פסוק ג:ונאם הגבר כד"א קרא גבר שדומה בלעם לתרנגול כמו שהתרנגול הוא נואף מכל כן בלעם רבע אתונו וכמו שהתרנגול יודע העתים כן בלעם ידע לכוון השעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה וכמו שהתרנגול דרכו לעמוד על רגל אחד כן בלעם חגר באחת מרגליו:
פסוק ד:יחזה נופל וגלוי עינים. ס"ת מילה. נופל בשביל הערלה שהיא מאוסה לפני הקב"ה:
פסוק ה:מה טבו אהליך. לפי שיעקב הוא באהל של מטה ובאהל של מעלה בכסא הכבוד. ששה תיבות בפסוק כנגד ששה אהלים. נוב וגבעון גלגל שילה ובית עולמים שנים:
פסוק ו:כאהלים נטע ה' עי"ן של נטע עקומה כי בזה העולם אין לישראל נטיעה קיימת רק לעתיד לבא:
פסוק ז:יזל מים בגימטריא יגדל מלך שאין מושחין המלכים אל על הנהר:
פסוק ח:אל מוציאו ממצרים אמר זה ב"פ לומר כשם שהוציאם ממצרים כן יוצאים לע"ל:
פסוק ח: ועצמותיהם עי"ן תלויה לומר לך כי יעקור ז' עממים ולע"ל ס"ג אומות וזה הוא כולו ס"ג יחדו נאלחו:
פסוק ט:כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ולמעלה אמר הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא למעלה הקדים לביא כי כן הדרך מתחלה יתגבר מעט כלביא ואחר כך יתנשא והולך כמו הארי שהוא מתגבר והולך וכאן הקדים ארי ללביא שרמז ג"כ שכב כארי בימי משה וכלביא בימי יהושע שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה:
פסוק ט: מברכיך ברוך ואורריך ארור בלעם שהיה בלבו לקללם לכך סיים בקללה ויצחק בברכותיו של ויתן לך בברוך אורריך ארור ומברכיך ברוך. ע"כ לא אמר לו בלק לקללם יותר אלא אמר לו ברח לך:
פסוק יא:מנעך ב' במס' הכא ואידך אשר מנעך היום מבוא בדמים בשביל שמנעך מבוא בדמים שלא לקללם על כן מנעך מכבוד:
פסוק טו:בנו בער בער כתיב חסר וי"ו כי נבער מדעת שמאז לא דברה עמו שכינה:
פסוק טז:ויודע דעת עליון אמר כאן ויודע דעת עליון לפי שרצה לגלות ימות המשיח:
פסוק יז:ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת קרקר בא"ת ב"ש דג דג כגי' דוד:
פסוק יט:וירד מיעקב ב' כמס' הכא ואידך וירד מים עד ים דהיינו מלך המשיח שהתנבא על מלך המשיח:
פסוק כ:וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. ראשית גוים בגימטריא שנלחם בישראל:
פסוק כא:מושבך ג' במסורה הכא ואידך משמני הארץ יהיה מושכך ונפקדת כי יפקד מושבך אע"פ שאיתן ומשמני ארץ מושבך יפקד מושבך כי יבא אשור וישבך:
פסוק כב:עד מה ד' במסרה הכא ואידך עד מה ה' תאנף לנצח. עד מה ה' תסתר לנצח. ולא אתנו יודע עד מה. על גלות אשור. עד מה ה' תאנף לנצח ותסתר לנצח כי אין אתנו יודע עד מה. שיאמר לי מתי ישובו מגלות אשור כי אף כשחזרו גלות יהודה ובנימין לא חזרו עשרת השבטים:
פסוק כה:וישב למקומו ולא אמר הלך לדרכו שנטרד מדרכו וירד לגיהנם: