א וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדָרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃ ב עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֙רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב ׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֙בֶר֙ מֶ֣לֶךְ צביים (צְבוֹיִ֔ים) וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר׃ ג כָּל־אֵ֙לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח׃ ד שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ׃ ה וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם׃ ו וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר׃ ז וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן תָּמָֽר׃ ח וַיֵּצֵ֨א מֶֽלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ צביים (צְבוֹיִ֔ם) וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּֽעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים׃ ט אֵ֣ת כְּדָרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַחֲמִשָּֽׁה׃ י וְעֵ֣מֶק הַשִׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃ יא וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ׃ יב וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃ יג וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃ יד וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃ טו וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃ טז וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם׃ יז וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֮ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ׃ יח וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃ יט וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ כ וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל׃ כא וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃ כב וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִימֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ כג אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃ כד בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אור החיים

חיים בן עטר

פסוק א:
וַיְהִי בִּימֵי וְגוֹ׳. טַעַם סֵדֶר הוֹדָעַת הָעִנְיָן, לוֹמַר כִּי אַרְבָּעָה מְלָכִים אֵלּוּ תַּקִּיפִים הָיוּ. צֵא וּלְמַד עֵזֶר אֱלֹהִים שֶׁעִם אַבְרָהָם אֲשֶׁר מָחָה הָאַרְבָּעָה מְלָכִים בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וּשְׁאָר הַתּוֹעֲלִיּוֹת.
פסוק יב:
וַיִּקְחוּ וְגוֹ׳ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״בֶּן אֲחִי אַבְרָם״, גַּם טַעַם אָמְרוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם לְלֹא צֹרֶךְ, שֶׁכְּבָר יָדַעְנוּ כִּי שָׁם קָנָה מְקוֹמוֹ, יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁהַמְּלָכִים יָדְעוּ כִּי לוֹט זֶה הוּא בֶּן אֲחִי אַבְרָם וְאַף עַל פִּי כֵן לָקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ בַּשִּׁבְיָה, וְנָתַן הַכָּתוּב הַטַּעַם שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ לִכְבוֹד אַבְרָהָם, וְהוּא הָיָה נִכְבָּד וּמְעֻלֶּה בְּעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם כִּי לֶהֱיוֹתוֹ יוֹשֵׁב בִּסְדֹם, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מוֹאָב טָהַר בְּסִיחוֹן, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהֲגַם שֶׁפָּטַר ה׳ מוֹאָב מִיַּד יִשְׂרָאֵל (דברים ב:ט) כֵּיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ בְּסִיחוֹן הֻתַּר לָהֶם. כְּמוֹ כֵן לוֹט הֲגַם הֱיוֹתוֹ בֶּן אָחִיו שֶׁל אִישׁ שְׁלוֹמָם אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא בִּסְדֹם הֻתַּר לָהֶם. וּבָזֶה מָצָאנוּ נַחַת רוּחַ לְטַעַם אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא קָרָא לְשָׁלוֹם לְאַרְבָּעָה מְלָכִים לְהָשִׁיב לוֹט וְאִם לֹא יַשְׁלִימוּ אָז יַכֵּם כַּאֲשֶׁר הִכָּם, אֶלָּא הַטַּעַם הוּא לֶהֱיוֹת שֶׁיָּדוּעַ הָיָה לָהֶם לוֹט הֱיוֹתוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָהָם, וְלָזֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וַיִּשְׁמַע וְגוֹ׳ כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, פֵּרוּשׁ שֶׁנִּשְׁבָּה אַחַר שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל אַבְרָהָם וּבָזֶה גִּלּוּ כִּי אוֹיְבֵי אַבְרָהָם הֵם, וְלָזֶה רָדַף אַחֲרֵיהֶם וַיַּכֵּם׃
פסוק יב:
וְאִם תֹּאמַר: הֲלֹא הַדִּין הוּא עִם אַרְבָּעָה מְלָכִים שֶׁלְּקָחוּהוּ מִתּוֹךְ הָעִיר הַמּוֹרֶדֶת בָּהֶם. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁמַּה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים טָהֲרוּ בְּסִיחוֹן הוּא לְאֻמָּה שֶׁאֵין לָנוּ עִמָּהּ לֹא שָׁלוֹם וְלֹא מִלְחָמָה, אֲבָל אַנְשֵׁי שָׁלוֹם לֹא נָדִין לִשְׁבּוֹתָם, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל לַקֵּינִי שֶׁצִּוּוּ עָלָיו (שמואל א ט״ו:ו׳) ״סּוּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ כֵן הָיָה לָהֶם לְצַוּוֹת עָלָיו לַעֲבֹר מִבֵּינֵיהֶם אִם הֵם אַנְשֵׁי שָׁלוֹם עִם אַבְרָהָם.
פסוק טז:
וְגַם אֶת לוֹט וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁעִקַּר רְדִיפָתוֹ הָיְתָה עָלָיו וְאוֹתוֹ הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים, הוֹדִיעַ הַכָּתוּב סֵדֶר הַהַצְלָחוֹת בְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״: א׳ הֵשִׁיב הָרְכוּשׁ שֶׁל הַמְּלָכִים, הַצְלָחָה ב׳ שֶׁהֵשִׁיב לוֹט וְלֹא שְׂרָפוּהוּ הַמְּלָכִים בִּרְאוֹתָם בַּמִּלְחָמָה עִם אַבְרָהָם לִנְקָמָה. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לְהָשִׁיב הַנָּשִׁים וְהַטַּף לְצַד כָּבוֹד שֶׁעָשׂוּ לְלוֹט.
פסוק יח:
וּמַלְכִּי צֶדֶק וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (נדרים לב:) כִּי הוּא שֵׁם. וְטַעַם שֶׁהִפְסִיק בְּעִנְיַן מֶלֶךְ שָׁלֵם בֵּין יְצִיאַת מֶלֶךְ סְדוֹם לְהוֹדָעַת דְּבָרָיו אֶל אַבְרָהָם וְכוּ׳, לְהַגִּיד שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים מַה בֵּינָם לְבֵין הָרְשָׁעִים, כִּי מֶלֶךְ סְדוֹם יָצָא לִקְרַאת אַבְרָהָם לִרְאוֹת פָּנָיו רֵיקָם, הֲגַם שֶׁאֵלָיו יְחֻיַּב לְהַקְבִּיל פְּנֵי אַבְרָהָם בְּמִנְחָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָרָשָׁע יָצָא בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת, וְשֵׁם הַצַּדִּיק מִבְּלִי חִיּוּב נְדִיבוּת יָעַץ וְהִקְבִּיל פָּנָיו בְּלֶחֶם וָיָיִן.
פסוק יח:
עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כח:) קִיֵּם אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲפִלּוּ עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין שֶׁהֵם תִּקּוּנֵי רַבָּנָן, וְלָזֶה הוֹדִיעָנוּ הַכָּתוּב, כִּי אַבְרָהָם שַׂר וְגָדוֹל וּמְכֻבָּד בְּעֵינֵי הַכֹּל הָיָה, וּכְשֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ מֶלֶךְ סְדוֹם מִן הַסְּתָם יְקַבֵּל פָּנָיו בִּתְשׁוּרַת לֶחֶם לוֹ וְלַעֲבָדָיו וְאַנְשֵׁי מִלְחַמְתּוֹ, וּלְצַד כִּי אַבְרָהָם יִפְרֹשׁ מִמַּאֲכָלָם, מֵהַלֶּחֶם מִשּׁוּם פַּת שֶׁל גּוֹיִם, וְהַיַּיִן מִשּׁוּם סְתָם יֵינָם, לָזֶה נִתְחַכֵּם וְנִשְׁתַּדֵּל מֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּרַת הָאֲכִילָה עַל יַד נֶאֱמָן שֶׁהוּא שֵׁם וּמִיָּדוֹ שֶׁל שֵׁם לְיָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְחִדּוּשׁ הִשְׁמִיעָנוּ הַכָּתוּב שֶׁאֲפִלּוּ לֶחֶם וְיַיִן שֶׁאֵינָן אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן הִקְפִּיד אַבְרָהָם, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֲשַׁשׁ אִסּוּר תּוֹרָה.
פסוק יח:
עוֹד יִרְצֶה הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ טַעַם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ עָלָה עַל דַּעַת מֶלֶךְ סְדוֹם לוֹמַר לְאַבְרָהָם ״וְהָרְכוּשׁ קַח לָךְ״ וְלֹא שָׁאַל הַכֹּל, לָזֶה אָמַר וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדוֹם לִקְרָאתוֹ וְאַחַר צֵאתוֹ יָצָא מֶלֶךְ שָׁלֵם וְכוּ׳, וְנָתַן לוֹ אַבְרָהָם מַעֲשֵׂר מִכֹּל. מִזֶּה הִרְגִּישׁ מֶלֶךְ סְדוֹם, כִּי הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי קִנְיָנָיו הֵם, שֶׁאֵין אָדָם מְעַשֵּׂר מִמַּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. לָזֶה שָׁאַל מִמֶּנּוּ הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכוּשׁ אַסְכִּים לְדַעְתְּךָ שֶׁתִּקָּחֵם לְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ קַח לָךְ, וַהֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי עוֹד הָיָה לוֹ טַעֲנָה לְהַחְזִיק בַּכֹּל. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִמּוֹ בְּמַחְלוֹקֶת פִּשֵּׁר וְאָמַר: תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכוּשׁ לֹא אֵרֵד עִמְּךָ לְדִין אֶלָּא הֲרֵינִי מַסְכִּים שֶׁתִּקָּחֶנּוּ. וְעַיֵּן טַעַם הַדָּבָר בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ״׃
פסוק יח:
וְהוּא כֹהֵן וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: הוּא כֹּהֵן, אֲבָל זַרְעוֹ אֵינוֹ כֹּהֵן, שֶׁנִּתְּנָה כְּהוּנָּה לְאַבְרָהָם, דִּכְתִיב (תהלים קי:ד) ״אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם״. וְאָמְרוֹ ״עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק״, כִּי הוּא בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם שֶׁיִּהְיֶה כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וּבִרְצוֹנוֹ נָתַן הַדָּבָר לְאַבְרָהָם כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר.
פסוק יח:
וְאָמְרוֹ לְאֵל עֶלְיוֹן, לֶהֱיוֹת שֶׁהָיָה לָהֶם אֱלוֹהוֹת אֶמְצָעִיִּים כַּיָּדוּעַ לַכְּסִילִים, אָמַר כִּי זֶה כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאֱלוֹהוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם אָז. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (נדרים לב:) כִּי בְּעָוֹן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת קוֹנוֹ נִטְּלָה מִמֶּנּוּ כְּהוּנָה, וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוֹ וְהוּא כֹהֵן תִּתְפָּרֵשׁ גַּם כֵּן לְמַעֵט מִשָּׁם וָהָלְאָה, שֶׁמִּעֲטוֹ הַכָּתוּב עַל חַטָּאתוֹ הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וַהֲגַם שֶׁהִקְדִּים הַמִּעוּט לַחֵטְא, מַה בְּכָךְ, כִּי הַתּוֹרָה נִכְתְּבָה אַחַר כָּךְ.
פסוק יט:
וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר. צָרִיךְ לָדַעַת אִם הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכוֹ הִיא הַמֻּזְכֶּרֶת בָּעִנְיָן ״בָּרוּךְ אַבְרָם״, אִם כֵּן לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״וַיְבָרְכֵהוּ״, וְרוֹאַנִי מֵאָמְרוֹ ״בָּרוּךְ אַבְרָם״ שֶׁבֵּרְכוֹ. עוֹד הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיְבָרְכֵהוּ לֵאמֹר בָּרוּךְ״ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית מח:כ) ״וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר״ וְגוֹ׳.
פסוק יט:
אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא: מִתְּחִלָּה בֵּרַךְ אַבְרָהָם, פֵּרוּשׁ בְּרָכָה הַנּוֹגַעַת לוֹ שֶׁלֹּא יִפּוֹל בְּיַד אוֹיְבָיו וְיִישַׁר חֵילֵיהּ, שֶׁהֵם בְּרָכוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת. וְאַחַר כָּךְ אָמַר עִנְיָן אַחֵר, לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל, ״בָּרוּךְ אַבְרָם״, וּבִרְכָתוֹ תִּהְיֶה לְאֵל עֶלְיוֹן שֶׁהוּא יַעֲבוֹד הָאֵל, וְשֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ יִהְיֶה הָאֵל קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְכָךְ הָיָה, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת אַבְרָהָם נָתַן הַשֵּׁם חַיֵּי עוֹלָם לְבָנָיו וְנִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה ג.) שֶׁתְּנַאי הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְכוּ׳, וּכְאָמְרָם (שבת פח.) בְּפָסוּק (תהלים עו:ט) ״אֶרֶץ יָרְאָה״ וְגוֹ׳. הֲרֵי כִּי לוּלֵי אַבְרָהָם אֵין לַה׳ קִנְיָן שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהָבֵן.
פסוק יט:
עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ וַיְבָרְכֵהוּ וְגוֹ׳, לְהַגִּיד בָּא כִּי שְׁתֵּי בְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בִּדְבָרָיו הֵם בְּרָכוֹת הַנּוֹגְעִים לְאַבְרָהָם, וַאֲפִלּוּ בְּרָכָה שֶׁאָמַר ״בָּרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן״ הִיא בִּרְכַּת אַבְרָהָם, כְּשֶׁמִּתְבָּרֵךְ ה׳ בְּאֶמְצָעוּתוֹ אֲשֶׁר מִגֵּן וְגוֹ׳, וּלְעוֹלָם לֹא בֵּרֵךְ אֶלָּא בְּרָכוֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן.
פסוק כ:
וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן. רַזַ״ל אָמְרוּ (נדרים לב:) שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל אֲשֶׁר אִחֵר בִּרְכַּת ה׳ וְהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם, וְנִטְּלָה מִמֶּנּוּ הַכְּהוּנָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁטַּעַם שֵׁם הוּא שֶׁלָּקַח סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אַבְרָהָם הוּא מֵעַצְמוֹ הִכִּיר בּוֹרְאוֹ וְהִשְׁתַּדֵּל בֶּאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵלָיו יֵאוֹת הַבְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ לַה׳ שֶׁנִּתְרַצָּה בּוֹ, וְכֵן רָאוּי לַעֲשׂוֹת. וּלְלַמֵּד הוּא בָּא שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְרַצֶּה אֶלָּא בְּמִי שֶׁמִּתְרַצֶּה בּוֹ קוֹדֵם, וְהוּא אָמְרוֹ ״בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן״ שֶׁהוּא הִכְשִׁיר עַצְמוֹ לִהְיוֹת עֶבֶד לְאֵל עֶלְיוֹן, וְלָזֶה ״בָּרוּךְ הוּא אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן״ וְגוֹ׳. וְדֶרֶךְ זֶה לֹא יֻצְדַּק אֶלָּא בַּמְּבוֹרָךְ קוֹדֶם. וּכְפִי זֶה לֹא נֶעֱנַשׁ שֵׁם אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ נְתָנָהּ לְאַבְרָהָם וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְהוּא כֹהֵן״. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל הַנִּשְׁמָע מִשִּׁטְחִיּוּת הַמַּאֲמָר, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁלֹּא חָשׁ לְהַקְדִּים עֶבֶד לְרַבּוֹ, הֲגַם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְטוֹבָה, וּמָצִינוּ שֶׁיַּעֲנִישׁ ה׳ עַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.
פסוק כא:
תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכוּשׁ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הוּא אוֹמֵר לוֹ וְהָרְכוּשׁ קַח לָךְ, הֲלֹא לָקוּחַ הוּא אֶצְלוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּתוֹרַת מַתָּנָה, כִּי מֵאָמְרוֹ ״קַח לָךְ״ מַגִּיד כִּי צָרִיךְ הוּא לְהַסְכִּים שֶׁיִּקָּחֶנּוּ, וְזֶה מְנַגֵּד לְאָמְרוֹ ״תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ״?
פסוק כא:
אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל (ב״ק קטז), וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנָן, שַׁיָּרָא שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת וְעָמַד עָלֶיהָ גַּיִס וּטְרָפָהּ, וְעָמַד אֶחָד וְהִצִּיל – הִצִּיל לָאֶמְצַע, וְאִם אָמַר ״אֲנִי מַצִּיל לְעַצְמִי״ – הִצִּיל לְעַצְמוֹ. וּמְפָרֵשׁ רַב אָשֵׁי כְּשֶׁיְּכוֹלִין לְהַצִּיל בְּנֵי הַשַּׁיָּרָא עַל יְדֵי הַדְּחָק, לָזֶה אִם הִצִּיל סְתָם – לָאֶמְצַע, פֵּרוּשׁ: כָּל אֶחָד יַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ וְיִטְּלֶנּוּ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י. וְאִם אָמַר ״לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל״ וְשָׁמְעוּ בְּנֵי הַשַּׁיָּרָא וְשָׁתְקוּ, גִּלּוּ דַּעְתָּם דְּאִיַּאוּשׁ וְלֹא מָסְרוּ עַצְמָן, וּלְעַצְמוֹ הִצִּיל, עַד כָּאן. וְסָבַר מֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁהוּא לֹא נִתְיָאֵשׁ וְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד לְהַצִּיל וְיִשְׂכֹּר גְּיָסוֹת עָלָיו, וּכְשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם לְהַצִּיל, הֲגַם שֶׁיֹּאמַר שֶׁגִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁלְּעַצְמוֹ מַצִּיל – אֵינוֹ מוֹעִיל, וְצָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמַע מֶלֶךְ סְדוֹם דְּבָרָיו וְיַסְכִּים, וְזוּלַת זֶה לָאֶמְצַע הִצִּיל וְלֹא יִטּוֹל אֶלָּא מַה שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא לוֹט וּרְכוּשׁוֹ. וְתִמְצָא שֶׁמֶּלֶךְ סְדוֹם הָיָה מַחְזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, שֶׁכֵּן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ וְזֶה לְשׁוֹנָם (בראשית רבה פמ״ג): ״וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדוֹם״ וְגוֹ׳, הִתְחִיל מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ, אַתָּה יָרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתָּ וַאֲנִי יָרַדְתִּי לַחֵמָר וְנִצַּלְתִּי, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהֶחְזִיק עַצְמוֹ בְּבַעַל הַיְּכֹלֶת.
פסוק כא:
וּבָזֶה יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: אֲנִי כְּפִי סְבָרָתִי לָאֶמְצַע הִצַּלְתָּ, כִּי לֹא נִתְיָאַשְׁתִּי וְלֹא הוֹדַעְתַּנִי שֶׁאַתָּה מַצִּיל לְעַצְמְךָ וְשָׁתַקְתִּי, אֶלָּא לְפִי סְבָרָתְךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן מַעֲשֵׂר נִרְאֶה שֶׁאַתָּה סוֹבֵר שֶׁאֵין מְצִיאוּת לִי לְהַצִּיל אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדְּחָק, וּבָזֶה אֵינְךָ צָרִיךְ לְגַלּוֹת דַּעְתְּךָ. לָזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִכָּנֵס בְּמַחְלֹקֶת נַסְכִּימָה יַחַד לְפַשֵּׁר: אַתָּה תְּבַטֵּל זְכוּתְךָ וְתַחְלִיט לִי הַנֶּפֶשׁ, וַאֲנִי אֲבַטֵּל זְכוּתִי וְאַחְלִיט לְךָ הָרְכוּשׁ קָחֶנּוּ לָךְ, וְהָבֵן. וְהוּא הַפָּחוּת טוֹעֶה הָיָה, כִּי מְשֻׁלָּל הוּא מֵהַצָּלָה, וְלֹא חָלַק רַב אָשֵׁי אֶלָּא בְּגַיִס שֶׁטָּרַף וְהָלַךְ לוֹ, אֲבָל בַּמְּצִיאוּת שֶׁלְּפָנֵינוּ כְּבָר הֶעֱרִיכוּ מִלְחָמָה וְאָבְדוּ וְאֵין לְךָ ״אֵינָן יְכוֹלִין לְהַצִּיל״ בָּזֶה, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בְּמִעוּטָן וְנִתְיָאֲשׁוּ וַדַּאי, וּבְטַעֲנַת שֶׁקֶר הוּא בָּא בְּכִשְׁכּוּשׁ זְנָבוֹ. וְתִמְצָא שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ רַב אָשֵׁי שֶׁיֹּאמַר בְּפֵרוּשׁ ״לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל״ אֶלָּא דַּוְקָא בְּיָכוֹל לְהַצִּיל עַל יְדֵי הַדְּחָק, אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּיל אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״לְעַצְמִי״ וְכוּ׳, וְכֵן הוּא מְבֹאָר שָׁם. וְאִם כֵּן הֲגַם שֶׁיֹּאמַר אַחַר כָּךְ ״יָכוֹל הָיִיתִי לְהַצִּיל״ אֵין טַעֲנָתוֹ טַעֲנָה, וְכֵן פָּסְקוּ רַמְבַּ״ם (הלכות גזלה ואבדה פרק י״ב) וְהָרֹא״שׁ.
פסוק כא:
וְתִמְצָא שֶׁרָמְזוּ עִנְיָן [זֶה] רַזַ״ל בְּמֶתֶק לְשׁוֹנָם בְּאָמְרָם ״מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ״, פֵּרוּשׁ: שֶׁאַחַר שֶׁרוֹאֶה עַצְמוֹ שֶׁנִּטַּל רֹאשׁוֹ, עֲדַיִן הוּא מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ, כִּי בִּהְיוֹתוֹ בְּכָל תּוֹקֶף מַלְכוּתוֹ וְאַרְבָּעָה מְלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ לֹא עָמְדוּ בִּפְנֵי הָאַרְבָּעָה מְלָכִים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אַחַר הוֹרָדַת עֶדְיוֹ הֲיָכוֹל יוּכַל לְהַצִּיל. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאַבְרָהָם הִצִּיל לְעַצְמוֹ וְקָנָה הַכֹּל, וְלָזֶה נָתַן מַעֲשֵׂר מִכֹּל, שֶׁהֲגַם שֶׁיְּוַתֵּר לְמֶלֶךְ סְדוֹם, אָדָם רַשַּׁאי בְּשֶׁלּוֹ, לֹא בְּמַעֲשֵׂר שֶׁהוּא שֶׁל גָּבוֹהַּ.
פסוק כב:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ וְגוֹ׳. טַעַם הֲרָמַת יָדוֹ הִיא כְּדֵי שֶׁיִּתְאַמֵּת אֵצֶל מֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ עוֹד לַחְזוֹר בּוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה, לֹא כֻּלּוֹ וְלֹא מִקְצָתוֹ.
פסוק כב:
וְאָמְרוֹ אִם מִחוּט וְגוֹ׳ וְאִם אֶקַּח, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״אִם אֶקַּח מִחוּט״ וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲרִימוֹתִי וְגוֹ׳ אִם מִחוּט וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ: הֲרֵי הוּא עָלַי כִּתְרוּמָה אִם לָקַחְתִּי מִחוּט וְעַד וְגוֹ׳ מֵהָרְכוּשׁ הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁלֹּא יִקַּח לֶעָתִיד מִכָּל וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאִם אֶקַּח״ וְגוֹ׳:
פסוק כב:
עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲרִימוֹתִי יָדִי – פֵּרוּשׁ: נָתַתִּי תְּרוּמָה שֶׁאֲנִי חַיָּב מֵהַכֹּל, ״אִם מִחוּט וְעַד״ וְגוֹ׳, מַה שֶׁאֲנִי חַיָּב כְּפִי הַדִּין. וְשֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁאֲנִי לָהוּט אַחַר הַמָּמוֹן וְתוֹבֵעַ מַה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלִּי – ״וְאִם אֶקַּח מִכָּל״ וְגוֹ׳, אֲבָל לֹא מִפְּנֵי הַוַּתְרָנוּת אֶהְיֶה גּוֹזֵל לַגָּבוֹהַּ מַה שֶׁאֲנִי חַיָּב לָתֵת לוֹ, שֶׁהוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.
פסוק כג:
וְלֹא תֹאמַר אֲנִי וְגוֹ׳. וְקָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר שֶׁהוּא הֶעֱשִׁיר וְכוּ׳, וַהֲלֹא הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת הוּא מִגֵּן צָרָיו?
פסוק כג:
אָכֵן לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּדִבְרֵי מֶלֶךְ סְדוֹם, כִּי חוֹשֵׁב שֶׁהַנְּכָסִים אֵלָיו נוֹגְעִים, אֶלָּא שֶׁמִּתְרַצֶּה לָתֵת לוֹ הָרְכוּשׁ כְּאָמְרוֹ ״וְהָרְכוּשׁ קַח לָךְ״, לָזֶה אָמַר שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה לְצַד דַּעְתּוֹ, שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יְמַלֵּא פִיו לוֹמַר ״אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם הֲרִימוֹתִי וְגוֹ׳ אִם״ וְגוֹ׳. וּבָזֶה, לֹא תֹאמַר אַתָּה וְגוֹ׳, וּלְעוֹלָם כְּפִי הַדִּין נְכָסַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים, וְלָזֶה נָתַתִּי מַעֲשֵׂר מִכֹּל, וּכְמוֹ שֶׁהוֹכַחְנוּ בְּפֵרוּשׁ (בראשית יד:כא) ״תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ״ וְגוֹ׳. וּבָזֶה יְדֻיַּק אָמְרוֹ וְלֹא תֹאמַר שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְלֹא אֶתְעַשֵּׁר מִשֶּׁלְּךָ״ וְהָבֵן.
פסוק כד:
הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: לֹא שֶׁיִּהְיֶה הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ וְתִכָּנֵס עִמָּהֶם בְּשִׁעוּרִין, אֶלָּא הָרְשׁוּת בְּיָדָם לָקַחַת אֲשֶׁר יִשְׁפְּטוּ הֵם, כִּי הוּא הַנּוֹגֵעַ לָהֶם. גַּם בָּזֶה הֶרְאָה לוֹ כְּפִי הָאֱמֶת אֵלָיו נוֹגְעִים הַנְּכָסִים, אֶלָּא שֶׁחָשׁ לָאֲמִירָה, הֲגַם שֶׁהִיא כּוֹזֶבֶת אַף עַל פִּי כֵן מְמַעֵט בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל אַבְרָם בַּאֲמִירָתוֹ.