פסוק ב:דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. פֵּרֵט ״כָּל עֲדַת״, כִּי אֵין עֵדָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה וְאֵין דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, עַל כֵּן אָמַר כָּאן ״דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, אֶל כָּל עֵדָה וְעֵדָה שֶׁיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים, עַל יְדֵי שֶׁהֵם מֻתָּרִים לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֲשֶׁר בּוֹ מַקְדִּישִׁים שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי קָדוֹשׁ אָנִי״.
פסוק ב:וְהִקְדִּים לְפָרָשָׁה זוֹ עִנְיַן קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, כִּי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״, כָּךְ בְּפָרָשָׁה זוֹ נִרְמָז כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כִּדְאָמַר רַבִּי לֵוִי (עיין בויק״ר כד ה), עַל כֵּן הִקְדִּים הַקְּדֻשָּׁה לְחַבֵּב עֲלֵיהֶם הַמִּצְווֹת לוֹמַר שֶׁעַל יְדֵיהֶם יִזְכּוּ לְמַעֲלַת הַקְּדֻשָּׁה. וְאַל תֹּאמַר שֶׁהַקְּדֻשָּׁה מִלְּתָא זוּטַרְתָּא הִיא, ״כִּי קָדוֹשׁ אָנִי״, הַקָּטֹן בְּעֵינֵיכֶם לְדַמּוֹת הַצּוּרָה לְיוֹצְרָהּ כִּבְיָכוֹל? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ויק״ר כד ו): כָּל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא גָּדֵר עֶרְוָה שָׁם תִּמְצָא קְדֻשָּׁה. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁלְּשׁוֹן ״גָּדֵר״ מוֹרֶה עַל הַדָּבָר הַמֻּתָּר מִצַּד הַדִּין וְעוֹשִׂין סְיָג וְגָדֵר לְהִתְרַחֵק מִן הָאִסּוּר. עַל כֵּן אָמְרוּ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גָּדֵר עֶרְוָה שָׁם תִּמְצָא קְדֻשָּׁה, כִּי כָל קְדֻשָּׁה הַיְינוּ אַף בַּדָּבָר הַמֻּתָּר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ראה קב): קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ. וּקְדֻשַּׁת הַנָּזִיר יוֹכִיחַ. עַל כֵּן אָמְרוּ בְּמָקוֹם שֶׁנִּזְכָּר גָּדֵר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה. וְכֵן בְּמַתַּן תּוֹרָה, ״אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה״, דְּהַיְינוּ בַּמֻּתָּר לָהֶם, עַל כֵּן קְרָאָם ״גּוֹי קָדוֹשׁ״. וְכֵן כָּאן נֶאֱמַר ״לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה״, קְרִיבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְהוּא גָּדֵר וְסְיָג לָעֶרְוָה. וְכֵן אִשָּׁה זוֹנָה וַחֲלָלָה מִדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לְיִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ גָּדֵר וּסְיָג לֶאֱסוֹר לוֹ אַף הַמֻּתָּר לְיִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְקַדְּשׁוֹ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה.
פסוק ב:וּמַה שֶּׁאָמַר ״קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ״, יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ לְשׁוֹן צִוּוּי, וּלְשׁוֹן הוֹדָעַת הָעִנְיָן, כְּמוֹ ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״ שֶׁהוּא הוֹדָעַת הָעִנְיָן, כָּךְ הוֹדִיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל הַגְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ קְדוֹשִׁים לֵאלֹהֵיהֶם.
פסוק ג:אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁאִם יֹאמַר לְךָ אָבִיךָ חַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אַל תִּשְׁמַע לוֹ. וּבְפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל פֵּרַשׁ רַשִׁ״י מִדְּהִקְדִּים שְׁמִירַת שַׁבָּת לְבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן דּוֹחֶה שַׁבָּת, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁהַמֻּקְדֶּמֶת דָּחֵי לַמְאֻחֶרֶת. שָׁאנֵי הָכָא שֶׁהִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו״, וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים ״תִּירָאוּ״, ״תִּשְׁמֹרוּ״, בִּשְׁלָמָא ״תִּירָאוּ״ קָאֵי עַל אִישׁ וְאִשָּׁה כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, אֲבָל אֵצֶל הַשַּׁבָּת לָמָּה אָמַר ״תִּשְׁמֹרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, מַה לִּי אִישׁ מַה לִּי אִשָּׁה? אֶלָּא וַדַּאי ״תִּשְׁמֹרוּ״ קָאֵי עַל הַבֵּן וְהָאָב, לוֹמַר לְךָ שֶׁאַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי.
פסוק ג:וּמַה שֶּׁפֵּרֵט הַשַּׁבָּת יוֹתֵר מִכָּל מִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה, לְפִי שֶׁטַּעַם שֶׁל מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם הוּא שֶׁרָאוּי לַחֲלוֹק כָּבוֹד לְמִי שֶׁהוֹצִיאוֹ לְאוֹר הַהֲוָיָה, הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָנֶךָ וְהוּא עָשְׂךָ, וְאֵיךְ לֹא תַּחֲלוֹק כָּבוֹד לְמִי שֶׁהִמְצִיאֲךָ, כִּי זוּלָתוֹ לֹא הָיָה לְךָ מְצִיאוּת כְּלָל? וְהַשַּׁבָּת מוֹרָה עַל כִּבּוּד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מוֹרֶה עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְשֶׁהִמְצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹר הַהֲוָיָה אוֹתְךָ וְאֶת אָבִיךָ. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָבִיךָ חַלֵּל הַשַּׁבָּת כְּדֵי לָטַעַת בְּלִבְּךָ שֶׁהָעוֹלָם קַדְמוֹן וּבִלְתִּי מְחֻדָּשׁ, כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִין שֶׁאֵין לְךָ שׁוּם אָב אַחֵר זוּלָתוֹ, וְיֹאמַר כָּל זֶה לְפַתּוֹתְךָ שֶׁתְּבַטֵּל רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, לֹא תֹאבֶה וְלֹא תִשְׁמַע לוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת הוּא יִתְבָּרַךְ אָב לְכֻלָּנוּ, וְחַיָּב אַתָּה לְבַטֵּל רְצוֹן אָבִיךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדוֹ. אֲבָל אִם יֹאמַר לְךָ אָבִיךָ לַעֲבוֹר עֲבֵרָה אַחֶרֶת, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא תִשְׁמַע לוֹ כָּל זְמַן שֶׁרֹאשׁ נִזְרְךָ קַיָּם וְאַתָּה מְשַׁמֵּר הַשַּׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ וּמַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, וְעַל זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ לְצַוּוֹתְךָ, זוּלַת אִם יָבוֹא לַחֲלוֹק עַל הַשּׁוֹרֶשׁ מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, עַל זֶה אַתָּה צָרִיךְ זֵרוּז בְּיוֹתֵר. וְעַל כֵּן מָצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת סְמִיכַת הַשַּׁבָּת לְמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, כִּי גַּם הַשַּׁבָּת מוֹרָה עַל כִּבּוּד הָאָב רִאשׁוֹן לְכָל נוֹצָר. וְיִכְלוֹל הַסְּמִיכוּת עוֹד שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין אֲשֶׁר בָּאָדָם: אָב וָאֵם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
פסוק ג:וּמַה שֶּׁמַּקְדִּים בְּמוֹרָא אִמּוֹ לְאָבִיו, וּבְכִבּוּד הִקְדִּים אָב לְאֵם, לְפִי שֶׁגַּם הָאִישׁ חַיָּב בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סב:) לְעוֹלָם יְכַבֵּד אָדָם אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ. סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁאֵין כָּל כָּךְ קְפֵידָא אִם תָּקֵל בִּכְבוֹדוֹ, שֶׁהֲרֵי גַּם הָאָב חַיָּב בִּכְבוֹד אִמְּךָ, עַל כֵּן הִקְדִּים הָאָב לוֹמַר לְךָ שֶׁכְּבוֹדוֹ יִהְיֶה גָּדוֹל עָלֶיךָ כִּכְבוֹד הָאֵם, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיכֶם חַיָּבִים בִּכְבוֹד הָאֵם. וּבְמוֹרָא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֵימַת בַּעְלָהּ עָלֶיהָ, סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁמּוֹרָאָהּ אֵין בּוֹ כָּל כָּךְ קְפֵידָא, עַל כָּךְ הִקְדִּים הָאֵם לוֹמַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים מוֹרָאָהּ עָלֶיךָ.
פסוק ד:אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים. אַחַר שֶׁהִזְהִיר עַל מוֹרָא שְׁלֹשָׁה מוֹלִידָיו, בָּא לְמַעֵט הָאֱלִילִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ב כז): ״אוֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ״, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין שׁוּתָּפִין בִּיצִירָתְךָ כִּי אִם שְׁלֹשָׁה אֵלּוּ וְלֹא יוֹתֵר. וְסָמַךְ לָזֶה ״וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים״, לְפִי שֶׁאָמַר ״אַל תִּפְנוּ״, וּסְתָם פְּנִיָּה הִיא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ״ (דברים ל יז), ״אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה״ (שם כט יז), כִּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יד ה) ״לְמַעַן תְּפוֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה זָרָה תְּלוּיָה בְּלֵב הַמַּאֲמִין, וְלֹא מָצִינוּ בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת כְּמוֹ הַמַּעֲשֶׂה כִּי אִם בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבְקָרְבָּן, שֶׁאִם חִשֵּׁב בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה לְאָכְלוֹ חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה. עַל כֵּן סָמַךְ מִצְוַת ״אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים״, הַמְדַבֶּרֶת בִּפְנִיָּה שֶׁבַּלֵּב, אֶל מִצְוַת ״וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה׳ לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״, פֵּרַשׁ רַשִׁ״י שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל, כִּי בְּכָל הַתּוֹרָה דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים, חוּץ מִשְּׁנַיִם אֵלּוּ.
פסוק ד:וּמַה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (זבחים מז.) מִכָּאן לְמִתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁפָּסוּל, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לִשְׁחוֹט, בָּזֶה נוּכַל לְיַשֵּׁב הַסְּמִיכוּת שֶׁל ״וּבְקֻצְרְכֶם קְצִיר אַרְצְכֶם״ וְגוֹ׳, לוֹמַר לְךָ שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה כַּוָּנָה, וְהִיא הַצְּדָקָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא (כד יט) בְּפָסוּק ״וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה וְגוֹ׳ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה׳״, פֵּרַשׁ רַשִׁ״י: וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּאת לְיָדוֹ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, אֱמוֹר מֵעַתָּה, נָפְלָה סֶלַע מִיָּדוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וּמִתְפַּרְנֵס בָּהּ, הֲרֵי הוּא מִתְבָּרֵךְ עָלֶיהָ. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר (משלי כא ג): ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״, כִּי הַזֶּבַח צָרִיךְ כַּוָּנָה וְהַצְּדָקָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן.
פסוק ד:וּמַה שֶּׁכָּתַב ״וּבְקֻצְרְכֶם״ לְשׁוֹן רַבִּים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ״ לְשׁוֹן יָחִיד, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲפִלּוּ בִּזְמַן קְצִירָה שֶׁרַבִּים קוֹצְרִים, אַל תְּדַמֶּה בְּנַפְשְׁךָ לֵאמֹר יָכוֹל הֶעָנִי לְהִתְפַּרְנֵס מִשָּׂדוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, אַף אִם לֹא אַנִּיחַ לָהֶם לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא תְכַלֶּה״ וְ״לֹא תְלַקֵּט״, הַחוֹב מוּטָל עַל כָּל יָחִיד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְטוֹר אֶת עַצְמוֹ בְּשֶׁל אֲחֵרִים. וְרָמַז עוֹד בִּלְשׁוֹן יָחִיד זֶה, שֶׁהַצְּדָקָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בַּסֵּתֶר שֶׁלֹּא יִוָּדַע לְשׁוּם אָדָם כִּי אִם לַנּוֹתֵן וּמְקַבֵּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהַקּוֹצְרִים רַבִּים, עַל כֵּן אָמַר ״וּבְקֻצְרְכֶם״, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵין הַחוֹב כִּי אִם עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לֹא תְכַלֶּה״. כָּךְ נִרְאֶה בְּעֵינַי קִשּׁוּר פְּסוּקִים אֵלּוּ.
פסוק ד:וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד, בְּעִנְיַן סְמִיכוּת ״לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״ לְפָסוּק ״אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים״, שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בִּזְבִיחָתָהּ אֶל ה׳ כְּמִנְהַג עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵינָן זוֹבְחִים כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁהֵם מְקַבְּלִים הַטּוֹבָה וְתוֹלִין בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חבקוק א טז): ״עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ, כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִיאָה״. וְאֵין זֶה זְבִיחָה לְרָצוֹן, כִּי אִם מֵהֶכְרֵחַ קַבָּלַת הַטּוֹבוֹת. אָמְנָם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳, כִּי אִם לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ, כְּאִלּוּ אֵין לָכֶם שׁוּם סִבָּה הַמַּכְרַחַת אֶתְכֶם עַל הַזְּבִיחָה, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם שׁוּם כַּוָּנָה זָרָה, כִּי אִם תִּתְכַּוְּנוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְכָל מַחֲשָׁבָה זָרָה נִקְרֵאת חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, כִּי אֵין זֶה מְקוֹמוֹ וּזְמַנּוֹ, וְנִקְרָא מִתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה עַל הַזְּבִיחָה. וְדָבָר זֶה בָּרוּר לַמְבִינִים וְקָרוֹב לִשְׁמוֹעַ.
פסוק יא:לֹא תִּגְנֹבוּ וְגוֹ׳. בְּגוֹנֵב מָמוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר״, לוֹמַר שֶׁאִם גָּנַבְתָּ סוֹפְךָ לְכַחֵשׁ, וְאִם כִּחַשְׁתָּ סוֹפְךָ לְהִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר. וַהֲרֵי אֵין נִשְׁבָּעִין עַל כְּפִירַת קַרְקָעוֹת וַעֲבָדִים, אֶלָּא וַדַּאי בְּגוֹנֵב מָמוֹן הוּא מְדַבֵּר. וּלְכָךְ הִזְכִּיר לְשׁוֹן רַבִּים לְהַזְהִיר גַּם אֶת הַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב, כִּי גַּם הוּא שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ, כִּי סְתָם מָמוֹן יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי חֲלֻקָּה. אֲבָל גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִסְתָּמָא אֵין בּוֹ כְּדֵי חֲלֻקָּה, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹמֵד לִמְכּוֹר, שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא קוֹנִים. עַל כֵּן עַל הָרֹב שֶׁאֵין שְׁנַיִם מִשְׁתַּתְּפִים בִּגְנֵבַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, עַל כֵּן נֶאֱמַר בּוֹ (שמות כ יג): ״לֹא תִּגְנֹב״. וְכֵן ״לֹא תַעֲשֹׁק״ מְדַבֵּר בְּהַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל, וְאֵין שְׁנַיִם שׂוֹכְרִים פּוֹעֵל אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לֹא תַעֲשֹׁק״ לְשׁוֹן יָחִיד. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל״, וְאֵצֶל הַגַּנָּב לֹא הִזְכִּיר ״רֵעֲךָ״, לְפִי שֶׁכָּל גַּנָּב גּוֹנֵב גַּם דַּעַת עֶלְיוֹנָה וְעוֹשֶׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה כִּבְיָכוֹל, וְאִם כֵּן לֹא מֵרֵעֵהוּ לְבַד הוּא גּוֹנֵב. אֲבָל הַגַּזְלָן אֵינוֹ עוֹשֵׁק כִּי אִם לְרֵעֵהוּ.
פסוק יד:לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י הוּא הַדִּין לְכָל אָדָם, וְנָקַט חֵרֵשׁ לוֹמַר לְךָ מַה חֵרֵשׁ מְיֻחָד שֶׁהוּא בַּחַיִּים כוּ׳. וְיֵשׁ לִתֵּן טַעַם לָמָּה נָקַט חֵרֵשׁ דַּוְקָא, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רז״ל (ב״ק פה:): סִמֵּא עֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ, חֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ. וּלְהַנָּחָה זוֹ יֵשׁ מָקוֹם לִטְעוֹת וְלוֹמַר שֶׁחֵרֵשׁ חָשׁוּב כְּמֵת וְאֵינוֹ חַיָּב עַל קִלְלָתוֹ, וּמִכְּלַל זֶה אַתָּה לָמֵד שֶׁעַל קִלְלַת הַמֵּת הוּא פָּטוּר, וְהַחֵרֵשׁ כְּחַי לְעִנְיַן הַמְקַלְּלוֹ. וְאֵין לוֹמַר שֶׁמָּא כַּוָּנַת הַכָּתוּב לְחַיֵּב הַמְקַלֵּל הַמֵּת דּוּגְמַת הַחֵרֵשׁ הֶחָשׁוּב כְּמֵת, דְּאִם כֵּן הוּא לִשְׁתּוֹק הַכָּתוּב וְלֹא יֹאמַר ״לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ״, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִן ״בְּעַמְּךָ לֹא תָאֹר״ (שמות כב כז) שֶׁהַכֹּל בִּכְלָל, בֵּין חַי בֵּין מֵת, כִּי מֵהֵיכָא תֵּיתֵי לְחַלֵּק. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמִּדִּין תּוֹרָה הַמְקַלֵּל אֶת הַמֵּת פָּטוּר, וְסָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁגַּם הַחֵרֵשׁ בִּכְלַל מֵת, שֶׁהֲרֵי חֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ, כִּי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיָה כָּל מְצִיאָתוֹ לְאֶפֶס וָאַיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ״ וְכָל דִּכְוָתֵיהּ שֶׁהוּא בַּחַיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁחָשׁוּב כְּמֵת, כְּאוֹתָן אַרְבָּעָה הַחֲשׁוּבִים כְּמֵתִים שֶׁמָּנוּ רז״ל (נדרים סד:), עַל כֻּלָּם הוּא חַיָּב.
פסוק יד:וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לֹא תִּתֵּן עֵצָה כוּ׳, כִּי אֵין לְפָרֵשׁ עִוֵּר מַמָּשׁ וּמִכְשׁוֹל מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ״ וְזֶה מְדַבֵּר בְּדָבָר הַמָּסוּר לַלֵּב דַּוְקָא.
פסוק טו:לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט. לָשׁוֹן זֶה נֶאֱמַר גַּם בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה: ״לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה״, וְנִרְאֶה שֶׁבֵּאוּר שְׁנֵיהֶם אֶחָד הוּא, וְזֶה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עָוֶל שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת וּבְמִשְׁפָּט, רְצוֹנִי לוֹמַר הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט הוּא וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁכָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת, וּמִכָּל מָקוֹם הָעִנְיָן עָוֶל. וְהָא כֵּיצַד, זֶהוּ שֶׁבֵּאֵר הָעִנְיָן וְאָמַר: ״לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁלֹּא תֹאמַר, עָנִי הוּא וְהֶעָשִׁיר חַיָּב לְפַרְנְסוֹ, אֲזַכֶּנּוּ בַּדִּין וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת. וְעִנְיָן זֶה בֶּאֱמֶת הוּא רָאוּי וּמְחֻיָּב, שֶׁהֲרֵי וַדַּאי הֶעָשִׁיר חַיָּב לְפַרְנְסוֹ וַהֲרֵי הָעִנְיָן בְּמִשְׁפָּט הוּא, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הוּא עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, כִּי בְּמִלַּת בַּמִּשְׁפָּט מִעֵט הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, רְצוֹנִי לוֹמַר בְּמָקוֹם אַחֵר אֵין זֶה עָוֶל, כִּי וַדַּאי חַיָּב זֶה לְפַרְנְסוֹ וְיֵשׁ לְהוֹצִיא מִיַּד הֶעָשִׁיר כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל הֶעָנִי, אֲבָל בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט הוּא עָוֶל, כִּי אֵין לְשַׁנּוֹת בַּעֲבוּר זֶה שׁוּרַת הַמִּשְׁפָּט, אֶלָּא הַמִּשְׁפָּט יַעֲשֶׂה דַרְכּוֹ וּבִזְמַן אַחֵר יְחַיֵּב אֶת הֶעָשִׁיר לְפַרְנְסוֹ. וְכֵן בְּסָמוּךְ בְּעִנְיַן הַמִּדָּה וּמִשְׁקָל, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה בְּמִשְׁפָּט וּמִכָּל מָקוֹם הָעִנְיָן עָוֶל. הָא כֵּיצַד, כִּי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמַּקְטִין מִדָּתוֹ וְנוֹתֵן אוֹתָהּ בְּזוֹל יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קוֹפְצִים, כִּי יַחְשְׁבוּ שֶׁהוּא מוֹכֵר בְּזוֹל וְאֵינָן יוֹדְעִין שֶׁהִקְטִין מִדָּתוֹ, וְכְפִי הָאֱמֶת הוּא עוֹשֶׂה בְּמִשְׁפָּט כֵּן, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ גּוֹזֵל הַבְּרִיּוֹת כְּלוּם, וּמִכָּל מָקוֹם הוּא עָוֶל אַחַר שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן דֶּרֶךְ רַמָּאוּת וּמְסַבֵּב שֶׁאֲחֵרִים אֵין לָהֶם קוֹנִים, וְכָל דּוּגְמָתוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַד מִשְׁפָּט וְצַד עָוֶל הַכֹּל בִּכְלָל.
פסוק טו:וּמִדְּקָאָמַר כָּאן ״לֹא תַעֲשׂוּ״, נִרְאֶה לִי שֶׁאֵין זֶה מְדַבֵּר בְּהַטָּיַת מִשְׁפָּט, שֶׁהֲרֵי הוּא לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יַתִּיר לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁאוֹסֵר לַאֲחֵרִים, כִּי כָּל דַּיָּנָא דְּמַפְּקִין מִנֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִינָא לָאו דַּיָּנָא הוּא (ב״ב נח:), אַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטוֹ הוּא אֲפִלּוּ שׂוֹרֵף גְּדִישׁוֹ כוּ׳ (עיין ספרי דברים א יז), מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בּוֹ רֶמֶז גַּם עַל הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה מְנֻקֶּה מִכָּל מוּם וָעָוֶל, וְאַחַר כָּךְ יִקְשֹׁט אֲחֵרִים, כְּמַעֲשֶׂה שֶׁל הַהוּא שֶׁקָּצַץ אִילָנוֹ הַנּוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים בַּלַּיְלָה תְּחִלָּה (ירושלמי ב״ב פ״ב הל׳ יא). לְכָךְ נֶאֱמַר אֶל הַדַּיָּנִים, לֹא תַעֲשׂוּ אַתֶּם הַדָּבָר שֶׁאַתֶּם פּוֹסְקִים בַּמִּשְׁפָּט, כִּי הוּא עָוֶל. וְאוּלַי שֶׁלָּזֶה כִּוֵּן רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁהַדַּיָּן הַמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין קָרוּי עַוָּל שָׂנוּי כוּ׳, לְשׁוֹן קִלְקוּל מוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּמַטֶּה דִין, כִּי אִם בִּמְקַלְקֵל הַדִּין הַיָּשָׁר, כִּי בִּזְמַן שֶׁהוּא אֵינוֹ מְקַיֵּם מַה שֶּׁפּוֹסֵק לַאֲחֵרִים הֲרֵי הוּא מְקַלְקֵל הַדִּין, שֶׁרַבִּים קוֹרְאִים תִּגָּר עַל הַדִּין וְאֵינָן רוֹצִין לְקַיְּמוֹ מִצַּד שֶׁתּוֹלִין עַצְמָם בַּדַּיָּן. וְעַל כֵּן מֵבִיא רַשִׁ״י לִרְאָיָה מִן פָּסוּק ״כִּי תוֹעֲבַת ה׳ וְגוֹ׳ כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל״ הַנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת מִשְׁקָלוֹת (דברים כה טז), וְשָׁם נֶאֱמַר: ״לֹא יִהְיֶה בְכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה״ (שם כה יג), וְהוּא שֶׁשּׁוֹקֵל לַאֲחֵרִים בִּקְטַנָּה וּלְעַצְמוֹ בִּגְדוֹלָה, וְזֶה דוּגְמַת הַדַּיָּן הַמַּתִּיר לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁאוֹסֵר לַאֲחֵרִים. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא פָּסוּק ״וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״ (שם ז כו), כִּי הַדַּיָּן דְּמַפְּקִין מִנֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין הוּא הַמֵּבִיא תּוֹעֵבָה אֶל בֵּיתוֹ, מַה שֶּׁהוּא פּוֹסֵק לַאֲחֵרִים תּוֹעֵבָה, הוּא מֵבִיא אֶל בֵּיתוֹ. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וּבָרוּר וְעִנְיָן יָקָר.
פסוק טו:בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וְכִי דַּוְקָא לַעֲמִיתוֹ יִשְׁפֹּט בְּצֶדֶק וְלֹא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ עֲמִיתוֹ? וְאוּלַי מֵהֶכְרֵחַ קֻשְׁיָא זוֹ לָמְדוּ מִכָּאן: הֱוֵי דָן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת (שבועות ל), אֲבָל הָרָשָׁע אֵין לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת וְאוֹקֵי גַּבְרָא אַחֶזְקָתֵיהּ. וְאִם בְּמִשְׁפָּט מַמָּשׁ הוּא מְדַבֵּר, נִרְאֶה לִי שֶׁנּוֹתֵן עֵצָה לַדַּיָּן הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִשְׁפָּט לָזֶה וּצְדָקָה לָזֶה (סנהדרין ו:), לֹא יַעֲשֶׂה כֵן כִּי אִם לַעֲמִיתוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוָה, וְלֹא לְמִי שֶׁאֵינוֹ כָּרוּךְ אֶצְלוֹ, כִּי שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא בֵּינֵיהֶם.
פסוק טו:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל זֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד וְאָמַר, ״עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי״ (תהלים קיט קכא), הֵם עוֹשֵׂי הַקְּנוּנְיָא שֶׁקָּרָא ״עוֹשְׁקָי״. וְכֵן ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״, הַיְינוּ דַּוְקָא בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמֶּךָ, אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלוֹקֶת (ירושלמי פאה פ״א ה״א), וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע זֶה לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן הֲרֵי הוּא עוֹבֵר בְּ״לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ״, שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ כוּ׳, כִּי כֵן הַדָּבָר הַזֶּה, לְכָךְ נִסְמְכוּ פְּסוּקִים הַלָּלוּ.
פסוק יז:הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. דַּוְקָא עֲמִיתְךָ בְּמִצְוֹת תּוֹכִיחַ לְאַפּוּקֵי שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין תּוֹכֵחָה וְהֵם רְשָׁעִים, כְּסִילִים, לֵצִים, וְסִימָנְךָ רְכִ״ל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט ח): ״אַל תּוֹכַח לֵץ״, וּכְתִיב (שם כג ט): ״בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר״, וּכְתִיב (שם ט ז): ״וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ״. כִּי כָל הוֹלֵךְ רָכִיל שָׂמֵחַ לְאֵיד, וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה דְּבַר עֶרְוָה בַּחֲבֵרוֹ לְעוֹלָם אֵינוֹ מוֹכִיחוֹ לַהֲשִׁיבוֹ מִדַּרְכּוֹ אֶלָּא הוֹלֵךְ וּמְרַגֵּל בּוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׂר בָּרַבִּים לְפַרְסֵם קְלוֹנוֹ כְּדֶרֶךְ כָּל הוֹלֵךְ רָכִיל. וְשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת אֵלּוּ מוֹאֲסִים הַתּוֹכֵחָה, עַל כֵּן אֵין חִיּוּב לְהוֹכִיחָם.
פסוק יז:וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״, מִכְּלַל שֶׁאִם לֹא תּוֹכִיחוֹ אָז יִהְיֶה חֶטְאוֹ נָשׂוּא עָלֶיךָ, וְזֶה לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה, וְהַמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ וְנוֹתֵן לוֹ עָרֵב בִּזְמַן שֶׁהֶעָרֵב רוֹאֶה שֶׁהַלֹּוֶה מְפַזֵּר מָמוֹנוֹ הוּא מוֹכִיחוֹ מִיִּרְאַת הָעַרְבוּת פֶּן יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם בַּעֲבוּרוֹ, כָּךְ הָעַרְבוּת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל גּוֹרֵם הַתּוֹכֵחָה, וְאִם אֵינוֹ מְקַבְּלָהּ אֲזַי נָקִי הוּא מִמֶּנּוּ, כִּי אֵין שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּסְבּוֹל אֶחָד בְּעַד חֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. אַךְ בְּדָבָר זֶה לְבַד נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה אָז דִּין הוּא שֶׁיִּתָּפֵס בַּעֲבוּרוֹ וְיִשָּׂא עָלָיו חֶטְאוֹ אִם לֹא יוֹכִיחוֹ. מָשָׁל מָשְׁלוּ בָּזֶה בְּמִי שֶׁקּוֹדֵחַ בִּסְפִינָה תַּחְתָּיו, צָעֲקוּ עָלָיו כָּל אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה: מָה זוֹ אַתָּה עוֹשֶׂה, הֵשִׁיב לָהֶם: הֲלֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ. אָמְרוּ לוֹ: אִם יִכָּנְסוּ הַמַּיִם תַּחְתֶּיךָ אָז תִּטְבַּע הַסְּפִינָה מִכָּל וָכֹל. כָּךְ אָמַר אִיּוֹב לַחֲבֵרָיו: ״וְאַף אִם אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי״ (איוב יט ד), וּמָה הֵשִׁיבוּ לוֹ חֲבֵרָיו: ״כִּי יוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפּוֹק״ (איוב לד לז). לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״.
פסוק יז:וְסָמַךְ לְמִצְוַת הַתּוֹכֵחָה פָּסוּק ״לֹא תִשְׂנָא אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ״, כִּי בִּזְמַן שֶׁהָאַהֲבָה מְצוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ חָפֵץ, וְעַל כֵּן הוּא מוֹכִיחוֹ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בַּעֲבֵרָה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשּׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה לְעוֹלָם אֵינוֹ מוֹכִיחוֹ, וְאַדְּרַבָּה הוּא מַחֲנִיפוֹ לֵאמֹר: כַּשּׁוּרָה עָשִׂיתָ וְלֹא פָעַלְתָּ אָוֶן, וְכָל כַּוָּנָתוֹ לְהַדִּיחַ עָלָיו הָרָעָה לְפִי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתּוֹ. וּמִדָּה זוֹ הֲלֹא הִיא בִּרְכַּת בְּנֵי עַמֵּנוּ מִיּוֹם שֶׁגָּבְרָה אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל שִׂנְאַת חִנָּם מִן חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי וָהָלְאָה וְעַד הַיּוֹם לֹא סָרָה, וְהַנֶּגַע הוֹלֵךְ וּפוֹשֶׂה עַד אֲשֶׁר יַשְׁקִיף ה׳ וְיֵרֶא, וְיָסִיר לֵב הָאֶבֶן מִקִּרְבֵּנוּ.
פסוק יח:לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ. לֹא אָמַר ״עֲמִיתֶךָ״, לְפִי שֶׁהַנְּקִימָה וְהַנְּטִירָה תְּכוּנָה רָעָה בְּגוּף הָאָדָם, וְאֵין מִן הָרָאוּי לְבַקֵּשׁ נְקָמָה עַל שׁוּם אָדָם שֶׁהוּא מִבְּנֵי עַמְּךָ אִם טוֹב וְאִם רָע, לְפִי שֶׁמִּסְתָּמָא הַנְּקָמָה הִיא עַל מָה שֶׁעָשָׂה לְךָ בְּגוּפְךָ אוֹ בְּמָמוֹנְךָ, וְהַדְּבָרִים הָהֵם אֵינָן סְפוּנִין וַחֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לִנְקֹם עֲלֵיהֶם. אָמְנָם מוּתָּר לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם כִּי הֵמָּה מִסְתָּמָא רוֹצִים לְהַעֲבִירְךָ מֵעַל מִצְוֹת ה׳ וּלְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה׳ אֱלֹהֶיךָ, וְזֶה דָּבָר חָשׁוּב וְסָפוּן וְרָאוּי לְבַקֵּשׁ נְקָמָה עַל זֶה, כִּי הִיא נִקְרֵאת נִקְמַת ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: ״אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ״, לְמַעֵט הַגּוֹיִם שֶׁאֵינָן מִבְּנֵי עַמְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמט ז): ״לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם״, כִּי נִקְמַת ה׳ הִיא. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג.): גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵל נְקָמוֹת ה׳״ (שם צד א). הוֹרוּ בָּאֶצְבַּע שֶׁתְּחִלַּת הַנְּקָמָה וְסוֹפָהּ לֹא תִהְיֶה כִּי אִם לְשֵׁם ה׳, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁיְּבַקֵּשׁ אֵיזֶה אָדָם לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל מִצְוֹת ה׳, כִּי גָּדוֹל הַמַּחֲטִיא אֶת הָאָדָם יוֹתֵר מִן הַהוֹרְגוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״לֹא תְתַעֵב מִצְרִי״ (דברים כג ח). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁכָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם (יומא כב:), וְזֶה לִכְבוֹד תּוֹרַת ה׳ אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ.
פסוק יח:אֲבָל עַל כָּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבַּגּוּפוֹת, לֹא רָצָה ה׳ שֶׁיְּבַקֵּשׁ הָאָדָם נְקָמָה עֲלֵיהֶם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְתִינוֹק הַמְּשַׂחֵק וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת בְּאֵיזֶה בִּנְיָן אוֹ אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר, וּבָא אֵיזֶה אָדָם וְקִלְקֵל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר בָּנָה וַאֲשֶׁר נָטַע הַיֶּלֶד, וְהַיֶּלֶד צוֹעֵק לִפְנֵי אָבִיו צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה עַל זֶה, וְאִלּוּ הָיָה אָבִיו מַשְׁגִּיחַ בּוֹ וְעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ הָיָה הוֹרֵג לָזֶה הָאָדָם, אָמְנָם אָבִיו אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בְּקוֹלוֹ כְּלָל, כִּי אַף אִם הַקָּטָן כְּפִי מִעוּט שִׂכְלוֹ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה גְּדוֹלָה, מִכָּל מָקוֹם הָאָב רוֹאֶה בְּשִׂכְלוֹ שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, וְשֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַבֵּן הָיוּ הֲבָלִים מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים, וְאֵינָן כְּדַאי שֶׁבַּעֲבוּרָם יִהְיֶה לָזֶה כְּאוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם, כִּי כְּפִי הָאֱמֶת לֹא עָשָׂה לוֹ זֶה כְּלוּם. כָּךְ הוּא הָעִנְיָן בֵּין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לִבְרוּאָיו, אֲשֶׁר לְפִי מִעוּט הַשָּׂגָתָם בַּמּוּשְׂכָּלוֹת הֵם חוֹשְׁבִים כִּי כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בָּהֶם צַד מַעֲלָה וּשְׁלֵמוּת, וְהַנּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדָם אוֹ בְּגוּפָם אוֹ בְּמָמוֹנָם נִרְאֶה לָהֶם כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם רָעָה, וְצוֹעֲקִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיִּנְקֹם נִקְמָתָם. אֲבָל לִפְעָמִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בְּקוֹל זַעֲקָתָם כְּשֶׁאֵין בְּרָעָה זוֹ תַּעֲרוֹבֶת דָּבָר הַנּוֹגֵעַ בְּנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם מְסַגְּלִים בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמִין מַמָּשׁ לִצְחוֹק וּשְׂחוֹק אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ הַיֶּלֶד שֶׁהִזְכַּרְנוּ, עַל כֵּן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם זוּלַת בִּזְמַן שֶׁעַל יְדֵי מְאֹרָעוֹת שֶׁבַּגּוּפוֹת יַגִּיעַ לוֹ בִּטּוּל תּוֹרָה וּמִצְוָה, אָז הַנְּקָמָה נִקְמַת ה׳.
פסוק יח:וְעַל דָּבָר זֶה מְיֻסָּד הַמִּזְמוֹר הַמַּתְחִיל ״אֵל נְקָמוֹת ה׳״ וְגוֹ׳ (תהלים צד א), הַמַּקְדִּים לוֹמַר שֶׁאֵין לְבַקֵּשׁ נְקָמָה כִּי אִם בְּדָבָר שֶׁהוּא נִקְמַת ה׳ כָּאָמוּר, אַחַר כָּךְ אָמַר ״עַד מָתַי רְשָׁעִים ה׳״ וְגוֹ׳ עַד ״ה׳ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל״. וּבֵאוּר הַדָּבָר הוּא שֶׁבָּא לְהַשְׁקִיט תְּלוּנוֹת הָאוֹמְרִים עָזַב ה׳ אֶת הָאָרֶץ, וְגוֹזְרִים אֹמֶר שֶׁוַּדַּאי לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין בְּכָל מַעֲשֵׂה הַשְּׁפָלִים, כִּי אֵיכָכָה יוּכַל וְרָאָה בְּאָבְדַן מוֹלַדְתּוֹ עֲנִיִּים וּמְדֻכִּים אַלְמָנָה גֵּר וְיָתוֹם וְלֹא יִקַּח נְקָמָה מִן עוֹשֵׂי הָרָעָה. אֵין זֶה כִּי אִם מִצַּד שֶׁאֵין הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּשְּׁפָלִים. עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ לוֹמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא לְפִי שֶׁה׳ יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת הָאָדָם כִּי הֵמָּה הֶבֶל, כִּמְשַׁל הַתִּינוֹק הַמְּשַׂחֵק, עַל כֵּן אֵין הקב״ה מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם בְּכָל זְמַן. וְעַל זֶה מְיֻסָּד כָּל הַמִּזְמוֹר הָאוֹמֵר ״עַד מָתַי רְשָׁעִים ה׳״ וְגוֹ׳. אַחַר שֶׁאָמַר ״אֵל נְקָמוֹת ה׳״ קָרָא תִּגָּר עַל הָאוֹמְרִים ״לֹא יִרְאֶה יָּהּ״ וְגוֹ׳ זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״עַמְּךָ ה׳ יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ״ וְגוֹ׳ דְּאִם לֹא כֵן לָמָּה לֹא יִנְקֹם מִמֶּנּוּ, עַל זֶה הֵשִׁיב וְאָמַר: ״בִּינוּ בּוֹעֲרִים בָּעָם וְגוֹ׳ הֲיוֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט״ וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר אַחַר שֶׁשּׁוֹמֵעַ וּמַבִּיט, לָמָּה לֹא יִנְקֹם מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי אֵל נְקָמוֹת ה׳. עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ: ״ה׳ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל״, כִּי אִם הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבַּגּוּפוֹת בְּעֵינֵינוּ דָּבָר גָּדוֹל הֵנָּה, בְּעֵינֵי ה׳ מוּסַר הֲבָלִים הֵמָּה (ירמיה י ח) כִּמְשַׁל הַתִּינוֹק הַמְשַׂחֵק. וְאִם תֹּאמַר עַל כָּל פָּנִים לָמָּה יִרְאֶה ה׳ עָמָל וָכַעַס שֶׁרָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק. עַל זֶה אָמַר: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ״, כִּי אֶת אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ בּוֹ אוֹתוֹ יוֹכִיחַ בְּיִסּוּרִין, אַךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רז״ל מִן פָּסוּק ״וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ״ (ברכות ה.), לְפִי שֶׁאִם הָיָה בָּהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה הָיָה הקב״ה מִתְנַקֵּם מִן הַמְסַבְּבִים בִּטּוּלָהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״לֹא תִּקֹם״ וְגוֹ׳ כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינָן חֲשׁוּבִים לִפְנֵי ה׳ יִתְבָּרַךְ וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ לֹא עָשָׂה לוֹ כְּלוּם, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לְבַקֵּשׁ נְקָמָה מִשּׁוּם אָדָם שֶׁהוּא מֵעַמָּיו.
פסוק יח:וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. אָמְרוּ רז״ל זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת (לא.) מַעֲשֶׂה בְּהַהוּא גֵּר שֶׁאָמַר לַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָד, וְלִמְּדוֹ הִלֵּל פָּסוּק ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, כָּל דַּעֲלָךְ סָנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵד, וְאִידָךְ פֵּרוּשָׁא זִיל גְּמֹר. וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁהַגֵּר הָיָה גֵּר צֶדֶק וְלֹא הָיָה מֵהַתֵּל הִתּוּלִים לוֹמַר בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק שֶׁיְּלַמְּדוֹ כָּל הַתּוֹרָה בְּעוֹד שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָד מַמָּשׁ, אֶלָּא וַדַּאי בִּקֵּשׁ מַמָּשׁ שֶׁיַּעֲמִיד לוֹ כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה עַל יְסוֹד אֶחָד, דְּהַיְנוּ רֶגֶל אֶחָד אֲשֶׁר עָלָיו יַעֲמִיד לוֹ כָּל הַמִּצְוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי שִׁכְחָה הַמְּצוּיָה בְּגֵר אֲשֶׁר לֹא לָמַד מִנְּעוּרָיו כְּלוּם מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה. עַל כֵּן בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְסֹר לוֹ כְּלָל אֶחָד הַכּוֹלֵל כָּל הַתּוֹרָה, וְעַל דֶּרֶךְ הַמְּלִיצָה אָמַר כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָד, וְכַוָּנָתוֹ לִמְסֹר לוֹ דָּבָר הַנֶּאֱמָר מְהֵרָה בְּלָשׁוֹן קָצָר, וְהַיְנוּ גַּם כֵּן יְסוֹד וְרֶגֶל אֶחָד, וְעַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר כְּלָל זֶה יִזְכֹּר אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳.
פסוק יח:וְלִמְּדוֹ פָּסוּק ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה׳״, כִּי כְּבָר אָמְרוּ רז״ל (מכות כד): בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״ (חבקוק ב ד). וְזֶה אֵינוֹ סוֹתֵר דִּבְרֵי הִלֵּל, כִּי כָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה הֵם עַל שְׁנֵי סוּגִים: הָאֶחָד הוּא, הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם ב״ה, וִיסוֹד לְכֻלָּם הָאֱמוּנָה בַּה׳; הַשֵּׁנִי הוּא, הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וִיסוֹד לְכֻלָּם פָּסוּק ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וּמִטַּעַם זֶה הָיוּ הַכְּרוּבִים פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם לְמַעְלָה מַחְוֵי כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּנֶגֶד הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, כְּנֶגֶד הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ. וּכְשֶׁאָמַר כָּאן עַל רֶגֶל אֶחָד, הַיְנוּ יְסוֹד אֶחָד לְכָל סוּג. וְעַל כֵּן אָמַר לוֹ פָּסוּק ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, וְעַל רֶגֶל זֶה הֶעֱמִיד לוֹ כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ גַּם סוֹף הַפָּסוּק: ״אֲנִי ה׳״, דְּהַיְנוּ הַיְּסוֹד שֶׁעָלָיו הֶעֱמִיד חֲבַקּוּק כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְהַיְנוּ הָאֱמוּנָה בַּה׳. וּמַאֲמַר ״אֲנִי ה׳״ דֻּגְמַת דִּבּוּר ״אָנֹכִי״, הַכּוֹלֵל כָּל דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם ב״ה, וְחוֹתֵם לְכֻלָּם כִּבּוּד אָב וָאֵם, כִּי מִסּוֹף דְּבָרוֹ נִכָּר שֶׁרֹאשׁ דְּבָרוֹ אֱמֶת, יַעַן כִּי יֻקַּח קַל וָחֹמֶר מִן כִּבּוּד אָב וָאֵם אֶל כִּבּוּד הַשֻּׁתָּף הַשְּׁלִישִׁי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הֲלֹא הוּא אָבִיךְ קָּנֶךָ. וְדִבּוּר ״לֹא תַחְמֹד״ כּוֹלֵל כָּל חֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת, וְהוּא כְּנֶגֶד ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, כִּי שְׁנֵיהֶם כּוֹלְלִים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן אָמַר רַבִּי לֵוִי (ויק״ר כד ה): עֲשָׂרָה דִּבְּרוֹת כְּתוּבִים בְּפָרָשָׁה זוֹ, וּמַסִּיק שֶׁדִּבּוּר ״לֹא תַחְמֹד״ כְּנֶגֶד ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ עַיֵּן שָׁם.
פסוק כג:שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים. הַרְבֵּה מְפָרְשִׁים אָמְרוּ בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ לְפִי שֶׁהָיָה חֹק לָאֱמוֹרִיִּים לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת לְמַהֵר פְּרִי הָאִילָן קֹדֶם זְמַנּוֹ. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבָּ״ם בְּסֵפֶר מוֹרֵה נְבוּכִים. וַאֲשֶׁר נִרְאֶה קָרוֹב לַמֻּשְׂכָּל לוֹמַר שֶׁמִּצְוָה זוֹ הִיא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כִּי כֻּלָּם נִבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְכָל אֶחָד הוֹצִיא בְּיוֹמוֹ. וְכֵן כָּל צֶמַח הָאֲדָמָה הָיוּ מְכֻסִּים עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּמְחוּ בַּשְּׁלִישִׁי מִכָּל מָקוֹם לֹא נִרְאוּ עַד יוֹם רְבִיעִי שֶׁבּוֹ נִתְלוּ הַמְּאוֹרוֹת הַמְבַשְּׁלִים כָּל הַפֵּרוֹת, כִּי כֻּלָּם תְּלוּיִין בְּשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג יד) ״מִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים״. נִמְצָא שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים וּבִלְתִּי נִרְאִין לַאֲכִילָה עַד יוֹם רְבִיעִי. עַל כֵּן צִוָּה לַעֲשׂוֹת זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁיִּהְיוּ מְכֻסִּים וַאֲטוּמִים שָׁלֹשׁ שָׁנִים, כִּי הָעָרְלָה עִנְיָנָהּ כִּסּוּי וַאֲטִימָה. וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמַר בִּשּׁוּלָם מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם שׁוּם בַּעַל חַי וְלֹא הָיָה כָּאן שׁוּם פֶּה לְאָכְלָם, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה מְצִיאָתָם בְּיוֹם רְבִיעִי כִּי אִם לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל בּוֹרְאָם אֲשֶׁר בְּרָאָם, עַל כֵּן נֶאֱמַר כָּאן לְזִכְרוֹן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית: ״וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה׳״. וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי נִבְרְאוּ קְצָת מִן הַבַּעֲלֵי חַיִּים אֲשֶׁר הָיוּ צְרִיכִין אֶל מַאֲכַל הַצְּמָחִים, עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ״. וְלֹא נֶאֱמַר ״כָּל פִּרְיוֹ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ״, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא יֹאכַל כָּל פִּרְיוֹ אֶלָּא יִתֵּן מִכֻּלָּם גַּם לֶעָנִי וְלַגֵּר, לְפִי שֶׁהִזְכִּיר לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה בַּתְּבוּאָה וְלֹא בָּאִילָנוֹת, וְאָמְרוּ רז״ל (ירושלמי פאה פ״א ה״ד) אִילָנוֹת מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שָׂדְךָ״, עַל כֵּן לֹא נֶאֱמַר ״כֹּל״. וְעַל מִדַּת הַצְּדָקָה אָמַר: ״לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ״, כִּי יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד (משלי יא כד). וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ מְבַקְשִׁים עַל זֶה עָרֵב וּבִטָּחוֹן, עַל כֵּן אָמַר ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, נֶאֱמָן לִפָּרַע.
פסוק לב:מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. נִרְאֶה שֶׁהִדּוּר יוֹתֵר מִקִּימָה, כִּי בִּכְלַל הַהִדּוּר גַּם הַקִּימָה. וְהַזִּקְנָה יוֹתֵר חֲשׁוּבָה מִן הַשֵּׂיבָה, כִּי יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן מָה רָאוּ רז״ל לִדְרֹשׁ ״זָקֵן״ – זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה (קדושין לב:), בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ. אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה לְרז״ל, הֲרֵי הַהִדּוּר יוֹתֵר חָשׁוּב מִן הַקִּימָה, וְהַשֵּׂיבָה מִן הָרָאוּי לְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִן הַזִּקְנָה, שֶׁהֲרֵי בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁטַּעַם כִּבּוּד הַשֵּׂיבָה הוּא בַּעֲבוּר הַחָכְמָה הַמְּצוּיָה בָּהֶם יוֹתֵר מִבְּזוּלָתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב יב): ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה״. עַל כֵּן אָמַר אִיסִי בֶּן יְהוּדָא שֶׁכָּל שֵׂיבָה בְּמַשְׁמָע וַאֲפִלּוּ עַם הָאָרֶץ (קידושין לב:), אַחַר שֶׁהַחָכְמָה מְצוּיָה בּוֹ יוֹתֵר מִבְּזוּלָתוֹ רָאוּי לְכַבְּדוֹ בַּעֲבוּר חָכְמָתוֹ. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם ״זָקֵן״ – זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה וְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּי הַדָּבָר הַקָּנוּי מוֹרֶה עַל הִשְׁתַּדְּלוּת הַקּוֹנֶה שֶׁטָּרַח בָּהּ לִקְנוֹתָהּ, וְהוּא הַשֵּׂכֶל הַנִּקְנֶה לָאָדָם, וַדַּאי הוּא רָאוּי יוֹתֵר לְכַבְּדוֹ מִן הַשֵּׂיבָה שֶׁבָּאָה לוֹ הַחָכְמָה מֵעַצְמָהּ, כִּי רֹב יָמִים יְדַבְּרוּ בְּחָכְמָה.
פסוק לב:וּלְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּכִבּוּד אָב וָאֵם וְרַבּוֹ, שֶׁהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבוֹדָם לִכְבוֹדוֹ וּמוֹרָאָם לְמוֹרָאוֹ (קידושין ל:), שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁכִּבּוּד שֶׁל שֵׂיבָה וְזָקֵן עָלֶיךָ כָּךְ מוֹרָאָם מוּטָל עָלֶיךָ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ״, דַּוְקָא מוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם, כִּי הוּא נִקְרָא ״אֱלֹהֶיךָ״, כִּדְאִיתָא (שמות ז א): ״רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה״, וּכְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים כב:): ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְזֶה מְדַבֵּר בְּמוֹרָא רַבְּךָ דַּוְקָא. וּמַה שֶּׁקְּרָאוּהוּ ״זָקֵן״ בְּמִלָּה מוּרְכֶּבֶת, לְהוֹדִיעַ שֶׁאַחַר שֶׁקָּנָה שְׁלֵמוּתוֹ בְּיָמִים מוּעָטִים הֲרֵי הוּא כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה.
