגיערש שליט"א בעהמח"ס נוה שלום אמר דאי' במד' תהלים צ' י"א מזמורים שאמר משה בתכסיס של נביאה אמרן, ולמה לא נכתבו בתורה אלא אלו דברי תורה ואין מפסיקין בין ד"ת לדברי נביאים עכ"ל, והי' ק' לרש"י אם מ"ר אמר ויהי נועם כו' א"כ למה לא נכתבה זאת בתורה לכן מתרץ דהוא מן י"א מזמורים ע"ד נביאה ואין מערבין ד"ת בדברי נביאה ופח"ח, וע' ב"ב י"ד. ורש"י שבועות ט"ז: ד"ה ושיר, וב"ח או"ח רל"ט. ויד מלאכי כללי דינים סי' תקצ"ו, וע"ע בב"ר סופכ"ב ובס' ד"ח, ובמד"ר פ"כ שברכם ע"ד שאמרו לפעלא טבא יישר וכמ"ש בשבת נ"ז. א"ל יישר, ובפסחים נ"ג: ועמ"ש בגליון הש"ס שבת להגרי"פ שציין להרבה מקומות, ובשבת פ"ז., יישר כח ששברת, ויבמות קכ"ב: ובהגהות רש"ש שביעית פ"ד מ"ב הא דנוהגים לומר לכהנים אחר הדוכן יישר כחכם הא הם מצווים לברך את ישראל ואמאי יש להחזיק להם טובה, ורמז בפירות שביעית שאוכלין אותה בטובה ומחזיקים טובה לבעלים ואף שמצווים להפקיר, ובס' הדוה"ע כ' דאינם לברך במקום זה ומחזיקים להם טובה שלא הלכו לבהכ"נ אחר. - וברש"י כאן פי' תחלה יה"ר ואח"כ ויהי נועם, ובשמיני (ט' כ"ג) פירש תחלה ויהי נועם ואח"כ יה"ר עי' דברי דוד מהטו"ז וס' אומר ודברים:
פסוק מג:
והנה עשו וגו' כן עשו, ע' אוה"ח הא שכפל כי יש פרטי מצות שאינם לעיכוב אלא למצוה וכפל שעשו אפי' דברים שאינם אלא מצוה מן המובחר, ע' מג"א קמ"א סק"א, ובדבר דאפי' בדיעבד לא יצא, משום כבודו של מלך לא שרי לכתחלה, עתו"ס זבחים ט"ז. ד"ה מה נשמע מזה דגם בדאורייתא יש לכתחלה ובדיעבד, ויש בזה הרבה סתירות בתוס' במקומות שונות, עתו"ס מנחות ל"ח. ד"ה ואם דלא בעינן שינה הכ' לעכב רק בקדשים, וע' פסחים י"א. תד"ה קוצרין שיש מילי טובי בדאו' לחלק בין לכתחלה לדיעבד, וע' פסחים כ"ג. א"ה אפי' לכתחלה נמי שא"ה דאמר קרא, ויבמות נ"ט. לא ישא ואם נשא, והוי מה"ת כמ"ש תוס' כתו' ל'. ד"ה איכא, וע' קידושין ס"ז: הא לכתחלה כו', ובתוס' ס"ח: ד"ה א"ק, ור"ן נדרים י"ט. ד"ה ואלו, ובפי' נזיר מ"ב. ד"ה הכי, ב"מ נ"ז. לכתחלה לא, ותוס' תמורה י"ב. ד"ה הא, ותוס' נדה ס"ו: ד"ה כל, וצ"ע בתוס' גיטין ג': ד"ה וכי שכ' דמדאו' אין לחלק בין לכתחלה ודיעבד וכ"כ בקידושין מ"ג: ד"ה וכל, וע"ש נ"ה. ד"ה אין, ותוס' ערכין י"א. ד"ה מנין, בסוטה י"ט: בדיעבד לא פתח קרא, תמורה ל"ב: מדרבנן וכו', תוס' פסחים קט"ו. ד"ה א"א דמוקי קרא בדיעבד, וע' הגהות רצ"ח מגילה כ'. שסותר עצמו מסוכה י"א. וע"ע פמ"ג יו"ד צ"ג בשפ"ד סק"ג, ובס' נפ"ח או"ח סי' קמ"א: