פסוק א:וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַפַּלָּגָה הוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עא:) ״כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם, פִּזּוּר לָרְשָׁעִים טוֹב לָהֶם וְטוֹב לָעוֹלָם״, וּבַצַּדִּיקִים הַכֹּל בְּהֵפֶךְ זֶה. לְפִי שֶׁהָרְשָׁעִים עַל יְדֵי כִּנּוּסָם יַחְשְׁבוּ בֵּינֵיהֶם עֵצוֹת רָעוֹת עַל אֲחֵרִים, נוֹסָף עַל זֶה יִמָּשְׁכוּ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי רִיבוֹת וּמַחֲלוֹקוֹת וּשְׂנָאוֹת, וְזֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאוֹת הַמְּצוּיוֹת בֵּין הַכִּתּוֹת אֲשֶׁר כָּל מַעֲשֵׂיהֶם לֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי אִם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם בָּאָרֶץ. וְעִקַּר הַסִּבָּה לָזֶה, שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם תַּכְלִית חִיצוֹנִי, חָלוּק לִבָּם זֶה מִזֶּה, כִּי זֶה יִתְאַוֶּה לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד, וְזֶה לְרֹב מַאֲכָל, וְזֶה לְרֹב מִשְׁגָּל, וְזֶה יֹאמַר ״נַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״ וְרוֹצֶה לִהְיוֹת גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ. וּמִתּוֹךְ כָּךְ הַמְּרִיבָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, הֵן מִן הַצַּד שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית אֶחָד, כִּי הַדְּרָכִים הָרָעִים הֵם רַבִּים, וְהַדֶּרֶךְ הַטּוֹב אֵינוֹ כִּי אִם אֶחָד, הֵן מִצַּד שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ חֵפֶץ וְרָצוֹן לִהְיוֹת בְּמַעֲלָה וְיֶתֶר שְׂאֵת עַל זוּלָתוֹ. וּמִדָּה זוֹ הֲלֹא הִיא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמֵּנוּ. עַל כֵּן פִּזּוּר כִּתּוֹת אֵלּוּ טוֹב מֵהַקִּבּוּץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צב י) ״יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן״. אֵין טוֹב כִּי אִם לִתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם נה י) ״בַּלַּע ה׳ פַּלַּג לְשׁוֹנָם, כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר״.
פסוק א:אֲבָל הַצַּדִּיקִים כִּנּוּסָם טוֹב, כִּי הַתַּכְלִית מְאַחֲדָם, כִּי אֵין לָהֶם כִּי אִם תַּכְלִית אֶחָד, וְהָיוּ לַאֲחָדִים עַל יָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט קסה) ״שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ״, אֲבָל לֹא לְאוֹהֲבִים הַתַּכְלִית הַחִיצוֹנָה בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה. וְזֶה טַעַם הַפַּלָּגָה, כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ כֻּלָּם שָׂפָה אַחַת וּדְבָרִים אֲחָדִים וְהָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְחָשְׁשׁוּ הֵמָּה פֶּן עַל יְדֵי שֶׁיִּתְרַבּוּ בָאָרֶץ יִתְפַּזְּרוּ, כִּי לֹא תִשָּׂא אוֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו בְּמָקוֹם אֶחָד, וְיָבֹאוּ לִידֵי מִלְחָמוֹת, כִּי תָּמִיד מִלְחָמָה מְצוּיָה בֵּין יוֹשְׁבֵי מְדִינָה זוֹ לְיוֹשְׁבֵי מְדִינָה אַחֶרֶת. עַל כֵּן אָמְרוּ הִנֵּה עַכְשָׁיו אֲנַחְנוּ עַם אֶחָד שָׂפָה אַחַת, וְיֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן נָפוּץ בְּהֶכְרֵחַ אִישׁ מֵעַל רֵעֵהוּ וְתִפָּסֵק הָאַחְוָה מִבֵּינֵינוּ, לְפִיכָךְ נִבְנֶה מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, כִּי בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק וְרָצוֹן לָבֹא לָדוּר בְּעִיר גְּדוֹלָה, מְקוֹם קִבּוּץ אֲנָשִׁים רַבִּים, וְאָז נִהְיֶה לְעַם אֶחָד וְלֹא נָפוּץ אִישׁ מֵעַל אָחִיו. וּבֶאֱמֶת אִלּוּ לֹא הָיוּ אוֹמְרִים ״וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״, הֵטִיבוּ אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ, וְהָיוּ בָּאִים עַד תַּכְלִית הַשָּׁלוֹם מִצַּד מִגְדָּל זֶה. אָמְנָם בְּאָמְרָם ״וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״, גִּלּוּ כָּל מְזִמּוֹת לְבָבָם, כִּי כַּוָּנָתָם שֶׁיֵּצֵא שְׁמָם בָּעוֹלָם וְיִקָּרְאוּ בִּשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת אַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה, וְהָיָה גָּלוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהֵם מְבַקְשִׁים לִקְנוֹת שֵׁם בָּעוֹלָם, יָבֹאוּ אֶל הַהֵפֶךְ אֲשֶׁר חָשָׁבוּ.
פסוק א:לְפִיכָךְ ״וַיֹּאמֶר ה׳ הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת״ וְגוֹ׳ (בראשית יא, ו), יֹאמַר ה׳ כִּי בִּמְזִמּוֹת זוּ אֲשֶׁר חָשָׁבוּ הֵמָּה טוֹעִים בְּעַצְמָם, וְיִפְּלוּ בִּרְשֶׁת הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵמָּה בּוֹרְחִים מִמֶּנּוּ, כִּי הֵמָּה חוֹשְׁבִים שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיִּתְפַּזְּרוּ יִתְחַלְּקוּ לְאֻמּוֹת רַבּוֹת וְיִפָּסֵק חוּט הַשָּׁלוֹם, כִּי יָבֹאוּ לִידֵי מִלְחָמוֹת רַבּוֹת, וְעַל יְדֵי שֶׁיָּדוּרוּ בְּמָקוֹם אֶחָד יִהְיוּ לְעַם אֶחָד, וְיִהְיֶה הַשָּׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם. הַנִּיחָא אִם לֹא הָיוּ אוֹמְרִים ״וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״ (בראשית יא, ד). אָמְנָם בְּאָמְרָם דָּבָר זֶה, יָרַד ה׳ לְסוֹף דַּעְתָּם כִּי יִהְיֶה הַכֹּל בְּהֵפֶךְ מִמָּה שֶׁחָשְׁבוּ. וְאַדְרַבָּה, יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד, וְאֵימָתַי? כְּשֶׁהוּא מְפֻזָּר וּמְפֹרָד, שֶׁאֵין לְשׁוּם אֶחָד עֵסֶק עִם חֲבֵרוֹ, אָז יִהְיֶה לְעַם אֶחָד. אֲבָל אִם יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם לְמָקוֹם אֶחָד לִבְרֹחַ מִן הַמִּלְחָמָה שֶׁל אֻמָּה בְּאֻמָּה, אָז יִפְּלוּ בְּמִלְחָמָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, וְהוּא מִלְחָמָה פְּנִימִית, חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, כִּי כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם. וּמֵאַחַר שֶׁאָמְרוּ ״וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״, אִם כֵּן כָּל אֶחָד יִרְצֶה לְהִשְׁתָּרֵר עַל חֲבֵרוֹ וְלִהְיוֹת גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ, כִּי זֶה מָצוּי בֵּין הַכִּתּוֹת הָעוֹשִׂים כָּל מַעֲשֵׂיהֶם לְמַעַן סַפֵּר שְׁמָם. עַל כֵּן טוֹב לְפַזְּרָם וּלְמָנְעָם מִבִּנְיָן זֶה. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֹּאמֶר ה׳ הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם״, כִּי עַכְשָׁו, אַחַר שֶׁהֵמָּה מְפֻזָּרִים קְצָת, אָז הֵם עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת, כִּי כָּל אֶחָד אָמַר ״הֵן״ עַל מָה שֶׁיֹּאמַר חֲבֵרוֹ ״הֵן״, וְ״לָאו״ עַל מָה שֶׁיֹּאמַר חֲבֵרוֹ ״לָאו״, שֶׁאֵין כָּל כָּךְ קִנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּינֵיהֶם, אַחַר שֶׁלֹּא רָדְפוּ עֲדַיִן אַחַר קְנִיַּת הַשֵּׁם. ״וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת״ (בראשית יא, ו) זֶה הַמִּגְדָּל, יִהְיֶה הַתְחָלָה אֶל הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵמָּה חוֹשְׁבִים לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ, וְיִהְיֶה הֵפֶךְ כַּוָּנָתָם. וְיִהְיֶה הַתְחָלָה שֶׁיַּעֲשׂוּ מָה שֶׁלֹּא עָשׂוּ לִפְנֵי זֶה, כִּי קֹדֶם זֶה הָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְעַכְשָׁו יִהְיֶה יַד אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, מִצַּד הַמִּנּוּיִים וְהַשְּׂרָרוֹת אֲשֶׁר כָּל יוֹשְׁבֵי עִיר גְּדוֹלָה צְרִיכִין לָהֶם, כִּי זוּלָתָם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ. וּמֵאַחַר שֶׁרְצוֹנָם לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם, אִם כֵּן כָּל אֶחָד יִרְצֶה לִהְיוֹת מוֹשֵׁל וְשַׂר בָּעִיר גְּדוֹלָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא שְׁמוֹ בְּכָל הָעוֹלָם, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְרַבּוּ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי רִיבוֹת, כָּאָמוּר.
פסוק א:וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. אֵין פֵּרוּשׁוֹ בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה, אֶלָּא בֶּאֱמֶת אָמַר כֵּן, יַעַן כִּי הֵמָּה חָשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲמַד קִיּוּם אֶל הַשָּׁלוֹם, גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב כֵּן, אָמְנָם בְּסִבָּה הַפְכִּית מִמַּה שֶׁחָשְׁבוּ. הֵמָּה חָשְׁבוּ לְהַעֲמִיד הַשָּׁלוֹם עַל יְדֵי כִּנּוּסָם, בְּחָשְׁבָם כִּי כִּנּוּסָם טוֹב לָהֶם, וַאֲנִי רוֹאֶה לְהַעֲמִיד הַשָּׁלוֹם עַל יְדֵי הַפִּזּוּר, כִּי הַפִּזּוּר טוֹב לָהֶם מִן הַקִּבּוּץ. לְפִיכָךְ ״הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם״ (בראשית יא:ז), כִּי עַל יְדֵי זֶה יִתְפַּזְּרוּ בְּהֶכְרֵחַ, וְאָז טוֹב לָהֶם וּלְכָל הָעוֹלָם, כִּי לְעוֹלָם אֵין שָׁלוֹם בֵּין אֲנָשִׁים אֲשֶׁר כָּל מְגַמַּת פְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם בָּאָרֶץ, וּבְנֵי עַמֵּנוּ יוֹכִיחוּ.
פסוק א:וְרז״ל אָמְרוּ, (תנחומא נח יח) שֶׁאָמְרוּ לֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָעֶלְיוֹנִים כוּ׳, הוֹרוּ בָּזֶה עַד הֵיכָן יַגִּיעַ דַּעַת אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, עַד אֲשֶׁר אֲפִלּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ. כִּי מִתְּחִלָּה לְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ לְבַקֵּשׁ לוֹ גְדוֹלוֹת, וְאַחַר כָּךְ שַׁתּוּ גַם בַּשָּׁמַיִם פִּיהֶם לַחֲלֹק עַל מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל. וְעַתָּה בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה פְּחוּתָה מִדָּה זוֹ, הֲלֹא הִיא הַמַּחֲרֶבֶת שְׁנֵי בָּתֵּי מִקְדָּשִׁים וּמְסַבֶּבֶת אִחוּר בִּנְיַן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, עַד אֲשֶׁר יָסִיר מִתּוֹכֵנוּ עַלִּיזֵי הַגַּאֲוָה וְיִשָּׁאֵר עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְשֵׁם ה׳ (צפניה ג יב).
פסוק לא:וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ. הֻצְרַךְ לוֹמַר ״אֵשֶׁת אַבְרָם״ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר ״כַּלָּתוֹ״, לְפִי שֶׁהוּא נִקְרָא אַבְרָם עַל שֵׁם שֶׁהָיָה אַב לְרָם, רוֹצֶה לוֹמַר אֲרָם, אוֹ אַבְרָהָם עַל שֵׁם ״אַב הֲמוֹן גּוֹיִם״ (בראשית יז:ה), וְהִיא גַּם הִיא נִקְרֵאת שָׂרַי עַל שֵׁם הַשְּׂרָרָה. וּבְעִנְיַן הַשְּׂרָרָה וַדַּאי אַבְרָהָם הָעִקָּר וְשָׂרָה טְפֵלָה לוֹ, עַל כֵּן אָמַר ״שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם״, כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּל אִשָּׁה טְפֵלָה לְבַעְלָהּ, כָּךְ בְּעִנְיַן הַשְּׂרָרָה הִיא טְפֵלָה לוֹ. אֲבָל בְּעִנְיַן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה א, א) שֶׁאַבְרָהָם הָיָה טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבוּאָה, עַל כֵּן כְּשֶׁקְּרָאָהּ בְּשֵׁם ״יִסְכָּה״ הַמּוֹרֶה עַל שֶׁהָיְתָה סוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיהָ, לֹא הִזְכִּיר שָׁם ״אֵשֶׁת אַבְרָם״. אַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ ״יִסְכָּה״ לְשׁוֹן שְׂרָרָה מִלְּשׁוֹן ״נְסִיכֵי אָדָם״ (מיכה ה, ד), מִכָּל מָקוֹם גַּם סוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּמַשְׁמָע.
