פסוק א:אמר אל הכהנים. תניא, הכהנת מותרת לצאת לחוץ לארץ, מאי טעמא, אמור אל הכהנים ולא אל הכהנת .
(ירושלמי סוטה פ"ג ה"ז)
פסוק א:אל הכהנים. הכהנים – להוציא חללים .
(תו"כ)
פסוק א:בני אהרן. תניא, יכול יהיו ישראל מוזהרין על מגע נבילה, ת"ל אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא, בני אהרן מוזהרין ואין בני ישראל מוזהרין, ואם על טומאה חמורה אין מוזהרין, על טומאה קלה לא כל שכן .
(ר"ה ט"ז ב')
פסוק א:בני אהרן. הכהנת מטמאת למתים, מאי טעמא, אמור אל הכהנים בני אהרן, בני אהרן ולא בנות אהרן .
(סוטה כ"ג ב')
פסוק א:בני אהרן. בני אהרן – לרבות בעלי מומין .
(תו"כ)
פסוק א:ואמרת אלהם. אמור ואמרת אליהם מה ת"ל, להזהיר גדולים על הקטנים דלא לטמאון בידים .
(יבמות קי"ד א')
פסוק א:לנפש לא יטמא. לנפש – לרבות את הדם והטומאות הפורשות מן המת .
(תו"כ)
פסוק א:לא יטמא. נאמר כאן לא יטמא ונאמר בכה"ג לא יטמא (פ' י"א), מה לא יטמא שבכה"ג חייב בלא יבא ולא יטמא, אף לא יטמא האמור בכהן הדיוט חייב בלא יבא ולא יטמא .
(שם)
פסוק א:לא יטמא בעמיו. בזמן שעמיו שם אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה .
(שם)
פסוק ב:כי אם לשארו. שארו זו אשתו, וכתיב (פ' ד') לא יטמא בעל בעמיו להחלו, יש בעל שמטמא ויש בעל שאינו מטמא, הא כיצד, מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה .
(יבמות כ"ב ב')
פסוק ב:הקרוב אליו. הקרוב – למעט אח הארוסה, אליו – למעט את הגרושה .
(תו"כ)
פסוק ב:לאמו. אפילו נתדללה .
(תו"כ)
פסוק ב:ולאביו. אפילו רק אביו מוחזק .
(שם)
פסוק ב:ולאביו. בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר .
(שם)
פסוק ב:ולבנו ולבתו. אפילו פסולים, חוץ מבנו ובתו מן השפחה ומן הנכרית .
(יבמות כ"ב ב')
פסוק ב:ולבנו ולבתו. לבנו ולבתו הקיימים, יצאו בנו ובתו הנפלים .
(תו"כ)
פסוק ב:ולאחיו. לאחיו בין כשר בין פסול .
(שם)
פסוק ב:ולאחיו. לאחיו מן האב ולא לאחיו מן האם .
(שם)
פסוק ג:ולאחותו. לאחותו בין כשרה בין פסולה .
(שם)
פסוק ג:ולאחותו. לאחותו מן האב ולא לאחותו מן האם .
(שם)
פסוק ג:ולאחותו הבתולה. הבתולה – פרט לאנוסה ומפותה, יכול שאני מוציא את הבוגרת ומוכת עץ, ת"ל אשר לא היתה לאיש, מי שהווייתה ע"י איש, יצאו אלו שאין הווייתן ע"י איש .
(יבמות ס' א')
פסוק ג:הקרובה אליו. הקרובה – לרבות ארוסה שנתגרשה, אליו – לרבות את הבוגרת .
(שם שם)
פסוק ג:אשר לא היתה לאיש. פרט לארוסה .
(יבמות ס' א')
פסוק ג:לה יטמא. לה הוא מטמא ואינו מטמא לאברים .
(נזיר מ"ג ב')
פסוק ג:לה יטמא. לה יטמא – מצוה, לא רצה מטמאין אותו על כרחו .
(זבחים ק' א')
פסוק ג:לה יטמא. מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק .
(תו"כ)
פסוק ג:לה יטמא. לה הוא מטמא – אבל אינו מטמא לאחרים עמה .
(שם)
פסוק ד:בעל בעמיו. בזמן שעושין מעשה עמיו ולא בזמן שפורשין מדרכי צבור .
(שם)
פסוק ד:להחלו. עד שעה שימות .
(נזיר מ"ג א')
פסוק ד:להחלו. מי שאינו מחולל, יצא מי שמחולל ועומד .
(שם)
פסוק ה:לא יקרחו קרחה. נאמר כאן קרחה ונאמר להלן [פ' ראה] ולא תשימו קרחה, מה להלן על מת אף כאן על מת .
(מכות כ' א')
פסוק ה:לא יקרחו קרחה. ת"ר, יכול אפילו קרח ארבעה וחמשה קריחות לא יהא חייב אלא אחת, ת"ל קרחה, לחייב על כל אחת ואחת [שם שם]
פסוק ה:קרחה בראשם. מה ת"ל בראשם , לפי שנאמר (פ' ראה) ולא תשימו קרחה בין עיניכם, יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים בלבד, ת"ל בראשם – לרבות כל הראש [שם שם]
פסוק ה:לא יגלחו. ת"ר, יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב, ת"ל (פ' קדושים) לא תשחית את פאת זקנך, אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב, ת"ל לא יגלחו, הא כיצד, גלוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער .
(שם כ"א א' )
פסוק ה:לא ישרטו שרטת. נאמר כאן שרטת ונאמר להלן (פ' קדושים) ושרט לנפש, מה להלן על מת אף כאן על מת .
(תו"כ)
פסוק ה:לא ישרטו שרטת. יכול על חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת, ת"ל שרטת, לחייב על כל שריטה ושריטה .
(תו"כ)
פסוק ה:קדושים יהיו. כלל אמרו ביבמה, כל שאסורה איסור קדושה חולצת ולא מתייבמת , ואיזהו איסור קדושה, אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין ולממזר, ואמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו .
(יבמות כ' א')
פסוק ה:ולא יחללו. תניא, רבי סמאי אומר, רמז לטבול יום שאם עבד חלל מניין , ת"ל קדושים יהיו ולא יחללו, אם אינו ענין לטמא ששימש תנהו ענין לטבול יום ששימש, ויליף חילול חילול מתרומה, מה להלן במיתה אף כאן במיתה .
(סנהדרין פ"ג ב')
פסוק ה:הם מקריבים. הם ולא הלוים .
(תו"כ)
פסוק ה:והיו קודש. לרבות בעלי מומין לקדושה .
(סנהדרין נ"א ב')
פסוק ז:אשה זונה. אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות .
(יבמות פ"א א')
פסוק ז:וחללה. איזו היא חללה – כל שנולדה מפסול כהונה .
(קדושין ע"ז א')
פסוק ז:לא יקחו. ואפילו בהעראה, מאי טעמא, ילפינן קיחה קיחה מחייבי כריתות .
(יבמות נ"ד א')
פסוק ז:לא יקחו. כתיב לא יקחו [וקרינן] לא יִקָחו, מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש .
(יבמות פ"ד ב')
פסוק ז:ואשה גרושה. בין מן האירוסין בין מן הנשואין .
(שם נ"ט א')
פסוק ז:ואשה גרושה. אין לי אלא גרושה, חלוצה מניין ת"ל ואשה, יכול אף צרת חלוצה כחלוצה, ת"ל ואשה גרושה מאישה, מי שגירושיה ביד אישה, יצתה צרת חלוצה שאין גירושיה ביד אישה .
(תו"כ)
פסוק ז:גרושה מאישה. נתן לה גט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם נפסלה לכהונה, דכתיב ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו .
(יבמות נ"ב א')
פסוק ז:גרושה מאישה. הרי שאמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה אעפ"י שנתן לה האחרון גם, לא פסלה מן הכהונה, דכתיב ואשה גרושה מאישה, מאישה ולא מאיש שאינו אישה .
(שם צ"ב א')
פסוק ח:וקדשתו. תניא, [מניין לכהן שנשא פסולה ולא רצה לגרשה] דפנו, ת"ל וקדשתו – בעל כרחו .
(יבמות פ"ח ב')
פסוק ח:וקדשתו. תנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון .
(גיטין נ"ט ב')
פסוק ט:ובת איש כהן. לרבות נערה ארוסה ונשואה, בוגרת ארוסה ונשואה ואפילו הזקינה .
(סנהדרין נ' ב')
פסוק ט:ובת איש כהן. אין לי אלא שניסת לכהן, ניסת ללוי ולישראל, לעובד כוכבים לחלל לממזר ולנתין מניין, ת"ל ובת איש כהן – אעפ"י שאינה כהנת .
(שם נ"א א')
פסוק ט:כי תחל לזנות. יכול אפילו חללה אה השבת, ת"ל כי תחל לזנות, בחלול שבזנות הכתוב מדבר .
(שם נ' ב')
פסוק ט:את אביה. [כשהיא את אביה – היא בסקילה, וכשהיא את חמיה – היא בשריפה] .
(שם נ"א ב')
פסוק ט:את אביה. יכול אפילו פנויה, נאמר כאן אביה ונאמר בנערה המאורסה אביה (פ' תצא) מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות, עם זיקת הבעל .
(שם שם)
פסוק ט:את אביה וגו'. תניא היה ר' מאיר אומר, מה ת"ל את אביה היא מחללת, שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול, כבוד – נוהגין בו בזיון, אומרים, ארור שזו ילד, ארור שזו גדל, ארור שיצאה זו מחלציו .
(שם נ"ב א')
פסוק ט:באש תשרף. היא בשריפה ואין בועלה בשריפה, היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה .
(סנהדרין נ"א א')
פסוק ט:באש תשרף. [כיצד שורפין אותה] א"ר מתנה. פתילה של אבר היו עושין לה, ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה, אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים .
(פסחים ע"ה א')
פסוק י:והכהן וגו'. ת"ר, והכהן הגדול מאחיו – זה כהן גדול, אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, זה משוח מלחמה, ומלא את ידו ללבוש את הבגדים – זה מרובה בגדים, – על כולם הוא אומר, את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא .
(הוריות י"ב ב')
פסוק י:והכהן הגדול מאחיו. שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר, אחרים אומרים, מניין שאם אין לו שאחיו הנהנים מגדלין אותו ת"ל והכהן הגדול מאחיו – גדלהו משל אחיו .
(יומא י"ט א')
פסוק י:ובגדיו לא יפרם. מהו לא יפרם, אינו פורם כדרך שבני אדם פורמין, אלא הוא פורם מלמטה וההדיוט פורם מלמעלה .
(הוריות י"ב ב')
פסוק יא:ועל כל נפשת מת. תניא, רביעית דם היוצא משני מתים טהור מלטמא באוהל, שנאמר ועל כל נפשת מת לא יבא – נפשת כתיב .
(סנהדרין ד' א')
פסוק יא:לא יבא. לא יבא ולא יטמא – להזהירו על הטומאה ולהזהירו על הביאה .
(נזיר מ"ב ב')
פסוק יא:לאביו. לאביו הוא דאינו מטמא אבל מטמא היא למת מצוה .
(שם מ"ז ב')
פסוק יא:ולאמו. נאמר אמו בנזיר ונאמר אמו בכהן גדול, מה בנזיר במותם הוא דאינו מטמא אבל מטמא לנגעם ולזיבתם, אף כה"ג במותם הוא דאינו מטמא אבל מטמא לנגעם ולזיבתם .
(שם מ"ח א')
פסוק יב:ומן המקדש לא יצא. מת לו מת אינו יוצא אחר המטה, שנאמר ומן המקדש לא יצא .
(סנהדרין י"ח א')
פסוק יב:לא יצא. [מכאן לכהן גדול שהוא מקריב אונן] .
(זבחים צ"ט א' ברש"י)
פסוק יב:לא יצא ולא יחלל. כל הזבחים שקיבל דמן אונן פסול, מנלן, דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, הוא אם לא יצא לא חילל, הא אחר אם לא יצא חילל .
(שם ס"ז א')
פסוק יב:ולא יחלל. תניא, כהן שהיה לו מת מונח על כתפו והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו, יכול יהא חייב, ת"ל ולא יחלל, מי שאינו מחולל, יצא זה שמחולל ועומד .
(נזיר מ"ב ב')
פסוק יב:משחת אלהיו עליו. יכול כשם שכהן גדול מקריב אונן כך יהא כהן משוח מלחמה מקריב כשהוא אונן, ת"ל כי נזר שמן משחת אלהיו עליו, עליו ולא על חבירו .
(הוריות י"ב ב')
פסוק יב:משחת אלהיו עליו. כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו, אמר ר' מנא, כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה', כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו .
(ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א)
פסוק יג:והוא. אחד כהן משמש ואחד כהן שעבר מצווין על הבתולה, ואין לי אלא זה שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומו מניין, תלמוד לומר והוא [הוריות י"ב ב']
פסוק יג:והוא. לרבות כהן משוח מלחמה שמצווה על הבתולה .
(שם שם)
פסוק יג:והוא. הוא ולא המלך, הוא ולא הנזיר (ירושלמי הוריות פ"ג ד"ב)
פסוק יג:אשה. אשה – אחת ולא שתים .
(יבמות נ"ט א')
פסוק יג:אשה בבתוליה. פרט לבוגרת שכלו בתוליה [שם שם]
פסוק יג:אשה בבתוליה יקח. ת"ר, קידש את הקטנה ובגרה תחתיו לא ישאנה, מאי טעמא, דכתיב אשה בבתוליה יקח, בתר קיחה דנשואין אזלינן .
(יבמות נ"ט א')
פסוק יד:אלמנה וגרושה. אלמנה דומיא דגרושה, מה גרושה בין מן האירוסין בין מן הנשואין אף אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין .
(שם שם)
פסוק יד:אלמנה וגרושה וגו'. ת"ר, אלמנה אלמנה אלמנה, גרושה גרושה גרושה, אינו חייב אלא אחת – אלמנה וגרושה וחללה זונה, בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת, זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת .
(קדושין ע"ז א')
פסוק יד:וגרושה. מה ת"ל גרושה בכהן גדול, תיתי בק"ו מכהן הדיוט, אלא כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה אלמנה מגרושה וחללה וזונה בכה"ג .
(קדושין ע"ז ב')
פסוק יד:וחללה. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, יש חלל מחייבי עשה , מאי טעמא, דכתיב אלמנה וגרושה וחללה וגו', וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו – אכולהו .
(יבמות ס' א')
פסוק יד:וחללה. למה נאמרה, לומר שאין חללה אלא מאיסור כהונה .
(קדושין ע"ז ב')
פסוק יד:זונה. למה נאמרה [תיתי בק"ו מכהן הדיוט], אלא נאמר כאן זונה ונאמר בכהן הדיוט זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין .
(שם שם)
פסוק יד:את אלה. למעוטי נדה [שאין בניה חללים] .
(יבמות נ"ט א')
פסוק יד:לא יקח. ואפילו בהעראה, דילפינן קיחה קיחה מחייבי כריתות .
(שם נ"ד א')
פסוק יד:לא יקח. תנא תנא קמיה דרב ששת, כל שהוא ביקח הרי הוא בלא יקח, וכל שאינו ביקח אינו בלא יקח, פרט לכהן גדול שנשא אחותו אלמנה [שאינו לוקה משום אלמנה] .
(קדושין ע"ז ב')
פסוק יד:לא יקח. אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים, אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל, וללקי נמי משום לא יחלל זרעו – בשלא גמר ביאתו .
(שם ע"ח א')
פסוק יד:לא יקח. אמר רבא, בעל לוקה, לא בעל אינו לוקה, משום דכתיב לא יקח ולא יחלל, מה טעם לא יקח משום לא יחלל .
(שם שם)
פסוק יד:כי אם בתולה. מלמד שמצוה עליו לישא בתולה .
(תו"כ)
פסוק יד:בתולה מעמיו. להביא בתולה הבאה משני עממין .
(יבמות ע"ז ב')
פסוק יד:בתולה מעמיו. מעמיו ולא מן הגיורת .
(ירושלמי בכורים פ"א ה"ה)
פסוק יד:בתולה מעמיו יקח אשה. ת"ר, אי בתולה יכול קטנה ת"ל אשה, אי אשה יכול בוגרת, ת"ל בתולה, הא כיצד, יצאה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה ואיזו היא, זו נערה .
(יבמות ס"א ב')
פסוק יד:יקח אשה. ת"ר, מניין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול שיכנוס אותה, ת"ל יקח אשה , אי הכי שומרת יבם נמי, אמרת, אשה כתיב ולא יבמה .
(שם שם א')
פסוק טו:ולא יחלל. אמר רבא, כהן גדול באלמנה שבעל ולא קידש לוקה, מאי טעמא, ולא יחלל זרעו בעמיו כתיב והרי חילל .
(קדושין ע"ח א')
פסוק טו:ולא יחלל. לרבות שאפילו אנס חילל .
(ירושלמי יבמות פ"ו ה"ב)
פסוק טו:ולא יחלל זרעו. מקיש זרעו לו, מה הוא פוסל מן התרומה אף זרעו פוסל סן התרומה .
(יבמות ס"ט א')
פסוק טו:ולא יחלל זרעו. חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרות .
(קדושין ס"ח א')
פסוק טו:ולא יחלל זרעו. אין לי אלא זרעו, היא עצמה שמתחללת מניין, אמרת ק"ו, מה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל, היא שעברה עבירה אינו דין שמתחללת , וכי תימא מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה, אמר קרא ולא יחלל, לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל .
(שם ע"ז א')
פסוק טו:ולא יחלל זרעו. זרעו מתחלל והיא אינו מתחלל .
(סוטה כ"א א')
פסוק טו:ולא יחלל זרעו. אימתי עובר על לא יחלל זרעו – כשגמר ביאתו .
(ירושלמי יבמות פ"ו ה"ב)
פסוק טו:ולא יחלל זרעו בעמיו. תני, ר' אליעזר בן יעקב אומר, ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה, מנה"מ, א"ר יוחנן, נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו ונאמר להלן (פ' ז') לא יטמא בעל בעמיו, מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות, אלא מעתה בתו של כה"ג מאלמנה תשתרי, מי כתיב בנו – זרעו כתיב, בת בנו תשתרי, כתיב לא יחלל זרעו, מקיש זרעו לו, מה הוא בתו פסולה אף בנו בתו פסולה .
(קדושין ע"ז א')
פסוק יז:איש מזרעך. מכאן אמר ר' אליעזר, קטן פסול לעבודה ואפילו תם .
(חולין כ"ד ב')
פסוק יז:אשר יהיה. אין לי אלא שלא יהיה בו מום לאחר הדבור כזיבה ונגעים, היה בו מום לפני הדבור מניין ת"ל אשר יהיה בו מום .
(תו"כ)
פסוק יז:אשר יהיה בו מום. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום, נולד בעל מום ממעי אמו מניין ת"ל אשר יהיה בו מום .
(שם)
פסוק יז:לא יקרב. מניין לרבות הקרבת הדם, ת"ל לא יקרב, ונאמר (פ' שמיני) ויקריבו בני אהרן את הדם .
(שם)
פסוק יז:לחם אלהיו. יכול יהיו בעלי מומים חייבים על כל העבודות ת"ל להקריב לחם אלהיו, מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה אף כל מה שהוא משום עבודה .
(שם)
פסוק יח:כי כל איש. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר זרע אהרן, אין לי אלא זרעו, אהרן עצמו מניין, ת"ל כי כל איש אשר בו מום .
(שם)
פסוק יח:אשר בו מום. אין לי אלא בעל מום קבוע, בעל מום עובר מניין, ת"ל כי כל איש אשר בו מום .
(שם)
פסוק יח:איש עור. ת"ר, עור – בין סומא בשתי עיניו בין סומא באחת מעיניו, חורוור והמים הקבועין מניין ת"ל איש עור .
(בכורות מ"ד א')
פסוק יח:או פסח. בין חגר בשתי רגליו בין חגר ברגלו אחת , רגלו חלולה ועקומה ודומה למגל מניין, ת"ל או פסח .
(תו"כ)
פסוק יח:או חרום. ת"ר, חרום זה שחוטמו שקוע , חוטמו סולד, חוטמו בולם, חוטמו נוטף מניין, ת"ל או, חרום [בכרות מ"ג ב'].
פסוק יח:או שרוע. שרוע זה שנשמטה ירכו , פוקה יוצא מגודלו , עקבו יוצא לאחוריו , פרסתו רחבה כשל אווז מניין , ת"ל או שרוע .
(תו"כ)
פסוק יט:שבר רגל. ת"ר, שבר רגל, אין לי אלא שבר רגל, מניין לרבות הקישן והעיקל והקילבן, ת"ל או שבר רגל .
(בכורות מ"ה א')
פסוק יט:שבר רגל. היה בו מום מבפנים אינו מום, שנאמר שבר רגל או שבר יד, מה אלו בגלוי אף כל בגלוי .
(תוספתא פ"ד דבכורות)
פסוק יט:או שבר יד. שבר יד, אין לי אלא שבר יד, אצבעותיו מורכבות למעלה או קולטות למעלה מן הפרק ולא חתכן מניין, ת"ל או שבר יד .
(בכורות מ"ה א')
פסוק כ:או גבן. אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד – זהו גבן האמור בתורה .
(שם מ"ג ב')
פסוק כ:או דק. זה הדוק, חלזון נחש ועינב .
(שם ל"ח א')
פסוק כ:או דק. דק שחור משוקע הרי זה מום, צף – אינו מום, דק לבן משוקע אינו מום, צף הרי זה מום .
(שם שם ב')
פסוק כ:או דק וגו'. אמר רבא, למה לי דכתב רחמנא או דק או תבלול בעינו , צריכי, דאי כתב דק הו"א משום דמחסרן אבל מבילבליתא לא כתב רחמנא תבלול, ואי כתב תבלול הו"א משים דמבלבלן אבל משום משניותא לא כתב רחמנא בעינו .
(בכורות מ"ד א')
פסוק כ:תבלול בעינו. איזהו תבלול, לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור, בשחור ונכנס בלבן אינו מום .
(שם ל"ח א')
פסוק כ:תבלול בעינו. ריס של עין שניקב שנפגם ושנסדק הרי בעינו .
(שם שם)
פסוק כ:תבלול בעינו. כל מה שבעינו, מכאן אמרו, שתי עיניו למטה או למעלה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה ורואה את החדר ואת העליה כאחת או שמדבר עם חבירו ואחר אומר לי הוא רואה .
(שם מ"ד א')
פסוק כ:או גרב. גרב זה החרס .
(שם מ"א א')
פסוק כ:או גרב. באדם לא נאמר יבלת ובבהמה לא נאמר דק ותבלול (כ"ב כ"ב), מניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, ת"ל גרב גרב ילפת ילפת לגזירה שוה .
(שם מ"ג א')
פסוק כ:או ילפת. זו חזזית המצרית , ואמר ריש לקיש, למה נקרא שמה ילפת, שמלפפת. והולכת עד יום המיתה .
(שם מ"א א')
פסוק כ:או מרח אשך. אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת הרי זה מרוח אשך האמור בתורה , ר' ישמעאל אומר, זה שנמרחו אשכיו , ר' עקיבא אומר, כל שרוח באשכיו , ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל שמראיו חשוכין .
(בכורות מ"ד ב')
פסוק כא:כל איש. לרבות הכושי והגיחר והלבקון והקופה והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים .
(תו"כ)
פסוק כא:אשר בו מום. פרט לטריפה ויוצא דופן .
(שם)
פסוק כא:מזרע אהרן. הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוע ושקיפס ובעלי החטוטרת פסולין , דאמר קרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, איש ששוה בזרעו של אהרן .
(בכורות מ"ג א')
פסוק כא:לא יגש להקריב. לרבות אימורים וקומץ ולבונה וקטורת ומנחת כהנים וכהן משיח ומנחת נסכים והיציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות והפתיתות והמליחות והמליקות והקבלות .
(תו"כ)
פסוק כא:מום בו. פרט לשעבר מומו .
(שם)
פסוק כב:ומן הקדשים יאכל. מקדשי קדשים אלו קדשי קדשים, ומן הקדשים – אלו קדשים קלים .
(זבחים ק"א ב')
פסוק כג:אך אל הפרכת. תנא רב כהנא, מתוך שנאמר אך אל הפרוכת, יכול לא יהיו כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח לעשות רקועי פחים, ת"ל אך חלק .
(עירובין ק"ה א')
פסוק כג:ולא יחלל. מכאן שבעל מום שעבד מחיל עבודתו .
(בכורות מ"ג ב')
פסוק כד:ואל כל בני ישראל. הזהיר את הכהנים על ידי ישראל .
(תו"כ)