פסוק א:וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש. איתא במדרש צדקתך כהררי אל באם שהקב"ה עושה צדקה מפרסמו באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה מקום אבל משפטיך תהום רבה דאם הוא עושה פורעניות מכסה הזמן ונראה הטעם דאם יבוא פורעניות אזי יודע [לנו] הזמן עפ"י המזל אבל אין מזל לישראל נמצא כשהקב"ה שולח פורענות לא יודע הזמן אפילו לנביאים שהקב"ה מכסהו ועפ"י זה יתורץ קושיית העולם בגמרא דפסחים שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות ומפרש בגמרא דהרי משה עומד בר"ח והזהיר על הפסח ופריך מנ"ל דבריש ירחא קאי דלמא בד' או בה' בירחא קאי ומשני אתיא במדבר במדבר כתיב הכא במדבר וכתיב התם במדבר באחד לחודש השני אבל בפ' בהעלותך גבי פסח אף על פי שלא נאמר באחד לחודש הוי כמו שכתוב בא' לחודש מכח ג"ש ופריך תו נכתוב ברישא דחודש הראשון והדר נכתוב דחודש השני ומתרץ אין מוקדם ומאוחר בתורה ומקשים העולם איך תליא קושיא זו בג"ש במדבר במדבר דזה קשה בלא"ה ונראה דהנה רש"י פי' בפ' בהעלותך דלמה לא פתח ספר במדבר בפ' זה שקדמה מפני שהוא גנותן של ישראל שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו רק פסח זה בלבד והנה משפטיך תהום רבה פורעניות הש"י אינו מגלה הזמן כתהום רבה נמצא בלא זה לא היה מקום להקשות דנכתוב ברישא דחודש הראשון הייתי אומר כתירוץ של רש"י מפני דהוא גנותן של ישראל אבל השתא דילפינן מג"ש והוי כאלו כתב בו זמן מפורש ונסתר תי' רש"י פריך שפיר ונכתוב ברישא וכו' ותירץ אין מוקדם ומאוחר בתורה:
פסוק ב:שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו'. איתא במדרש שצדקה היא מהקב"ה המנין הזה ונשיאת ראש לישראל ע"כ מפרסמו באיזה יום בחודש ויש לבאר מה זה המנין נשיאת ראש וגדולה לישראל ונראה דהמזרחי הקשה שמנין הראשון אחר חטא העגל בחשון ומנין השני שהוא באייר היאך אפשר שיהיו מכוונים הלא חצי שנה היה ביניהם ואי אפשר שלא מת אחד מהם באותן הימים ולתרץ קושיא זאת אמר במדרש דבאמת היה זה בנס שלא מת אחד מהם בין שני המנינים וזה היא הצדקה ונשיאת ראש לישראל ולכך הזכיר איזה יום וחודש ושנה וגם ידוע מה שחשוב לאדם מונה אותו אבל אם הוא בלתי חשוב אינו מונה אותו רק אם יש בו צורך לדעת מנינו והמנין אינו משום חשיבותו רק שיש בו צורך ולכך נאמר בחודש השני שכבר הוקם המשכן דאי היה המנין קודם שהוקם המשכן הייתי אומר שהמנין הוא משום צורך לדעת כמה ישראל הם במנין להקמת המשכן כדי שתשרה שכינה ביניהם ולא משום חשיבות וגם נכתב בשנה השנית לומר שכבר נמנו מקודם לדעת מספר שקליהם וא"כ כיון שאין צורך למנותם ע"כ המנין משום גודל חשיבותם גם ידוע כי זרע יוסף לא שלט בהו עינא בישא כי מזל יוסף הוא שור כדכתיב בכור שור והוא מגין על עין רעה ולכך נקרא שור מלשון ראיה כי אין בו היזק ראיה כלל ולכך נמנו במדבר שהוא במדבר שור ובחודש השני שולט מזל שור באחד לחודש אז התגברות השור להורות כי אין בהם עין רע כלל והנה נאמר זה בשנה השנית ובחודש השני כי בחודש הראשון הושוו גרים לעשות פסח כמו האזרח בישראל וכדי שלא נאמר דגם למנין יבואו ולכך נאמר בחודש השני למנין לא כן הוא רק הם למשפחותם לבית אבותם והיה זה לנשיאת ראש לישראל כי מה שהוא מוכן במרכבה שישרה בתוכם שכינה צריך מספר ובזה תבין מה שאמרו בגמרא בזמן הבית אין מספר לגדודיו ולאחר החורבן אלף אלפי אלפים ישמשונה ויש להבין מה הבדל יש בין קודם חורבן לאח"כ אבל הדבר מבואר כי לגיון של מלך שמרכבת ה' בתוכו צריך מנין ובזמן הבית היה שכינה שורה בישראל ואינו צריך למלאכים מנין מצומצם ולכך אין מספר לגדודיו אבל לאחר החורבן שה' שם מרכבתו למעלה א"כ צריך למעלה מנין ולכך אלף אלפים וכו' יש כאן מנין אבל אף שמרכבתו לאחר החורבן למעלה מ"מ שכינתו לא סר מתחתונים השוכן אתם בתוך טומאתם בעינן לעולם מספר ידוע שהיא ס' ריבוא מישראל וא"כ הבטחה נאמנה בישראל שלא ימעטו מס' רבוא לנצח כדי שיהיה תמיד מרכבת ה' בתוכם וזה הבטחה טובה תמיד ובני יעקב לא כליתי ולכך הוא השאת ראש ועוד נראה דבמנין כתיב לא יהיה בהם נגף ויש להבין מה נגף יהיה בפקוד אותם אבל הענין הוא אם נכללו ישראל ביחד כצדיקים המה נדונים כי כל אחד מגין על חבירו אבל אם ימנו כל אחד בפרטות אז אין צדיק בארץ ולא ימצא א' זכאי גמור ויש לומר משל על זה דלמה באמת תפלה דרבים היא יותר מקובלת מתפלה דיחיד דרך משל סוחר שקנה איזה דבר מועט אזי הסוחר מעיין בסחורה זו ומהפכה כמה פעמים לראותה שתהא בתכלית היופי הן בצבע והן בכל מידי דמנקי ואז הוא קונה אותה דיש לו פנאי לבדקה לאפוקי סוחר שקונה הרבה סחורה ביחד כגון שהוא קונה ספינה גדולה מלאה סחורה הוא אינו יכול לדקדק בכך כי הזמן יכלה והדבר לא יכלה וכן כאן הנמשל אם היחיד מתפלל ובאם שתפלתו היה עולה למעלה בודקים בתפלה זו בחורים ובסדקים שלא יהיה בו שום שמץ פסול הן בדיבור והן במחשבה ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כמעט אשר אינה יכולה לעלות בשלום אבל אם הצבור מתפללים ותפלתם עלתה למעלה אז אין מדקדקים בכך הן אל כביר לא ימאס ולכך הוי כאן שפיר שהיו מונים כל אחד ואחד לבדו ואפ"ה לא נמצא בהם עקש ונפתל וזהו נשיאת ראש ושמא תאמר שאינן בני עונשין שעדיין אינם בני עשרים. ולכך נאמר מבן עשרים שנה ומעלה וכבר נעשו בני עונשים ואעפ"כ לא חטאו:
פסוק ב:במספר שמות. כי כל איש ישראל יש לו שם למעלה וכפי השמות כן יפקדו גם ירצה לומר כי לא היה המנין בגופים כי אסור למנות ישראל רק העלה שמותם כתוב על הספר ואח"כ מנו השמות ואם כן אין זה מספר גופים והוי כמו מנין בזק וטלאים כמבואר בשמואל ומה שנאמר כל זכר לגלגלותם עיין במפרשים שמפרשים שהגלגול נשמות והיינו כי יש רק ס' ריבוא נשמות לישראל כמ"ש המקובלים ואיך יתכן שאין מספר לישראל אבל נשמה חדא נתגלגלת בגווית רבים וא"כ אין מספר:
פסוק ב:כל זכר לגלגלותם. יש לפרש דאיתא דעל שלשה דברים נגאלו ישראל ממצרים האחד שלא נתערבו בבנו הארץ ושמרו עצמם לבלתי יזנו ב' על שלא שינו את שמם ג' על שלא שינו את לשונם וכולם באמת נרמזו בפסוק דאיתא במדרש דעובדי אלילים אין להם לה"ק כי גם אם ידבר עובד אלילים בלשון הקודש לש מתועב ולבם חשוב אצלם אבל ישראל המדברים בל' הקודש ראשם חשוב אצלם והנה המעלה האחד הוא שלא נתערבו בבנות הארץ ולכך אמר הכתוב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם הביאו ספרי יחוסיהם והב' שלא שינו את לשונם אמר כל זכר לגלגלותם דראשם חשוב אצלם ומוכח שהיו מדברים בלה"ק והג' שלא שינו את שמם ולכך נאמר במספר שמות והא דלא נאמר גם בשבט לוי לגולגלותם נראה משום דאיתא איבעיא בגמרא מי שיש לו שני ראשים על איזה מהם מניח תפילין ומפרש דהוי מילתא דלא שכיח דכי האי יחיה י"ב חודש דטריפה הוי וטריפה אינו חי ולכך בלוי שהוא מספרם מבן חודש ויכולין עדיין לחיות אם יהיה לאחד שני ראשים וא"כ ימנה כשנים אם ימנה לפי גולגולת לכך לא נאמר לגולגלותם רק נמנו לגויות אבל ישראל שנמנו מבן עשרים וטריפה אינו חי וא"א שימצא בבן עשרים ב' ראשים ולכך נאמר לגולגלותם:
פסוק ג:מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן. דימי שנותינו בהם שבעים שנה והם מכוונים כנגד שבעה כוכבי לכת וי' שנים ראשונים הם כנגד מזל שבתאי והיינו מלשון שביתה ששובת האדם בביתו וי' שנים שניים הם כנגד מזל צדק ולכך בן י"ג למצות וי' שנים שלישים הם נגד מזל מאדים ולכן בן עשרים שנה הוא יוצא לצבא במלחמה לשפוך דם ובן ששים הוא בא במזל לבנה ולכך נעשה האדם אז לבן למראה הזקנה:
פסוק ג:תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן. יתכן שנתנו מחצית שקל כופר נפש עי' רמב"ם וא"כ קופה של צדקה צריך שנים מפני החשד ולכך הוצרך לשנים ועוד נראה דבכהן היה מחשבה לחלוקת א"י וידעו ברוה"ק דמשה לא יכנוס לא"י נמצא שיהיה משה מעכבן מלמנות אותם דירא לנפשו ולכך היה צריך אהרן אתו לבל יעכב הדבר לבוא ולמנות מהר בלי איחור כלל. ואתכם יהיו איש איש למטה בחר גם בנשיאים לפי שהיה אז הענין לבוא לא"י כמ"ש המפרשים ונתחלק א"י לשבטים אבל לפי ריבוי אנשי' לשבט היה נחלתם כמ"ש אברבנאל שבט מתי מספר לקח נחלה קטנה ושבט שמספרו רב לקח חלק גדול וא"כ צריכים הנשיאים לעמוד על גבם לראות ריבוי ומיעוט אנשים שבכל שבט כדי שלא יתרעמו אח"כ כי לקתה מדת הדין ולא הגיע להם חלק הראוי:
פסוק ה:ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם. הרצון כי אין זה חק ולא יעבור שיהיו הנשיאי' במעמד המספר דהא בפרשת פנחס במנין דערבות מואב לא היו הנשיאים במעמד המנין רק המה הואיל והקריבו קרבנם בחנוכת המזבח זכו למעלה זו להיות נמנים עם משה ואהרן בצירופו ולכך פרט הכתוב שמותם לדעת שהם אותן האנשים שהם הקריבו קרבנם והמה היו ראוים לכך ולא זולת ולכך אמר ואלה שמות וגו':
פסוק טז:אלה קרואי העדה. נראה לפרש דלא נבחרו מפי משה כמו שהיה ראוי למשה לבחור נשיאים כמ"ש ואתה תחזה אלא דא"כ יאמרו ישראל מה אהני לן הנשיאים המה יסכימו עם משה ודאי בכל דבר ולכך אמר קרואי העדה כי העדה נתרצו בם וקראום לנשיאים וגם ראשי אלפי בית ישראל המה במצרים וידעו כי לא שלטו המצרים בנשותיהם ולכך המה יהיו על היחוס נשיאי מטות אבותם:
פסוק טז:ראשי אלפי ישראל הם. נראה לבאר דהנה במרגלים לא נזכר א' מהאנשים האלה ונראה דהנשיאי' הללו הכתובים כאן היו באמת נשיאים ביוצאי מצרים ולכך נותן להם הקדימה נמי בחנוכת המשכן ולכך כי קא דייקת כאן בקרא כתיב נשיאי מטות אבותם ובחנוכת המשכן ג"כ כתיב ראשי בית אבותם שהיו רק ראשי אבות מקדם היינו יוצאי מצרים אבל במרגלים כתיב ראשי בני ישראל המה שהיו בעת הזאת ראשים על ישראל:
פסוק יח:ואת כל העדה הקהילו וגו'. הא דהקהילו את כל העדה במנין זה דוקא נראה דכאן כתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם דהביאו ספרי יחוסיהם ואם ישאלו לאחד מה יחוסך יאמר משבט פ' וממשפחה פ' ופן יאמרו מאין יודע אם יאמרו האמת שהוא ממשפחה פ' או האיך נודע הדבר למשה ואהרן שלא נמצא פסול במשפחתו לכך הקהילו כל העדה ואם היה דובר כזב או שנמצא פסול במשפחתו לא היו כל ישראל שותקין והיה א' מערער דאין זה מיוחס והואיל ונעשה דבר זה בהקהל ושתקו כולם הוא אות שהמה מיוחסים בלי פקפוק:
פסוק יט:כאשר צוה ה' את משה ויפקדם במדבר סיני. פי' אף ע"פ שלא צוה בכאן ליטול מהם שקלים היה משה נוטל שקלים והיינו מטעם ונתנו איש כופר נפשו וזהו כאשר צוה ה' את משה כבר במנין ראשון וזהו הפי' ויפקדם במדבר סיני: