פסוק ב:כִּי קָדֵשׁוּ הַמַּחְתּוֹת וְהֵם אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, שֶׁכְּבָר עֲשָׂאוּם כְּלֵי שָׁרֵת - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ז:ב׳). וְלֹא יָדַעְתִּי טַעַם לָאִסּוּר הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי קְטֹרֶת זָרָה הִקְרִיבוּ, וְזָר שֶׁעָשָׂה כְּלִי שָׁרֵת לְהַקְרִיב בַּחוּץ בְּאִסּוּר אֵינוֹ מְקֻדָּשׁ. אֲבָל יֵשׁ לוֹמַר כִּי בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ כֵן עַל פִּי מֹשֶׁה הָיוּ קֹדֶשׁ, כִּי הֵם הִקְדִּישׁוּ אוֹתָם לַשָּׁמַיִם לְפִי שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁיַּעֲנֶה אוֹתָם הָאֱלֹהִים בָּאֵשׁ, וְתִהְיֶינָה הַמַּחְתּוֹת הָאֵלֶּה כְּלֵי שָׁרֵת בְּאֹהֶל מוֹעֵד לְעוֹלָם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר הַכָּתוּב ״כִּי הִקְרִיבוּם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר י״ז:ג׳), כְּלוֹמַר אֲנִי הִקְדַּשְׁתִּי אוֹתָם מֵעֵת שֶׁהִקְרִיבוּ אוֹתָם לְפָנַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
פסוק ה:כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ – כְּמוֹ עָלָיו, עַל קֹרַח. וּמַהוּ "בְּיַד מֹשֶׁה" וְלֹא כָּתַב "אֶל מֹשֶׁה"? רֶמֶז לַחוֹלְקִים עַל הַכְּהוּנָּה שֶׁלּוֹקִין בְּצָרַעַת כְּמוֹ שֶׁלָּקָה מֹשֶׁה בְּיָדוֹ, וְעַל זֶה לָקָה עֻזִּיָּהוּ בְּצָרַעַת. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, וְלֹא יִהְיֶה בָּלוּעַ וְשָׂרוּף כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, אַךְ כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה לְמֹשֶׁה בְּיָדוֹ שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן שֶׁיִּהְיוּ הוּא וּבָנָיו כֹּהֲנִים וְלֹא זָר - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ז:ה׳). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא רוֹמֵז אֶל אֶלְעָזָר הַנִּזְכָּר, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן" וְגוֹ' (במדבר י״ז:ב׳), וְשִׁעוּרוֹ: וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרוּפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ':
פסוק ו:אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה' – אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר י״ז:ו׳): ״אַתּוּן גְּרַמְתּוּן דְּמִית עַמָּא דַּה'״, יִפְתֹּר כִּי יַאֲשִׁימוּ אוֹתָם עַל שֶׁנָּתְנוּ הָעֵצָה הַזֹּאת לְהַקְטִיר קְטֹרֶת זָרָה לִפְנֵי ה' מִדַּעְתָּם שֶׁהַמַּקְרִיבִים אוֹתָם נִשְׂרָפִים, כִּי הַשֵּׁם לֹא אָמַר לְמֹשֶׁה לְהַקְרִיב הַקְּטֹרֶת הַזֹּאת, וְהוּא לֹא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם ה' לַעֲשׂוֹת כֵּן. אִם כֵּן מֵעַצְמָם נָתְנוּ הָעֵצָה הַזֹּאת אֲשֶׁר מֵתוּ בָהּ הָעָם, וְהָיוּ יְכוֹלִין לָתֵת אוֹת וּמוֹפֵת אַחֵר בַּמַּטֶּה אוֹ בְּזוּלָתוֹ. וְר״א אָמַר (אבן עזרא על במדבר י״ז:ו׳): מַה רְאָיָה זוֹ שֶׁשֵּׁבֶט לֵוִי נִבְחַר וְנִבְחַר אַהֲרֹן לְכֹהֵן גָּדוֹל? וְיִתָּכֵן שֶׁבִּתְפִלַּתְכֶם אוֹ בְּחָכְמָה שֶׁיְּדַעְתֶּם שְׂרַפְתֶּם הַמַּקְרִיבִים. וְכֵן נִרְאֶה שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ, כִּי מַה שֶׁאָמַר אַחֲרֵי כֵן: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה וְגוֹ', וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי" וְגוֹ' (פסוק יז כ) - רְאָיָה שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ הָעָם בַּשְּׂרֵפָה הַזֹּאת שֶׁנִּבְחֲרוּ הַלְוִיִּם וְהוּחְלְפוּ הַבְּכוֹרוֹת בָּהֶם, רַק חָשְׁבוּ כִּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן גָּרְמוּ הַשְּׂרֵפָה, אוֹ שֶׁהָיָה הָעֹנֶשׁ בִּקְטֹרֶת אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם, וּקְטֹרֶת אַהֲרֹן הָיְתָה קְטֹרֶת הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (ויקרא י ב). וְלֹא הָיְתָה הַתְּלוּנָּה רַק עַל הַשְּׂרֵפָה, לֹא עַל הַבְּלִיעָה, כִּי הַשֵּׁם אָמַר לְמֹשֶׁה ״הֵעָלוּ מִסָּבִיב" וְגוֹ', וְזֶה יִרְמֹז עַל פְּתִיחַת פִּי הָאָרֶץ, וּמֹשֶׁה הִגִּיד זֶה לְיִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם ה'. וְדָתָן וַאֲבִירָם הָיוּ חַיָּבִים יוֹתֵר, שֶׁהָיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בַּנָּבִיא. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהָיוּ הָעָם מַאֲמִינִים עַתָּה בִּכְהֻנַּת אַהֲרֹן, שֶׁכְּבָר יָצְאָה אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אֶת קָרְבְּנוֹתָיו, אֲבָל הָיוּ חֲפֵצִים שֶׁיִּהְיוּ הַבְּכוֹרוֹת מְשָׁרְתֵי הַמִּשְׁכָּן בִּמְקוֹם הַלְוִיִּם, וְלֹא יִרְצוּ בַּחִלּוּפִין שֶׁעָשׂוּ בָהֶם, כִּי הָיוּ חֲפֵצִים שֶׁיִּהְיֶה לְכָל הַשְּׁבָטִים חֵלֶק בַּעֲבוֹדַת בֵּית ה'. וְהִנֵּה יִתְלוֹנְנוּ: אַתֶּם הֲמִתֶּם אוֹתָם - שֶׁנְּתַתֶּם הָעֵצָה הַזֹּאת שֶׁיַּקְרִיבוּ קְטֹרֶת כַּכֹּהֲנִים, וְהֵם הָיוּ רְאוּיִים לַעֲבוֹדַת לְוִיִּם, לֹא שֶׁיִּהְיוּ כַּכֹּהֲנִים מַקְרִיבֵי קְטֹרֶת. וְזֶה טַעַם ״פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי״ (במדבר י״ז:כ״ג):
פסוק י:הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת – לֹא הֲבִינוֹתִי טַעַם הַכָּתוּב הַזֶּה וַחֲבֵרוֹ לְמַעְלָה ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת״ (במדבר ט״ז:כ״א), כִּי יֵשׁ בָּאֱלֹהִים לְהָמִית בַּדֶּבֶר רַבִּים סְבִיב צַדִּיק אֶחָד וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, כַּאֲשֶׁר הָיָה בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם. וְכֵן הָיָה בְּכָל הַמַּגֵּפוֹת, שְׁלֹשָׁה יְשֵׁנִים בְּטַלִּית אַחַת, הַשְּׁנַיִם מֵתִים וְהָאֶמְצָעִי נִמְלָט. וְנִרְאֶה שֶׁהָיָה הַקֶּצֶף יוֹצֵא לְהָמִית גַּם כָּל הָעֵדָה כְּמִיתַת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה שֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם בִּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ אוֹ בָּאֵשׁ הַיּוֹצֵאת, וְהֵם מַכּוֹת כּוֹלְלוֹת רְאוּיוֹת לְהָמִית כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם בְּיַחַד, זוּלָתִי אִם יֵעָשֶׂה נֵס שֵׁנִי בַּנִּמְלָטִים, אוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן לִכְבוֹד הַצַּדִּיקִים שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּתוֹכָם לֹא יִשְׁלַח יָדוֹ בָּהֶם. וְהַכַּוָּנָה בְּאֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵם צְרִיכִים בַּקָּשַׁת רַחֲמִים וְכַפָּרָה, וּמֹשֶׁה הוּא הַמְּזָרֵז לַעֲשׂוֹת כֵּן מִיָּד:
פסוק יז:שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת – מַטֵּה אַהֲרֹן הוּא בַּי״ב, כִּי לֹא אָמַר ״וְתִקַּח מַטֶּה לְבֵית לֵוִי וְתִכְתֹּב עָלָיו שֵׁם אַהֲרֹן״, אֲבָל הוּא בַּמִּנְיָן הַנִּזְכָּר. וְהִנֵּה לֹא נֶחְשַׁב יוֹסֵף רַק לְשֵׁבֶט אֶחָד, וְהַטַּעַם כִּי לֹא יִמָּנוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם רַק שְׁנֵים עָשָׂר, וּמִפְּנֵי שֶׁיַּחְשֹׁב לֵוִי יַחְשֹׁב יוֹסֵף רַק אֶחָד. וְעוֹד אֲפָרֵשׁ זֶה בְּסֵדֶר וְזֹאת הַבְּרָכָה (דברים ל״ג ו'), אִם יְבָרְכֵנִי ה' לְהַגִּיעַ לְשָׁם:
פסוק יז:אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ – יֵשׁ מְפָרְשִׁים שֵׁם רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט: רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, וִיהוּדָה. וְהַנָּכוֹן שֵׁם הַנְּשִׂיאִים, וְעָשָׂה אַהֲרֹן נָשִׂיא לְשֵׁבֶט לֵוִי. וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כִּי הֵם מַטֶּה אֶחָד וְנָשִׂיא אֶחָד לָהֶם, לוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁחִלַּקְתִּים לִשְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת, כְּהוּנָה לְבַד וּלְוִיָּה לְבַד, מִכָּל מָקוֹם שֵׁבֶט אֶחָד הוּא וְנָשִׂיא אֶחָד לָהֶם. וְהַטַּעַם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר י״ז:ו׳), כִּי לֹא הֻצְרְכוּ רְאָיָה רַק שֶׁנִּבְחַר הַשֵּׁבֶט הַהוּא מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
פסוק כה:לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לְזִכָּרוֹן שֶׁבָּחַרְתִּי בְּאַהֲרֹן לְכֹהֵן וְלֹא יַלִּינוּ עוֹד עַל הַכְּהוּנָּה, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ז:כ״ה). וְאֵין הַמַּטֶּה הַזֶּה אוֹת רַק עַל מַטֵּה לֵוִי שֶׁנִּבְחַר מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים, לֹא עַל אַהֲרֹן שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַכְּהוּנָּה. וְהַנָּכוֹן, לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת עַל שֵׁבֶט לֵוִי תְּמוּרֵי הַבְּכוֹרוֹת, כִּי הַשְּׂרֵפָה אוֹת עַל הַכְּהוּנָּה, וְהַפֶּרַח עַל הַלְּוִיָּה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב״ן על במדבר י״ז:ו׳). וְזֶה טַעַם "פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי" (במדבר י״ז:כ״ג), כִּי לְכָל בֵּית לֵוִי פָּרַח וּבִזְכוּתָם. וְאֶפְשָׁר שֶׁכֵּיוָן שֶׁנּוֹדַע בַּמַּטֶּה שֶׁאֵין הַשֵּׁם חָפֵץ בַּבְּכוֹרוֹת וְהוּא חָפֵץ בְּשֵׁבֶט לֵוִי, שֶׁתִּהְיֶה הַכְּהוּנָּה לְאַהֲרֹן בְּלֹא תַּרְעוֹמֶת, כִּי הוּא הַנִּכְבָּד בַּשֵּׁבֶט וְהַנָּשִׂיא בָּהֶם בַּמַּטֶּה, וְלוֹ תֵּאוֹת שְׂרָרַת הַשֵּׁבֶט הַהוּא. וְאֵינוֹ נָכוֹן בְּעֵינַי כִּי גֵּרְשׁוֹן בְּכוֹר לֵוִי:
