פסוק ב:עם הארץ עם שבגינם נבראת הארץ פירש שעם הארץ הוא לשון גרעון כדברי רז"ל ולא עם הארץ חסיד ורחוק הוא כשהן מקיימין המצות לבער הרע מקרבכם יקראם בלשון גרעון לכך פי' כן:
פסוק י:ואיש פרט לקטן קשה למה הוצרך פסוק לפרוט את הקטן מניאוף הלא אין קטן בר עונשין לשום אסור שבתורה וי"ל דמאחר שמצינו שחייב הכתו' מיתה על ההעראה אפי' בלא גמר ביאה הייתי סובר שכן הקטן הבא על הערוה אעפ"י שאינו בר ביאה יהא חייב דהוי דומייא דהעראה לכך כתיב איש אשר ינאף פרט לקטן:
פסוק כה:והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה אין צריך לומ' בין פרה לחמור וכו' קשה אמאי אצטריך לחזור ולכתבו הנה שהרי כבר כתבו בסוף פרשת השמיני ובפסוק להבדיל בין הטמא ובין הטהור וכו' וי"ל דהאחד לענין טומאת נבלות והאחר לעניין אסור אכילה. מהר"ר:
פסוק כה:בפי' סדר קדושים תהיו
פסוק כה:כן תסייעני להחל ולגמור
פסוק כה:לקוטים בסדר אמור: