פסוק א:מלך שנער, מלכא דבבל. מקרא מלא (לעיל י"א ב') וכתיב בתריה (שם ט). על כן קרא שמה בבל, ומ"ש בתיב"ע בונטוס צ"ל פונטוס Pontus.
פסוק א:מלך גוים, מלכא דעממין. עי' בהראב"ע, להוציא מדעת המפרשים שהוא שם פרטי כמו חרשת הגוים (שופטים ד ב') וסברו כי בעלי גוים (ישעיה ט"ז ח') כיון ע"ז, ולדעת אונקלוס הן ארצות אחרות אשר לא הזכירן, וע' בב"ר פ' מ"ב שהוא אדום, ולר' יוסי (שם) הוא מקום ברומי.
פסוק ג:אל עמק השדים, למישר חקליא. הוא כמ"ש בב"ר (פ' מ"ב) שעשו שדים שדים תלמים (תלמי שדי).
פסוק ד:ושלש עשרה שנה, ותלת עשרי שנין. הוא כמ"ד במס' שבת (דף י' ע"ב) ובב"ר (שם) שמרדו י"ג שנים וצ"ע עוד.
פסוק ה:רפאים, גבריא. הזוזים בה, תקיפיא דבהמתא. (פי' גבורים מעיר בהם) והחידוש על הת' ירושלמי שת' די בהון, ר"ל הזוזים אשר גרו בין הרפאים, כמו בֶהֶם בסגול. וכן תרגמו השבעים זקנים בלשון יונית, וזר הוא בלשון הקדש
פסוק ה:ועל האימים, אמתני. עי' באור מהרש"ד ז"ל שכתב אף שהכתוב מעיד (דברים ב') שהאומות קראו להם השמות הללו כו' עכ"פ נראה מכוונת הכתוב בהודעת השמות הללו שהוראת מעשיהם בלשונות ההם מסכמת או קרובה להוראתה בלה"ק על ענין החוזק והגבורה" ולכוונה הזאת תרגם אונקלוס ג"כ פה, אף ששמות עצמיים פרטיים הם, ובפרט כי הזוזים הם הזמזומים (שם שם כ') ועי' מה שנכתוב בזה לקמן (ל"ו כ"ד).
פסוק ה:בשוה קריתים, דבשוה קריתים. לא כמ"ש קצת המפרשים שקריתים היא העיר הנזכרת (במדבר ל"ב ל"ז) ולא כדעת תיב"ע שהיא בי ריסא עם שני השוקים העליון והתחתון וכ"ת קרית חצות (שם כ"ב ל"ט) ושוה כמו שדה ומישור, אלא שהת"א סובר ששם העיר שוה קריתם; ואפשר שנקראה כן להבדילה מעיר קריתים, ע"ל (י"ד י"ז).
פסוק ה:איל פארן, מישר פארן. ערש"י שהוא שם כללי על עמק ומישור ועי' באור מהרש"ד ז"ל.
פסוק ו:בהררם שעיר, בטורא דשעיר. בל"י ובלי כנוי, יען כי מסוגלות לשון עבר היא לפעמים לאמר בכנוי אף כי נזכר אח"כ במאמר, כמו ותראהו את הילד (שמות ב' ו') בשלם הבשר (מ"א י"ט כ"א) ולא כן בארמית.
פסוק ו:על המדבר, דסמוך. כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב' כ').
פסוק ז:אל עין משפט, למישר פלוג דינא" פלוג משמע כמו פליגי (הנמצא בתלמוד) ופירושו לעמק שהדין יזכה הזכאי ויחייב החייב; אבל מהרמב"ן משמע שהוא מל' פלגים, מֵי פלג, ובל' חכמים פלגו של ים.
פסוק ז:קדש, רקם. היא קדש אשר במדבר צין (שם כ' א') אבל קדש השניה נקראת קדש ברנע (שם ל"ד ד') ומתורגמת רקם גיאה.
פסוק ז:בחצצן תמר, בעין גדי. פסוק הוא בדברי הימים (ב' כ' ב') בחצצון הוא עין גדי, כמ"ש רש"י ששם קצצו וכרתו התמרים.
פסוק י:בארת בארת חמר. בירין בירין מסקן חמרא. בארות אשר מהן עולה החמר, וכן הוא בב"ר פ' מ"ב בירין בירין מסקן תמר עיי"ש
פסוק יג:העברי. עבראה. ובכל ס' שמות ת' יהודאה או בר ישראל אפשר משום שעדיין לא היתה דתם ניכרת ועי' בב"ר פ' י"ד ועי' בכה"ע שנת תק"ץ צד 21 שבס' שמות היתה שיטה אחרת ולדעתי שיטה אחת ושפה אחת היתה לו בכל התורה כולה כמ"ש בהקדמה כוללת ועמ"ש בפ' שמות(א' ט"ו) ומה שהעירותי שם.
פסוק יד:נשבה אחיו, אשתבי אחוהי. ולקמן (ט"ז) ת' בר אחוהי (בכ"י גם שם אחוהי, ואולי באשר השם אחוה כן בל"ע כן בלשון ארמי תבא מן הפעל "אחה" המורה על ההתחברות וההתדבקות (מועד קטן דף כ"ו וכ"ז ב"ר פ' ל"ט ובכמה מקומות) ע"כ בפ' זה שרצה לספר רק הסבה מדוע הריק את חניכיו לכן לא הזכיר העברי רק אחיו שגם זה יהיה די לבלי יהיה כמתעבר על ריב לא לו תרגם גם הוא אחוהי, לא כן בפ' ט"ז שקראו הכתוב בשם לוט אחיו הוסיף בר כפי אמתת הענין.
פסוק יז:עמק המלך, אתר בית ריסא דמלכא. עי' רש"י ובערוך ערך רסא וברד"ק מקום מרוצת הסוסים וע' בת"י (ירמיה ל"א מ') שער הסוסים ת' בית ריסא דמלכא. ולראשונה היה נקרא עמק שוה.
פסוק יח:מלך שלם, מלכא דירושלם. אף שרבותינו אומרים (ב"ר פ' וירא) שם קראו שלם ואברהם יראה מ"מ ת' כן להודיע ששלם וירושלים אחד הוא.
פסוק יח:כהן, משמש. כל כהן דע"ג ת' כומר וכל כהן מקדש ת' כהנא ופה שאינו לא זה ולא זה ת' משמש.
פסוק כד:בלעדי רק, בר. צ"ע שלא ת' כלום על תיבת "בלעדי" והלא אברהם אמר בַּל־עָדַי, ר"ל שאינו מגיע אלי כי אינני מחזיק לא בגופם ולא בממונם. ומ"ש "בר" הוא תרגום מלת "רק" ובאמת לקמן (מ"א ט"ז) תרגם מלת בלעדי "לא מן חוכמתי" ; והחלוק בין מלת בר ואלהן אפשר בר בדבר גשמי ואלהן בדבר רוחני. ואולי לדעת המתרגם מלות "בלעדי ורק" באות פה ונרדפות לחזק הענין, והוא מסגולות לשון עברי, כמו המבלי אין (שמות י"ד י"א) ואחרי כי בארמית לא נמצאה הסגולה הזאת, לכן ת' רק מלת בלעדי ותרגומה "בר מדאכלו וע' מ"ש לקמן מ"א ט"ז.