פסוק ב:וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִתְכַּוֵּן לְהַזְהִיר כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וְאָמַר בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לוֹמַר שֶׁמִּלְּבַד חִיּוּב הַמַּעֲבִיר גַּם חִיּוּב כָּל הָעָם לְהַעֲנִישׁוֹ.
פסוק ג:וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מָה מָקוֹם לְעֹנֶשׁ זֶה, אַחַר שֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה וְיִרְגְּמוּ אוֹתוֹ אָבֶן?
פסוק ג:וְנִרְאֶה כִּי יוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁמִּלְּבַד עֹנֶשׁ הַהֲרִיגָה, עוֹד יִהְיֶה לוֹ עֹנֶשׁ לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ וְהִכְרַתִּי אוֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ, פֵּרוּשׁ׳ מֵעֲנַף נֵצֶר הַקְּדֻשָּׁה. וְנָתַן הַכָּתוּב טַעַם לִשְׁנֵי עֳנָשִׁים אֵלּוּ וְאָמַר כִּי מִזַּרְעוֹ וְכוּ׳ לְמַעַן טַמֵּא וְגוֹמֵר וּלְחַלֵּל וְגוֹ׳, הֲרֵי שְׁנֵי פְּגָמִים וּכְנֶגְדָּן שְׁנֵי עֳנָשִׁין: כְּנֶגֶד טַמֵּא מִקְדָּשׁ יִרְגְּמוּהוּ בָּאֶבֶן, וּכְנֶגֶד חִלּוּל שֵׁם קָדְשׁוֹ גַּם הוּא יִתְחַלֵּל וְנִכְרָת נַפְשׁוֹ מֵעַמָּהּ.
פסוק ד:וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ – טַעַם הַכֶּפֶל, לוֹמַר שֶׁאִם הֶעְלִימוּ מִן הָאֶחָד שׁוּב אֵינָם יְכוֹלִין שֶׁלֹּא לְהַעְלִים מֵהַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, וְיַעְלִימוּ וַדַּאי מִכֻּלָּם, כִּי אִם יִרְצוּ לַעֲשׂוֹת דִּין בָּהֶם יֹאמְרוּ לָהֶם ״לָמָּה לֹא עֲשִׂיתֶם דִּין בָּאֶחָד״. אוֹ יֹאמַר הַעְלֵם לְבַל יִמְנָעוּהוּ מִלִּתֵּן לַמּוֹלֶךְ, יַעְלִימוּ מִלַּעֲשׂוֹת בּוֹ מִשְׁפָּט אַחַר אֲשֶׁר נָתַן, כְּאָמְרוֹ ״בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ״ וְגוֹמֵר.
פסוק ה:וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי וְגוֹמֵר. מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב יַגִּיד שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט הָעָם, יַעֲשֶׂה ה׳ מִשְׁפָּט בּוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ גַּם כֵּן, מַה שֶׁלֹּא הָיָה אִם הָיוּ עוֹשִׂים דִּין עַם הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵם דְּבָרִים רְחוֹקִים, מִמָּה נַפְשָׁךְ, אִם הֵם חַיָּבִין, בֵּין עָשׂוּ דִּין כְּמוֹ כֵן בָּרָשָׁע עַצְמוֹ בֵּין לֹא עָשׂוּ.
פסוק ה:וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְאִם הַעְלֵם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דִּין לְמַטָּה יִהְיֶה דִּין לְמַעְלָה, ״וְשַׂמְתִּי אֲנִי״ וְגוֹ׳. וּכְשֶׁיַּעֲשׂוּ דִּין לְמַעְלָה יִפְתְּחוּ גַּם כֵּן פִּנְקְסֵי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וְיִתְעוֹרְרוּ הַדִּינִים עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה, וְהוּא אָמְרוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְחָזַר וּפֵרֵשׁ שִׂימַת פָּנִים זוֹ מַה עוֹשָׂה, וְאָמַר כְּנֶגֶד הָאִישׁ עַצְמוֹ ״וְהִכְרַתִּי אוֹתוֹ״, וּכְנֶגֶד מִשְׁפַּחְתּוֹ יִפְתְּחוּ סִפְרֵי דִּינֵיהֶם, אִם יֵשׁ מֵהֶם זוֹנִים כְּמוֹתוֹ הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הַכָּרֵת, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו״ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, אֲבָל אוֹתָם שֶׁנִּפְתְּחוּ סְפָרָיו וְנִמְצָא שֶׁלֹּא זָנוּ לֹא יִכָּרְתוּ. וְאָמַר עוֹד לִזְנוֹת וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״הַזֹּנִים וְגוֹ׳ אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא זָנָה עַד עַתָּה, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא הֶעֱבִיר בְּנוֹ לַמֹּלֶךְ, אֶלָּא שֶׁחָשַׁב לִזְנוֹת, מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה נִתְפָּסִים עָלֶיהָ כְּמַעֲשֶׂה, וְיַכְרִית ה׳ אֶת הַחוֹשֵׁב כָּעוֹשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יחזקאל יד:ה) ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״.
פסוק ה:נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁאִם עַם הָאָרֶץ יַעֲשׂוּ דִּין בָּעוֹשֵׂה רַע – אֵין דִּין לְמַעְלָה, וְלֹא יָמוּת מִיִּשְׂרָאֵל זוּלַת הָעוֹבֵד לַמּוֹלֶךְ. אֲבָל אִם לֹא יַעֲשׂוּ דִּין, נִפְתָּחִים סִפְרֵי כָּל הַמִּשְׁפָּחָה וּמִתְעוֹרֵר הַדִּין גַּם עֲלֵיהֶם, וְנִתְפָּסִים גַּם עַל הַמַּחְשָׁבָה. וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ה:ד): בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דִּין וְכוּ׳ אֵין וְכוּ׳, עַד כָּאן. קָשֶׁה, פְּשִׁיטָא שֶׁכְּשֶׁיַּעֲשׂוּ דִּין לְמַטָּה מַה מָקוֹם לַדִּין לֵיעָשׂוֹת לְמַעְלָה? וּלְדַרְכֵּנוּ יְדוּיַּק עַל נָכוֹן, שֶׁכְּשֶׁעוֹשִׂין דִּין לְמַטָּה נִמְנָע דִּין לְמַעְלָה, פֵּרוּשׁ דִּין הַשְּׁאָר שֶׁאֵין סִפְרֵיהֶם נִפְתָּחִים. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה טז:) שֶׁכְּשֶׁנִּפְתָּחִים סִפְרֵי הַדִּינִים, אָדָם נִכְנָס בְּסַכָּנָה וְצָרִיךְ זְכוּת גָּדוֹל לִיפָּטֵר.
פסוק ז:וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים. יְצַו ה׳ שֶׁיִּהְיוּ נוֹטִים אֶל בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה, וּבָזֶה הוּא מַבְטִיחָם שֶׁיִּהְיוּ בְּמַדְרֵגַת מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים קְדוֹשִׁים, דִּכְתִיב (דניאל ח:יג) ״וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ״, וְהוּא אָמְרוֹ וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה פ״כ) בְּפָסוּק ״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב״ וְגוֹ׳ כִּי הַמַּלְאָכִים יִהְיוּ עוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה הַחִיצוֹנָה וְיִשְׂרָאֵל בִּפְנִים, וְשׁוֹאֲלִים מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים לְעַם קְדוֹשׁוֹ ״מַה פָּעַל אֵל״. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי קְדוֹשָׁיו בִּמְקוֹם הַמַּלְאָכִים הֵם יִשְׂרָאֵל. וְחָזַר הַכָּתוּב וּפֵרֵשׁ הַדָּבָר שֶׁבּוֹ יִתְקַדְּשׁוּ וְאָמַר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי, פֵּרוּשׁ, תִּשְׁמְרוּ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וּתְקַיְּמוּ מִצְווֹת עֲשֵׂה, בָּזֶה אֲנִי מְקַדִּשְׁכֶם, כִּי עַל יְדֵי זֶה שֵׁם הֲוָיָ״ה מִתְגַּלֶּה עָלָיו וּבָזֶה מִתְקַדֵּשׁ, וּכְמוֹ מַה שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (תיקונים ע) כִּי הָאֵיבָר שֶׁבּוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה שׁוֹרֶה עָלָיו שֵׁם הֲוָיָ״ה הָרָמוּז בְּתֵבַת מִצְוָה.
פסוק ט:כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל. קָשֶׁה אָמְרוֹ כִּי שֶׁנּוֹתֵן טַעַם לְמַה שֶׁלְּפָנָיו, וְלֹא אָמַר דָּבָר קוֹדֶם שֶׁיִּהְיֶה זֶה טַעְמוֹ. וְאִם עַל שְׁמִירַת הַחֻקִּים, וְכִי לֹא נִכְלַל בְּפָסוּק זֶה אֶלָּא קִלְלַת אָבוֹת שֶׁהֻצְדַּק לוֹמַר כִּי? עוֹד, לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״? וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ: ״אִישׁ״ – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״, עַד כָּאן. קָשֶׁה, מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל דַּעַת לְמַעֵט אִשָּׁה שֶׁהֻצְרַךְ לְרִבּוּי, וַהֲלֹא הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל עֳנָשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא טו.). וְאִם לְצַד שֶׁחָשׁ הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ אִישׁ שֶׁבָּא לְמַעֵט אִשָּׁה, לֹא הָיָה לוֹ לִכְתֹּב אִישׁ לִטְעוֹת לוֹמַר שֶׁבָּא לְמַעֵט אִשָּׁה, וְיֹאמַר ״אָדָם כִּי יְקַלֵּל״ וְגוֹ׳. עוֹד לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל״?
פסוק ט:אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא, לְצַד שֶׁצִּוָּה קֹדֶם לָזֶה עַל הַעֲבָרַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ לַמֹּלֶךְ, וְהִקְפִּיד הַכָּתוּב עַל זַרְעוֹ לְבַד, אֲבָל בֶּן אֲחֵרִים וַאֲפִלּוּ קְרוֹבָיו כְּגוֹן אָחִיו וַאֲחוֹתוֹ פָּטוּר, כִּדְתַנְיָא בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין סד:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְצָרִיךְ לוֹמַר טַעַם חִיּוּבוֹ עַל בְּנוֹ וּבִתּוֹ וְלֹא עַל בְּנֵי הַזּוּלַת, שֶׁהוּא לְצַד שֶׁבָּנָיו הֵם נִדּוֹנִין כִּנְכָסָיו שֶׁל אָדָם, לָזֶה מוֹעִילִים מַעֲשָׂיו כְּשֶׁמַּקְרִיבוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּמַה שֶׁמַּעֲבִירָן לַמֹּלֶךְ, אֲבָל חוּץ מֵהֶם אֵין מַעֲשָׂיו עוֹשִׂין רֹשֶׁם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין כח, בבא מציעא ז:) אֲפִלּוּ לְגַבֵּי קָדְשֵׁי שָׁמַיִם: אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וּמֵעַתָּה יֹאמַר אָדָם, וַהֲלֹא גַּם הַבֵּן אֵינוֹ כֻּלּוֹ שֶׁל הָאָב, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה לא.) שֶׁהָאָב וְהָאֵם הֵם שֻׁתָּפִין בָּאָדָם, הַלֹּבֶן מֵהָאָב וְהָאֹדֶם מֵהָאֵם, וְאִם כֵּן מִזֶּה הַטַּעַם עַצְמוֹ לֹא יִתְחַיֵּב הָאָב עַל הַבֵּן מִצַּד חֵלֶק הָאֵם. לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב אַחַר אַזְהָרָה וְעֹנֶשׁ מַעֲבִיר בָּנָיו לַמֹּלֶךְ: ״כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל וְגוֹ׳ מוֹת יוּמָת״, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ״, פֵּרוּשׁ, זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ אוֹ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁדִּקְדְקוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּפָסוּק זֶה עַצְמוֹ חִיּוּב עַל כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם, הֲרֵי שֶׁהַבֵּן מֵת לְצַד שֶׁנָּגַע בְּאָבִיו אוֹ בִּכְבוֹד אִמּוֹ, וְאֵין אָנוּ אוֹמְרִים וַהֲרֵי אֵין כָּל הַבֵּן שֶׁל הָאָב אוֹ שֶׁל הָאֵם לַהֲמִיתוֹ בִּשְׁבִילָם.
פסוק ט:וְאִם תֹּאמַר גַּם עַל זֶה דָּן אָנֹכִי לָמָּה יִהְיֶה הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל, פֵּרוּשׁ כִּי כְּשֶׁמְּקַלֵּל אָבִיו מְקַלֵּל גַּם אִמּוֹ עִמּוֹ וְכֵן לְהֵפֶךְ, וְהַטַּעַם לְצַד שֶׁהָאָב וְהָאֵם הֵם גּוּף אֶחָד, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות כד.): אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וּכְפִי זֶה בֵּין הַנַּעֲשֶׂה לְאֶחָד מֵהֶם אוֹ הַנַּעֲשֶׂה מֵאֶחָד מֵהֶם לִבְנֵיהֶם יֵחָשֵׁב לִשְׁנֵיהֶם יַחַד. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁיַּעֲנִישׁ ה׳ לָאִישׁ לְהָמִית אִשְׁתּוֹ, דִּכְתִיב (משלי כב:כז) ״לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ״.
פסוק ט:וְכָפַל לוֹמַר אִישׁ אִישׁ מִשּׁוּם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁתָּלָה הַכָּתוּב זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת וּנְקֵבוֹת בִּזְכָרִים, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה לא.): אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר, אִם כֵּן יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בְּלֵידַת הַזָּכָר לְלֵידַת הַנְּקֵבָה, וּמִצַּד זֶה יִשְׁתַּנֶּה הַהֶפְרֵשׁ בִּבְחִינַת הַמּוֹלִידִים, וְיֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר לְצַד שֶׁתָּלָה הַכָּתוּב זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל הַעֲבָרַת הַבָּנִים אוֹ הָאִמָּהוֹת עַל הַעֲבָרַת הַבָּנוֹת לְצַד שֶׁתְּלָאָם הַכָּתוּב בָּאָבוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״ – אֶחָד לְגוּפוֹ וְאֶחָד לְאִשָּׁה, שֶׁשְּׁנֵיהֶם יֶשְׁנָם בְּחִיּוּב הַעֲבָרַת בֵּן וּבַת.
פסוק ט:עוֹד נִרְאֶה, כִּי לְצַד שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״אָבִיו וְאִמּוֹ״, וְדָרְשׁוּ רַזַ״ל (ילקוט שמעוני תרי״ט) שֶׁ״אָבִיו״ בָּא לְמַעֵט אֲבִי אָבִיו, וְ״אִמּוֹ״ בָּא לְמַעֵט אֵם אִמּוֹ שֶׁלֹּא יֵהָרְגוּ, לָזֶה חָשׁ הַכָּתוּב לִטְעוֹת וְלוֹמַר שֶׁהַמִּעוּט בָּא ״אָבִיו״ וְלֹא אָבִיהָ, ״אִמּוֹ״ וְלֹא אִמָּהּ, וְאִם כֵּן הַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מֵעֹנֶשׁ זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״ לְרַבּוֹת אִשָּׁה.
פסוק כב:וּשְׁמַרְתֶּם אֶת וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם אַחֶרֶת פָּסוּק זֶה, הֲגַם שֶׁכְּבָר אָמַר כֵּן בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח:כו), נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמֹר הַמִּצְווֹת לְבַל יִתְבַּטְּלוּ בֵּין מֵהֶם בֵּין מִזּוּלָתָם, וּבָזֶה לֹא תָקִיא הָאָרֶץ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם לֹא יִהְיוּ נִשְׁמָרִים הַמִּצְווֹת תָּקִיא הָאָרֶץ גַּם הַשּׁוֹמְרִים, עַל שֶׁלֹּא מִחוּ בְּשֶׁלֹּא שָׁמְרוּ.
פסוק כד:וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה וְגוֹ׳ אֶרֶץ זָבַת וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמַר ״לָרֶשֶׁת אוֹתָהּ״ מַה צָרִיךְ לוֹמַר ״וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה״? עוֹד, לָמָּה סָמַךְ שֶׁבַח הָאָרֶץ לְזִכְרוֹן הַיְּרֻשָּׁה? וְנִרְאֶה לִי שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁמִּלְּבַד מַה שֶׁיִּירְשׁוּ, עוֹד יִתֵּן לָהֶם שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ יוֹתֵר מֵהַשִּׁעוּר מַה שֶׁלְּפָנֶיהָ, גַּם שָׁלַל שֶׁלֹּא בִּזְמַן יְרֻשָּׁתָם אַחַר כָּךְ שֶׁהוּא זְמַן הַחֻרְבָּן שֶׁלֹּא תִּהְיֶה זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ מַכִּירֶיהָ בַּזְּמַן הַזֶּה בַּעֲווֹנֵינוּ.
פסוק כו:וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים וְגוֹ׳ טַעַם אָמְרוֹ לִי, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים כאן): אַל יֹאמַר אָדָם אִי אֶפְשִׁי בִּבְשַׂר חֲזִיר וְכוּ׳, אֶלָּא אֶפְשִׁי וְאֶפְשִׁי, אֶלָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים – שֶׁתִּהְיוּ פְּרוּשִׁים לִי לְשֵׁם מִצְוֹתַי וְלֹא לְצַד תִּעוּב הַדָּבָר הַנֶּאֱסָר. וְלָזֶה סָמַךְ מַאֲמָר זֶה לְהַבְדָּלַת בְּהֵמָה וְחַיָּה לִרְמֹז לְמַה שֶׁכָּתַבְתִּי.
פסוק כו:וְאָמְרוֹ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ וְגוֹ׳, נָתַן טַעַם לְמִצְוָה זוֹ שֶׁל הַבְדָּלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה, כִּי קָדוֹשׁ וְגוֹ׳ וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. וְהָעִנְיָן עַצְמוֹ שֶׁל פְּרִישׁוּת יִשְׂרָאֵל מִן הָעַכּוּ״ם הוּא הַדָּבָר עַצְמוֹ שֶׁל פְּרִישַׁתְכֶם מִן הַבְּהֵמָה טְמֵאָה. בָּרוּךְ ה׳ אֲשֶׁר הִבְדִּילָנוּ מִן הַטְּמֵאִים מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד עוֹף הַשָּׁמַיִם:
