א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ ג וְשַׂמְתָּ֣ שָׁ֔ם אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְסַכֹּתָ֥ עַל־הָאָרֹ֖ן אֶת־הַפָּרֹֽכֶת׃ ד וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֔ן וְעָרַכְתָּ֖ אֶת־עֶרְכּ֑וֹ וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַמְּנֹרָ֔ה וְהַעֲלֵיתָ֖ אֶת־נֵרֹתֶֽיהָ׃ ה וְנָתַתָּ֞ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הַזָּהָב֙ לִקְטֹ֔רֶת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת וְשַׂמְתָּ֛ אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃ ו וְנָ֣תַתָּ֔ה אֵ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה לִפְנֵ֕י פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֥ן אֹֽהֶל־מוֹעֵֽד׃ ז וְנָֽתַתָּ֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖ם מָֽיִם׃ ח וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הֶחָצֵ֖ר סָבִ֑יב וְנָ֣תַתָּ֔ אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃ ט וְלָקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֖יו וְהָ֥יָה קֹֽדֶשׁ׃ י וּמָשַׁחְתָּ֛ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְקִדַּשְׁתָּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְהָיָ֥ה הַמִּזְבֵּ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים׃ יא וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹתֽוֹ׃ יב וְהִקְרַבְתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃ יג וְהִלְבַּשְׁתָּ֙ אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַקֹּ֑דֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ֥ אֹת֛וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֖וֹ וְכִהֵ֥ן לִֽי׃ יד וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃ טו וּמָשַׁחְתָּ֣ אֹתָ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר מָשַׁ֙חְתָּ֙ אֶת־אֲבִיהֶ֔ם וְכִהֲנ֖וּ לִ֑י וְ֠הָיְתָה לִהְיֹ֨ת לָהֶ֧ם מָשְׁחָתָ֛ם לִכְהֻנַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃ טז וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ יז וַיְהִ֞י בַּחֹ֧דֶשׁ הָרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן׃ יח וַיָּ֨קֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּתֵּן֙ אֶת־אֲדָנָ֔יו וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־קְרָשָׁ֔יו וַיִּתֵּ֖ן אֶת־בְּרִיחָ֑יו וַיָּ֖קֶם אֶת־עַמּוּדָֽיו׃ יט וַיִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הָאֹ֙הֶל֙ עַל־הַמִּשְׁכָּ֔ן וַיָּ֜שֶׂם אֶת־מִכְסֵ֥ה הָאֹ֛הֶל עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כ וַיִּקַּ֞ח וַיִּתֵּ֤ן אֶת־הָעֵדֻת֙ אֶל־הָ֣אָרֹ֔ן וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַבַּדִּ֖ים עַל־הָאָרֹ֑ן וַיִּתֵּ֧ן אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָֽעְלָה׃ כא וַיָּבֵ֣א אֶת־הָאָרֹן֮ אֶל־הַמִּשְׁכָּן֒ וַיָּ֗שֶׂם אֵ֚ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֔ךְ וַיָּ֕סֶךְ עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כב וַיִּתֵּ֤ן אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד עַ֛ל יֶ֥רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֖ן צָפֹ֑נָה מִח֖וּץ לַפָּרֹֽכֶת׃ כג וַיַּעֲרֹ֥ךְ עָלָ֛יו עֵ֥רֶךְ לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כד וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמְּנֹרָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד נֹ֖כַח הַשֻּׁלְחָ֑ן עַ֛ל יֶ֥רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֖ן נֶֽגְבָּה׃ כה וַיַּ֥עַל הַנֵּרֹ֖ת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כו וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מִזְבַּ֥ח הַזָּהָ֖ב בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵ֖י הַפָּרֹֽכֶת׃ כז וַיַּקְטֵ֥ר עָלָ֖יו קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ כח וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃ כט וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה שָׂ֕ם פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֣ן אֹֽהֶל־מוֹעֵ֑ד וַיַּ֣עַל עָלָ֗יו אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ ל וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּתֵּ֥ן שָׁ֛מָּה מַ֖יִם לְרָחְצָֽה׃ לא וְרָחֲצ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃ לב בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וּבְקָרְבָתָ֛ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֖חַ יִרְחָ֑צוּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ לג וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃ לד וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃ לה וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃ לו וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם׃ לז וְאִם־לֹ֥א יֵעָלֶ֖ה הֶעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָלֹתֽוֹ׃ לח כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

פרדס יוסף

לא ידוע

פסוק ב:
ביום הראשון בתנחומא רשב"נ בג"ח נגמרה המלאכה, תשרי מרחשון וכסלו והי' מונח מפורק עד א' בניסן כו', וע' פסיקתא הובא בטור או"ח תרפ"ד והבאתי לעיל (ל"ח כ"ב) וק' למה עכבו הא שהוי מצוה לא משהינן כמ"ש ביבמות ל"ט. ומ"ז: ויהי' מזה ראי' דאם יעשה אח"כ מצוה מן המובחר מותר להשהות, וכמ"ש השבו"י ח"א ל"ד לדחות מג"א כ"ה סק"ב דחביבה מצוה בשעתה ע"ש, וכ"ה בגליו מהרש"א על יומא ו': בש"ס ווילנא דל"א שהוי מצוה ל"מ, אלא אם אין גרעון בעצם המצוה שיעשה עכשי', כ"א שראוי להקדימה כמו ציצית קודם תפילין, ובשו"ת בית יצחק אה"ע ח"ב קי"ב אות ג' כ' הא דלא משהינן רק במצות יחיד אבל ברבים מותר להשהות ע"ש, וטעם לזה י"ל דהא דלא משהינן אי' הטעם דיש לחוש שמא ימות ולא יעשה המצוה, וא"כ ז"ד ביחיד אבל צבור לא מייתי, כמ"ש בהוריות ו' של"א: חטאת שמתו בעלים שאין צבור מתים, ויהי' ראי' מכאן דשהו הקמת משכן דהוי ברבים, וגם לרש"י תשא (ל' ט"ז) דשני הפקודים, א' אחר יה"כ וב' באחד באייר הי' שווים שלא מת ביניהם שום איש וע"ש ברמב"ן, לפ"ז מותר להשהות, שהשי"ת ידע שלא ימות שום אחד וע"כ צוה להשהות, עי' בזה בס' הדרוש והעיון:
ומקור הדבר דשהוי מצוה לא משהינן שם ביבמות' וע' במנחות ע"ב. ופסחים ס"ח ובתה"ד סי' ל"ה, להמתין בקידוש לבנה עד מוצ"ש כדי שיהי' המצוה מהודרת, והובא באו"ח תכ"ו ס"ב, וע"ע בתה"ד סוסי' ר"ט, וברש"י סוכה כ"ה: ד"ה שחל, מצוה קלה הבא לידך אינך צריך לדחותך מפני תמורה העתידה לבא, וערדב"ז י"ג, חכ"צ ק"ו. יד אליהו מ"ב, ומובא בבאה"ט צ' סקי"א, שבו"י ח"ג ל"ז, בית יעקב קמ"ב, שאילת יעקב ח"א י"ח, הגהות מל"מ פ"א הי"א ממגילה, קצה"ח ק"ד סק"ב, טוטו"ד קמא רט"ו, בי"צ אה"ע ח"א קכ"ו אות ו' - ומר"ה ל"ב: משמע אף דלאחר שעה יהי' הדרת מלך ברוב עם, אעפ"כ זריזות עדיף מהידור מצוה, אבל בתורת משה פ' תצוה דס"ח, מחלק כשמצוה בעצמה מהודרת יותר דוחה את זריזות מקדימים, אבל כשמצוה עצמה אינה מתנאה יותר רק מצד ברוב עם הדרת מלך אז זריזים מקדימים, וע"ע בסוכה כ"ט: מחלוקת רש"י ותוס' בהידור אי פוסל בדיעבד, וע' נשמת אדם סי' ס"ח כלל א' וירחון כנסת חכמי ישראל סי' ל"ז ובשע"ת או"ח תרנ"א סקי"ז להמתין שעה או ב' יודע יודע שיביאו לו אתרוג מהודר יותר ובבית יעקב שם חולק דבאותו יום ל"ה שהי' מצוה, וע"ע שע"ת תרע"ג סק"א, שד"ח מער' ל' כלל קמ"א, שו"ת חסד לאברהם מ"ת ע"ז אורחות חיים החדש תרנ"א אות כ"א, ובאמ"כ וירא דף נ"ח., בא נ"ט., בשלח צ': ובח"ב בהערות דף רפ"ה רפ"ו ושי"ח, ומ"ש בזה לעיל בפ' בא (דף פ"ב: ובשלח דף ק"ד. וקל"ג.) ע' בכל המקומות שציינתי ותמצא הרבה חדשות:
פסוק ב:
תקום ע' ע"ז ל"ד. במה שימש משה ז' ימי מלואים בחלק לבן, ובתוס' הק' למ"ד בזבחים ק"א: דמשה כ"ג הי' ושימש כל מ' שנה, א"כ הו"ל להקשות במה שימש כל מ' שנה, ותי' דכל ז"י הי"ל דין במה, ועשו"ת חת"ס ת"ו בחי' על ע"ז שהק' לרמב"ן כאן שצוח על פרש"י, אי ס"ד שהי' מפורק ל"ש פתח אה"מ תשבו ע"ש, ולדבריו ל"ה לו דין במה, וי"ל משה שימש בבגדי כהונה עש"ה:
פסוק ב:
א"ע כ' ופתח אה"מ תשבו יום ולילה הוא בויקרא (ח' ל"ה) וע' רא"ם ותורה והמצוה צו סי' קצ"א, וגם שם בא"ע כ' ששת מים שהקיפו יריחו והחלוץ דלגו יום השבת, ודעת רז"ל כי ביום ז' שנלכדה יריחו יום שבת היה, ירו' שבת פ"א ה"ח, תנחומא נשא כ"ח, ב"ר פמ"ז, ובמדב"ר פי"ד וכ"ג:
פסוק ג:
וסכת על הארון עי' סוכה ז': דמייתי ראי' מכאן הא דחמתה מרובה מצלתה דפסולה גם מחמת דפנות וע' רבה"ז מ"ש בזה. ומ"ש ברש"י ל' הגנה שהרי מחיצה הי' ופי' אצל הארון וכן על שדה הארץ יחשב (ויקרא כ"ה ל"א) וע' ס' טל אורות סוכה ז': שהק' דרש"י ורמב"ן כאן פירשו כר' יאשי' ולא כרבנן דקיי"ל כוותי', וע"ע בס' גשמי ברכה איכה (ג' מ"ג), סכותה באף דהול"ל סככת כי השורש סכך, ורק מחוקי הלשון כאשר תפגשנה במלה אחת ב' אותיות דומות תשמט אחת מהן ע"ש הרבה מזה, ומ"ש בפ' שמות דף ד':
ובמנחות ס"ב. על בסמוך כמ"ש וסכות על הארון, ועמ"ש שם בשפת אמת בשם בנו אדמו"ר מגור שליט"א, ותפא"י זבחים פ"ו מ"א, ומ"ש בפ' ויקהל (ל"ה י"ב) ופסוק כ"ב, וע"ע בירו' סוכה פ"א ה"ז הביא פסוק זה לענין דופן סוכה, ומה שכתבתי לעיל בפ' שמות דף כ"ז:
פסוק ד:
השלחו ע' באורי מהרא"י מהתה"ד ששלחן מרמז על מחזיקי תורה והם מוקדמים כמו זבולן ויששכר, והארכתי בזה בפ' תולדות דף קע"ה. עש"ה, ובפסחים ק"ט: שלחן של פרקים הי' כו' ובהדו"ע הק' הא בחול הי' מונח עלי' לחה"פ ודוחה טומאה כדאי' בפסחים ע"ו: ורק בשבת כשסילקו לחה"פ כמ"ש במנחות צ"ט: וכמ"ש באור יקרות הובא באו"ח פסחים וא"כ בשבת ל"ה רשאים להחזיר הפרקים במ"ש בשבת מ"ז., ואו"ח שי"ג ס"ו, ונר' הא דאסור מטעם שמא יתקע ביחידות, ע' בהגהות לבו"ש שם ואין שבות במקדש, אך ק' הא גם בפריקת שלחן שבות א"כ כשרצו לטבול הי' צריכים לעבור על ב' שבותים, וגם במקדש גזרו כמ"ש הרע"ב פ"ג ע"ג מעירובין, אך בש"ע הרב שי"ג סכ"ב כ' דכלי של פרקים מותר לפרקו בשבת, ורק אם יש חיוב בהידוקו אז אסור גם לפרקו משום סותר, א"כ כאן ל"ה איסור בפירוקו ורק בהידוקו מגזרה שמא יתקע ול"ה רק שבות א', אמנם גם בטבילה עצמה יש שבות משום מתקן, ובהצטרף שבות של הידוק הוי ב' שבותים, וי"ל אף דב' שבותים אסור במקדש דוקא כשהם בב"א, אבל בזא"ז שמתחלה שבות של טבילה ואח"כ הידוק לא גזרו, ועשו"ת שער אפרים כ"ו, בתוספות רעק"א שם ובשו"ת שלו קנ"ט, ס' הקובץ על רמב"ם פכ"ד ה"י משבת, שו"מ תנינא ח"ג קכ"ה, תליתאה ח"א תס"א, ורביעאה ח"א ל"ג, מתנה טובה שבת כ"ט:, וס' תקון עירובין בסופו דמ"ח עש"ה בירור הדברים:
פסוק י:
כליו ע' סוכה נ'. ובתוס' וירו' פ"ד ה"ז בענין כלים אין מקדשין אלא לדעת:
פסוק י:
תיב"ע ואליהו כהנא רבא, דפנחס זה אלי', עת"י שמות (ד' י"ג) שמו"ר פ"ב, ופדר"א פמ"ז, וערש"י ב"מ קי"ד: ד"ה ומר, תוס' ב"ב קכ"א: ד"ה שבעה, ומשמע מת"י דפנחס יהי' כ"ג אז, וע' יומא ה': לכשיבא אהרן ובניו ומשה עמהן משמע שעיקר יהי' אהרן וצ"ע, וע"ס חומת אנך ושם משמואל:
פסוק יח:
ויקם במנחוח צ"ט. יליף מכאן דאין מורידין בקדש, ובט"ז קנ"ד סק"ז חידש דרק בדחזי לקדושה ראשונה, אבל בדלא חזי עדיף לרדותה לקדושה קלה מלגונזה, ובבכ"ש מגילה כ"ו. השיג עלי' והביא ראי' מיומא י"ב: דבגדי כ"ג לא חזי עוד לקדושה ראשונה, ומע"ז נ"ב: לאו אורחא לאשתמושי בהו הדיוטא, ולט"ז דלא חזי למזבח מותר להוריד, וע' מה שהאריך בזה זקיני ז"ל בשו"ת הרד"ד או"ח מהדו"ב סי' ו', וי"ל שזה פלוג' בזבחים פ"ח. סכין אין משחיזין פגימה ואין גונזין, ולאבא שאול יותר טוב לגונזה מלהשתמש בו קדושה קלה, וע' תפא"י תמורה פ"ה מ"א אות ג', ובנפ"ח קנ"ד ואמ"כ כאן, - ובארעא דרבנן אות שפ"ה כ' הא דמעלין בקדש מדאו' מקרא ויקם היינו בכלי שרת אבל לענין שררה מדרבנן, וז"ש בברכות כ"ח. גמירי מעלין בקדש, ע"ש בגליון וער"מ פ"ד הכ"א מכל"מ, וירו' ברכות פ"ג ה"ג שמעתי שמעלין בקדש, וערש"י מו"ק ה'. גמירי מסיני:
