פסוק ב:בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה שְׁלֹשָׁה פְעָמִים לְשׁוֹן הֲקָמָה, א׳ ״תָּקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן״, ב׳ ״הוּקַם הַמִּשְׁכָּן״, ג׳ ״וַיָּקֶם מֹשֶׁה״, וְאָמְרוּ רז״ל (ויקרא רבה נב ד) שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל וְכָל חַכְמֵי לֵב מְקִימִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְלֹא יָכְלוּ לַהֲקִימוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲסוֹק אַתָּה בַּהֲקָמָתוֹ וְהוּא עוֹמֵד מֵאֵלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר ״הוּקַם״ – מֵאֵלָיו מַשְׁמָע. וְיֵשׁ בָּזֶה רֶמֶז לְכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה, כִּי קָצְרָה יַד הָאָדָם לְהַשְׁלִימָם מֵהַתְחֵל וְגָמוֹר, אֶלָּא הָאָדָם הוּא הַמַּתְחִיל וַה׳ יִגְמוֹר עַל יָדוֹ. וְכֵן אָמְרוּ רז״ל (קידושין ל:) כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע: אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ כוּ׳. וְצִוָּה שֶׁתִּהְיֶה הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן עַל יְדֵי מֹשֶׁה, מַסְכִּים לְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים״, בִּזְכוּת מֹשֶׁה שֶׁנִּקְרָא רֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג כא) ״וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ״, וְאִם כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ מֹשֶׁה הֵקִים אֶת הָעוֹלָם, כָּךְ הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיָה בָּנוּי בְּתַבְנִית הָעוֹלָם הוּקַם עַל יְדֵי מֹשֶׁה. וּכְמוֹ שֶׁבְּרֵאשִׁית בָּרָא הָעוֹלָם, כָּךְ בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן. וּלְדַעַת רז״ל (תורת כהנים שמיני א) הָיָה יוֹם זֶה שְׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, וְאוֹתוֹ יוֹם נָטַל עֲשָׂרָה עֲטָרוֹת: רִאשׁוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כוּ׳, עַיֵּן בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת שְׁמִינִי (תקכ).
פסוק ב:וּבִשְׁלֹשָׁה הֲקָמוֹת אֵלּוּ אָמְרוּ מִקְצָת מְפָרְשִׁים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה מִקְדָּשִׁים. וְיֵשׁ לִי כִּדְמוּת רְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם, כִּי מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הָיוּ תְּלוּיִין בִּזְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי מִתּוֹךְ הַזְּכוּת וְהַתְּשׁוּבָה זָכוּ לְבִנְיָן זֶה. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״תָּקִים״ וְ״יָקֶם״, כִּי זֶה מְדַבֵּר בַּהֲקָמָה הַתְּלוּיָה בִּפְעֻלָּה אֱנוֹשִׁית. אֲבָל מִקְדָּשׁ שְׁלִישִׁי אֵינוֹ תָּלוּי בִּזְכוּת, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב יָבֹא הַגּוֹאֵל, וְאִם כֵּן אֵינוֹ תָּלוּי בִּפְעֻלָּה אֱנוֹשִׁית אֶלָּא מֵאֵלָיו יִבָּנֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״הוּקַם״, מֵאֵלָיו מַשְׁמָע.
פסוק לד:וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה׳ מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. נִרְאֶה מִזֶּה שֶׁכְּבוֹד ה׳ אֵינוֹ הֶעָנָן, אֶלָּא שֶׁהָאֵשׁ וְהָאוֹר דְּהַיְנוּ כְּבוֹד ה׳ הָיָה נִרְאֶה מִתּוֹךְ הֶעָנָן, כִּי זוּלַת הֶעָנָן לֹא הָיָה אֶפְשָׁרִי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, כִּי בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יוּכַל הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל, קַל וָחֹמֶר בְּאוֹר זֹהַר שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן הָיָה הָאוֹר הַקָּדוֹשׁ הַהוּא תָּמִיד נִרְאֶה מִתּוֹךְ הֶעָנָן. וּכְשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נִבְדְּלוּ זֶה מִזֶּה, כִּי הָאוֹר הָאֱלֹהִי הָיָה נִכְנָס לְתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, כִּי שָׁם מְקוֹם קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהֶעָנָן נִשְׁאַר מִבַּחוּץ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר סוֹף פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כד טז) ״וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים״, רוֹצֶה לוֹמַר הֶעָנָן כִּסָּה אֶת כְּבוֹד ה׳ כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹת הַכָּבוֹד הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שָׁם ״וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה׳ כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל״, כִּי עַל זֶה הָאֹפֶן יָכְלוּ לִרְאוֹת הַכָּבוֹד. וּלְכָךְ אָמַר כָּאן ״וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה׳ מָלֵא הַמִּשְׁכָּן״, כִּי אִלּוּ הָיָה כְּבוֹד ה׳ מְעֹרָב עִם הֶעָנָן הָיָה יָכוֹל לָבוֹא שָׁמָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר סוֹף פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים ״וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן״, כִּי לְפִי שֶׁאָז הָיָה כְּבוֹד ה׳ מְכֻסֶּה בֶּעָנָן הָיָה אֶפְשָׁרִי לְמֹשֶׁה לָבוֹא בְּתוֹךְ הֶעָנָן. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁנִּבְדְּלוּ זֶה מִזֶּה, שֶׁהֶעָנָן הָיָה מִבַּחוּץ וּכְבוֹד ה׳ הָיָה בְּלֹא עָנָן תּוֹךְ אֹהֶל מוֹעֵד, עַל כֵּן הָיָה מִן הַנִּמְנָע לְמֹשֶׁה לָבוֹא תּוֹךְ אֹהֶל מוֹעֵד, מַשְׁמָע אֲבָל עַד אֹהֶל מוֹעֵד סָמוּךְ לוֹ מַמָּשׁ הָיָה יָכוֹל לָבוֹא, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁכַן עָלָיו הֶעָנָן. וְעַל פִּי דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה יְתוֹרְצוּ הַרְבֵּה סְפֵקוֹת בְּעִנְיָן זֶה אֲשֶׁר נִתְעוֹרְרוּ עֲלֵיהֶם הַמְפָרְשִׁים.
פסוק לד:חסלת ספר שמות – בעזר נותן עוז ותעצומות.
