פסוק ג:וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה׳ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. כִּי טוֹבִים הֵמָּה בְּעֵינֵי ה׳, ״וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים״, הַיְינוּ לַחֲקוֹר אַחַר פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם הַנַּעֲשִׂים בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי. ״וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו״, כִּדְמַסִּיק בְּרַבָּתִי (שמ״ר ב ד): ״מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר״, כָּל מַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּדְבָּר כוּ׳. כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁבִּזְכוּת הָעֲנָוָה הַמְּצוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂין אֶת עַצְמָן כְּמִדְבָּר זֶה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין עָלָיו, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְכָל הַמַּעֲלוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בעירובין נד.) עַל פָּסוּק ״וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה״. וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו לְסַפֵּר מִכָּל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר זָכוּ לָהֶם מִן הַמִּדְבָּר כְּדֵי לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע, מִיָּד נִסְמֵית עֵינוֹ. לְפִיכָךְ קָרָא אֶת עַצְמוֹ ״שְׁתֻם הָעָיִן״ דַּוְקָא בְּפַעַם זֶה. אֲבָל לְרַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁנִּסְמֵת עַל אָמְרוֹ ״וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל״, קָשֶׁה לָמָּה לֹא קָרָא עַצְמוֹ כֵן בִּנְבוּאָה שְׁנִיָּה.
פסוק ד:נְאֻם שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל וּמַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה. כִּי כָל סוּמָא נִקְרָא בִּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״סַגִּי נְהוֹר״, לְפִי שֶׁהָרְאִיָּה הַלְּבָבִית וּסְתַם רְאִיַּת עֵינַיִם מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, וּבְהִתְחַזֵּק אֶחָד מֵהֶם יֶחֱלַשׁ הַשֵּׁנִי. עַל כֵּן הָרְאִיָּה הַשִּׂכְלִית הַפְּנִימִית גְּדוֹלָה אֵצֶל הַסּוּמִים, כִּי לֹא יַטְרִידֵם הָרְאוּת הַגַּשְׁמִי. וְכֵן יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַעְצִים עֵינֵיהֶם בְּעֵת קָרְאָם ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, כְּדֵי לְחַזֵּק הַכַּוָּנָה הַלְּבָבִית, וְיִהְיוּ עֵינָיו לְמַטָּה בַּמַּדְרֵגָה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה בַּמַּדְרֵגָה. עַל כֵּן קָרָא אֶת עַצְמוֹ אַחַר שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ ״אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה״. וְאָמַר ״נֹפֵל״, לְפִי שֶׁהוּא סוּמָא מִסְּתַם עֵינָיו שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לִנְפּוֹל, הוּא גְּלוּי עֵינַיִם הַשִּׂכְלִיִּים. וְקָרָא עַצְמוֹ ״שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל״, כִּי חוּשׁ הָרְאוּת מַכְחִישׁ גַּם חוּשׁ הַשֵּׁמַע, כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵי חוּשִׁים אֵלּוּ כְּאֶחָד. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ פָּסוּק ״הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן״ (שמות יט ט), רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא תּוּכְלוּ לִרְאוֹת בַּשְּׁכִינָה, וְנָתַן טַעַם ״בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם״, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִתְחַזֵּק חוּשׁ הַשֵּׁמַע, כַּמְבֹאָר בְּחִבּוּרִי עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מַאֲמָר רט״ו עַיֵּן שָׁם.
פסוק ד:וְאָמַר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל שׁוּם אֶחָד בְּאֹהֶל חֲבֵרוֹ וְלֹא יַזִּיקוּ בְּעַיִן הָרַע. אָמַר, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיְּקַבְּלוּ נֵזֶק מִן עַיִן הָרַע, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁהֵם עַצְמָם נִזְהָרִים מִזֶּה. וְאַדְרַבָּא, ״כִּנְחָלִים נִטָּיוּ״, יֹאמַר שֶׁאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמִשְׁכְּנוֹתָיו נִמְשְׁלוּ לִנְחָלִים הַמְכַסִּים אֶת הַדָּגִים לְבַל תִּשְׁלוֹט בָּהֶם עַיִן הָרַע. כָּךְ הָאֹהָלִים אֲשֶׁר בָּהֶם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה מַצִּילִין מִן הָעַיִן, כִּי לֹא שָׁלְטָא עֵינָא בִּישָׁא בְּיוֹשְׁבֵי אֹהָלִים שֶׁאֵינָן נִרְאִין בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם תּוֹרָתָן מַכְרֶזֶת עֲלֵיהֶם, בָּרְחוֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ, וְיָפֻצוּ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כַּאֲהָלִים נָטַע ה׳״, כִּי הָאֹהָלִים וְהַנְּחָלִים מִשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם.
פסוק ו:כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם. בְּסַנְהֶדְרִין (קה:) אָמְרוּ: טוֹבָה קְלָלָה שֶׁל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם, אֲחִיָּה קִלְלָם בְּקָנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א׳ יד טו): ״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם״, מַה הַקָּנֶה אֵינוֹ עוֹמֵד כִּי אִם בִּמְקוֹם מַיִם וְגִזְעוֹ מַחֲלִיף וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים כוּ׳, אֲבָל בִּלְעָם בֵּרְכָם בְּאֶרֶז שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם כוּ׳. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם״, שְׁכִינָה דְּקָאָמְרָא הָכֵי, וּפֵרוּשׁוֹ דָחוּק. וְנִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, כִּי מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם אָנוּ לְמֵדִין מַה הָיָה בְּלִבּוֹ לְקַלְּלָם, וּבְוַדַּאי הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַמְשִׁילָם לִסְתַם אֶרֶז שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, כְּדֵי לְהַשְׁלִיט בָּהֶם עַיִן הָרַע, כִּסְתַם אֶרֶז שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שֶׁיָּרוּם וְנִשָּׂא וְגָבֹהַּ מְאֹד יִתְּנוּ הָאֻמּוֹת בָּהֶם עֵינֵיהֶם. וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֶת הַקְּלָלָה וְנָתַן חַכָּה לְתוֹךְ פִּיו לֵאמֹר, אֱמוֹר ״כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם״, שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ, כִּי הַמַּיִם מְגִינִין עָלָיו, כִּי רֹב תַּחְתִּיתוֹ מְכֻסֶּה בַּמַּיִם וְאֵינוֹ נִרְאֶה כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ, וְהַמַּיִם מַצִּילִין אוֹתוֹ מִן הָעַיִן הָרַע כְּמוֹ הַדָּגִים. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם דִּמְיוֹן הַקָּנֶה טוֹב מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מוֹרֶה עַל הַהַכְנָעָה, כִּי הוּא נִכְנָע מִפְּנֵי הָרוּחַ, וְזֶהוּ תַּקָּנָתוֹ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית כ.) שֶׁזָּכָה הַקָּנֶה לִטּוֹל מִמֶּנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתּוֹב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבָּם שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת כִּי אִם בִּנְמוּכֵי רוּחַ כְּקָנֶה וְלֹא בְּמִי שֶׁהוּא קָשֶׁה כָּאֶרֶז. וּמִכָּל מָקוֹם הָאֶרֶז הָעוֹמֵד עֲלֵי מַיִם דּוֹמֶה קְצָת לְקָנֶה מִצַּד הֱיוֹתוֹ מְכֻסֶּה קְצָת, כִּי גַם זֶה מוֹרֶה קְצָת עַל הַהַכְנָעָה. לְכָךְ אָמַר מִיָּד: ״יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו״, מִן הַדַּלִּים הַנִּכְנָעִים בְּטֶבַע יִזַּל מַיִם שֶׁל הַתּוֹרָה.
פסוק ו:וְכַאֲשֶׁר רָאָה בִּלְעָם שֶׁלֹּא יָכוֹל לָהֶם בְּשׁוּם צַד, הוֹדָה וְאָמַר שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה וְגוֹ׳, כִּי הָרָעָה הַיְינוּ לְקַלֵּל, וְהַטּוֹבָה לְבָרֵךְ אוֹתָם בְּקוֹל גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁקְּלָלָה תֵּחָשֵׁב לָהֶם, וְטוֹבָה זוֹ גְּרוּעָה הִיא מִסְּתָם רָעָה, יַעַן כִּי אֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים. עַל כֵּן הִקְדִּים הַטּוֹבָה לָרָעָה בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ. וְאַחַר כָּל הַנְּבוּאוֹת אָמַר ״הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי״, אֵין הַפֵּרוּשׁ סִלּוּק נְבוּאָה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן הוּא מִתְנַבֵּא וְהוֹלֵךְ, אֶלָּא שֶׁאָמַר הִנְנִי הוֹלֵךְ לְהִתְנַבְּאוֹת מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ הָעָם הַזֶּה לְעַמִּי. לְפִיכָךְ ״לְכָה אִיעָצְךָ״ וְגוֹ׳, כִּי זֹאת הָעֵצָה אֵיךְ תִּנָּצֵל מֵהֶם.
פסוק ו:וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁאָמַר לוֹ: אִיעָצְךָ שֶׁתִּהְיֶה שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, מֵאַחַר שֶׁשָּׁלוֹם יִהְיֶה בְּיָמֶיךָ, מַה לְּךָ לִדְאֹג עַל הֶעָתִיד, כִּי ״אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ״ יִהְיֶה ״בְּאַחֲרִית הַיָּמִים״, וְאַךְ שָׁלוֹם יִהְיֶה בְּיָמֶיךָ. לָכֵן הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט. וְעִקַּר הָעֵצָה רְמוּזָה בְּתֵיבַת ״לְכָה״, רוֹצֶה לוֹמַר עַתָּה לְכָה וְכַלֵּךְ מִדֶּרֶךְ זוֹ. וְהָרָמוּז בִּ״לְכָה״ זֶה ״אִיעָצְךָ״, שֶׁלְּעֵת עַתָּה תֵּלֵךְ לְךָ וְתַנִּיחַ הַדָּבָר, כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד.