ובמגילה כ"ו. הביא רש"י תוספתא דיליף מכאן דמעלין בקדש דבצלאל עשה ומשה שהי' גדול ממנו מקימו, ולא מורידין ממחתות בקרח שעשה אותם צפוי למזבח, ובגליון הגרי"פ תמה בזה ועל הלבוש באו"ח קנ"ג דג"כ מהפך הילפותא, וכן בחוט המשולש לתשב"ץ ח"ג סי' ל"א, ופלא שבמח"כ לא הביא שגם רש"י הביא התוספתא היפך הגמ' וצ"ע, ובהמדרש והמעשה במלואים דף קל"ה כ' דלכאו"ק על התוספתא דמנ"ל דהקמתו של משה בשביל מעלין בקדש, דלמא רק שחפץ ה' לזכות למשה שיקרא המשכן על שמו, וכסוטה י"ג. דמצוה נקראת ע"ש הגומרה ומשה הי' הגומר, (ועמ"ש בפ' בשלח דף ק"ד.), וי"ל דתנא דתוספתא ר' נחמיה ואי' במדרש תהלים דלכך נקרא בהמ"ק ע"ש דוד אע"פ ששלמה בנאו דדוד הי' המתחיל במחשבת הבנין, הרי דלר"נ המתחיל עיקר, וא"א לומר כטעם הנ"ל שגמרה (וע' מגילה כ"א: בקריאת תורה אי מתחיל עדיף) וע"כ הטעם משום העלאה בקדש, אבל במנחות אפשר דפליג על ר"נ וס"ל דהגומר משובח לכן נאיד מדרשא זו, ויליף ממחתות עש"ה, ויהי' נפק"מ לדינא בסרסראות ושדכנית שלמד בתשו' שב יעקב סי' י"ג מהסתירה דסוטה ומדרש תהלים הנ"ל מי קודם המתחיל או הגומר, ועמש"ל (ל"ח כ"א), וע' בס' משפט שלום חו"מ קפ"ה מזה הרבה, ובס' משנת אליעזר מ"ת תשובה ד', וס' צבא רב דנ"ז:
ובמד"ר נשא פי"ב כל ז' ימי מלואים משה מעמיד המשכן ומפרקו ובח' העמידו ולא פרקו, והק' המפו' דבתוך ז"י הי' שבת ואסור להעמיד ולפרק, וע' ברכת אהרן מאמר י' ור"ל, והדוה"ע כי יתכן לשון כל אם חסר א', ולפמ"ש במד' ורש"י דהקמת משכן ע"י משה הי' בדרך נס ע"ש בפנ"ב, ובשבת אסור רק מלאכה טבעית ולא נסית, ועשו"ת ח"ס ח"ו כ"ט בשם השל"ה בישוב קו' רא"ש פע"פ סי' י"ג אם משה מת בשבת הרי במד' ס"פ וילך אי' דבשבת כתב י"ג ס"ת ואיך כתב בשבת, ותי' שכתב ע"י שם והשבעת הקולמס, ועמ"ש בפ' תצוה (דף רפ"ו:), ועתו"ס מנחות ל'. ד"ה מכאן דבשבת במנחה מת משה, והק' הא כ' בן ק"כ אנכי היום, ודרשי' היום מלאו ימי ושנותי, ואם בשבת מת א"כ כתב בע"ש, ותמוה שכתב על העתיד ע"ש, ובענין זה אי חסר א' שמי' חסרון הארכתי בזה בפרד"י וירא דקכ"א: ושס"א. - ובידי משה שה"ש בפ' לריח שמניך טובים הביא ראי' דיי"ש, ל"ה משקה ממד' שם דשמן עולה על כל המשקים, וביי"ש בחנו שאם נותנין שמן לתוכו השמן אינו צף מלמעלה רק יורד למטה, ואם הוא משקה איך אמרו ששמן עולה על כל המשקים הרי יש משקה א' יי"ש ששמן אינו עולה עליו ע"ש, ע"כ דיי"ש אינו משקה ואין מקדשין בו, אך אי כל יתכן גם כשבצר חדא אין ראי', ועתו"ס כתו' נ"ד. ד"ה לית, ושבת כ"ד: ד"ה ולית, וביצה ל': ד"ה כל, וסנהד' ז'. ד"ה דכ"ע, וברא"ש סוף פסחים סי' מ' כשמגיע לסכום עשיריות פחות א' מונין שלימות ואין משגיחין על חוסר א' כמו ארבעים יכנו ועמ"ש בזה בשו"ת אבני חפץ סי' פ"ה:
ויש להעיר מתוס' שבועות מ"ג. ד"ה אלא כשאין חסר רק מעט מקרי מלאה, וכאן נמי חסר רק א', וג"כ כ' ותמלא הארץ חמס אף דביתו של נח ל"ה בכלל, ובתו"כ ויקרא ט' קמץ ועלה בידו גרגיר מלח פסול דל"ה מילוי, וע' מנחות כ"ז. ומשמע דל' מלא בדיוק, וכן בעדיות פ"א מ"ג מלא הין מים שאובין פוסלין, ואם חסר קורטוב אינו פוסלים, וע' בפ"ו מ"ה ממקואות, ובתו"ח ב"ב דקט"ז:
ובספורני כ' הקמה הי' בדרך נס תחלה יריעות ואח"כ קרשים, ובעשי' תחלה קרשים ואח"כ יריעות עמד"ר פ"נ, אבל הצואה בהר הי' כמו הקמה, קודם יריעות, זז"פ בתרומה (כ"ו ל') והקימות אשר "הראת" בהר:
פסוק יט:
האהל ערה"ז ובשבת צ"ב. המוצא למעלה מי' חייב כו' דכ' עשר אמות אורך הקרש ואמר רב משה פרשו, וק' מנין שמשה הי' גבוה י' אמות שמא עמד על כלים או סולם כאשר פרש אהל, ונ' שפרשה הי' עבודה מה שהתורה כתבה זאת בדיוק, וז"פ בבכורות מ"ד. מי פרשו מ"ר, וק' מה זה שאלה הא מפורש בקרא, אך הפי' של"ה יכולה להעשות ע"י אחר מפני שהי' עבודת משה, ומשה בעצמו פירשו, וכיון שהוא עבודה א"י לעמוד על כסא שאין דרך שירות בכך, וכזבחים כ"ו. נתלה וקבל, ויומא נ"ח., וזבחים ט"ו: ושבת צ"ג: ברש"י ד"ה כהן, וע' סוטה ט"ז., ושבועוח ט"ז: מקדש ומשכן אחד ואין לומר אי אפשר שאני דלא מצינן חילוק זה בדאורייתא, ועתו"ס חולין י"ב. ד"ה פסח, דר"מ רק מדרבנן מחמיר ועמ"ש בשו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' פ"ה:
פסוק יט:
רש"י הן יריעות העזים ע' רש"ש שבת כ"ח. די"ל דדייק כו' אבל הספורני כ' דויקם משה את המשכן דכ' בריש ענינא הכוונה על יריעות תחתונות והוקמו קודם העמדת קרשים אם ע"י שהי' מחזיקים בם באויר, וע"ד נס כדבריהם ז"ל עכ"ל, ואנכי לא ידעתי איפה הם בדברי חז"ל וע"ס ושם טוב שבת כ"ח. מהר"ר שכנא ריטשעוואל ז"ל מווארשא, ומקו"ב ח"ג דף תשמ"א בזה:
פסוק כ:
ויתן את העדות אל הארון, ער"מ סו"ה ס"ת וצוה ליחד לס"ת מקום וכו', ובהג"מ נשאל למה אין משכיבין ס"ת בארון כמו הלוחות, וערדב"ז ח"ג תק"ל דס"ת לקריאה בעינן שיהי' מוכן ומזומן וגם שיהי' פני המתפלל נוכח ס"ת ע"ש עוד, ובדו"ע הביא מברכות כ"ד. מ"ד תבעי' הנחה כס"ת קמ"ל, משמע דבזמן גמרא הי' מונח, ועיו"ד רפ"ט ס"ז דמזוזה צ"ל זקופה ורמ"א כ' שכיבה, ועתו"ס מנחות ל"ג. ד"ה הא:
פסוק כב:
ברש"י עמ"ש בס' טל אורות ביצה דף י"ד:
פסוק כג:
ערך ע' לעיל (ל"ט ל"ו) ובהערות מאדמו"ר מגור שליט"א אות מ"ז:
פסוק כה:
ויעל הנרות עשו"ת אבני נזר או"ח ת"ק דהדלקת המנורה חשוב בכלל קרבן ע"ש, וער"מ פ"ג ה"י מתמומ"ס, ובירחון קול תורה חוב' ב' סי' ל"א:
פסוק כט:
ויעל ערש"י אף ביום ח' שימש משה, ובזבחים י"ט: כל כיור שאין בו לקדש ד' כהנים ממנו אין מקדשין בו שנ' ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו, וכ' רש"י משה ואהרן תרי ובניו תרי שאף משה כהן הי' בז"י מלואים ואע"ג דלא כהני בב"א מיהו קרא להכי מידרש, ובהגהות נוב"י כ' דרש"י סותר משנתו דשם כ' דלא בהני בב"א, ובתורה כ' דביום ח' הקריב משה קרבנות צבור ואהרן קרבנות חובה, ואפ"ל דס"ל כיון שחלוקין בהקרבתן קרבן שקרב זה לא קרב זה לא חשוב כהני בב"א, ול"ה צריך שיעור קידוש ד' כהנים כיון שלא שמשו בשעה א', הי' אפשר ליתן מים בתוך הכיור בין קרבן שהקריב עשה לקרבנות שהקריבו אהרן ובניו, וע' זבחים ק"א: אם משה כהן הי', וע' בדורש לציון דרוש א' ד"ה ואומר אני, ודרוש ג' ד"ה ועכשיו מ"ש בענין זה, ובס' בית יהודה כאן בזה, וע"ע בר"מ פ"ה הי"ג מביאת מקדש וכ"מ, ובתו"ת אות ט' - ותוה"מ תשא (ל' י"ט), ויקרא סי' ר"נ בזה, - ומשנת אליעזר מ"ת דף פ' ע"ג:
וראיתי בשו"ת בית יצחק או"ח סי' ל"ה שהק' בזבחים ק"א: יליף רב דמשה כ"ג הי' וחולק בקדשים דכ' מאיל המלואים למשה הי' למנה, לפמ"ש שם בגמ' לא בבמה לזר וברש"י דבבמה הותר לזר לאכול ק"ק, ולתוס' ע"ז ל"ד. ד"ה במה דבז' מלואים הי' דין משכן כבמה ע"ש, והי' מותר לזר בק"ק ואיך מוכח דמשה הי' כ"ג, ולרש"י י"ל שפי' למנה לשון חלוקה בכהנים ומשמע דלא דייק מלשון חלוקה ולא מדאכל דדלמא גזה"כ הי' אבל צ"ל דעו"ק לתוס' מקרא דורחצו ממנו משה ואהרן ובני' בפ' פקודי, ופרש"י בזבחים י"ט. אע"ג דלא שמשו בב"א מ"מ קרא להכי מידרש, וס"ל דלא שימש משה רק בז' מלואים' ולהמבואר בסוף זבחים דבמה א"צ לקדש א"כ למה רחץ משה בז' מלואים כיון דדינו כבמה, אך רש"י פקודי לא פי' כן וכמשה"ק הנ"ב, וי"ל דבחומש קאי למ"ד דשימש כל מ' שנה בכ"ג לכן פי' בח' למלואים השוו כולם, אבל למ"ד דל"ה כ"ג לא שימש רק בז' ובגמ' פירש כהך מ"ד, וזה לא כמזרחי פקודי דדוקא בח' שימש ולא אח"כ דזה לא כמאן:
ולפ"ז א"ש נמי תוס' דקאי למ"ד דשימש כל מ' שנה ורחצו קאי בח' למלואים, וי"ל דבז' למלואים הי' למשכן דין במה, אמנם יש לומר דל"ה למשה דין כ"ג ורק בז' שימש, ובז' הי' למשכן דין במה, א"כ ורחצו איך מוקי לה דבח' לא שימש ובז' ל"ב רחיצה, וע"כ למ"ד לא שימש רק בז' ל"ה למשכן דין במה, וא"ש הקו' דגמ' הוכיח דמשה הי' כ"ג כל מ' שנה מדכ' למנה, דאי"ל דאכל משום דהי' למשכן דין במה דאס"ד דל"ה כ"ג ולא שימש רק בז' ע"כ ל"ה למשכן במה מורחצו. וממ"נ מוכח שהי' כ"ג וער"מ כ"ה הי"ג מביאת מקדש, ובס' משנת אליעזר מ"ת דף פ' ובעקדה שמינו שער נ"ט כ' טעם ושרפו את שעיר החטאת לפי שהי לאהרן שיתוף בחטא ההוא אשר נקרב עלי' שאין ראוי' לאכול ממנה, והנה לפנינו דברי הש"ס זבחים ק"כ: דכהן דמייתי חטאת יפה כחו כחטאתו ועבודתו ועורו שלו, ע"ש ברש"י ד"ה ומה במקום שיפה כחו כחטאמ ע"ש, וע"ע בחת"ס או"ח קע"ג, ומ"ש בדברי' בשו"ת בנין דוד סי' א' אות ד' ובמפתחית שם בזה:
פסוק ל:
מים תיב"ע מיין חיין לקידוש ולא פסקינן ולא סריין כל יומיא, ובהדו"ע הק' למה לא נחשב זאת בין הנסים שנעשו במקדש באבות פ"ה מ"ח שלא הסריח המים בכיור, וי"ל דניסי דקביעי לא חשוב כמו דלא חשוב עוד נסים שהי' אז כדאי' ביומא כ"א: ובפי' על ת"י הק' דמי כיור נפסלין בלינה בזבחים כ'. וער"מ פ"ג הי"ח מבהב"ח וראב"ד וכ"מ, וי"ל דמ"ש התרגום לא פסקו אין הפשט שנשארו תמיד שם ולא נתנו מים אחרים רק שלא הוריקו לגמרי הכיור ורק נתנו תמיד מים חדשים, כזבחים ס"א: דאש שירד משמים בימי משה לא נסתלק אלא בימי שלמה, ומ"מ בכל יום נתנו עצים חדשים להביא מן ההדיוט ביומא כ"א: ומעט מים שבכיור אף שנפסל בלינה נתבטל, ועתו"ס זבחים ע"ט: ד"ה תנן אך מ"ש בת' מים חיים זה שלא כהלכתא בזבחים כ"ב: ר,"א מי מעין חי', וחכ"א שאר מימות הן והלכה כחכמים, עתו"ס סוטה ט"ו: ד"ה ומה, ור"מ פ"ה הי"ב מביאת המקדש וצ"ע וע' אריכות בס' משנת אליעזר מ"ת בתשובה ב' דף צ"ט:
ואגב אעלה בענין מי"ח בזבה בבכורות נ"ה: וסנהד' פ"ז כ' רש"י דבעי, ובשבת ס"ה: כ' דא"צ ובסתירות רש"י עמ"ש בשו"ת שאילת יעבץ ח"א פ"ה, ורש"ש וחלק שלמה סנהד' וע' אשכול ה' מקואות, ס' המנהיג ה' נדה סי' קי"ט, ברמב"ן מצורע (ט"ו י"א) ורד"ק זכריה (י"ג א') כ' ג"כ דבעי, וע"ע בירו' שקלים פ"ו ה"ב ובגליון הש"ס שם, או"ז ה' נדה שנ"ט, ס' יריאים קצ"ד. מל"מ פ"א ה"ה ממקואות, חת"ס יו"ד קצ"ד, וסוס"י רי"ג, שו"מ תליתאה ח"ב צ"ב ובס' נס לשושנים האריך בזה.
פסוק לא:
תיב"ע בנטלא עמ"ש שזה בפ' תשא דף שי"ד:
פסוק לה:
ולא ערש"י וראיתי דאפ"ל תיבת ולא יכול כמו לא תוכל לאכול בשעריך (ראה י"ב י"ז) שפרש"י אינך רשאי, כן כאן עד שלא הוקם המשכן הי' יכול לבוא בכל פעם שרצה אבל כשהקים ושכן עלי' הענן ל"ה רשאי לבוא עד שקרא לו כמ"ש בריש ויקרא ובזמן עבודה הי' יכול לבוא בכל הזמן, רק בלא זמן עבודה ל"ה רשאי עד שקרא לו ה' וזה הי' נתינת רשות - ובס' שער שמעון על ביצה ה': בגמ' מכדי כ' אל מול ההר ההוא במשוך היובל למ"ל, וברש"י והרי לא נסתלקה השכינה עד א' בחדש ועד כ' באייר שנעלה הענן כו'. ובצל"ח הניח בצ"ע דסותר תכ"ד שכ' עד א' בניסן ואח"כ עד כ' באייר, וגם באמת בכ' נעלה הענן מעל המשכן, וגם בתענית כ"א: כ' רש"י דבא' הותרו לעלות, וי"ל לרש"י פקודי דפסוקים סותרים, ורק כ"ז שהי' עלי' הענן ל"ה יכול לבוא, נסתלק הענן נכנס ומדבר, נמצא אף דביום שהוקם המשכן בא' בניסן נסתלקה שכינה מהר ושכנה במשכן, אך לעת שהי' צריך לדבר עם משה נסתלק השכינה מאה"מ ואז ודאי שכנה על ההר, וערש"י בהעלותך (י' י"א) נמצאת א"א שעשו בחורב י"ב חדשים חסר י' ימים, ולפ"ז בשעת הסילוק מהר אל אה"מ הותרו לעלות בהר וכשדיברה עם משה אז נעלה הענן ממשכן ושכנה בהר היו אסורים ועד כ' באייר כשנסעו הי' סילוק לגמרי מן ההר:
ובס חכמת מנוח כ' בפשט רש"י ועד כ' באייר, כלומר או עד כ' באייר, דרש"י מסופק אימתי נסתלקה השכינה אם בר"ח ניסן שאז שרתה במשכן לבד, או אם שרתה גם בהר סיני עד שנעלה הענן מעל המשכן ונסעו ישראל משם, וע' ס' מנחם משיב נפש על ביצה מ"ש בזה:
פסוק לח:
כי לנעץ סוף הפרשה לפ' שמות ראיתי בזה קצת עם הוספה ממני, בפי' הקרא בשלח (י"ג כ"א) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד הענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד האש להאיר להם ללכת יומם ולילה, עפמ"ש בברכות נ"ד. כשם שמברכין על הטובה כן מברכין על הרעה, דאותו שם הרחמים בעצמו הוא אחד, כמ"ש בתהלים (קט"ז י"ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא היינו רחמים, וכמו כן כ' בצרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ג"כ שם הוי' שהוא רחמים, ובכל עת הן בעת טוב והן בעת רעה ח"ו יתחזק עצמו בה' הרחמים, להאמין כי חסדי ה' לא תמנו, וז"ש וה' הולך לפניהם יומם היינו אותו השם הרחמים שהי' עמהם בעת הטובה ונחתם הדרך, הוא עמהם לילה היינו בעת צרתם וגלותם, יומם ולילה, עת הטוב המרומז ביום, וחשך גלות המכונה לילה, ובתמיד ל"ב: כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, הצלחה נקרא יום, וצרות לילה, ואם עוסק בתורה בעת גלות שכינה כנגדו, ולא ימוש עמוד הענן יום, ועמוד האש לילה, בעת הצלחה צריך לזכור כי יש עננים, ובעת צרה לא יתיאש ויהי' לו אמונה שעוד יאיר לו הצלחה, וז"פ כי ענן ה' על המשכן יומם בעת הצלחה, מתיירא שלא יחשוך בענן, ועמוד האש לילה, בעת חשכת לילה יבטח בה', זה יהי' תמיד לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם בגלות:
וסיום הפרשה אחרי שמסיים כל עבודת המשכן והי' תיקון על מעשה עגל, והי' עדות שנמחל עונם, ובבינה לעתים דרוש ס"ט כ' דהתיקון הי' בג' עקרים מה שחטאו נגד מציאת השם, ותורה משמים, ושכר ועונש, כ"ז תיקנו בעשיית משכן, ארון מרמז על תורה מה"ש, ושלחן על השגחה פרטיות ושכר ועונש, ומנורה על מציאת השם ואור פני מלך חיים ע"ש, ואחר כ"ז זכו להשראת השכינה ומסיים כי ענן ה' וגו' זו מדת הרחמים היה ויהיה על המשכן זו כלל ישראל, כמ"ש האלשך עה"פ תרומה (כ"ה ח') ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דכלל ישראל מדור לשכינה, וזה לעיני כל ישראל בכל מסעיהם ר"ל בכל הזמנים, הן בארץ זבת חלב ודבש בעת שקרן הצלחה זורח עליהם, והן בארץ גלותם עת שוקעת שמש, לא יתייאשו, ויהי' נגדם דבור אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ר"ל כי אף שם אלקים הוא רחמים כי הוציא מאמ"צ, וזה ואלה שמות בנ"י וגו', אף שמתחלה היה הגזרה קשה מה שירד יוסף ואחיו למצרים, עכ"ז אח"כ ראו שהי' לטובה ויצאו ברכוש גדול, וזהו ואלה שמות וגו' את יעקב, מעשה אבות סימן לבנים, כמו באבות הי' תחילתן יסורין וסופן שלוה, אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה, כן אתם אל תתייאשו מן הגאולה וחירות, וענן ה' על המשכן יומם וגו', כל זה יהי' לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם שיאמינו בה' שאחריתם ישגה מאד, ויזכו לגאולה שלימה וקרובה במהרה בימינו אכי"ד: