פסוק ה:וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וַעֲדָתוֹ וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, שֶׁלֹּא יִלְקֶה בְּצָרַעַת כְּמוֹ שֶׁלָּקָה מֹשֶׁה בְּצָרַעַת בְּיָדוֹ (סנהדרין קי). וּמִלַּת ״לוֹ״ שָׁב אֶל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה. וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל, מַה עִנְיַן צָרַעַת שֶׁל מֹשֶׁה אֶל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה, וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן אִם הָיָה מֵבִיא לִרְאָיָה צָרַעַת שֶׁל מִרְיָם שֶׁהָיָה מֵעֵין מַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, כִּי מַחֲלֻקְתּוֹ עַל הַכְּהֻנָּה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁחָלַק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה – לֹא שְׁלָחֲךָ ה׳, וּמִזֶּה הַמִּין הָיָה צָרַעַת שֶׁל מִרְיָם, שֶׁאָמְרָה: ״הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה׳ הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִּבֵּר״, וְכֵן אָמַר קֹרַח: ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים״, לֹא אַתֶּם לְבַדְּכֶם שְׁמַעְתֶּם בְּהַר סִינַי ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״. אֲבָל צָרַעַת יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לוֹ לְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח.
פסוק ה:וְעַתָּה שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, כִּי הִנְנִי מְקָרֵב הָעִנְיָנִים וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ, וְיִלְקֶה הַדּוֹמֶה בַּדּוֹמֶה, וּמִשָּׁם תִּקַּח רְאָיָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה שֶׁהַחוֹלֵק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לוֹקֶה בְּצָרַעַת. וְזֶה לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת צז): הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ, מְנָלָן מִמֹּשֶׁה כוּ׳. וּכְפִי שׁוּרַת הַדִּין שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת אֶל הַחוֹשֵׁד כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. אִם כֵּן הַחוֹשֵׁד נִלְקֶה בְּאוֹתָהּ מַכָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לָבוֹא עַל הַנֶּחְשָׁד אִם הָיָה הַדָּבָר אֱמֶת. וּמֹשֶׁה חָשַׁד אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבִלְתִּי מַאֲמִינִים בִּנְבוּאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד א): ״וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְגוֹ׳ כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳״, וְהַיְינוּ מַמָּשׁ דִּבְרֵי קֹרַח, שֶׁאָמַר לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ וְאַתָּה בּוֹדֶה הַכֹּל מִלִּבְּךָ, מִדְּהֻצְרַךְ מֹשֶׁה לוֹמַר ״כִּי ה׳ שְׁלָחָנִי כִּי לֹא מִלִּבִּי״, כָּךְ חָשַׁד מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּכְחִישׁוּ נְבוּאָתוֹ וְיֹאמְרוּ, לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ וּמִלִּבְּךָ אַתָּה בּוֹדֶה כְּדֵי לִנְהֹג שְׂרָרְתְּךָ עָלֵינוּ. וּמִדְּאָנוּ רוֹאִין שֶׁנִּלְקָה מֹשֶׁה בְּצָרַעַת עַל שֶׁחֲשָׁדָם בְּמַה שֶׁאֵין בָּהֶם, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר אֱמֶת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַכְחִישִׁין נְבוּאָתוֹ, אָז הָיוּ יִשְׂרָאֵל לוֹקִין בְּצָרַעַת זֶה, וּלְפִי שֶׁחֲשָׁדָם בְּמַה שֶׁאֵין בָּהֶם נִלְקָה הוּא בְּאוֹתָהּ מַכָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לָבוֹא עֲלֵיהֶם, דְּאִי לָא לֹא יִהְיֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה לוֹקֶה בְּצָרַעַת, כִּי כָּל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה חוֹלֵק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְאוֹמֵר לֹא נִרְאָה אֵלָיו ה׳ לָתֶת לוֹ רְשׁוּת שֶׁיִּתֵּן הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן דַּוְקָא, וְחוֹשְׁדוֹ שֶׁמֹּשֶׁה מִלִּבּוֹ נְתָנָהּ לְאָחִיו. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק ה:וְטַעַם לְצָרַעַת דַּוְקָא, הַיְינוּ לְפִי שֶׁמָּצִינוּ (ערכין טז) שֶׁהַצָּרַעַת בָּא עַל גַּסּוּת הָרוּחַ וְעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁכֵּן עֻזִּיָּהוּ נִצְטָרַע עַל שֶׁגָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית (דבה״י ב׳ כו יט), וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה יַלְפִינַן שֶׁנֶּאֱמַר: ״גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה״ (חבקוק ב ה), שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בְּנָוֶה שֶׁלּוֹ, לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ לֵישֵׁב בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי מַאֲמִינִים בִּנְבוּאַת מֹשֶׁה, מִסְּתָמָא הָיוּ חוֹשְׁדִים אוֹתוֹ כִּי לְבַעֲבוּר הִשְׁתָּרֵר עֲלֵיהֶם הוּא רוֹצֶה לְמָשְׁכָם אַחֲרָיו. וְאִלּוּ הָיוּ אוֹמְרִים אֵלָיו לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ הָיוּ וַדַּאי בִּכְלַל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. וּמִשְּׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ הָיוּ נִלְקִין בְּצָרַעַת, וְעַל כֵּן חָזַר הַדִּין עַל מֹשֶׁה שֶׁחֲשָׁדָם שֶׁלֹּא כַּדִּין. וְצָרַעַת בַּיָּד דַּוְקָא, כְּאָמְרוּ רז״ל (ערכין טו:): כְּתִיב: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן״ (משלי יח כא), וְכִי יֵשׁ יָד לַלָּשׁוֹן? אֶלָּא מָה הַיָּד מְמִיתָה אַף הַלָּשׁוֹן מְמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט ז): ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״, ״שׁוֹחֵט״ כְּתִיב, כִּי הֲרֵי זֶה בָּא לִהְיוֹת שׁוֹחֵט לַאֲחֵרִים וְנִמְצָא שָׁחוּט, כִּי לָשׁוֹן הָרָע תְּלָתָא קָטִיל (דב״ר ה י). וְכֵן קֹרַח הָיָה בִּכְלַל כַּת לֵצִים, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (שו״ט תהלים א), וְסִימָן לַדָּבָר: ״קֹרַח״ רָאשֵׁי תֵבוֹת: קֶשֶׁת רוֹמַח חֶרֶב, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז ה): ״בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה״. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶעֱנַשׁ קֹרַח בְּצָרַעַת כְּמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהָיָה קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּיהּ, שֶׁהֲרֵי כָּפַר בָּעִקָּר וּבְתוֹרַת מֹשֶׁה, וְרָצָה לְבַטֵּל הַשְּׂרָרָה, אֲשֶׁר מִזֶּה הַצַּד נָתַן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה מִן הַבְּלוּעִים. וְעוֹד שֶׁכְּבָר רָאָה מַעֲשֵׂה ה׳ הַגָּדוֹל מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלִיחוּת רִאשׁוֹן שֶׁל מֹשֶׁה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר לְהַקְטִיר קְטֹרֶת״, כִּי הַזָּר הַקָּרֵב מִסְּתָמָא הוּא חוֹלֵק עַל נְבוּאַת מֹשֶׁה, וּמִכָּל מָקוֹם הַזָּר הַקָּרֵב לֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח וַעֲדָתוֹ שָׁוֶה בָּעֹנֶשׁ, כִּי קֹרַח וַעֲדָתוֹ הָיוּ בּוֹ חֲטָאִים גְּדוֹלִים זוּלַת זֶה, אֶלָּא יִהְיֶה ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ״, כְּמֹשֶׁה שֶׁלָּקָה בְּיָדוֹ בְּצָרַעַת כָּךְ יִלְקֶה בְּצָרַעַת כָּל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה.
פסוק כג:וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן וְגוֹ׳. רֶמֶז כִּי לֹא לְמַרְאֵה עֵינֵי הָאָדָם יִשְׁפֹּט ה׳, כִּי אִם נִרְאֶה אֶחָד עֵץ יָבֵשׁ בְּלִי לַחְלוּחִית מַיִם תּוֹרָה וְחָכְמָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפְרִיחוֹ, וְכָךְ בְּהֵפֶךְ, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (ביחזקאל יז קח עיי״ש) שֶׁדָּרַשׁ עַל קֹרַח וְאַהֲרֹן פָּסוּק ״הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ״ (שם יז כד). וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ הַמָּקוֹר שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ הָיָה מְלַבְלֵב וְעוֹשֶׂה פֵּרוֹת וַאֲפִילוּ הַזָּהָב שֶׁנִּקְרָא פַּרְוַיִם. ״וַיּוֹצֵא פֶרַח״, זֶה הָיָה סִימָן לְכֹהֲנִים קְטַנִּים שֶׁנִּקְרְאוּ פִּרְחֵי כְּהֻנָּה. ״וַיָּצֵץ צִיץ״, זֶה סִימָן לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים נוֹשְׂאִים צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ. ״וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים״, בִּזְכוּת ״וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל״ וְגוֹ׳ כְּדֵי לַעֲצֹר הַמַּגֵּפָה, וּבִזְכוּת שֶׁכֹּהֲנִים זְרִיזִים הֵם, כִּגְמוּל יָדוֹ הֵשִׁיב לוֹ לְהַצְמִיחַ שְׁקֵדִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַשְׁמָעוּת לְשׁוֹן שְׁקִידוּת וּמְהִירוּת, וְזָכָה לַמַּתָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ״, וּלְשׁוֹן הִנֵּה מוֹרֶה עַל הַזְּרִיזוּת. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (לז יג) ״וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי״, לְשׁוֹן עֲנָוָה וּזְרִיזוּת. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ כָּאן, ״הִנֵּה״ – בְּשִׂמְחָה, כִּדְאִיתָא ״הִנֵּה הוּא יוֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ (שמות ד יד). וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁכָּל ״הִנֵּה״ לְשׁוֹן זְרִיזוּת הוּא, וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בִּזְרִיזוּת וַדַּאי הוּא שָׂמֵחַ בַּעֲשִׂיָּתוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאַהֲרֹן הָיָה שָׂמֵחַ לִקְרַאת מֹשֶׁה אָחִיו הַקָּטָן מִמֶּנּוּ וְלֹא נִתְקַנֵּא בִּשְׂרָרָתוֹ, בִּזְכוּת זֶה נִתַּן לְאַהֲרֹן שְׂרָרַת הַכְּהֻנָּה לְמָשְׁחָה בָהּ בְּשִׂמְחָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ״, בִּזְכוּת ״הִנֵּה הוּא יוֹצֵא לִקְרָאתֶךָ״. וּלְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״בֹּקֶר וְיוֹדַע ה׳״ שֶׁנָּתַן לוֹ ה׳ הַמַּתָּנוֹת בַּבֹּקֶר בְּפָנִים מְאִירוֹת בְּשִׂמְחָה, כְּמִשְׁפַּט כָּל דָּבָר הַנִּתָּן אֶל הַשּׁוֹאֵל כַּהֹגֶן. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שבת קלט.) שֶׁבִּזְכוּת ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״, זָכָה לְחֹשֶׁן מִשְׁפָּט עַל הַלֵּב, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה ט): ״יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (כא א), וְדֶרֶךְ זֶה עֲנָוָה לוֹ שֶׁשָּׂמַח עַל שְׂרָרַת אָחִיו. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (חולין פט.): גָּדוֹל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז ח): ״וְנַחְנוּ מָה״, וְכֵן בְּאַהֲרֹן כְּתִיב (במדבר טז יב): ״וְאַהֲרֹן מַה הוּא״, שֶׁהוּא מְחַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ לִבְלִי מָה, כְּאִלּוּ הוּא עֵץ יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם לַחְלוּחִית, עַל כֵּן זָכָה שֶׁפָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן הַיָּבֵשׁ.
פסוק כג:וּמַה שֶּׁנָּתְנוּ לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת, כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, כִּדְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן (סנהדרין צ:): מִנַּיִן שֶׁאֵין נוֹתְנִים מַתָּנוֹת לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (דבה״י ב׳ לא ד): ״לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳״ וְגוֹ׳. וּבַיַּלְקוּט (יח תשנה עיי״ש) מָנָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּמִּקְדָּשׁ וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּגְּבוּלִין, רֶמֶז לַדָּבָר ״זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״, כְּמִסְפַּר ״זֶה״, דְּהַיְינוּ שְׁנֵים עָשָׂר, יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דְּהַיְינוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ; ״וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, זֶהוּ כְּנֶגֶד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁבַּגְּבוּלִין, כִּי אֵין שָׁם מִקְדָּשׁ. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת נָשֹׂא (ו כג) פֵּרַשְׁנוּ שֶׁיֵּשׁ עוֹד עֲבוֹדַת מַתָּנָה, וְהִיא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים ״כֹּה תְבָרֲכוּ״, כִּי בָהּ יִהְיוּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, וְכָאן הִיא רְמוּזָה בְּיִתּוּר לָשׁוֹן ״הִנֵּה״ (יח ח) עוֹלֶה שִׁשִּׁים כְּמִסְפַּר ״שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ״ (שיר ג ז) הָרְמוּזִים בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, וְשָׁם נֶאֶמְרוּ פָּנִים מְאִירוֹת: ״יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, וְהַיְינוּ ״הִנֵּה״ בְּשִׂמְחָה.
