פסוק ב:קדשים תהיו. יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. והוא תמוה ויתיישב עם מה שכתב רש"י בפ' בחקתי על הפסוק והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים וז"ל אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם יכול לא תיראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלקים וזהו כוונת המדרש בכאן יכול כמוני כלומר יכול כאשר אקדש אתכם שתלכו עמי בשוה אם אני מקדש אתכם בקדושה רבה ולא תהי' יראתי על פניכם ת"ל כי קדוש אני כלומר אדרבא תכירו עילוי קדושתי ביתר שאת ותהי' יראתי על פניכם ועוד יש לפרש ואקדים לשון המדרש התמוה. וז"ל המדרש אר"י מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה ומה אני של בשר ודם ע"י שאמר פרעה ליוסף אני פרעה זכה לכל הכבוד הזה לכשיבא אני של הקב"ה וכו' אני ראשון ואני אחרון על אחת כמה וכמה ע"ש והוא תמוה מאוד. ונלפענ"ד ליישב דהנה ידוע דאין להקב"ה שם העצם רק שם הוי"ה ושם אהי' אבל שאר שמות של הקב"ה לפעמים נקראו המלאכים ג"כ בשם זה וגם אנשים כדכתיב ומשפטים) אלהים לא תקלל וכן קרא ליעקב אל וכיוצא בזה וזהו שאמר יכול כמוני היינו לענין השם בלבד שתקראו קדושים כמו שאני נקרא קדוש וזה עדיין אינו מעלה יתירה כל כך דהא המלאכים ג"כ יש להן מעלה כזו שנקראו קדושים ואפשר שיהי' למלאכים מעלה יתירה מישראל וגילה לנו התורה שישראל עתידין להיות במעלה יותר ממלאכים וזהו שאמר קדוש אני ה' קדושתי למעלה מקדושתכם כלומר רק קדושתי לבד יהי' יותר מקדושתכם וקדושתכם תהי' יותר מהכל ואפי' ממלאכי השרת וזהו שאמר מאני של פרעה נלמד וכו' הכוונה כמו שאמר למעלה נלמד מפרעה הרשע שנאמר אתה תהי' על ביתי יכול כמוני ת"ל רק הכסא אגדל ממך. הכוונה ג"כ ע"ז דאלו לא הי' אומר רק אתה תהי' על ביתי לא הי' במשמע. רק שהי' מושל ושליט כשאר מושלים ושליטים שהי' לו ולזה אמר רק הכסא אגדל ממך משמע שהי' יוסף למעלה מכל המושלים וזהו שלומד מאני שב פרעה ובלעדיך וכו' היינו שלא יהי' חשוב ממך רק אני פרעה וכל, השאר שרים ומושלים יהיו תחתיך ומזה אנו לומדים במה שאמר כי קדוש אני ה' שהכוונה ע"ש קדושת השם יהי' למעלה מקדושת ישראל וכל הקדושים יהיו תחתינו ומה שאמר המדרש אני פרעה יכול כמוני ת"ל אני פרעה וכו' פי' אלו לא נאמר אני פרעה רק אתה תהי' על ביתי לבד הוי אמינא כמוני כמש"ל שיהי' מושל כמוני שכל מושל אשר מושל על אחר יש לו שם מושל ושם מושל הוא משותף בין לגדול ולקטן. ולזה מסיים הק"ו ומה אני של בשר ודם כמה שאמר ליוסף אני פרעה זכה לכל הכבוד הזה והי' למעלה מכל השרים והי' לו כבוד שאין כיוצא בו שכמעט שכל המלוכה שלו ק"ו בנו של ק"ו שכשהבטיח הקב"ה בלשון אני דהיינו שהוא בעצמו יהי' רק למעלה מישראל עד שמלאכי השרת שואלים אי' מקום כבודו היאך אפשר לשער הכבוד הזה:
פסוק יח:ואהבת לרעך כמוך. בפ"ב דשבת אמרינן מעשה באחד שבא לשמאי הזקן וא"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה בעוד שאני עומד על רגל אחד דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל. א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד.זהו כל התורה כולה ואידך פירושא זיל גמור והוא תמוה דהיאך יהי' כל התורה כולה כלו, בזה. ולכן נראה שמה שדחפו במאי באחת הבנין רימז לו כשם שא"א לבנין לחבר אחד לחבירו רק באופן שיהי' שווים בכל אופן בקו המשקולת וכיון שאין אתה רוצה להיות שוה ממש לי א"א לקבלך ולזה בגר הראשון שאינו מאמין בתורה שבע"פ. גערו בנזיפה ולא דחפו באמת הבנין משא"כ בנר שרצה לקבל כל התורה ולא רצה להיות שוה מכל וכל ורימז לו באמת הבנין שא"א להתחבר עד שיהי' שוה לגמרי, משא"כ הגר שלא רצה לקבל תורה שבע"פ מהפך כל התורה על פיה ולכן גערו בנזיפה וכוונת הגר במה שאמר שתלמדני כל התורה כולה בעוד שאני עומד על רגל אחד כי הרמב"ם כתב כי רגל הוא שם המושאל לסיבה כמו ולרגל הילדים ולרגל המלאכה. וזהו שאמר לו הגר על מנת שתלמדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד היינו שיעמיד לי כל התורה על סיבה אחת וטעם אחת שיהי' לו על כל התורה סיבה אחת לאיזה טעם וסיבה משמש תורתינו ואמר לו הלל סבה של כל התורה היא המצות שבין אדם למקום הוא שיהי' טוב לך והמצות שבין אדם לחבירו יהא שלא להרע לחבירו וזה שאמר לו שסיבת כל התורה הוא דעלך סני וכו' כי מצינו הרבה פעמים שיחסר וא"ו החיבור כמו וכפר אדמתו עמו שמשפטו אדמתו ועמו והרבה כיוצא בזה וזה כוונתו ג"כ כאלו אמר סיבת כל התורה הוא דעלך סני ולחברך לא תעבד כלומר שסיבת התורה הוא לעשות שלא יהי' רע לו ולחבירו ואידך פירושא זיל גמור: