פסוק א:שפה אחת. רבי אליעזר ורבי יוחנן, חד אמר שהיו מדברים בשבעים לשון, וחד אמר שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם – בלשון הקודש .
(ירושלמי מגילה פ"א ה"ט)
פסוק ב:וישבו שם. תניא, אנשי דור הפלגה לא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר וישבו שם, ואין ישיבה זו אלא אכילה ושתיה, כמ"ש (פ' תשא) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק .
(ספרי פ' עקב)
פסוק ג:הלבנה לאבן. מלמד שלבנת לחוד ואבן לחוד, ונ"מ לאיסור אבן משכית [מג"א סי' קל"א ס"ק ב'].
פסוק ד:הבה נבנה וגו'. א"ר ירמיה בן אלעזר, נחלקו לג' כתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים. זו שאמרה נעלה ונשב שם – הפיצם ה', זו שאמרה נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין , וזו שאמרה נעלה ונעבוד עבודת כוכבים – בלל ה' שפת כל הארץ .
(סנהדרין ק"ט א')
פסוק ד:הבה נבנה. אמר הקב"ה לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני , אבל אומות העולם עובדי אלילים אינם כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר הבה נבנה לנו עיר .
(חולין פ"ט א')
פסוק ד:ונעשה לנו שם. תניא, רבי נתן אומר, כולם לשם ע"ז נתכוונו, כתיב הבא ונעשה לנו שם וכתיב התם (פ' משפטים) ושם אלהים אחרים לא תזכירו .
(סנהדרין ק"ט א')
פסוק ז:נרדה ונבלה. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו הבה ארדה ואבלה .
(מגילה ט' א')
פסוק ז:נרדה ונבלה. א"ר יוחנן, כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתם בצדם, הם פקרו בלשון נרדה ונבלה, מה כתיב גבי' וירד ה' .
(סנהדרין ל"ח ב')
פסוק ח:ויפץ וגו'. דור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב, שנא' ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ וכתיב (פ' ט') ומשם הפיצם ה', ויפץ ה' אותם – בעוה"ז, ומשם הפיצם ה' – לעוה"ב .
(שם ק"ז ב')
פסוק ט:קרא שמה בבל. בבל היא בורסיף, למאי נ"מ – לגיטי נשים .
(שבת ל"ו ב')
פסוק כט:יסכה. תניא, יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקודש, דכתיב (פ' וירא) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה . דבר אחר יסבה – שהכל סוכין ביפיה .
(מגילה י"ד א')
פסוק ל:איו לה ולד. אמר רב נחמן, שרה אמנו איילונית היתה, שנאמר אין לה ולד, אפילו בית ולד אין לד, .
(יבמות ס"ד א')